גשר מפעלים חינוכיים



שבת
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים


היום השביעי בשבוע, יום המנוחה והקדוּשה, יום התפילה והקשר עם ה'. היום היחיד שנזכר וצויין במפורש בעשרת הדיברות.

השבת היא אחד היסודות המרכזיים ביהדות ומן החשובות שבמצוות ("השבת שקולה כנגד כל המצוות").
שלושה נושאים מרכזיים מאפיינים את השבת: בריאת העולם, ההתגלות האלוהית, וגאולת ישראל מעבדות מצרים. נושאים אלה באים לידי ביטוי בטעמים (= נימוקים, הסברים) שמביאה התורה לקיום מנוחת השבת:
­­­– טעם דתי קוסמי: השבת ­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­היא זכר לשביתת ה' ממלאכתו בעת בריאת העולם, ובכך מעניקה יום מנוחה שבועי לעולם כולו ולכל יצור בו ( בראשית ב' 3-1, שמות כ' 11).
– טעם סוציאלי-הומניטרי: כל בני ישראל, עבדיהם ובהמותיהם חייבים לשבות בשבת מכל מלאכה ולנוח (שמות כ"ג 12, דברים ה' 14);
– השבת היא אות לברית שכרת ה' עִם עַם ישראל (שמות ל"א 17-12; דברים ה' 15). כאן יש שילוב של טעם דתי-קוסמי - שביתת האל ביום השביעי, וטעם לאומי היסטורי - יציאת מצרים.

ידועים לנו פרטים מעטים על האופן שבו שמרו ישראל את השבת בימי בית ראשון. במלכים ב' (ד' 23) השבת נזכרת כיום שבו נוהגים ללכת לדרוש בנביא כדי לקבל ייעוץ רוחני, כמו בראש חודש; לפי ישעיה (א' 13), זהו יום מועד שמציינים אותו בבית המקדש, כמו ראש חודש; הנביא ישעיהו קורא לעם לשמור את השבת ולהפוך אותו ליום של עונג (נ"ח 15-13); לפי הושע (ב' 13), יום השבת נחשב ליום שמחה; לפי עמוס (ח' 5), אסור לעסוק במסחר ביום זה; נחמיה פעל בתקיפות נגד מחללי שבת (י"ג 22-15).
בתחילת תקופת הבית השני אנשי כנסת הגדולה והסופרים תיקנו תקנות לשמירה קפדנית של השבת.  יש איסור מוחלט על עשיית מלאכה בשבת, ומודגשים בעיקר האיסורים על המלאכות הבאות: הבערת אש, חריש וקציר, טלטול חפצים מרשות היחיד לרשות הרבים ולהיפך, יציאה מחוץ לתחום היישוב וכד'. לעומת זאת, כל מעשה שנועד להציל חיים - מותר בשבת ("פיקוח נפש דוחה שבת").
כיום נשמר ייחוד השבת על ידי כל הזרמים ביהדות. התפילה העיקרית בבית הכנסת היא בערב שבת ובבוקר יום השבת. התפילה בשבת בבוקר כוללת עלייה לתורה וקריאת פרשת השבוע וההפטרה, כחלק מהפעילות העיונית-רוחנית המקובלת בשבת. בבית, בתחום הפרט, מציינים את השבת באמצעות הדלקת נרות, עשיית קידוש וכן עריכת סעודות חגיגיות והכנסת אורחים.
בעולם העתיק לא היה מקובל יום מנוחה, בדומה לשבת. אולם מן הלוח הבבלי והלוח האשורי ידוע יום המכונה SAPATTU (שַׁפַּטוּ), המוגדר כְּיום מנוחת הלב (של האל), ונראה שנהגו לערוך בו טקסים פולחניים. יום זה היה תלוי ביום מילוי הלבנה (ט"ו בחודש).בעמים אחרים היו מקובלים ימים אחדים בחודש (שחולק לִרְבָעִים, אך לא תמיד במִרווח של שבעה ימים), המכונים "ימי מזל רע". בימים אלה אסור היה למלך, לשריו ולפקידיו לעשות פעולות מסויימות. ימים אלה מנוגדים באופיים ליום השבת הישראלי, הנחשב כיום מבורך, יום עונג ושמחה, וחל על כולם.
הנצרות והאיסלם קידשו גם הן יום מיוחד למנוחה ולתפילה, בהשפעת הדת היהודית.

לקריאה נוספת בלקסיקון לתרבות ישראל:
שבת - הרעיון והמשמעות
שבת - מכניסתה ועד צאתה


מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא
ביבליוגרפיה:
כותר: שבת
שם  האתר: מקרא גשר : האתר שלך ללימודי התנ"ך - אנציקלופדיה
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים
בעלי זכויות : גשר מפעלים חינוכיים
הוצאה לאור: גשר מפעלים חינוכיים
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית