הסדרי נגישות
גשר מפעלים חינוכיים



נישואין
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים


התקשרות רשמית בין איש לאישה ליצירת חיי משפחה.

לפי ההלכה היהודית, יש בתהליך ההתקשרות שני שלבים, שנהוג לציין אותם באמצעות שני טקסים. בזמנים קדומים הפריד פער זמן של שנה בין שני השלבים:
- שלב א' – קִידוּשִׁין, או אֵירוּסִין: הכרזת שני הצדדים על ההתקשרות, פירוּט התנאים המוקדמים להתקשרות, ומתן טבעת. הטקס נקרא "קידושין", מפני שבו מְקַדֵּשׁ הגבר את האישה.
בקניין האירוסין בימי קדם היה החתן משלם מוֹהַר לאבי הכלה או לנציגוֹ. תשלום המוהר היה מַקְנה לחתן זכות על הכלה. הנוסחה הנאמרת, כגון: "וארשְׂתיך לי לעולם" (הושע ב' 22-21), מקובלת במקרא ובמקורות כנעניים וארמיים. האישה המאורסת אסורה על כל גבר אחר, כמו אשת איש.
- שלב ב' – חוּפָּה, או נישואין: השלב בו מתחיל הזוג לחיות ביחד. בטקס, המכונה "ברית נישואין", נאמרות "שבע הברכות".
ביסודו של שלב הנישואין - הכנסת הכלה לבית החתן. דבר זה נעשה על ידי החתן (בראשית כ"ד 67; שופטים י"ד 8), או על ידי האַפּוֹטְרוֹפּוּס של הכלה (בראשית כ"ט 23; תהלים מ"ה 15). בהזדמנות זו מברכים את הכלה (בראשית כ"ד 60; רות ד' 12-11). הנישואין נערכים בעל-פה, בנוכחות קהל.
במבנה המשפחה הפַּטְרִיאַרְכָלִי התייחס כל אדם למשפחת בית אביו. בשיטה זו עברה האישה עם נישואיה לבית חַמִיהָ. טקס הנישואין ציין את מסירת הכלה לידי משפחת החתן. כזה הוא סיפור מסירתה של רבקה לעבדו של אברהם, כאישה ליצחק בן אברהם (בראשית כ"ד).
במקרים מסויימים עבר הבעל לגור עם אשתו, וקיבל את חסוּת אביה ואחֶיה, וילדיו התייחסו למשפחת האם. לפי תעודות נוּזִי - במקרה כזה מאמֵץ אבי האישה את הבעל, כמו בהתקשרות שבין יעקב ללבן, אם כי תהליך אימוץ לא נזכר בסיפור זה במפורש (בראשית כ"ט).
מיוחדים במינם הם נישואים עם בת היורשת נחלה, כמו במקרה בנות צלפחד: הבעל הצטרף למשפחת אשתו, והילדים התייחסו לאבי האישה (במדבר כ"ו).
מושגים הקשורים לנישואין:
- מוֹנוֹגַמְיָה - נישואין לאישה אחת (ביוונית: מונו=אחד).
- בִּיגַמְיָה - נישואין לשתי נשים (בי=שניים).
- פּוֹלִיגַמְיָה - ריבוי נשים (פולי=הרבה).
החוק התיר ריבוי נשים, אולם מרבית המשפחות היו מונוגמיות. רק מעטים נשאו אשה שנייה, בעיקר כאשר הבעל רצה להוליד בנים, אך אשתו הראשונה הייתה עקרה.
במשפחות מלכים ובבתי העשירים הייתה נהוגה פוליגמיה, כי ריבוי נשים וריבוי ילדים סימלו את כבודם ועושרם.
בעמים שכנים לישראל הייתה מקובלת דרך חוקית להגבלת ריבוי נשים: בני הזוג היו חותמים ביניהם חוזה, שבו התחייב הגבר לא לשאת אישה שנייה (עדויות למנהג זה נמצאו בתעודות אשוריות, בתעודות נוזי ובשטרות ארמיים). מלכים נהגו לשאת נשים רבות גם מסיבות מדיניוֹת, ומטרתו של "חוק המלך" (דברים י"ז 17) הייתה להזהיר את מלך ישראל שיימנע מכך.
- פִּילַגְשִׁים: בחברה מונוגמית התגבש מוסד הפילגשים כדרך לעקיפת החוק ולקיום נישואין שניים. פילגשים רבות בישראל היו נוכריות - כמו הָגָר המצרית (בראשית ט"ז).
חוקרים אחדים זיהו את הפילגש עם האַמָה. אב היה רשאי למכור את בתו לאמה (שמות כ"א 7), כלומר לפילגש של הקונה או של בניו. לאמה היו זכויות שוות לאלו של אישה רגילה, אך אפשר היה לבטל את ההתקשרות אתה ללא גירושין: אם הבעל לא חי אתה, הייתה האמה משתחררת ומחזירה לו את המחיר ששילם עבורה; אם הבעל כבר חי אתה, היא הייתה יוצאת לחופשי ללא תשלום, או שהאיש היה חייב למלא חובותיו כלפיה (שמות כ"א 11-7).
הפילגש נחשבה לרכושו של אבי-המשפחה, הבעל, ולכן יורשו היה זכאי לרשת גם את פילגשיו, כפי שירש את הבעלות על אחיותיו.
- מושגים הקשורים בנישואין וכן לדיני הקניין: "אירוסין", "מוֹהַר" (שנותן החתן למשפחת הכלה), "נְדוּנְיָה" (שמביאה הכלה לבעלה), "לקח", "נתן", "שלח".
- מושגים נוספים: "קידושין", "נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל" (= נכסים שמביאה האשה עם הנישואין ועוברים לאחריות הבעל. אלה מוחזרים לאשה אִם הזוג מתגרש או במקרה שהבעל מת), "נִכְסֵי מְלוֹג" (= השייכים לאשה, אך הבעל נהנה מהרווחים).


מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא
ביבליוגרפיה:
כותר: נישואין
שם  האתר: מקרא גשר : האתר שלך ללימודי התנ"ך - אנציקלופדיה
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים
בעלי זכויות : גשר מפעלים חינוכיים
הוצאה לאור: גשר מפעלים חינוכיים
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית