הספר האחרון בסדר הספרים בתנ"ך וכן הספר החותם את ה"כתובים". זהו ספר בעל אופי היסטורי, שנכתב בתקופה הפרסית, בתקופת בית שני – סוף המאה החמישית וראשית המאה הרביעית לפני הספירה.
הספר מתחיל ברשימות שֵׁמִיוֹת המתארות את התפתחות הדורות מהאדם הראשון ועד שאול ובניו (פרקים א – ט). לאחר מכן הוא מספר את סיפור מות שאול ובניו (פרק י). מכאן ואילך, הספר דן באריכות בתקופת דוד, בתולדות המלוכה ביהודה (ובישראל, אם היא קשורה לאירועים הקורים ביהודה) ועד לגלות בבל. הספר מסתיים בהצהרת כורש מלך פרס שֶׁאִפְשֵׁר את שיבת ציון ואת בניית בית המקדש – 538 לפני הספירה.
בין המקורות שעליהם התבסס בעל דברי הימים בכותבו מחדש את ההיסטוריה, היו ככל הנראה ספר שמואל וספר מלכים, וישנם תיאורים שהוא העתיק כלשונם.
הסופר שכתב את דברי הימים מציג את האירועים בהתאם לתפיסת עולמו, השונה מזו המוצגת בספר שמואל ובספר מלכים.
מדוע "החליט" סופר דברי הימים לכתוב מחדש את ההיסטוריה? מגמתו העיקרית הייתה להאדיר את מלכות בית דוד ולהציג אותה כמלכות הנבחרת, ועל כן היא המלכות החוקית והיא המלכות היחידה. מסיבה זו הוא איננו מתעכב על תקופת מלכות שאול, שמוצגת באריכות בספר שמואל. את שאול הוא מזכיר רק במותו ובמות בניו.
קראו עוד על ספר דברי הימים:
דברי הימים
