הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדינת ישראל > אוכלוסייה וחברהעמוד הבית > מדינת ישראל > כלכלה עמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > כלכלה וחברה > זרמים וגישות
מקסם


תקציר
המאמר דן בשינויים שחלו במדיניות הרווחה בישראל. בחמישים השנים הראשונות לקיומה התפתחה ישראל כמדינת רווחה, שנטלה על עצמה את המחויבות לדאוג לרווחת אזרחיה, ובמיוחד לאוכלוסיות החלשות. בשנים האחרונות חלו במדינת הרווחה הישראלית מספר תמורות מהותיות העלולות לשנות את צביונה.



תמורות במדינת הרווחה הישראלית


בחמישים השנים הראשונות לקיומה התפתחה ישראל כמדינת רווחה, שנטלה על עצמה את המחויבות לדאוג לרווחת אזרחיה, ובמיוחד להבטיח איכות חיים סבירה לאוכלוסיות החלשות והפגיעות ביותר שבתוכה. המחויבות החברתית של המדינה באה לידי ביטוי בשלוש דרכים עיקריות:

  1. הקדשת נתח גדול ביותר של התקציבים הממשלתיים לשירותים חברתיים שונים: ביטחון סוציאלי (מערכת הקצבאות המשולמות לאוכלוסיות שונות כמו: זקנים, ילדים, נכים, מפגרים וחסרי הכנסה), חינוך, בריאות, דיור, תעסוקה, קליטת עולים ושירותי רווחה אישיים המיועדים לאוכלוסיות חלשות ופגיעות כמו: ילדים בסיכון, משפחות במשבר, זקנים מוגבלים וערירים, נכים, מפגרים, נשים הסובלות מאלימות וכדומה.
    התקציב הממשלתי מהווה, אפוא, מקור מרכזי וחיוני למימון מערכת מסועפת של שירותים הכוללים הן תשלומי העברה ("שירותים בכסף"), הן שירותים קונקרטיים ("שירותים בעין").
  2. חקיקה חברתית רחבה הכוללת הן את חוקי הביטוח הלאומי המספקים תשתית חוקית למערכת המסועפת של הקצבאות המשולמות לקבוצות אוכלוסייה שונות כמו: זקנים, ילדים, נכים ומובטלים, והן חוקים המבטיחים שירותים קונקרטיים המיועדים להגן על אוכלוסיות פגיעות כמו ילדים ובני נוער בסיכון, נשים הסובלות מאלימות וזקנים הסובלים מהזנחה.
    החקיקה החברתית הרחבה המחייבת אספקת שירותים לאוכלוסיות שונות היא אחד הביטויים הבולטים ביותר למחויבות המדינה לרווחת אזרחיה.
  3. פעילות מספר רב של ארגונים העוסקים באספקת שירותים חברתיים.

במדינת הרווחה בולט בין ארגונים אלה חלקם של ארגונים המשתייכים למגזר הממשלתי-ציבורי: משרדי ממשלה שונים (רווחה, חינוך, בריאות, קליטת עלייה, משפטים, ביטחון פנים) הפועלים הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית, והרשויות המקומיות שבכל אחת מהן פועלים אגפי רווחה וחינוך.

נוסף על ארגוני המגזר הציבורי פועלים בזירה החברתית מספר רב של ארגונים וולונטריים וארגונים פרטיים-עסקיים.

השילוב המאפיין את מדינת הרווחה של הוצאה ממשלתית גבוהה המנותבת ליעדים חברתיים, חקיקה חברתית רחבה, ופעילות ארגונים רבים, משתקף היטב במגוון הרחב של שירותים המסופקים לאוכלוסיות שונות, לדוגמא הזקנים בישראל מקבלים את השירותים הבאים: קצבאות זקנה, השלמת הכנסה, מרכזי יום, קהילות תומכות, מועדונים, נופשונים, שירותי סיעוד ביתי, מרכזי ייעוץ, התאמת הדיור, שירותי בריאות שאינם כלולים בסל הבריאות (טיפולי שיניים, מכשירי עזר, הסעה לטיפולים רפואיים), מרכזי דיור מוגן ומסגרות מוסדיות.

ילדים בישראל מקבלים את השירותים הבאים: קצבאות ילדים, מרכזי חירום, מרכזי קשר ילדים-הורים, משפחתונים, מועדוניות, פנימיות יום, ייעוץ וטיפול, משפחות אומנה ופנימיות.

מגוון רחב של שירותים קהילתיים ומוסדיים מסופקים גם לאוכלוסיות נוספות כמו: נכים, מפגרים, בני נוער, דרי רחוב ונשים.

ראוי לציין, כי קיום מגוון רחב של שירותים אינו מבטיח את זמינותם לכל האוכלוסיות הנזקקות.

בשנים האחרונות חלו במדינת הרווחה הישראלית מספר תמורות מהותיות העלולות לשנות את צביונה:

  1. קיצוצים בהוצאה הממשלתית לשירותים החברתיים - קיצוצים אלה מאפיינים את כל השירותים החברתיים, אך רובם ניכרים במיוחד בצמצום הקצבאות לאוכלוסיות שונות ובכללן: זקנים, ילדים, מובטלים וחסרי הכנסה.
    שינוי זה פוגע באוכלוסיות אלה, מחמיר את מצוקתן ומגדיל את שיעור העוני בישראל.
    משמעות הקיצוץ בהוצאה המיועדת לרכיבים השונים של השירותים החברתיים, היא שמחד גיסא גוברות מצוקותיהן וצורכיהן של אוכלוסיות שונות והיזקקותן לשירותים שונים, ומאידך גיסא נחלשת יכולתה של מערכת השירותים לספק מענה לצרכים אלה.
  2. התגברות מגמות ההפרטה של השירותים החברתיים - מגמות אלה מתבטאות בשתי דרכים עיקריות: א. ארגוני המגזר הציבורי (הממשלה והרשויות המקומיות) מעבירים את האחריות לאספקת שירותים חברתיים שונים לארגונים לא-ציבוריים (ארגונים וולונטריים וארגונים פרטיים-עסקיים). למעשה, מרבית שירותי הבריאות ושירותי הרווחה האישיים מסופקים כיום לאזרחים על-ידי ארגונים לא-ציבוריים. עם זאת, הארגונים הציבוריים ממשיכים לקבוע את מגוון השירותים שיסופקו (כמו סל שירותי הבריאות) ולממן אותם. ב. אספקת שירותים על-ידי ארגונים לא-ממשלתיים ללא מעורבות ממשלתית, שינוי זה בולט במיוחד בתחומים כמו: רפואה פרטית, שירותים מוסדיים לזקנים ושירותי תעסוקה. אך הוא מתחיל לתת את אותותיו גם בתחומים אחרים כמו: חינוך ושירותי הרווחה האישיים.
    תהליכי ההפרטה, ובמיוחד חדירת גורמים עסקיים-פרטיים המונעים על-ידי שיקולים רווחיים, לזירת השירותים החברתיים מגבירים את אי השוויוניות באספקת שירותים חיוניים, כמו שירותי בריאות וחינוך לקבוצות אוכלוסייה שונות.
  3. התעצמות תהליכי הביזור של השירותים החברתיים - תהליכים אלה משתקפים בתפקיד המשמעותי אותם ממלאים גורמים מקומיים כמו הרשויות המקומיות, ארגונים וולונטריים ורשתות חברתיות (משפחות, שכנים, חברים), בקביעת צביונם של השירותים החברתיים המסופקים לתושבי היישובים. במדינת רווחה טיפוסית לממשלה המרכזית יש השפעה רבה על היקף ועל סוג השירותים המסופקים לאוכלוסיות המתגוררות ביישובים שונים. התגברות תהליכי הביזור מקנה לגורמים המקומיים השפעה רבה יותר על קביעתם של שירותים אלה.
    תהליך זה יוצר פערים, לעיתים ניכרים למדי, במגוון ובטיב השירותים החברתיים המסופקים לתושבי יישובים שונים.
  4. בלימת החקיקה החברתית - התפתחות החקיקה החברתית נבלמה, ולראשונה מזה שנים רבות שונו חוקים, בעיקר חוקי הביטוח הלאומי, בכוונה לצמצם את ההטבות הניתנות לאוכלוסיות שונות.

התמורות במדינת הרווחה הישראלית המביאות לשינויים בצביונה, נובעות הן מנימוקים אידיאולוגיים והן מנימוקים פרקטיים. מבחינה אידיאולוגית, תמורות אלה מונחות בעיקר על-ידי התפיסה הניאו-ליברלית הגורסת, שיש לצמצם את מעורבות הממשלה בכלכלה ובחברה ולהטיל את עיקר האחריות להבטחת רווחת האזרחים על האזרחים עצמם ועל אירגונים קהילתיים שונים. מנקודת ראות זו, הקיצוץ בקצבאות נועד להניע את מקבליהן להשתלב בעבודה ולחיות מיגיע כפיהם ולבטל את תלותם בסיוע ממשלתי. תפיסה זו גורסת, אפוא, שאת מקומה של אחריות המדינה המהווה אבן פינה של מדינת הרווחה, צריכה לתפוס בעיקר האחריות האישית ובמידה פחותה יותר האחריות הקהילתית.

לתפיסת העולם הניאו-ליברלית, המסתייגת באורח עקרוני מעקרונותיה של מדינת הרווחה, מצטרפים שיקולים פרקטיים שונים המצביעים על כשליה של מדינת הרווחה ועל אי יכולתה להמשיך ולפעול במתכונת בה פעלה שנים רבות. דגש מיוחד מושם על העול הכלכלי הכבד המוטל על מדינה הנוטלת על עצמה את האחריות להבטחת רווחת אזרחיה. לפי תפיסה זו, מדינה המבקשת להתמודד עם האתגרים אותם מציבה הכלכלה העולמית, חייבת להגביל את הוצאותיה החברתיות ולצמצם את השירותים אותם היא מספקת לאזרחיה.

נימוקים אידיאולוגיים ופרקטיים אלה מעוררים ויכוחים נוקבים במדינות שונות, ותומכי מדינות הרווחה מערערים עליהם. אך ברבות מהמדינות המעורבות, ובכללן ישראל, גברה בשנים האחרונות ידם של הגורמים המבקשים לשנות את צביונן של המדינות כמדינות רווחה ולהגביר את קצב התמורות שתוארו לעיל.

בישראל עוררו תמורות אלה, ובעיקר הקיצוצים בקצבאות למעוטי הכנסה, מחאה חברתית. יש להמתין ולראות, האם מחאה זו תביא להאטת הקצב וההיקף של תמורות אלה.

ביבליוגרפיה:
כותר: תמורות במדינת הרווחה הישראלית
שם  הספר: מי ומה בישראל
עורכי הספר: אהרוני, שרה; אהרוני, מאיר
תאריך: 2003
בעלי זכויות : מקסם
הוצאה לאור: מקסם
הערות: 1. איורים: פרץ ויינרייך.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית