האור מתואר כמשטח צבע לבן והחושך - כצבע שחור. ציירים רבים שתיארו אור, רצו ליצור באמצעות חומר (צבע) דבר מה שייראה כלא-חומר. דוגמה לכך היא האור בציורו של רמברנדט, המשתה של בלטשאצר. אריה ארוך, לעומת זאת, מתאר את האור והחושך כחומר. בכך הוא מוותר על יצירת אשליה ציורית, ובמקום זה בוחר לעסוק ברעיונות אחרים, של בריאה או יצירה באמצעות חומר, של חלוקה וארגון.
הירח בציורו של ארוך מתואר כעיגול שחור, באופן שונה מהדרך המקובלת לתאר ירח. צבעו של הירח יוצר קשר בינו לבין המשטח השחור שמתחתיו, והוא ממחיש את ההפרדה בין שני חלקי הציור. תיאור זה יכול להזכיר למתבונן גם שהירח אינו מפיק אור, אלא זקוק לאורה של השמש כדי להאיר.
