הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה


תקציר
על מסעו של דארווין בספינת המחקר "ביגל", מסע שארך קרוב לחמש שנים, ובמהלכו עסק דארווין באיסוף תצפיות על הטבע.



מסעה של ה"ביגל"
מחבר: יהודה בלו


צ'ארלס רוברט דארווין, האדם המואשם יותר מכל אחד אחר בכפירה, יועד להיות כומר. לשם כך נדרש דארווין להשיג השכלה בלימודים קלאסיים, ובשנת 1828 החל את לימודיו באוניברסיטת קיימברידג' ובה נשאר כשלוש שנים. השיעורים באקדמיה לא הלהיבו אותו במיוחד, ודארווין הקדיש את רוב זמנו החופשי לתצפיות בטבע ולאיסוף חיפושיות. כמו כל המדענים הצעירים בימיו, הושפע גם הוא מספרו של האסטרונום ג'ון הרשל על השיטה המדעית. במשך חודשים ארוכים האזין להרצאותיו של הנסלו (John Stevens Henslow) על הבוטניקה והתיידד עימו.

בשובו לביתו בשרוסברי מצא דארווין מכתב שהגיע אליו, בעקבות המלצתו של הנסלו. המכתב לא היה אלא הזמנה להצטרף לצוות המדעי של ספינה דו תרנית בשם "ביגל" (Beagle), שאורכה 45 מטר, משקלה 235 טונות, והיא מצוידת בעשרה תותחים. לדארווין הוצע לשמש כחוקר טבע ללא שכר ובן לוויה לקברניט. תכלית המסע היתה עריכת סקר מדעי בפטגוניה ובארץ האש, חקירת חופי צ'ילה ופרו, ביקור שגרתי בכמה מאיי האוקיינוס השקט, והמשך ביצוע המדידות הכרונומטריות מסביב לעולם. לאחר מחלוקת משפחתית בשל התנגדות אביו, הוסכם לבסוף שדארווין יצא למסע, בתקווה שיתרצה לבסוף ותנוח דעתו החקרנית מדי לגבי העולם, כי הרי מצופה ממנו לשמש ככומר שלא מרבה בשאלות.

ה"ביגל" יצאה פעמיים לדרך מפליימות' שבאנגליה, ובשתי הפעמים אכפו עליה סופות עזות לשוב. ב-27 בדצמבר 1831, מיד לאחר חג המולד, עזבה המשלחת בשלישית את הנמל והפעם בהצלחה רבה. דארווין עזב את אנגליה כשהוא בריא ונמרץ. בעודו בן 22, היה החוקר הצעיר נחבא אל הכלים ורך דיבור. מסלולם היה לכיוון דרום-מערב, אל האיים הקנריים ואיי הכף הירוק. משם חצו את האוקיינוס האטלנטי בחלקו הצר ביותר, עד הגיעם לחופי ברזיל ב-29 בפברואר 1832. חודשיים ימים ארכה ההפלגה בקטע הזה, ובמרבית הזמן היה דארווין חולה במחלת הים. אך יערות הפרא הקסימוהו, ואחר שבועות אחדים על החוף הוא התאושש לחלוטין. בין עצי הענק של ברזיל גילה דארווין עולם מופלא שלא נחשף אליו לפי כן.

אחר זמן מה, יצאה שוב הספינה לדרך, והפעם דרומה אל ריו דה ז'נירו, מונטבידאו ובהייה בלנקה. מכיוון ששטחים אלה אינם מכוסים ביער, יכול היה דארווין לחקור היטב את הגיאולוגיה של האזור. שכלו החריף היה מלא סקרנות מתמדת, והוא ניסה בלא הרף למצוא הסברים לכל אשר ראו עיניו. כבר אז סירב לקבל עובדות כפשוטן, ותמיד חש צורך לחקור ולמצוא מה סיבתן. ה"ביגל" הצפינה לבואנוס איירס וחקרה את הריו דה לה פלאטה, ואחר הדרימה אל פטגוניה, שם מצא דארווין מאובנים מתקופות קדומות מאד, והתחקה אחר תהליך התפתחותם. לאחר ביקור שני בארץ האש, בקצה הרחוק של היבשת הדרום אמריקנית, הקיפה ה"ביגל" ביוני 1834 את כף הורן והפליגה צפונה לאורך חופיה של צ'ילה. בשעה שהטילה הספינה עוגן בנמל ולפראיסו, ערך דארווין שני מסעות לפנים הארץ, לשם חקירות גיאולוגיות וחקר היצורים החיים. כאן נזדמן לו ללכוד ערפד בשעת מעשה, ולהוכיח שאמנם מוצץ זה את דמם של חיות שאינן בתנועה, כגון פרות בזמן שינה. דארווין המשיך לאסוף צמחים ובעלי חיים ומילא בהם את הספינה; מכל נמל שלח חלק מאוצרותיו לאנגליה.

ההגעה לאיי גלפגוס

מצ'ילה המשיכו לפרו ומשם לאיי גלפגוס, כאלף ק"מ מערבית לאקוודור וסמוך לקו המשווה. ב-15 בספטמבר 1835, כשעלה דארווין לראשונה על חופם של האיים השוממים מאדם, לא היה קץ לסקרנותו ולהתעניינותו. איי גלפגוס צחיחים למדי ואינם עשירים במגוון יצורים כפי שראה ביבשת, אך דארווין מצא שם בית נכאות חי מתקופות קדומות. מצויים היו באיים יצורים שמזה דורות רבים ראוי היה להן להיכחד מעל פני האדמה, משום הסתגלותן המשונה לסביבה. בגלפגוס נתקל דארווין ביצורים שחוקרים לא נתקלו בהם לפניו: לטאות ענק שרצו בחברת צבי יבשה כבירים, וסרטנים מפלצתיים זחלו בין אריות ים שואגים, ואילו החוקר הצעיר היה מדלג ביניהם ונוטל דוגמאות אל מחסני הספינה.

אחרי ימים אחדים, דארווין שם ליבו לעובדה המפתיעה כי בעלי החיים המצויים בגלפגוס נבדלים מאלה המצויים באמריקה הדרומית, אף כי ללא ספק היו קשורים לקרוביהם ביבשת. הוא חקר מספר רב של מיני צמחים ובעלי חיים ככל שיכול היה, וכשחלפו שבועיים-שלושה הבחין דארווין כי למרות הזהות בקרקע ובאקלים, היו בעלי החיים בכל אי מיוחדים לו בלבד. בין אלה היו מיני פרושים, אשר ברור היה לו כי השתייכו לאותם סוגים, אך בכל זאת היו מבודדים זה מזה, ולא יכול היה למצוא שני איים שבהם מצויה אוכלוסיה של אותו המין. דארווין גילה שאותה תופעה חזרה ונשנתה גם בלטאות, בצבים ובשבלולים.

הרהורים בדרך לטהיטי

ב-20 באוקטובר פנתה ה"ביגל" מערבה, וחצתה במסע בן אלפי ק"מ את האוקיינוס השקט. במהלך השיט צצו במוחו של דארווין כל כך הרבה רעיונות חדשים. שיחותיו עם רב החובל רוברט פיצרוי (Robert FitzRoy), שהיה אדם נלהב ומהיר תפיסה, הוסיפו גם הן לגירוי המחשבתי. מאז עזבו את אנגליה, כמעט שלוש שנים לפני כן, הפך דארווין בתקופה הזו לחוקר טבע מן המדרגה הראשונה. הוא התמקד בתצפיות גיאולוגיות ואקולוגיות, באיסוף מדגמים של בעלי חיים ושל מאובנים, ובקריאה מעמיקה של ספרי מדע אשר נטל עימו. עתה, בהביטו במים השלווים של האוקיינוס השקט, היתה לו שהות מספקת למחשבה. דארווין החל לתהות מדוע יצר הטבע, באורח כה שרירותי, מינים שונים של יצורים, הקרובים כל כך מבחינה טקסונומית זה לזה, ואת כולם הושיב באיים סמוכים.

דפי יומנו של דארווין מספקים לנו הצצה מעמיקה על מחשבותיו באותם ימים. בתקופה ההיא, היתה ההנחה שמיני היצורים המרובים מתקיימים בעולם מיום בריאתו, ודארווין באותה עת לא הטיל כל ספק בכך. חשוב לזכור כי כל רעיון חדש או חשיבה שונה, פירושם היה התמרדות בסמכותו של ספר בראשית ופגיעה בדת, ובעיקר סתירת דעתם של אנשי המדע החשובים ביותר, שכמובן גיחכו אל מול טענותיהם של חסידי האבולוציה.

בנובמבר 1835 הגיעה ה"ביגל" לטהיטי. האי הקסום כבש את ליבו של דארווין, וכאשר נתברר לו שעל הספינה להמשיך בדרכה אל ניו זילנד, צר היה לו מאד להיפרד מן המקום. אך גם בניו זילנד לא התעכבו ימים רבים, ודארווין היה מאושר לעזוב את האיים המשעממים כהגדרתו. אחרי כן פנו לאוסטרליה, ערכו מסעות קצרים ללב היבשת והפליגו לטסמניה. ממנה המשיכו מערבה לאיי הקוקוס, הנמצאים מאות ק"מ דרומה מסומטרה. שם ניתנה לדארווין האפשרות לחקור ביתר פירוט את איי האלמוגים, והוא חשף סוגי אלמוגים שבני אירופה לא ידעו עליהם. עד מהרה גם גילה כיצד נתהוו איי האלמוגים משוניות שהקיפו איים וולקניים עתיקים. מאיי האוקיינוס השקט המשיכה ה"ביגל" במסעותיה, ובכל מקום ואתר, העלה המגוון הביולוגי אותה בעיה מרעישה שדארווין הוגיע בה את מוחו. כבר אז הופיעו בראשו רמזים על התשובה הלא תיאמן שהוא יספק לעולם כעבור 24 שנים.

ה"ביגל" שהתה מעט גם באי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי, וחלפה בכף התקווה הטובה, בשעה שהקיפו את יבשת אפריקה. בקייפטאון, ביקרו דארווין ופיצרוי את גדול המדענים בעת ההיא, ג'ון הרשל, שעסק במדידות אסטרונומיות. ה"ביגל" ביקרה גם באי סנט הלנה באוקיינוס האטלנטי, ואז שבה בחזרה לברזיל, כדי להשלים את המדידה הכרונומטרית של העולם. משם חזרו לאיי הכף הירוק, ומן האיים האזוריים הפליגו לאנגליה. ה"ביגל" הגיעה לפאלמות' ב-2 באוקטובר 1835. מסעה של הספינה היה אמור להימשך שנתיים ימים, אולם הוא התארך ונמשך ארבע שנים ותשעה חודשים, מהן שלוש שנים ומחצה לאורך חופיה של אמריקה הדרומית. כאשר שב לאנגליה, ממנה לא יצא שוב, כבר זכה דארווין לתהילה, הודות למדגמים המופלאים ששלח, ושלל מכתביו המקסימים שנתפרסמו על ידי הנסלו. הייעוד המשפחתי שיהפוך לכומר נגוז מיד ולא הוזכר עוד.

אחרי השיבה לאנגליה

אחר שחזר לארצו, בילה דארווין את זמנו בין קיימברידג' ללונדון, והחל לערוך דין וחשבון על מסעו. הוא היה מלא ידיעות כרימון, עמוס רעיונות חדשים, וחולה במחלה טרופית. כנראה נעקץ על ידי חרק, ועד סוף ימיו לא שבה אליו בריאותו התקינה. גם קיבתו מיאנה להחלים בשל מחלת הים שפקדה אותו חודשים ארוכים. המשימה של ארגון אוספיו נראתה לו עצומה, ואף על פי כן, החל למיין ולחקור את הדוגמאות שהביא עימו. אוצרות הצמחים ובעלי החיים שנשאה ה"ביגל", עשו רושם רב בעולם המדע ומשכו את תשומת לבם של מלומדי הדור. דארווין בא במגע עם מיטב החוקרים ואנשי הרוח של זמנו, ונודע כמתבונן מעולה בשל מחקריו על היווצרותם של איי האלמוגים ועל בעלי החיים הימיים.

במשך כל הזמן הזה רשם דארווין רשימות על בעיה אחרת שהטרידה אותו. מסעה של ה"ביגל" גרם לו לראות דברים רבים אשר עוררו בו תמיהה, ולא התיישבו עם ראיית העולם המדעית המקובלת. ביומנו של דארווין רשומים הרמזים הראשונים להתמרדותו הגדולה בעתיד: "אדם עשוי לחשוב כי בסוג אחד הוכנסו שינויים למטרות שונות. נראה כי על איים קטנים צחיחים ומסולעים אלה (גלפגוס), מתקרבים אנו לסוד הסודות, אל הופעתם הראשונה של יצורים חדשים עלי אדמות". עם זאת, דארווין עדיין לא פיתח תיאוריה חלופית.

בשנת 1837 התברר לדארווין כי מלבד הפרושים, גם פרטים אחרים מאוסף הציפורים שהביא עימו מאיי גלפגוס משתייכים למינים שונים ואף לסוגים נפרדים. ממצאים אלה שבו וערערו את אמונתו בקביעותם של המינים, ונקשרו לשאלות שנתעוררו אצלו כבר במסעו לטהיטי. הוא רכש יונים מכל הזנים שיכול היה להשיג, וגידל אותן כדי ללמוד את אורחותיהן. למרות שמוצאן של כל יוני הבית ביונת הסלעים, גילה דארווין כי זניהן השונים נבדלים מאד זה מזה. בעקבות מאות שנים של טיפוחן על ידי האדם באמצעות ברירה מלאכותית, תהה דארווין אם זואולוג אשר היה פוגש בזני היונים בשדה, גם היה רואה בהן מינים שונים לחלוטין. הואיל וכך, אמר לעצמו, יתכן כי ההתפתחות הטבעית חלה לא רק באיים מרוחקים ומבודדים, אלא שהיא מתקיימת לנגד עינינו ממש.

דארווין החל לחבר סדרה של רשימות, אותה כינה "על השתנות המינים". הוא תיאר בהן את הרושם שעשו עליו ממצאי המאובנים באמריקה הדרומית, שהצביעו על השתנות הדרגתית של מינים. כמו כן, הציג ברשימותיו את עובדת הימצאותם של מינים שונים באיים סמוכים. הוא הניח כי באיי גלפגוס עברו פרטים שמקורם במין אחד שינויים רבים, עד שהפכו למינים שונים. בשלב זה טרם היתה לדארווין תיאוריה ברורה של מנגנון שינוי אבולוציוני. המהפך האינטלקטואלי שיגרום לו לחשוב על ברירה טבעית יתרחש רק שנה אחרי כן, בשנת 1938, כשיקרא את מאמרו של תומאס מלתוס על עקרון האוכלוסייה.

הדו"ח של משלחת "ביגל" החל להתפרסם בשנת 1839, וכלל פרקים מיוחדים, שבהם תיאר דארווין את ממצאיו הזואולוגיים, הבוטאניים והגיאולוגיים. פרק מיוחד הוקדש לפאונה המרשימה של איי גלפגוס, הן מבחינת ייחודה, והן מבחינת ההבדלים בין מיני הציפורים שבכל אי ואי. דארווין הרחיב על תפוצתם האזורית של בעלי חיים ביבשות ובאיים, ועל מאובנים שנמצאו כל אחד בשכבה גיאולוגית אופיינית לו. מאז יצא לאור "מסעה של הביגל", הודפס הספר המרתק שוב ושוב במרוצת השנים, והפך לרב מכר.

גורלה של הספינה, כך מסתבר, לא היה דומה. לאחר המסע הועברה ה"ביגל" למשמר החופים, שהסתייע בה במאבק כנגד מבריחי הטבק והאלכוהול. אחרי כן, נמכרה הספינה לחברת גרוטאות ונגררה למזח נטוש. מאז אפף מסתורין את עקבותיה. חוקרים סקרנים חיפשו אחריה ולא מצאו אותה. אט אט החלו להימצא רמזים ועדויות ממפות ישנות על מקום המצאה. כל אלה הובילו את החוקרים לאתר בוצי ליד האי פוטון. לאחר בדיקה במכשור מתקדם, הם השתכנעו שמצאו את ה"ביגל" קבורה בעומק של כתשעה מטרים. וכך, ככל הנראה, הספינה שסייעה ביצירתה של מהפכה מדעית, חוותה סוף עגום בגדת נהר בוצית, מבלי שיהא אפשר עוד לחלצה ממקומה.

ביבליוגרפיה:
כותר: מסעה של ה"ביגל"
שם  האתר: רשימות מן התיבה הלבנה
מחבר: בלו, יהודה
בעלי זכויות : בלו, יהודה
הערות: 1. אתר אישי של יהודה בלו.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית