הסדרי נגישות
עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > הגלילעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שימור > שמורות טבע וגנים לאומיים
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאורכתר הוצאה לאורידיעות אחרונות


תקציר
אכזיב - גן לאומי בחוף הגליל, ובו שרידים של היישוב הקדום ושל הכפר הערבי א-זב.



אכזיב


גן לאומי בחוף הגליל ובו שרידים של היישוב הקדום ושל הכפר הערבי א-זב, פארק תיירות ונופש, מתקנים חקלאיים קדומים, וחוף ים עם מפרצונים. בתחומה של אכזיב מצויים אכסניית נוער; בית ספר שדה "גליל מערבי"; "מועדון הים התיכון"; אכסניה פרטית - "מדינת אכזיב" של אלי אביבי; שמורת חוף אכזיב והשמורה הימית.

שרידיו של הכפר הערבי א-זב מציינים את מיקומה של העיר הקדומה אכזיב המוזכרת בתחומו של שבט אשר, כמסופר בספר יהושע (יט, כט): "...והיו תצאתיו הימה מחבל אכזיבה..." אכזיב היתה עיר כנענית שלא נכבשה בידי הישראלים, ושמו של הכפר הערבי א-זב שומר על צלצול שמה המקראי של העיר. אכזיב נזכרת גם מאוחר יותר, כאשר סנחריב מלך אשור, במסעו לפניקיה בשנת 701 לפנה"ס, כבש אותה, כמו גם את צידון ואת עכו. העיר היא אחת מן הערים הפניקיות שברצועת החוף של ארץ-ישראל ולבנון. הממצאים שנחשפו במקום, ובעיקר אתרי הקבורה שמסביב לעיר, מעידים על מרכזיותה וחשיבותה של העיר בתקופת הברזל ועל מעמדה כעיר בעלת קשרי מסחר ענפים. תושבי העיר עסקו בחקלאות, בדיג ובספנות, וכמו כן בתעשיית צבע שהופק מחלזונות, שנודע לה ערך רב בימי קדם.

רבי יוסי מספר: "פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום. אמרתי לו: פרנסתך במה היא? אמר לי: חילזון" (ספרי, וזאת הברכה לג, יט).

חז"ל קבעו את אכזיב כנקודה בגבולה הצפוני של ארץ-ישראל לענייני הלכה, תחום שהחזיקו בו עולי בבל. "כל שהחזיקו עולי בבל מארץ-ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד. וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל ונעבד" (ירושלמי, שביעית ו, א). כמו כן נזכרת העיר בדיונים הקשורים למצוות התלויות בארץ: חז"ל קבעו שכזיב פטורה מן הדמאי, אבל "החמרת היורדת לכזיב חייב, מפני שחזקתה מן הגליל", דהיינו שיירת חמורים הנושאת יבולים חקלאיים מהגליל לנמל אכזיב חייבת בדמאי כמנהג ארץ-ישראל (ירושלמי, דמאי א, י).

בימי המשנה נזכרת אכזיב כעיר הנמצאת על הדרך הראשית בין עכו לצור: "מעשה ברבן גמליאל שהיה רוכב על חמור והיה מהלך מעכו לכזיב והיה רבי אלעי מהלך אחריו... כיוון שהגיע לכזיב..." (תוספתא, פסחים ב, טז). אז גם היתה באכזיב קהילה יהודית: "מעשה בשגביון ראש בית הכנסת של אכזיב שלקח כרם רבעי מן הגוי מסוריא ונתן לו דמיו ובא ושאל את רבן גמליאל שהיה עובר במקום..." (תוספתא, תרומות ב, יג). כמו כן נזכרת אכזיב בעניין קדושת הארץ, כעיר שהיתה בגבול הארץ המקודשת וארץ העמים הנוכרים: "ההולך מעכו לכזיב מימינו למזרח הדרך טהור... ושמאלו למערב הדרך טמאה... עד כזיב" (תוספתא, אהלות יח, יד).

אכזיב מוזכרת גם במקורות הלא-יהודיים. פליניוס מזכיר אותה במאה ה-1 כעיר השוכנת בין עכו וצור. במאה ה-4 מזהה אוזביוס את המקום כאכזיב המקראית, ומציין את מיקומה במרחק של תשעה מילין מעכו, ובשנת 333 לספירה מתאר הנוסע מבורדו תחנה להחלפת סוסים בעיר. בתקופת הח'ליפים העבאסים היתה במקום תחנת משמר חופים. מיקומה המיוחד משך את הצלבנים, שהקימו מצודה בראש תל אכזיב כחלק ממערך ההגנה שלהם. המצודה נשאה את שמו של האביר אומברטוס, שקיבל את המקום מהמלך בודואן ה-1 בשנת 1104 לספירה, ושמה נקרא קזל אימברט - המצודה הקטנה של אימברט. מאוחר יותר מסופר בתעודות צלבניות שהמלך בודואן ה-3 הביא לכאן איכרים מאירופה, בנה להם בתים והעניק להם יתרונות כלכליים. בשנת 1232 נערך באכזיב קרב בין הקיסר הגרמני פרידריף ה-2 הוהנשטאופן, הוא פרידריך ה-1 מלך סיציליה, לבין האבירים הצרפתים, בראשותו של ז'אן ד'איבלין, הסניור של אכזיב, ובשנת 1256 הוחכר המקום לאבירי המסדר הטוטוני. ההיסטוריון והגיאוגרף המוסלמי יאקות מזכיר את המקום במאה ה-13 ככפר גדול. ביברס, הגנרל הממלוכי, כבש את המקום כנראה בשנת 1271 לספירה, ומאז ועד למלחמת העצמאות, בשנת 1948, היה כאן כפר ערבי בשם א-זב. ב-15.5.1948 נכבש הכפר במבצע "בן עמי".

