|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > בעלי חוליות > יונקים |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
תצפיות על קרובינו הקופים שערך מחבר המאמר הובילו למסקנה מעניינת: החינוך בקרבם אפקטיבי יותר מאשר אצלנו בני האדם. מה הסיבות לכך? והאם ניתן ללמוד משהו מבעלי החיים הללו, שכל-כך קרובים אלינו מבחינה גנטית ועם זו כה שונים מאתנו? בעקבות תצפיות ממושכות על אוכלוסיות של קופים שהתמקדו בעשור האחרון בנושא החינוך בקרב הקופים, מצאתי את ההבדלים הבאים בין החינוך האנושי לבין החינוך בחברות הקופים השונות: ידע ומידע מוגבלים להם זקוקים הקופים מול "התפוצצות מידע" בחברה האנושית; בחברת הקופים מערכת חוקים פשוטה וברורה מול מערכת חוקים מורכבת ומסובכת בחברה האנושית; חברת הקופים אינה מתירנית, אלא אוכפת את כל חוקיה ביד קשה, מול חברה אנושית מתירנית, שפעמים רבות אינה אוכפת את החוק על המפרים אותו; בקרב הקופים האמהות הן האחראיות העיקריות החינוך, בעוד החברה האנושית העבירה חלקים גדולים מן החינוך ומן האחריות לחינוך לידי סוכנים מקצועיים (מערכת החינוך), אך חושפת את ילדיה גם לסוכנים דוגמת הטלוויזיה; צביעות ודו-פרצופיות שולטות בחיינו וילדינו קולטים זאת ופועלים בהתאם - שאלו את הקופים שאינם דו-פרצופיים ומצליחים בחינוך יותר מן האדם. בזמן האחרון נעשו המתקפות על מערכת החינוך בישראל אופנתיות ביותר. כל מי שמקבל במה או מיקרופון תוקף, מרתיע ואף מציע פתרונות מיידיים "שאיש לא חשב עליהם קודם". אין פלא שמצליחנים דוגמת מפקד לשעבר של חיל האוויר, ראש השירותים החשאיים לשעבר ומומחים לכלכלה, למחשבים, ועכשיו במיוחד מצליחן היי-טק ידוע, משוכנעים שהם מסוגלים לפתור את בעיות החינוך בהינף יד, והם נושאים בכליהם פתרונות פשוטים ומיידיים שאין בהם חסרונות - פרט לעובדה שמעולם לא נוסו ומציעיהם לא התמודדו מעולם עם בעיות החינוך. אולם אין צורך להתלות באילנות הגבוהים של המצליחנות וגם לא ברעיונותיה הדרוויניסטיים של שרת החינוך כדי לדעת שהחינוך בישראל, וכנראה גם בשאר העולם המערבי, נכשל כישלון חרוץ. כמי שעוסק בחינוך ובעבודה במערכת יותר מארבעים שנה (בבית הספר היסודי והתיכון, באוניברסיטה ובמכללה לחינוך במשך עשרות שנים), הוטרדתי גם אני מן המתרחש במערכת החינוך, ושאלתי לא מעט שאלות, שלרובן לא מצאתי תשובות נאותות, ובזה איני שונה ודאי מן הקוראים. במקביל, מזה כשלושים שנה אני עוסק בתצפיות בקופים, בטבע ובשביה, וקורא ספרות רבה בתחום זה (שלשמחתי היא עשירה, מחכימה ומקצועית). והנה, הגעתי למסקנה שיש בחייהם ובהתנהגותם של הקופים היבטים רבים שאפשר ואף כדאי להשוותם לאלה של בני האדם, הכלולים עם שאר הקופים והקיפופים בסדרת הקופאים, המוכרת כסדרת הפרימאטים (Primates). בעשור האחרון התרכזתי בחקר החינוך בקרב הקופים. את תצפיותיי ערכתי בטבע, בעיקר במזרח אפריקה ובדרומה וגם קצת באסיה, באמריקה הדרומית ואפילו בגיברלטר, שבה חיה אוכלוסיה של הקוף היחיד המצוי באירופה. צפיתי במינים אחדים מוכרים ופחות מוכרים. תרומה ניכרת הניבו התצפיות בשימפנזים, בסבוסים, בגורילות, בבבונים ובמקוקים. התצפיות בקופי קולובוס, במנדרילים, בלנגורים ובגיבונים תרמו גם הן לעבודה, אם כי במידה פחותה. מתברר כי קיים דמיון רב באופי הבסיסי של החינוך אצל קופים ובקרב בני-אדם. השוני בולט בתחומים שאינם קיימים כמעט אצל הקופים דוגמת שימוש בשפה, שימוש בטכנולוגיות, מערכות תרבות מפותחות ומערכות חברתיות גדולות ומורכבות. למרות כל אלה אני סבור שניתן ללמוד משהו מן הקופים, גם אם הם נופלים מן האדם בתחכומם ובמורכבות חייהם.
במילון העברי של אבן-שושן מצאתי הגדרות אחדות לערך חינוך; ואולם לדעתי הגדרות אלו אינן מספקות. מטרת החינוך היא להכשיר את החניך (הילד) לחיים בעתיד ולאפשר לו לשרוד בעזרת כישורים שרכש, להשתלב במערכות חברתיות ואף לרכוש מידע שיסייע לו בחיים העתידיים. חינוך מסוג זה קיים אצל בעלי-חיים חברתיים רבים, אף שאצל רבים מהם קיימים התנהגויות וכשרים מורשים שאין צורך לרכוש אותם באמצעות חינוך. אצל בעלי-חיים מפותחים מעטים הם הכישורים המורשים וההתנהגות האינסטינקטיבית, ולפיכך הצעירים זקוקים ללמידה ולחינוך כדי לשרוד בעולם ולהשתלב בחברה. אצל בני סדרת הקופאים מועטים האינסטינקטים המורשים והקופים הצעירים זקוקים ללמידה ולחינוך רבים יותר כדי לרכוש את כישוריהם לחיים. סוכני החינוך אצל הקופים ושאר בעלי החיים המפותחים הם ההורים ובעיקר האמהות. אין אצלם מוסדות חינוך מיוחדים ואין מחנכים שזה תפקידם. עם זאת, גם פרטים בוגרים בעדת הקופים עוסקים בחינוך. מדובר בעיקר בזכרים בוגרים המשליטים סדר בעדה ותוך כדי כך מטפלים בעיקר בצעירים הסוטים מכללי ההתנהגות ו"קוראים אותם לסדר". השפעתם של הזכרים הבוגרים הללו וגם של נקבות בוגרות חזקה יותר מהשפעת האמהות, הנכנעות לא פעם למשוגותיהם של ילדיהן המפונקים. במהלך תצפיותי נוכחתי כיצד שושי, שימפנזית אינטליגנטית, הממוקמת במקום הראשון בהיררכיה של עדת השימפנזים החיה בפארק הספארי שברמת-גן, משמשת כ"חונכת" לגור שימפנזים. שושי, שילדה שני גורים, יואל ושוקו, זנחה אותם (וראו בהמשך). אולם היא אימצה את מזרחי, בנה הבכור של אוגוסטה ושימשה לו "מורה-חונכת" משך חודשים רבים, שבהם העדיף את חברתה על-פני חברת אימו. היא גמלה לו בהוראה סבלנית ובהכשרה לחיים.
החינוך של הקופים שונה מהחינוך האנושי בכמה היבטים: כמות הידע והמידע פחותה בהרבה מזו של בני אדם. למרות זאת יש לציין שהידע הבוטני של השימפנזים מרשים. חוקרים שבדקו ביסודיות את התפריט של שימפנזים החיים בטבע, מצאו שהם אוכלים כ-200 מינים שונים של צמחים. מחלקם הם אוכלים עלים, מאחרים פרחים, פירות ופקעות - אך כולם כלולים בתפריט שלהם (צאו וחשבו כמה מיני צמחים כלולים בתפריט שלנו, פירות, ירקות, וגם מוצרי צמחים כלחם, פסטה, קמח וטופו ותגלו שאינכם אוכלים אפילו 50 מיני צמחים, אלא אם כן תוסיפו לרשימה צמחי תבלין, וגם אז לא תגיעו למחצית המינים אותם אוכלים השימפנזים). מאתיים מיני צמחים ראויים למאכל המוכרים לכל עדת שימפנזים מעידים על היכרות עם מיני צמחים נוספים, שחלקם רעילים, חלקם בעלי טעם דוחה או צורב וחלקם לא טעימים. קשה לדעת מה מספרם אך סביר להניח שהוא מתקרב לעוד כמאה מיני-צמחים. בתצפיות בשימפנזים ראו החוקרים כיצד מלמדות השימפנזות האמהות את ילדיהן לזהות את צמחי המאכל ולהימנע מן הצמחים הרעילים והלא טעימים. הן גם מלמדות אותם כיצד לזהות ולקטוף פירות בשלים, אילו עלים עסיסיים וטובים למאכל וכיצד לקטוף חלקי צמח אכילים ולאוכלם מבלי להידקר מקוצים, משיכים ומשאר אמצעי הגנה שיש לצמחים. ילדי השימפנזים לומדים בדרך של ניסוי וטעייה. כך הם לומדים להימנע מאכילת צמחים צורבים, או להיזהר מקוצים דוקרניים בדרך האישית הקשה. אמהותיהם צופות בהם ואינן מונעות מהם חוויות אכילה קשות שערכן הלימודי גבוה. אם מישהו חושב שהכרת כ-300 מיני צמחים היא מבצע קל - נסו לבדוק את עצמכם. רק בוטנאים מקצועיים ואולי גם מורים לביולוגיה יכולים להתגאות בהכרת מספר כזה של מיני צמחים. אין ספק שכמה בוטנאים מכירים מספר גדול יותר של צמחים. אין ספק שהמידע המצוי בידיהם על אותם צמחים רב עשרות מונים מזה המצוי אצל השימפנזים (שאינם יודעים את שמותיהם העממיים והמדעיים של הצמחים, לא את הטקסונומיה שלהם, לא את האנטומיה, הפיזיולוגיה והביוכימיה שלהם ואפילו לא כיצד אפשר לגדלם, שכן הם עדיין ציידים לקטים שלא עברו את המהפכה החקלאית). אולם שאלו נא את מיטב בוטנאינו אם הם מסוגלים לשרוד ביער האפריקני שבו חיים השימפנזים ולהתפרנס רק על מזון מן הטבע (השימפנזים אוכלים גם בעלי-חיים) ונדמה לי שרובם לא יאמינו בכוחם לעמוד במשימה זו. דוגמה זו אינה טיפוסית לכלל הקופים. המידע המצוי בידי מיני הקופים השונים פחות בהרבה, אך הוא כולל היכרות עם תנאי הסביבה שבה הם חיים ויכולת לחיות ולשרוד בסביבה זו. מובן שהקופים מצויידים גם במידע על אודות אויבים ודרכי הימלטות מהם. ואכן קופים שרכשו מידע זה מצליחים לשרוד בטבע ואף ליצור מערכות חברתיות מסובכות ולתפקד בהן. עוד שני סוגי מידע חשובים רוכשים הקופים באמצעות למידה. אחד מהם הוא התנהגות מינית (זוויגית) והשני הוא טיפול בצאצאים. רוב הקופים, ולפחות הזכרים, אינם מצוידים באינסטינקטים המורים להם כיצד לחזר ולהזדווג. כאשר הקופות הנקבות מתייחמות הן מפיצות ניחוחות מין מגרים, מפגינות התנהגות המזמינה את הזכרים להזדווג ולחלק מהן, דוגמת נקבות השימפנזה, הבבון והמקוק השחור, תפיחות מיניות אחוריות הבולטות למרחק רב בגודלן ובצבעוניותן. הזכרים מתגרים לנוכח הנקבות המיוחמות והמזמינות אך אינם יודעים כיצד להזדווג - אלא אם כן זכו לחינוך מיני נאות בילדותם. בעדות טבעיות של קופים ובעדות גדולות דיין החיות בתנאי שביה, זוכים הקופים הצעירים לראות כיצד הבוגרים מזדווגים. הם תוחבים את ידיהם ואפיהם לאבריהם של הבוגרים המזדווגים ולומדים כיצד מתבצע האקט המיני. אם לא די בכך - זכרים צעירים אף מזדווגים עם נקבות בוגרות וכך רוכשים ניסיון מיני שישמש אותם בעתיד. זכרים שלא זכו לחינוך מעין זה, דוגמת שמשון, שימפנזה זכר מפארק הספארי ברמת-גן, שחי בחברת ארבע נקבות צעירות, שהתייחמו מדי חודש, אינם יודעים להזדווג. ואכן שמשון לא הזדווג עם אף לא אחת מן הנקבות שבחצרו ובמקום זאת עסק באוננות. לימים נשלח שמשון לגן חיות בהודו ובמקומו הגיע עוג, שקיבל חינוך מיני נאות וידע להזדווג ואף הביא צאצאים רבים לעולם. גם הטיפול בצאצאים דורש ידע נרכש ואינו התנהגות אינסטינקטיבית. ואכן קופות צעירות מגלות עניין רב באחיהן הצעירים, ואמהותיהן מאפשרות להן לקחת את אחיהן העוללים ולטפל בהם. בדרך זו הן רוכשות מיומנות בטיפול בצאצאיהם העתידיים וכך הן מסוגלות לגדלם. שושי השימפנזית החונכת שנזכרה מקודם, לא זכתה ככל הנראה לחינוך ממין זה ונטשה את שני הגורים שילדה יואל ושוקו. השניים הללו גודלו בידי האדם ולא זכו לחינוך בעדת השימפנזים. יואל נפטר מזמן ושוקו חי היום בחוות צ'ימפונשי שבזמביה, העוסקת בשיקומם של שימפנזים בעייתיים. נראה לי ששוקו שלא קיבל חינוך מיני בעדת השימפנזים, אינו יודע לחזר ולהזדווג וכנראה לא ילמד זאת לעולם! אין ספק שגם בני אדם זקוקים לחינוך ולהדרכה בתחום המין ובטיפול בצאצאים. בעבר היה החינוך המיני נדיר בחברות המכונות "תרבותיות" והתוצאה היתה אומללות, חוסר סיפוק מיני ותסכול מיני בעיקר אצל הנשים. אלה גברו גם משום שהכנסייה הנוצרית וגם הרבנות היהודית האורתודוקסית ראו במין ובמעשה המיני חטא, אלא אם כן בוצע במסגרת הרשמית של המשפחה ובאישורם של כוהני הדת. היום השתפר החינוך המיני בחברה המערבית, אך חדרו לתוכו סוכני "חינוך" חדשים דוגמת סרטי פורנוגרפיה בטלוויזיה, בקולנוע ובאינטרנט המונחים על ידי בצע כסף ומציעים חינוך מיני שונה, מגרה ומזיק. בתחום החינוך לאמהות ולטיפול בילדים, נדמה לי שהחינוך נסוג, אף שנכתבו אלפי ספרי הדרכה, שחלקם שווים לכל נפש, אך החינוך לאמהות ולהורות בכלל, אינו עונה על צורכי הילדים. וההוכחה - רבבות ילדים מתוסכלים, משועממים, סרבני למידה וחצופים המורדים בהוריהם, במוריהם ובממסדים האחראים לחינוכם ולהשכלתם. ההשוואה ברכישת השכלה בין קופים לבני-אדם אינה מוצלחת במיוחד. הידע והמידע שהקופים רוכשים מועטים בהשוואה לאלה שרוכש האדם. עם זאת דוגמת השימפנזים ובקיאותם בעולם הצמחים מלמדת שהם מסוגלים לרכוש השכלה רחבה ומרשימה ביותר, על-מנת שיוכלו להתמודד עם סביבת חייהם ולשרוד בה ,והתמודדות זו היא המוטיבציה הגורמת להם ללמוד את כל הדרוש להישרדות.
הבדל בולט בין חברות הקופים לחברות האדם קשור במערכות החוקים שלהן. מערכות החוקים האנושיות מורכבות ביותר ורוב החוקים אינם מוכרים לרוב בני האדם. כתוצאה מכך צמחו עורכי דין הבקיאים בדיני פליליים, אחרים העוסקים בדיני חברות ואחרים שהתמחו בתביעות גירושין ובתביעות בנושאי רשלנות רפואית - ואלו רק דוגמאות למורכבות מערכת החוקים. בחברות הקופים השונות קיימות מערכות חוקים פשוטות שכל אחד יכול ללמדן ולהכירן. קוף אינו זקוק לעורך דין שיטפל בענייניו, וכל פרט בעדת הקופים מכיר את מערכת החוקים ומתפקד בהתאם לה. קופים צעירים שאינם מכירים את החוקים לומדים אותם בעזרת אמהותיהם ובעזרת קופים אחרים, בעיקר זכרים בוגרים, ולומדים עד מהרה מהם החוקים וגם שכדאי לקיים אותם. שכן פעולות לא חוקיות או עבירות על כללי ההתנהגות גוררות אחריהן סנקציות מיידיות.
חברת הקופים אינה מתירנית. רק תינוקות הקופים רשאים לנהוג ככל העולה על רוחם, אך עם סיום תקופת העוללות הם לומדים את חוקי ההתנהגות ומחוייבים להם. אצל כמה ממיני הקופים קיימים סימנים המבדילים בין העוללים שהחוק אינו חל עליהם ובין ילדים החייבים לציית לחוק. אצל הבבונים למשל, שערם של העוללים שחור ופניהם ורודים. כשהם הופכים ילדים מאפיר שערם ופניהם משחירים. מרגע שצבעיהם השתנו הם חייבים במילוי קפדני של החוק, כולל מתן כבוד לקופים הבוגרים והפגנת הכנעה בפני הזכרים השליטים. הקופות האמהות הן מתירניות במידה רבה, בהתאם לאישיותן, ורבות מהן סלחניות ומאפשרות לילדיהם לעבור על חוקי ההתנהגות. אולם חברים אחרים בעדת הקופים אינם מתירנים ואינם מאפשרים לקופים הצעירים להפר את חוקי ההתנהגות. אצל מינים רבים של קופים הפרה של חוקי ההתנהגות מלווה בנזיפה מיידית, באיום (על-ידי חשיפת הניבים החדים, למשל) ובאלימות פיזית. הבוגרים הלא מתירנים ממהרים לטפל בכל עבירה ואינם מוותרים לעבריין. אם הוא מנסה להימלט, הם רודפים אחריו ואז עונשו כבד יותר. לכאורה מדובר בהתנהגות "פרימיטיבית", אך מבחן התוצאה מוכיח שהענישה ואכיפת החוק מניבות תוצאות טובות: רוב הקופים הצעירים לומדים להכיר את הקשר המיידי והמחמיר שבין העבירה לעונש - הם לומדים עד מהרה שעבירה קשורה בעונש והם נמנעים מעבירות על חוקי ההתנהגות ונוהגים על-פיהם. לכאורה מדובר בחברה אכזרית המפעילה עונשי גוף על העבריינים, אף במקרים של עבירות קלות. אך בפועל החינוך הקשוח הזה מצליח להפליא וחברת הקופים אינה חברה אלימה. נהפוך הוא, בהיעדר עבריינים על החוקים המועטים, הקונפליקטים החברתיים מצומצמים וחברת הבבונים (שבה מקובלים עונשי הגוף יותר מאשר אצל שאר מיני הקופים) היא חברה שלווה, שהאלימות בה פחותה בהרבה מזו הנהוגה בחברות אנוש רבות. את חברת הבבונים אפשר להשוות למסגרות צבאיות שבהן מקובלת היררכיה ברורה. רק המציית לחוקים יכול להשתלב במערכת הצבאית ולשרוד בה. ומי שמשתלב אף יכול לעלות בשלבי ההיררכיה, להפוך למפקד, ואולי להגיע אף למעמד בכיר בארגון ההיררכי הקשוח. החברה האנושית העבירה חלקים ניכרים מן החינוך לידי סוכנים מקצועיים: מורים, גננות, מרצים וחונכים למיניהם, שהתמחו בחינוך ובהוראה. ככל שהחברה הלכה והתפתחה מן הבחינה הטכנולוגית הלכו הסוכנים הללו והתמחו: מורים מקצועיים לאנגלית, למדע ולחינוך גופני מסייעים למורים הכלליים וכך הלכה והתפתחה מערכת ענפה של חינוך והשכלה שבה לפרופסור לכימיה אורגנית אין צל-צילו של מושג בזואולוגיה, והפרופסור לביוכימיה אינו חייב להכיר את שייקספיר וביאליק. הרחבתה והתמקצעותה של מערכת החינוך מבטאות חלק מהסרת אחריותם של ההורים מחינוך ילדיהם. בחברה המודרנית ההורים עסוקים יותר בפרנסה ובפיתוח קריירה והזמן שהם מקדישים לילדיהם, אף שהם מכנים אותו "זמן איכותי", הולך ופוחת. הטלת האחריות על מערכת החינוך מתאימה להורה המודרני, המעדיף לשלם ל"מקצוען" שהתמחה בחינוך ולא להתמודד עם בעיות החינוך והלימוד של ילדיו. שיטה זו מאפשרת להורים, ובעיקר למשכילים ולמצליחנים שבהם, לבוא בטענות למערכת שבידה הפקידו את חינוך ילדיהם, לרוב מבלי לבדוק מהו חלקם בבעיות החינוך שמגלים ילדיהם. ההורים המצליחנים והמשכילים גם מבקרים באוזני כול, כולל ילדיהם, את המורים שבידם הפקידו את מלאכת החינוך וההוראה, ובדרך זו הם פוגעים בדימוי של המורים בעיני ילדיהם ומקטינים את יכולתם לחנך אותם. זה מצב פרדוקסאלי: מצד אחד מסירים ההורים את האחריות לחינוך ילדיהם מעל עצמם, ומצד שני הם פוגעים ביכולתם של המורים להצליח בחינוך וגורמים לירידה תלולה בהערכת המורים וגם לא מתגמלים אותם כראוי. הירידה במעמדם של המורים חלה גם בשל השינויים המהירים החלים בחברה האנושית ובקושי של רבים מן המורים להתאים עצמם לשינויים אלה. כך, למשל, מורים שאינם מכירים את השפה הישראלית העכשווית (אחלה, וואלה, כזה, מדהים, כאילו, מגניב, באסה וכיו"ב) נתפשים כמי שפג תוקפם, מורים שלא הצליחו להשתלט על רזי הטכנולוגיה ובעיקר על השימוש במחשב מאבדים את כבודם ואת מעמדם בקרב תלמידיהם העולים עליהם בתחום זה. במצב זה קשה לצפות ממערכת החינוך שתצליח בתפקידה ותבצע מטלות חינוכיות שההורים מתחמקים מהן, בצד המטלות הכבדות המוטלות עליה. ואם לא די בכך, ילדינו חשופים כל הזמן לסוכני חינוך דוגמת הקולנוע, הטלוויזיה, האינטרנט ועוד. סוכנים אלה - שהשפעתם על הילד עצומה - יש בהם שאינם מחוייבים לשום ערך ולשום קוד חינוכי. מדובר בסוכנים ציניים המוכרים את מרכולתם בעבור בצע כסף ואינם מוטרדים מקיום קודים אתיים או חינוכיים. הם מעדיפים במקרים רבים את הנוצץ והקליל שאינו דורש מאמץ, וכך יוצרים מערכת חדשה של ערכים. האלימות, השטחיות, הרייטינג, הגזענות, ההומור הגס, ורוח השטות הם מאפיינים בולטים של מערכת חינוך זו. יתר-על-כן, הורים רבים, אף שאינם חסידים של המערכות הללו מאפשרים לילדיהם להיחשף אליהן ללא הגבלה, מפני שזה פתרון קל שאינו דורש מהם מאמץ או התמודדות כלשהי. המתירנות החינוכית היא רק בחלקה תוצר של אידיאולוגיה, ובעיקר היא תוצר של עצלות וחוסר רצון להתמודד עם חינוך הילדים. מתירנות זו חדרה גם למערכת החינוך. חינוך בדרך זו אינו מוביל לאחריות, לסדר, לדיוק או להתחשבות בכללים הנהוגים בחברה ובטובת הקהילה. נהפוך הוא, הוא מוביל לחוסר-תאימות חברתי, לאגואיזם ולחוסר התחשבות בזולת. כאשר אידיאולוגיה מעין זו מלווה מערכת שאיבדה את כוחה ואת רצונה לכפות על החניך את ערכיה והיא נדחקת הצדה על-ידי סוכני חינוך אחרים - כלום יש סיבה להתפלא מדוע נכשלה? בחברת הקופים המתירנות קיימת רק אצל האמהות, ובעצם רק אצל חלק מהן. כל ויתור של האם נתקל במערכת קשוחה שאינה מתירנית וכופה את חוקיה על החיים בה. בדרך זו מתפקד כל פרט בעדת הקופים על פי החוקים ותורם תרומה לחברה. ממחקרים שפורסמו לאחרונה מתברר שבחבורות של בבונים ומקוקים הצלחתן של נקבות המעורות בעדה ותורמות לכלל, גדולה בהרבה מזו של נקבות החיות בשולי העדה, או של נקבות אגואיסטיות. הצלחה זו מתבטאת במספר לידות גדול יותר, בהישרדות תינוקות גבוהה יותר, במצבם הגופני הטוב יותר של ילדיהן ובהצלחתם בהשתלבות בחברת הקופים ובמעמדם בהיררכיה החברתית. מה קובע את סיכויי הקוף הצעיר להצליח ולעלות בסולם ההיררכיה בעדת הקופים? מסתבר שהאמהות הן הקובעות סיכויים אלה בהורשת גנים הולמים, אך לא פחות מכך בהשקעה בטיפוח ילדיהן. נמצא שקופים שהצליחו בעדת הקופים והפכו לקופי אלפא (שליטים), הם תמיד צאצאים של אמהות "משקיעות", שטיפלו בילדיהן במסירות וכך הכשירו אותם להצלחה עתידנית בחברת הקופים. בחברת הקופים אין סוכני חינוך לא מורשים ואין מחנכים מקצועיים, אך יש אחריות של האמהות, והחברה אינה מתירנית אלא כופה את חוקיה על החברים בה. שושי השימפנזית ה"חונכת" של מזרחי, היא היוצא מן הכלל, וגם היא לא שימשה כמחנכת יחידה למזרחי. היא אולי תיפקדה כ"מורה", אך אמו, אוגוסטה, תמיד היתה בסביבה כדי לטפל בבנה, לטפח אותו ולהעניק לו חום ואהבה. מזרחי אינו חי כיום בפארק הספארי ברמת-גן. הוא הועבר לגן החיות התנ"כי בירושלים, כדי למנוע הזדווגויות עם אמו ואחיותיו. בגן החיות בירושלים הוא זכר אלפא צעיר שהשתלב בעדת השימפנזים המקומית במרום המדרג. מזרחי הוא הוכחה להצלחת החינוך שקיבל. נשאלת השאלה האם הגיע למעמדו בזכות אוגוסטה אמו או בזכות שושי "מורתו". אני נוטה לחשוב שתרומת שתיהן היתה גדולה ושתיהן הצליחו בחינוך שהעניקו לו ובהכשרתו לעתיד ולהשתלבות בעדת הקופים.
רוב הקופים ממעטים לרמות - אולי מפני שאינם מצוידים באינטליגנציה המאפשרת להם לבצע רמאויות (וראו: אורן חסון - "האמת והשקר ביד הלשון", גליליאו 33). בקרב השימפנזים דווקא נצפו מעשי הונאה קטנים, הקשורים בהשגת מזון או הטבות אחרות וגם העמדות פנים המאפשרות להם להתחמק מעונש או לזכות בתשומת-לב, אולי מפני שהשימפנזים קרובים אלינו קירבה גנטית ואבולוציונית יותר מאשר הקופאים. אולם צביעות ודו-פרצופיות, שהן חלק בלתי נפרד מן ההתנהגות האנושית, אינן קיימות בקרב הקופים. בהתאם לכך המסרים החינוכיים של הקופים ברורים ואין אצלם מסרים כפולים - מה שאי אפשר לומר על בני האדם. אחת הבעיות הקשות בחינוך האנושי היא הצביעות. אנו מציגים מול החניך מערכת אידיאלית של יושר וצדק ודורשים ממנו לפעול בהתאם לערכיה, ובאותו הזמן אנו מפרים ערכים אלה על כל צעד ושעל. האם יש סיכוי שהחינוך שאנו מקנים לחניכינו ליושר, להגינות, לחריצות ולעזרה הדדית יצלח? אני מסופק בכך, משום שילדינו נבונים ורואים שהמצג האידיאלי שאנו מציגים בפניהם הוא מצג שווא. הם רואים בסרטים ובטלוויזיה לא פעם שדווקא האלימות, הערמומיות וחוסר היושר הם שמביאים להצלחה, ואילו ה"יורמים" וה"לפלפים" המקיימים את כל הכללים אינם זוכים בפרס המגיע להם. הם רואים כיצד תלמידים עצלים ה"יודעים להסתדר" מצליחים בבחינות, והם נוכחים שחברת המבוגרים רחוקה מן האידיאלים שעליהם היא מחנכת אותם. כדי להצליח בחינוך צריכים המחנכים הבוגרים להאמין בערכים הללו ואף להגשימם בחיי היום-יום. אך מה לעשות - אנו איננו כאלה. מדוע מצפה אב, המרמה את מס הכנסה ומשתמט ממילואים, שבניו יאמינו לו כשהוא מדבר על יושר, אחריות ונאמנות? המבוגרים יודעים שכדי להצליח בחיים צריך קצת לרמות, קצת לגנוב, קצת לגנוב את הדעת וקצת לנצל יתרונות שהעניקה לנו המערכת. ניסיון החיים הפך אותנו לציניקנים ואנו יודעים שהחיים אינם מה שלימדו אותנו, וכדי להצליח בהם עלינו לעקוף חוקים ולשפר את מעמדנו על-ידי חנופה, קומבינות, הידחפות ומרפקנות ודחיקת רגליהם של מתחרינו. מדוע אנו סבורים שילדינו הנבונים והפיקחים לא יזהו את הדיסוננס ולא יעמדו על הדו-פרצופיות של הוריהם ומחנכיהם? מי שסבור שאפשר "לעבוד" על ילדיו ועל תלמידיו אינו אלא שוטה. אין סיכוי שמחנך בעל סטנדרטים כפולים המציג פסאדה של אידיאליסט שומר-חוק וטובל אצבעו בדבש המתוק של הפרתו יצליח "לעבוד" על חניכיו הנבונים, שמיד מזהים את צביעותו. לא משנה אם המחנך הוא הורה, מורה, מנהיג רוחני, מנהיג דתי או מנהיג פוליטי - כולם ייכשלו בהשגת מטרותיהם החינוכיות משום שאינם נותנים לחניכיהם דוגמה אישית. במקודם או במאוחר תתגלה תרמיתם ופרצופם האמיתי ייחשף! על זה אמר פעם וינסטון צ'רצ'יל: "אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן".
הסטנדרטים הכפולים של האדם אינם מוגבלים לתחום החינוך והדוגמה האישית. החברה האנושית קבעה אמנות, חוקים, קודי התנהגות וקודים מוסריים שאינם מוסריים בעליל. אם הדיבר החשוב ביותר הוא "לא תרצח", מדוע מתירים כל הקודים המוסריים והחוקים שנבנו עליהם הרג של אנשים המוגדרים "אחרים"? החברה האנושית הקסנופובית מתירה הרג של אנשים המוגדרים "אויבים" ואף מתגמלת את המצטיינים במעשי ההרג הללו. הדתות מתירות ואף מעודדות הרג של הכופרים. כמה "כופרים" עלו על המוקד רק מפני שהאמינו באמונה אחרת, או במדע? מלחמות הכוללות הרג בקרב הן "המצאה" אנושית וכמוהן כל כלי המשחית המשמשים את האדם במלחמותיו, החל מן החנית והחרב וכלה בפצצות גרעינית. והנה, קופים אינם לוחמים אלה באלה. אומנם פגישות בין עדות קופים דוגמת בבונים ושימפנזים מלוות לעתים במכות, בנשיכות ובמעשי אלימות דומים, אך לרוב הן מסתיימות בראוות איום ובנסיגה של העדה החלשה יותר. לעתים מופעלת במפגשים אלה גם אלימות פיזית, אך אין הרג של "האויב" והפציעות קלות יחסית ומחלימות עד מהרה. רק השימפנזים עורכים לעתים נדירות פשיטות הרג על קבוצות אחרות של שימפנזים. בחלק מן המקרים הללו מסתיים הקטל באכילת בשרם של השימפנזים שנהרגו. קניבליזם הוא כידוע "לא מוסרי" ובני אדם סולדים ממנו, אך השימפנזים אינם מכירים את הקוד המוסרי של בני האדם, ולעתים הם אפילו מפיקים תועלת מיידית מבשר קרבנותיהם. אכן, בכמה מינים של בעלי-חיים וגם אצל כמה מיני קופים וביניהם שימפנזים ולנגורים, קיים "קטל עוללים" (Infanticide). יואל, גור השימפנזים שנזכר קודם לכן, נקטל בידי אביו עוג, שכנראה לא זיהה אותו והרג אותו מול עיניהם של מטפלי פארק הספארי. תופעת "קטל העוללים" נראית לנו מזעזעת, אך היא קיימת אצל בעלי-חיים ויש הסבר תיאורטי של המדענים לקיומה - תועלת בגידול ילדים הנושאים את הגנים של אבותיהם בלבד. ובחברת האדם: תופעת קטל מכוון של עוללים הייתה קיימת בהודו, בסין וביפן. ילדים היו קורבנות גם בתרבויות אחרות, והתופעה נזכרת בתנ"ך. מערכת החוקים של הקופים כזכור פשוטה ומובנת לכול. קוף העובר על החוקים והכללים נענש ועד מהרה נמנע מעבירות על החוק. החברה האנושית מאפשרת לעבריינים רבים לעבור על חוקיה ולא להיענש, אולם במקרים רבים העונשים שהיא נוקטת כלפי מפירי החוק מחרידים בחומרתם. בחברת הקופים אין בתי משפט, אין שופטים ופרקליטים ואין סנגורים וקטגורים. אך אין גם בתי-כלא, אין קטיעת איברים ואין עונשי מוות - כל אלה המצאות של המין הומו סאפיינס. דברי ימי האנושות כתובים בדמם של אלפי אנשים שהוצאו להורג בשל דתם, אמונותיהם, הקבוצה האתנית עמה הם נמנים, חריגותם המינית ורצונם לבטא את רעיונותיהם. מערכת החוקים האנושית, שתפקידה להגן על השליטים ועל הממסדים, מדכאת ביד קשה כל ניסיון לפגוע בהם. בעולם הקופים לא היו מעולם היטלר או סטאלין, פרנקו או צ'אושסקו, סלאזר או וידלה. גם לא היו מנהיגים "נאורים" שפתחו במלחמות, כבשו מדינות, הטילו פצצות על אוכלוסיה אזרחית.
החינוך של הקופים מצליח אולי מפני שחיי הקופים פשוטים ולחינוך שלוש מטרות ראשיות: למידה ורכישת מידע סביבתי, חברות והצלחה בהשתלבות בחברת הקופים, רכישת יכולת לשרוד בעולם פשוט יחסית. החינוך האנושי מורכב בהרבה. הוא צריך להתמודד עם כמויות אדירות של ידע ומידע ועם מערכות חוקים מורכבות שאיש אינו מסוגל להכירן במלואן. בני האדם העבירו חלק ניכר מן החינוך לסוכנים מקצועיים ובדרך זו הסירו מעל עצמם אחריות על ילדינו ופגעו בערכי החינוך, ההשכלה והחברות שלהם. מעבר לכך, אנו נוקטים מתירנות ואיננו מקפידים, הורים כמורים, על אכיפת הכללים והחוקים. אנו מתנגדים לעונשים פיזיים, לכפייה ואף לאכיפת הכללים ובדרך זו בעצם מחנכים את ילדינו לכך שהללו אינם כה חשובים וחיוניים לקיום המסגרת החינוכית. מהיותנו "נאורים ורחמנים" אנו מוותרים גם על אכיפת החוקים הבסיסיים של החינוך. ואם לא די בכל אלה, באים המוסר הכפול, הצביעות והדו-פרצופיות של תרבותנו ושלנו כפרטים ומחבלים ביכולתנו לחנך. כל אלה, כאמור, אינם קיימים כמעט אצל הקופים. מי ששואל עצמו היכן ומדוע נכשלנו בחינוך ילדינו - כדאי שיציב מראה גדולה מול פני האנושות ומול פניו. איני ממליץ על חינוך כדרך הקופים - אך אין לי ספק שאפשר ללמוד משהו מהם. רשימה ביבליוגרפית
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
