|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > העמקים > בקעת כנרותעמוד הבית > ישראל (חדש) > יישובים > ערים ויישובים עירוניים |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
בימי המשנה והתלמוד - בתקופות הרומית, הביזאנטית והערבית הקדומה - התעצם היישוב היהודי בגליל. לאחר מרד בר-כוכבא, ובמיוחד מהמאה השלישית ואילך - במשך מאות שנים אחדות - היתה בקעת כנרות מרכז היישוב היהודי בארץ-ישראל, וטבריה בירתו. חיו כאן רבבות תושבים, רובם יהודים, ופרנסתם היתה על חקלאות, דיג, מלאכה ותעשייה. כל חלקת אדמה שהיה ניתן לעבדה - עובדה, וכל פיסת קרקע שהיה ניתן להשקותה - הושקתה. על בסיס כלכלי איתן הוקם בניין-העל - מוסדות חברה, תרבות ודת; הסנהדרין והנשיא; בתי-מדרש ובתי-כנסת; תנאים ואמוראים, חכמי לשון ודקדוק, סופרים ומשוררים. טבריה, בירת האזור הגיעה אז לשיא התפתחותה. הוענקו לה זכויות, הוקמו בה בנייני ציבור, ובמשך יותר מאלף שנה (לא ברציפות) נטבעו בה מטבעות. כיאה לעיר במעמדה, ובדומה לכל הערים האחרות באותה תקופה,1 נבנתה אמת מים מיוחדת, שהזרימה מי מעיינות לתוך העיר. השימוש במי האמה לצורכי העיר והקהילה, לחקלאות, למלאכה ולתעשייה וכן כמקור אנרגיה - מדגים יפה את השילוב של חיי התושבים בבקעת כנרות. אמת המים הקדומה של טבריה מכונה בפי העם 'תעלת ברניקי'. ברניקי (או ברניקה) היתה, כידוע, אחותו של המלך אגריפס השני וידידתו של טיטוס. השם 'תעלת ברניקי' לא נמצא במקורות הקדומים, והוא מוזכר לראשונה בפי נוסעים במאה הי"ט. משערים כי הוא ניתן בעקבות השם 'הר בת המלך', 'הר ברניקי', שבו כונתה העיר העליונה של טבריה הקדומה.
האמה נזכרה לראשונה על-ידי ו' תומסון2 וצ'רלס וילסון לפני יותר ממאה שנה.3 אנשי הסקר הבריטי תיארו קטעים אחדים של האמה בספרם,4 ובמפת הסקר מופיעים חלק של תוואי האמה ואחדים מהמתקנים הקשורים בה;5 האמה מכונה 'אקוואדוקט', ואין הם מבחינים בינה ובין אמות מים שפעלו בזמנם. במפה גרמנית מימי מלחמת-העולם הראשונה מתואר חלק ממהלך האמה,6 אך בחוסר-דיוק; ואולי הועתק ממפת הסקר הבריטי. כאן מכונה האמה 'Alte Wasserleitung' (מוביל-מים ישן). קטע קטן של האמה מופיע במפות המנדאטוריות, בקנה-מידה 7.1:20,000 חוקרים שונים, כגון אבל ודלמן, הזכירו את האמה ומתקניה ותהו על מהלכה ותפקידיה. החוקר הפיני סאריסאלו אשר סקר את האזור בשנות העשרים, תיאר בספרו קטעים ומתקנים שונים.8 לתיאוריו נודעת חשיבות רבה, כיוון שאחדים מהשרידים שתיעד נעלמו ואינם. מיכאל אבי-יונה הזכיר את האמה בספרו 'גיאוגרפיה היסטורית של ארץ-ישראל',9 ושיער כי הגבול הדרומי של מחוז טבריה נקבע כך - שתיכלל בו האמה. תיאורה של האמה במפה (קנה-מידה 1:350,000) המצורפת לספרו של אבי-יונה, הוא כללי ובלתי-מדויק. חוקרים ישראלים אחדים עסקו בסעיפי האמה ובמתקניה. חופרי בית-ירח חשפו בית-מרחץ מהתקופה הביזאנטית, שקיבל אספקת מים זורמים מהאמה,10 ורות עמירן (קלנר) בחנה את תאריך בניית האמה בזיקה לבית-המרחץ.11 שמואל אביצור חקר ופירסם אחדות מטחנות-הקמח שהופעלו במי האמה.12 בשנות החמישים חקר פסח בר-אדון את האמה, ואף חפר קטעים ומתקנים, אך הדברים לא פורסמו בכתב (פרטים אחדים שמסר בעל-פה יוזכרו להלן). כל אלה עסקו באמה, אולם עד כה לא נערך ולא פורסם מחקר מקיף ומסכם אודותיה. כותב שורות אלה עוסק בסקר, חקר ותיעוד האמה ומתקניה במסגרת עבודתו במדור לתולדות בקעת כנרות בבית גורדון.13
החוקרים שנזכרו לעיל מציינים, כי אמת טבריה מתחילה ליד קבוצת המעיינות עין פטל (בערבית: עין פיג'אס. נ"צ 7378-6204 רשת UTM), בגדה הצפונית של נחל יבנאל. בעת הסקר מצאנו, כי האמה בנויה 10 מטרים בקירוב מעל למקום הנביעה. וכבר סאריסאלו עמד ותהה על כך.14 יש אמנם אפשרות, כי חל שינוי במקום הנביעה, וכי בימי-קדם היה מקום המעיינות מעל האמה; אולם מצאנו שקיימים שרידים ברורים של האמה במעלה הנחל, ממערב לאזור הנביעה, והיא עוברת מעל לעין פטל, בלי שיחול שינוי במידותיה. ברור אם כן, כי האמה לא התחילה ליד עין פטל, אלא עברה על פניו בלי להשתמש במימיו. ייתכן שבוני האמה העדיפו מעיינות גבוהים יותר במעלה הנחל, כדי להגיע להפרש גבהים מתאים לזרימה בשיפוע סביר; ואפשר שבעת בניית האמה היו כבר מי עין פטל מנוצלים, זרמו באמות ושימשו את יישובי האזור, שדותיהם ומטעיהם, ולא ניתן היה להטותם. בעת הסקר מצאנו את תחילתה של האמה ליד קבוצת המעיינות עין רן, על הגדה הדרומית של הנחל (מס' 1 במפה), במרחק של קילומטר ממערב לעין פטל (נ"צ 7370-6200 - רשת UTM). ממעיין זה (שאין לו שם במפות החדשות; עין רן במפות מימי המנדאט) וממעיינות סמוכים נובעת היום כמות מים קטנה-יחסית. אולם בשנתונים ההידרולוגיים מימי המנדאט מצוין, כי מעיינות נחל יבנאל נתנו 2-½2 מיליון מטרים מעוקבים לשנה.15 גם שם הנחל, 'פיג'אס', שמקורו במלה 'פגאי' - מעיינות ביוונית, מעיד על חשיבות מעיינותיו. שפיעת המעיינות פחתה לאחר הקידוחים שנעשו ליד יבנאל. מניחים כי מכוני השאיבה שם מנצלים את השכבה נושאת המים, שהזינה קודם לכן את המעיינות בנחל.
ליד עין רן נשמר קטע של האמה. בתקופה האחרונה הפכו אותו לשוקת, ושכבת הבטון משמרת מתחתיה את השרידים הקדומים. החל מעין רן מצאנו שרידים רצופים של האמה. היא נמשכת לאורך הגדה הדרומית של הנחל, עד הגשר, שעליו חצתה את אפיק נחל יבנאל ועברה לגדתו הצפונית. מכאן ניתן לעקוב אחר תוואי האמה הפונה מזרחה, עד צאתה מהנחל. מנקודה זו נמשכת האמה צפונה, כשהיא צמודה ברוב מהלכה למורדות רמת הגליל התחתון, היורדות אל בקעת כנרות, ושרידיה ניכרים בשטח לאורך כל התוואי כמעט. בהגיעה לאפיקי נחלים שקשה לעקוף אותם, נישאה האמה על גשרים. עד כה נתגלו שרידים של 11 גשרים, שהשמור ביותר מביניהם הוא 'גשר שלם', הבנוי מעל לנחל שלם (נקודה 10 במפה), מצפון למושבה כינרת. האמה בנויה בשיפוע אחיד ומתון (3-2 פרומיל), 0,2-0,3 אחוז, והיא עוקבת אחר הפיתולים של קווי הגובה, בואך העיר טבריה. בניגוד לכתוב בפרסומים הקודמים, לא נמצאו מנהרות, וסביר להניח כי לא היו כאלה. רובו של התוואי המסומן במפה מבוסס על שרידים שנמצאו בשטח. בקטעים אחדים השלמנו את החסר לפי תנאי הקרקע.
האמה היא תעלה מוליכת מים, הבנויה על-גבי בסיס (תשתית). כיוון שברוב מהלכה צמודה האמה למדרון, צדה הצפוני (בנחל יבנאל) והמערבי (בהמשך) מכוסה, ואילו צדה הדרומי ואחר-כך המזרחי חשוף. בסיס האמה בנוי מאבני גוויל מלוכדות במלט, וגובהו בדרך-כלל 2.5 מטרים בקירוב. על הבסיס הוקמו דפנות התעלה. הן טויחו היטב בטיח אמות אטום למים, בכמה שכבות; השכבה החיצונית מכילה רסק (כתש) חרסים, המקנה לה את צבעה האדמדם. טיח הדפנות יורד מתחת לתחתית התעלה, ואולי יש בכך רמז לכך, שחלקי האמה נבנו בידי קבוצות בנאים נפרדות - האחת הקימה את הקירות, האחרת טייחה, וקבוצה נוספת הכינה את התחתית - כמקובל באותה תקופה. תחתית האמה עשויה משלוש שכבות (ברוב המקומות שנבדקו), ובין שכבת טיח אחת לזו שמעליה משולבת שכבה של לבנים שטוחות ורבועות, שמידותיהן 30 ס"מ בקירוב כל צלע ועובין 4-2.5 ס"מ. הלבנים, המשולבות ודבוקות בטיח, עשויות מטין גס ושביר, ועל-כן קשה להפרידן. ככל הידוע לי, לא נתגלה עד כה בארץ אתר אחר שקיימת בו שכבת לבנים משולבת בתחתית של אמת מים. הלבנים הן מהסוג המצוי בתקופה זו. מלבנים כאלה בנויים העמודונים שנשאו את רצפת החדר החם בבית-המרחץ של בית-ירח ובבתי-מרחץ אחרים. באחד הקטעים ליד 'גשר שלם' מצאנו שתי שכבות של לבנים. בקטע זה היו אפוא בתחתית התעלה חמש שכבות, ועובין הגיע ל-20-18 ס"מ. סביר להניח, כי זו תוצאה של תיקון. על-גבי התחתית השטוחה של התעלה הוסיפו בפינות התעלה לכל אורכה, שכבות טיח, שהחתך שלהן משולש שווה-צלעות, ואורך כל צלע בו הוא 15 ס"מ בקירוב. אטימת פינות התעלה נעשתה כדי לחזק את התעלה ולמנוע דליפה במקום הרגיש ביותר - מקום החיבור בין הקירות לרצפה, כדי למנוע הצטברות של לכלוך, וכן כדי להקל על הניקוי. אפשר שטיח הפינות נעשה בעת הקמת האמה, אולם ייתכן כי זהו תיקון מאוחר. מבנה דומה של אטימת הפינות נמצא ב'אמת המפלס הנמוך' בקיסריה, שהקמתה מתוארכת למאה הרביעית, והיא פעלה עד למאה השביעית ואולי גם לאחר מכן.16 שיטה דומה לאטימת פינות של אמת מים נחשפה לאחרונה במרחצאות חמת-גדר.17 מידות התעלה מוליכת המים הן: בנחל יבנאל - רוחב 110 ס"מ, עומק 80 ס"מ; על 'גשר שלם' - רוחב 50 ס"מ, עומק 60 ס"מ; ליד 'חוות הבריכה' - רוחב 40 ס"מ, עומק 60 ס"מ. המספרים מעוגלים וממוצעים (קיימים הבדלים של סנטימטרים אחדים בין קטע לקטע). השיפוע האחיד מעיד, שכמות המים שהועברה באמה פחתה עם התקרבה לטבריה. דבר זה עולה בקנה אחד עם הממצא בשטח. בדרך הסתעפו מן האמה הראשית אמות-משנה, שהוליכו את מי האמה ליישובים, למתקנים, שדות ומטעים; ואכן סאריסאלו מזכיר בספרו, כי מצא כמה פתחים וסעיפים באמה הפונים לצד השדות.18 בר-אדון מציין, כי גם הוא איתר הסתעפויות אחדות.19 מכאן ברור, שהאמה היתה אמורה לשמש לא רק את העיר טבריה, אלא גם את האזור. עניין מיוחד יש בגשרים הנושאים את האמה. בעת הסקר איתרנו 11 גשרים במצבי השתמרות שונים. כאמור, 'גשר שלם', שעל-גביו חצתה אמת המים את נחל שלם, הוא השמור ביותר. הגשר הוזכר בידי חוקרים אחדים וצולם ותועד בידי סאריסאלו. רוחב האומנות שנשאו את הגשר הגיע ל-2.7 מטרים. חלקן התחתון הפנימי היה מטויח, והטיח נשמר עד לגובה של 1.20 מ'. טיח זה היה אמור לשמור על המבנה מפני זרמי המים ומילא את תפקידו היטב. על האומנות נשענה הקשת שנשאה את התעלה מוליכת המים. רוחב מיפתח הקשת היה 2.8 מ'. ככל שניתן לבדוק, היה מבנה הגשרים האחרים דומה לזה של 'גשר שלם'.
קילומטר אחד בקירוב ממזרח לתחילת האמה, על הגדה הצפונית של נחל יבנאל, איתרנו שלוש טחנות קמח, שהופעלו במי האמה. שרידים של טחנה נוספת ניכרים סמוך לטחנה המזרחית. שרידים אלה אינם ברורים דים ועל-כן לא נדון בהם. סאריסאלו מזכיר בספרו רק שתיים מהטחנות הללו, וכך גם אביצור.20 בקרבת המקום, על הגדה הדרומית של נחל יבנאל, ניתן להבחין בשרידי טחנה נוספת. קרוב לוודאי שגם היא הופעלה במי אמת טבריה, אולם כיום לא ניתן לגלות עקבות ברורים של קשר זה, ועל-כן לא נעסוק בה כאן. במפת הסקר הבריטי מופיעות שלוש טחנות (מתוך חמש) ולידן האות R = Ruined (חרב). מה גרם לכך שחמש טחנות קמח נבנו זו ליד זו, בטווח של פחות מקילומטר אחד? אביצור משער, שהן פעלו בתקופות שונות, וכאשר האחת יצאה מכלל שימוש, נבנתה שכנתה. אולם נראה כי אחדות מהן פעלו בו-בזמן ואף תוכננו כך (ראה להלן). יש להניח, שהאוכלוסיה הרבה באזור, החקלאות המפותחת, ובעקבות זאת הביקוש הרב לטחינת גרעינים, ההספק הנמוך יחסית של הטחנות וכן הגישה הנוחה והתנאים הטובים - כל אלה תרמו לריבוי הטחנות באתר. הטחנה המערבית נשתמרה יותר מהאחרות. היא הוקמה במחצית הגובה בין האמה לבין גדת הנחל ונבנתה מאבני בזלת מסותתות ומלוכדות בחומר מליטה בהיר. נשתמרה היטב אמת המשנה המזינה, שהסתעפה מאמת טבריה והוליכה את המים להפעלת הטחנה. ליד מקום ההסתעפות נותרו יסודות ושרידים של בריכות ומתקנים, ששימשו כנראה לאגירתם ולוויסותם של מי אמת טבריה, ששימשו להפעלת הטחנה. סאריסאלו, המזכיר שרידים אלה ודן בתפקידם, מספר שתושבי האזור האמינו, כי כאן ראשיתה של אמת טבריה, ותחילתה בבריכות הנ"ל. אולם ברור שדבר זה לא ייתכן, כיוון שהבריכות נמוכות מהאמה עצמה. אמת המשנה, שהיתה בנויה על קיר מלא, הוליכה את המים אל מבנה הארובה ואל הארובה של הטחנה, שנשתמרו בשלמותם לגובה של 5.5 מ'. קוטר הארובה היה 60 ס"מ. בתחתית הארובה מצאנו את נקב הקילוח, זו נקבת המוצא. דרך פיה זו, העשויה צינור אבן בקוטר של 25 ס"מ, קלחו מי האמה בסילון דמוי פראבולה, נפלו על כפות גלגל וסובבו אותו. חדר הגלגל ומנהרת המים נשתמרו בשלמותם. גובה החדר 1.7 מ', ונקב הקילוח נמצא כחצי מטר מעל לרצפתו. בתקרה יש פתח ריבועי, שמידותיו 60 ס"מ X 60 ס"מ, אשר דרכו עבר הציר שחיבר את הגלגל אל אבן הרכב של הריחיים. כשהמים קלחו על הכפות והניעו את הגלגל, הסתובבו הציר ועמו הרכב, ומלאכת הטחינה נעשתה, כפי שמתאר זאת אביצור.21 בטחנה זו ביקרו חוקרים אחדים, ביניהם סאריאסלו ואביצור. חלקה התחתון של הטחנה, שנתגלה לאחרונה בידי חוליית סקר האמה, נעלם מעיניהם בגלל סבך הצמחייה. הטחנה האמצעית נבנתה בתחתית המדרון, סמוך לגדת הנחל. ניתן לזהות את שרידי אמות המשנה, שקישרו אותה הן עם אמת טבריה והן עם הטחנה המערבית הסמוכה. מיקומן של שתי הטחנות האלו - האחת במחצית המדרון והשנייה בתחתיתו - מצביע על הכוונה לנצל את מלוא הפרשי הגובה, על תכנון משותף ועל הפעלה בו-בזמן. הארובה של הטחנה האמצעית, בניגוד לאחרות, בנויה מאבני גיר לבנות ומסותתות היטב. קוטרה גדול מהרגיל ומגיע ל-90 ס"מ. ייתכן שצורתה הנוכחית היא תיקון מאוחר. הטחנה המזרחית הוקמה בצמוד לאמת טבריה ונשענה על מתלול המדרון, וכך ניצלה את הפרשי הגובה. מחציתה של ארובת טחנה זו נהרסה, ורק חציה המזרחי נשתמר. קרוב לטחנה המזרחית, בתחתית המדרון, סמוך לגדת הנחל, ניכרים, כפי שהוזכר, שרידים של טחנה נוספת. אין בידינו נתונים חד-משמעיים שיעידו על זמן הקמת הטחנות, אולם ניתן לשער זאת במידה רבה של ודאות. מתוך הטיח וחומרי המליטה לוקטו חרסים מהתקופות הביזאנטית והערבית הקדומה. לדעת אביצור, מבנה הטחנות ודרך פעולתן מצביעים על כך שהן נבנו לכל המוקדם בראשית התקופה הביזאנטית. נתונים אלה משתלבים יפה במסקנות הכרונולוגיות שהוסקו על-יסוד בדיקת אלמנטים אחרים, המרכיבים את האמה וקשורים בה. סביר להניח אפוא, כי הטחנות פעלו בתקופות הביזאנטית והערבית הקדומה.
מתקן נוסף שהופעל במי האמה היה טחנת סוכר (מס' 11 במפה). היא נמצאה מצפון למושבה כינרת, ואמת-משנה הסתעפה מהאמה והוליכה את המים לטחנה. במפת הסקר הבריטי מופיעים הסעיף והטחנה תחת השם 'Tahunet as Sukkar', וכך גם במפה הגרמנית. תומסון מזכיר אותה בספרו,22 וסאריסאלו מתאר את אמת-המשנה באורך 18 מ' ואת הריסות הטחנה שמצא במקום.23 השרידים לא נשתמרו עד ימינו. הם פונו בעת הכשרת השטח בידי איכרי המושבה כינרת. בתקופה הערבית הקדומה היה הסוכר מצרך יקר, ובבקעת כנרות ובאזורים אחרים של ארץ-ישראל גידלו קנה-סוכר לשם הפקת סוכר וייצואו. בנגב-כנרות אותרו ארבע טחנות סוכר.24 האחת ליד המושבה כינרת, היא המתוארת כאן. השנייה - ליד בית-זרע, השלישית - לחוף הירמוך, והרביעית - ליד מנחמיה. בטחנה שליד בית-זרע נמצאו מתקנים וכלים שונים, ביניהם שלושה דוודים מברונזה, שבהם הרתיחו את המיץ שנסחט מהקנים ובישלו את התמיסה, כדי לרכז אותה.25 מניחים כי בקיץ שימשו מי האמה להשקיית המטע של קני-הסוכר, ובחורף - להפעלת טחנת הסוכר, כדי למעוך ולרסק את הקנים. סביר להניח, שטחנות הסוכר הוקמו בתקופה הערבית הקדומה, כפי שקובע אביצור.26 ליד כביש טבריה צמח, סמוך למסעף הכביש העולה לאכסנית הנוער פוריה, נתגלה ונחפר על-ידי פסח בר-אדון מתקן הקשור לאמת טבריה.27 המתקן מורכב ממיכלול של בריכות המחוברות זו לזו ומטויחות בטיח אמות. לדעת אביצור שימש המתקן להפקת צבע אינדיגו - ניל ולצביעת בדים בצבע זה.
לאורך האמה ובזיקה אליה מצאנו שש בריכות אגירה, כולן במרכז שטחים חקלאיים. הדרומית בהן מסומנת במפת הסקר הבריטי ועמדה על תלה עד לפני שנים מספר, כאשר נהרסה בעבודות פיתוח חקלאיות. מן האחרות נותרו שרידים ברורים. כולן נמצאו מטויחות בטיח אמות, הזהה לזה שבאמת טבריה, וניכר שהיו מערכת אחת. הצפונית מתוך שתיים מצויה בתחום חווה חקלאית אחת, שבה נטוע כיום פרדס. מלבדה היו עוד שתי בריכות, אך הן הרוסות ברובן, ורק היא נותרה שלמה. זו בריכת אגירה קטנה של חקלאי. מידותיה 4.40 3.45X מ' ועומקה 1.5 מ'. הקיר המערבי צמוד למורד, ובקיר המזרחי יש שני פתחים: האחד בגובה 10 ס"מ, והאחר 20 ס"מ מעל פני הקרקע. בפתחים שולבו צינורות חרס, הדומים לאלה של סעיף האמה לבית-ירח. בקיר הצפוני יש שקע, המאפשר ירידה נוחה לתוך הבריכה. נשתמר קטע של התעלה, שהוליכה את מי הבריכה לשדות ולמטעים. יש להניח שבריכה זו והדומות לה שימשו את החקלאים, בעלי החווה, לאגירת מים בשעות השפל בצריכה, כגון בשעות לילה. שיטה זו נהוגה ומקובלת גם כיום.
בין קבוצת כינרת למושבה כינרת הסתעף מהאמה צינור בזלת (מס' 8 במפה). הצינור היה תת-קרקעי, והדרך בין שני היישובים עברה עליו. מקומו היה ידוע לתושבי האזור הוותיקים,28 אך כיום לא ניתן לאתר את מקומו המדויק. הצינור הורכב מחוליות בזלת דמויות קוביה, שאורך פיאתה 60 ס"מ בקירוב. קוטר החלל הפנימי היה 30 ס"מ. החוליות חוברו זו לזו באמצעות 'צווארון' - מעין תקע, הבולט 10-7 ס"מ, שהוכנס לשקע תואם. הן חוברו זו לזו במלט, וראשוני המתיישבים באזור עוד מצאו קטעים אחדים רצופים של הצינור. כיום פזורות החוליות ביישובי האזור. בסקר איתרנו ורשמנו 80 חוליות וחלקי חוליות.29 הצינור הוליך את מי האמה לבית-ירח. תחילתו המשוערת ברום 150 מ' מתחת לפני הים והוא יורד לאפיק הקדום של הירדן, הנמצא ברום 210 מ' מתחת לפני הים, ומשם עולה לתל בית-ירח, הנמצא ברום 190 מ' מתחת לפני הים. לפנינו אפוא 'גיחון' ('סיפון' - בכינויו העממי), שפעל לפי חוק הכלים השלובים. העברת מים בגיחון בנוי אבן, כדי לעבור עמקים, מוכרת היטב, והדוגמה הידועה ביותר היא האמה העליונה בירושלים;30 ובאזור הכינרת - האמה המוליכה לסוסיתא.31 בחלקן העליון של חוליות אחדות נמצאו פתחים בקוטר של 12-10 ס"מ, אשר שימשו לשחרור לחץ-אוויר. מתוך צינור הבזלת הסתעף צינור חרס מטיב מעולה, אשר הוליך את מי האמה אל תוך בית-המרחץ. צינור החרס היה משולב בתוך תעלה הבנויה אבנים מלוכדות במלט, בבנייה הדומה לזו של האמה.32 חופרי האתר חשפו את הצינור לאורך 30 מ' ויותר, וחלקו נשמר עד היום. בהגיעו אל בית-המרחץ נמשך הצינור לאורך קיר חדר הצוננים, עד שהגיע לחוליית סיעוף דמוית T של הצינור הנמצאת עדיין באתרה. החופרים שיערו כי בית המרחץ נבנה במאה הרביעית או החמישית ונעשו בו תיקונים.33 ברור שהספקת מים זורמים לבית-המרחץ היתה מותנית בפעילות אמת טבריה. בבניין בית-הכנסת הסמוך נתגלתה מערכת מים,34 ויש להניח כי גם היא היתה קשורה לאמת טבריה.
בהגיע האמה לקרבת חמת טבריה הסתעף ממנה צינור, שהוביל כנראה את מימיה אל אחד מבתי-המרחץ. סאריסאלו מתאר סעיף זה, ומציין שחוליות הצינור היו עגולות מבפנים ומבחוץ.35 בימינו נותרו מהצינור שרידים דלים, ונמצאו רק חוליות אחדות מסוג זה, שקוטרן הפנימי הוא 30 ס"מ; אחת מהן נמצאה בתוך הכינרת.36 חוליות דומות של צינור עגול בפנים ובחוץ נמצאו גם בסוסיתא.37 בתחום חמת טבריה הקדומה ניתן לעקוב אחר מהלך האמה. קטע שלם נראה ליד מערת הקבר המיוחס לרבי כהנא, ממערב למלון 'גני חמת'. גם בתחום טבריה הקדומה מצויים קטעים של האמה. אחד מהם מצוי סמוך לשער הדרומי שלהעיר. בעת חפירות בעיר עצמה נתגלו בריכות ומתקנים; לדעת החופר הם היו קשורים עם האמה שעברה בקרבת מקום.38 המתקנים תוארכו לשלהי התקופה הביזאנטית, ובעיקר לתקופה הערבית הקדומה. במרכז העיר הקדומה נחשף בית-מרחץ גדול ומשוכלל (מס' 17 במפה), ובו מערכת לאספקת מים חמים, ממעיינות חמת. המים הקרים הגיעו לבית המרחץ מאמת טבריה.39 החופר בצלאל רבני ז"ל מצא מערכת צינורות שקישרה ביניהם.
סמוך למבואותיה הדרומיים של טבריה, ממערב לבית-הקברות היהודי, ניכרת למרחוק בריכת מים גדולה, שנשתמרה ברובה. הבריכה מכונה בפי העם 'בריכת דונה גראציה'. עודד אבישר ואחרים שיערו, כי זו הבריכה שהוקמה בעת הניסיון לשקם את טבריה במאה הט"ז, ביוזמתם של דונה גראציה מנדס ודון יוסף נשיא.40 מתוך בדיקה שערכנו עולה, כי הבריכה קדומה בהרבה וקשורה למערכת אספקת המים העירונית על-ידי אמת טבריה. כיום קשה למצוא את הקשר בין האמה לבין הבריכה, אולם בעבר היה ניתן לעקוב אחר מהלך האמה עד חיבורה לבריכה והדבר תועד בסקרים.41 את עובדת היותן מערכת אחת מוכיחים גם מיקומה ואופן בניתה, הטיח שניבדק42 והחומר הקראמי המשולב בטיח. כל אלה מצביעים על זיקה בין הבריכה לבין האמה. חפירת בדיקה שערכנו העלתה, כי הקירות הנראים מעל פני הקרקע הם רק חלקה העליון של הבריכה. חלקה התחתון נתמלא סחף ונמצא כיום מתחת לפני הקרקע. טיח הבריכה שנחשף נשמר טרי וצבעיו עזים, כאילו הבריכה טויחה לאחרונה. סביר להניח, שהיתה זו בריכת המים העירונית של טבריה הקדומה, והיא אחת הבריכות הגדולות והשלמות שנתגלו בישראל. אורך הבריכה 32 מ' בקירוב, רוחבה 9.60 מ', וגובהה הנוכחי מעל פני הקרקע כ-3 מ'. אולם בחפירת הבדיקה נמצא, כי גובהה (עומקה) כנראה כפול. קרוב לוודאי, שקיבולה הגיע לכדי אלפיים מטרים מעוקבים. קירות הבריכה, שעובים הגיע ל-2 מ' בקירוב, חוזקו באומנות בולטות. בכל אחד מקירות הרוחב היו חמש אומנות ושתי אומנות פינתיות. אחדות מהן נשתמרו בשלמותן. בקירות האורך איתרנו 18 אומנות ושתי אומנות פינתיות, בכל אחת מהקירות. בפינות - מקום חיבור האומנות עם הקיר - נמצא טיח בחתך דמוי משולש, זהה לזה שנמצא באמה. מתוך הטיח לוקטו חרסים, שתוארכו לתקופות הרומית, הביזאנטית והערבית הקדומה. החרסים מהתקופה הרומית נמצאו שחוקים, ויש להניח כי לוקטו מאשפתות. הובחן שלב תיקון, שבו טויח כל המבנה מחדש בשכבת טיח שעוביה 10 ס"מ בקירוב. בשכבה זו שובצו חרסים בגודל מטבע. לפי טיב הטיח, תיקון זה מתוארך לתקופה הערבית הקדומה. סמוך לקצה העליון של קירות האורך ניתן להבחין בשורה של אבנים בולטות מהאומנות. סביר להניח, כי בריכה שסיפקה מי מעיינות משובחים, היתה מקורה. בחלקו העליון של הקיר הדרומי ניתן להבחין בפתחים, ששימשו קרוב לוודאי להזרמת המים לבריכה. בעת חפירת הבדיקה נמצא קיר מאוחר, שחצה את הבריכה. הדבר מצביע על כך, שלאחר שהמבנה יצא מכלל פעולה כמאגר מים, הוא שימש למגורי אדם או לבעלי-חיים. שימוש זה מסביר את מטרת הפתחים, שנפרצו בקיר המזרחי של הבריכה. מידות הבריכה הנזכרות והשוות ל-100X 30 רגל (לפי מידת הרגל הביזאנטית), החומר הקראמי והטיח מעידים, כי הבריכה הוקמה בתקופה הביזאנטית ותוקנה בתקופה הערבית הקדומה.
ככל שידועים לנו תחומי העיר הרומית, נבנתה הבריכה בשולי טבריה הרומית או מחוץ לתחומה. מהחפירות שנערכו לאחרונה הוברר, כי בתקופה הביזאנטית והערבית הקדומה התפשטה העיר צפונה והגיעה עד לאזור שעומד בו כיום מלון 'נהר הירדן'. כאן נחשפה שורה של מבנים מתקופות אלה, וחומת העיר שהגנה עליהם מצפון. כמו-כן נתגלה כאן בית-כנסת מהמאות השביעית והשמינית. מכאן שהבריכה שכנה במרכז הרובע הצפוני של טבריה בתקופות הביזאנטית והערבית הקדומה, והדבר מאשש את מסקנתנו לגבי מועד בנייתה ושימושה.
אין בידינו חומר שיעיד באופן חד-משמעי על זמן בנייתה של האמה, לא במקורות ולא בכתובת. על-כן עלינו להיעזר בנתונים היסטוריים וארכיאולוגיים, כדי לקבוע את תאריך בנייתה וזמן פעולתה. במקור היחיד מראשית המאה הרביעית שאיננו חד-משמעי, מסופר כי כאשר מת ר' יסא, 'נפל קסטילון דבטבריא'.43 מקובל לזהות את הקסטילום עם בריכת מים עירונית שניצבה בקצה אמה. טחנות הקמח נבנו ופעלו בתקופה הביזאנטית והערבית הקדומה, וטחנות הסוכר הן מהתקופה הערבית הקדומה. בטיח הבריכה העירונית נמצאה קראמיקה רומית מאוחרת (שחוקה), ביזאנטית וערבית קדומה. מידות הבריכה הם מספרים עגולים של מכפלת מידת רגל ביזאנטית. מיקומה של הבריכה היה מחוץ לתחומי העיר הרומית, ובמרכז רובע מהתקופה הביזאנטית והערבית הקדומה. המתקנים הקשורים באמה, שנתגלו בחפירות שניהל גדעון פרסטר בעיר הקדומה של טבריה, גם הם מהתקופות הביזאנטית והערבית הקדומה. מועד בניית סעיף האמה לבית-ירח מצביע גם הוא על תקופת פעולתה של האמה הראשית. לדעת רות עמירן, האמה נבנתה עם הקמת בית-המרחץ; ואילו שטקליס ואבי-יונה תיארכו את הקמת בית-המרחץ למאה הרביעית או החמישית.44 מכל אלה נוכל להסיק, כי האמה ומתקניה נבנו בתקופה הביזאנטית והמשיכו לפעול גם בתקופה הערבית הקדומה.
טבריה ובית-ירח שוכנות ליד הכינרת - מקור המים המתוקים הגדול בישראל. ידוע, כי אנשי טבריה והאזור מצאו את מי הכינרת טובים לשתייה ואף שתו אותם (וזאת בניגוד לדעות שהובעו בנושא זה). וכך כותב יוסף בן-מתתיהו: 'ומימיו [של ים כינרת] מתוקים וטובים לשתיה כי הם צלולים ממי האגמים העכורים וגם זכים'.45 אחד התנאים, ר' חנניא בן עקביא, אף התיר - בנסיבות מסוימות - לשאוב מים מהכינרת בשבת.46 הגיאוגראף הערבי אל מקדסי (במאה העשירית) כותב במפורש: 'ותושבי העיר [טבריה] שותים את מי הימה'. הנוסע הפרסי נאצרי חוסרו (במאה הי"א) כותב: 'ומי הימה מתוקים וטעימים... והמים הבאים מהמרחצאות החמים ומי הביוב של הבתים זורמים לימה, ולמרות זאת שותים כל תושבי העיר את מי הימה, וכן יעשו גם תושבי המקומות האחרים שלחופיה'. נשאלת אפוא השאלה: מדוע השקיעו תושבי טבריה והסביבה מאמצים כה רבים כדי להביא מים ממרחקים? יש לזכור, כי בימים ההם חייב הנוהג את שליטי העיר להביא מי מעיינות זורמים אל תוך המוסדות העירוניים. ביניהם היו רהטים עירוניים (סבילים), גנים, מזרקות, תיאטראות, ובראש וראשונה בתי-מרחץ. בתי-המרחץ שימשו באותם הימים לא רק לרחצה, אלא היו המרכז החברתי של היישוב ונבנו בפאר רב, כפי שאפשר לראות בערים שונות. בתקופה הנדונה טרם נודע סוד המשאבה, והשאיבה נעשתה באמצעות מתקנים פשוטים ומסורבלים. לכן ניתן היה להשיג מים זורמים רק על-ידי הבאתם ממקור גבוה יותר. שרידי האמה נשתמרו במשך מאות שנים. אולם לאחרונה, עם הפיתוח המזורז והשימוש בכלים מכאניים גדולים, הם הולכים ונעלמים. עקבות חריצותם, מיומנותם וכושרם של הקדמונים נמחים מעל פני הקרקע ואין הם זוכים להגנה מספקת. * * * 1 צ' צוק, אמות המים לציפורי, תל-אביב תשמ"ה, עמ' 64; י' צפריר, ארץ-ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי, ב, ירושלים תשמ"ה, עמ' 54.
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