ב-17.6.1946, ב"ליל הגשרים", ניסתה יחידת פלמ"ח לפוצץ את גשרי א-זב (גשר הכביש וגשר הרכבת הנטויים מעל נחל כזיב). בפעולה לקחו חלק לוחמי הפלמ"ח. המשמר הבריטי גילה אותם לפני שהצליחו להגיע ליעדם, והם נאלצו לפעול תחת אש. ואולם בעת שהניחו את חומר הנפץ - התפוצץ המטען בטעות; גשר הרכבת התרסק ו-14 לוחמים מצאו את מותם בפעולה. שאר הלוחמים הצליחו לסגת לעבר קיבוץ חניתה, שם מצאו מסתור מפני הבריטים. בין ההרוגים בפעולה זו היו מפקד הפעולה, נחמיה שין, ויחיעם ויץ, שעל שמו נקרא קיבוץ יחיעם שבגליל המערבי. סמוך לגשרים הוקמו קיבוץ גשר הזיו ואכסניית הנוער "יד לי"ד", הנושאים בשמם את זכר הפעולה והנופלים.

בראש התל, על שפת הים, מדרום לשפך נחל כזיב, ניצבים עדיין שרידי הכפר הערבי על שרידים מהתקופה הצלבנית. סביבם פזורים חלקי בית בד וחלקי מתקנים חקלאיים. בתל אכזיב ובנמל העיר נערכו בשנות ה-40 של המאה ה-20 חפירות ארכיאולוגיות בידי ע' בן דור, ובשנות ה-50 וה-60 בידי מ' פראוסניץ, ובהן נחשפו שרידי העיר בתקופות השונות. בחפירות נמצאו בתי קברות מפוארים, אחד בגבעת הכרכר (א-ראס), כקילומטר אחד ממזרח לתל, ואחד ליד הנמל העתיק (אלבקבק). נמצאו בהם מספר רב של קברים פניקיים, בהם קברים מפוארים שבתוכם נמצאו כלי חרס פניקיים, המכונים "כלי אכזיב". כן נמצאו מסכות חרס מתקופת הברזל ומן התקופה הפרסית הדומים לאלה שנחשפו בבתי קברות פניקיים בלבנון ובבתי קברות פוניים (קרתגיים) בצפון אפריקה, בספרד ובסיציליה, וכן כתובות בכתב הפניקי. חלק מן הממצאים באכזיב מוצגים במוזיאון ישראל ובמוזיאון רוקפלר וחלקם במוזיאון העירוני בנהריה.

האתר הוכרז גן לאומי שהביקור והנופש בו מבוססים על חוף ימה של אכזיב ועל המפרצונים הציוריים המייחדים את המקום. סלעי הכרכר שבים מהווים שוגר גלים טבעי, היוצר ברכות ים מוגנות מפני משברי הגלים. זהו מקומו של נמל העיר הקדום - מינת א-זב.

ביבליוגרפיה:
כותר: אכזיב
שם  הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול
עורך הספר: בן יוסף, ספי
תאריך: 2001
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הערות: 2. כרך 1 - מילון למונחי יסוד ומפתח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
2. כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
3. כרך 3. הגליל העליון וחופו / עורך הכרך - מושון גבאי.
4. כרך 4. הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות / עורכי הכרך - מושון גבאי, יצחקי גל.
5. כרך 5. הכרמל וחופו ורמות מנשה / עורכי הכרך - סלמאן אבו רוכן, יעקב שורר.
6. כרך 6. העמקים / עורכי הכרך - יוסי בוכמן, יצחקי גל.
7. כרך 7. שומרון ובקעת הירדן / עורכי הכרך - ספי בן יוסף, מנחם מרקוס.
8. כרך 8. השרון / עורך הכרך - יואב רגב.
9. כרך 9. מישור החוף הדרומי, פלשת / עורך הכרך - יואב רגב.
10. כרך 10. השפלה / עורך הכרך - יואב רגב.
11. כרך 11. הרי יהודה / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
12. כרך 12. ירושלים / עורכת הכרך - אלונה ורדי.
13. כרך 13. מדבר יהודה ובקעת ים המלח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
14. כרך 14. הנגב הצפוני / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
15. כרך 15. הר הנגב והערבה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
הערות לפריט זה:

1. לקוח מתוך כרך 3 - הגליל העליון וחופו בעריכת מושון גבאי.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית