החוק בספר דברים וכן חוקי ממלכת אשור קובעים שאדם האונס בתולה שאינה מאורסת לאיש חייב לשלם לאביה פיצוי כספי, עליו לשאתה לאישה ואסור לו לגרשה (דברים כב, 28-29).
בפרשת אונס תמר, אמנון חוטא לא רק בבצעו אונס אלא גם בכך שסירב לשאת את תמר לאישה וגירש אותה. (נישואין עם אחות שאינה מאותה אם לא היו אסורים בתקופת האבות. למשל, אברהם מציג את שרה אשתו כאחותו, אך לא מאותה אם. במשפחות המלוכה במצרים ובפרס נהגו המלכים לשאת את אחיותיהם לנשים, אולי כדי להבטיח את המשכיות השושלת בתוך המשפחה.)
יש להניח כי על פי הנוהג באותם הימים היה על דוד, כאבי המשפחה, לשפוט את אמנון. משלא עשה זאת, לקח אבשלום את החוק לידיו ורצח את אחיו. בחברות מסורתיות גם כיום רצח למען שמירה על "כבוד המשפחה" אינו נחשב עברה. אין ספק שאבשלום, הבורח אל משפחת אמו בגשור לאחר רצח אמנון, חושש לחייו; הוא חושש שיחולו עליו מנהגי גאולת הדם, כפי שמתארת האישה החכמה מתקוע. גם מנהגי גאולת דם היו מקובלים בחברה השבטית. עם הקמת הממלכה ומיסודה של מערכת משפטית ממלכתית פחתו כנראה המקרים שבהם הזדקקו קרובים למנהגי גאולת דם.
סיפור רצח אמנון בידי אבשלום מסובך במיוחד מכיוון שמדובר כאן באונס ורצח בין אחים, בעוד אבי המשפחה, המלך, הוא מי שאמור להכריע בדין.
