הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > אנתרופולוגיה > תרבויות ומיעוטים
גליליאו צעיר בע"מ


תקציר
בתרבויות עתיקות כמו אלו של האינדיאנים ושל שבטים קדמונים רבים, לבעלי החיים השונים יש משמעויות סמליות. על פי האמונה, הם יכולים להעניק לאדם כוח וידע, לעזור לו לפתור בעיות ולקבל מענה לשאלות מסוימות. לכן, בטקסים של תרבויות ועמים שונים המשתתפים עוטים עליהם דמויות של חיות, לפי הצורך. ישנן חיות העוזרות בריפוי, ישנן המסמלות מזל טוב, יש המעניקות חוכמה ועוד.



קרנבל החיות
מחברת: שירז פשינסקי


בְּתַרְבּויּוֹת שונות, ברחבי העולם, מאמינים כי לבעלי החיים יש כוח רב, היכול לעזור לבני האדם לפתור בעיות, לְהִתְגַּבֵּר על מִכְשׁוֹלִים ואף לרפא מחלות • מה מְסַמֵּל הַדְּרָקוֹן בְּתַרְבּוּת הַסִּינִית, למה הָאִינְדְּיָאנִים חובשים נוצות ומיהו הַשָּׁאמָאן? ברוכים הבאים לעולם הַמִּסְתּוֹרִין

רוֹפֵא הָאֱלִיל עָטָה על גופו את פַּרְוות הַדּוב הַחוּמָה ועצם את עיניו בריכוז. הוא המתין לכוחן של רוּחוֹת הַדּובִּים הטובות והחכמות כדי לדעת כיצד לעזור לנער הצעיר שהיה מונח לפניו. סביב רוֹפֵא הָאֱלִיל עמדו במעגל גברים ונשים אֲדומֵּי עוֹר, ומחאו כפיים. תלבושת הדּוב החלה להשפיע, והרופא החל לְהִתְנוֹעֵעַ לקצב מחיאות הכפיים, הרים ידיו למעלה וְהִמְהֵם בשקט, כמו דּוב חזק המחפש תשובה לשאלה שרק הוא מסוגל לענות עליה.

מדוע לבש רוֹפֵא הָאֱלִיל (המכונה גם בשם "שָאמַאן") את פרוות הדּוב? מה מסמל הַדְּרָקוֹן הַמְּרַקֵּד בְּתַרְבּוּת הַסִּינִית? למה הָאִינְדְּיָאנִים שמים על ראשיהם נוצות נֶשֶׁר? ובכן, בְּתַרְבּויּוֹת עתיקות כמו אלו של הָאִינְדְּיָאנִים ושל שְׁבָטִים קַדְמוֹנִים רבים, לבעלי החיים השונים יש משמעויות סִמְלִיּוֹת מרתקות וחשובות. על פי האמונה, הם יכולים להעניק לאדם כוח וידע, לעזור לו לפתור בעיות ולקבל מענה לשאלות מסוימות. לכן, בטקסי תרבויות ועמים שונים נוכל לראות כי המשתתפים עוטים עליהם דמויות של חיות, לפי הצורך. ישנן חיות העוזרות בריפוי, ישנן המסמלות מזל טוב, יש המעניקות חוכמה ועוד.

הַטּוֹטֶמִים - חיות הכוח

אִינְדְּיָאנִים, שָאמַאנִים (רוֹפְאֵי אֱלִיל) ושבטים רבים מאמינים, כי בעלי החיים עוזרים לנו להיות אנשים טובים וחכמים יותר. האִינְדְּיָאנִים, למשל, מאמינים כי לכל אדם יש טוֹטֶם. טוֹטֶם הוא חיה, או רוח של חיה, שמעניקה לאדם אשר לו היא שייכת עוצמה וידע. האדם צריך לגלות מהי החיה "שלו", וכך, בעצם, לשאוב ממנה כוח, חוכמה ולעתים אף דרכים לריפוי הנפש או הגוף. יש המאמינים כי לכל אדם יש חיית טוֹטֶם המלווה אותו כל חייו, עוזרת לו לפתור בעיות שונות ולהתגבר על מכשולים. יש, לעומת זאת, המאמינים כי לכל אחד מאיתנו יש שבעה טּוֹטֶמִים (כלומר: שבע חיות שונות), שכל אחד מהם מְסַמֵּל דבר אחר באישיות שלנו ולכל אחד יש תפקיד שונה במהלך החיים שלנו. אותם טּוֹטֶמִים משמשים, למעשה, כְּמַדְרִיכִים רוּחָנִיִּים ועוזרים לנו להיות עצמנו. הדּוב, למשל, מסמל על פי האמונה את הַמַּבָּט פנימה, אל תוך עצמנו (הרי גם אנחנו לא תמיד יודעים בדיוק מה אנחנו מרגישים), ואת הזמן שבו אנחנו צריכים לעצור לרגע ולהתבונן בנפש שלנו. לחשוב ולמצוא לבד את התשובות לשאלות שמציקות לנו בתוכנו.

הַצְּבִי מְסַמֵּל בַּתַּרְבּוּת הָאִינְדְּיָאנִית עדינות ואהבה. חשבו על צעדיו השקטים, הבלתי נשמעים של הצְּבִי. על פִּיו הַקָּטָן הַמְּלַחֵךְ בעדינות את העשב. זוהי עצמתו. אין צורך להפעיל כוח או לחץ. הצְּבִי מלמד כי אפשר לפתור הכל בעדינות וברכות, ולפעמים אנו צריכים להשתמש בדרך זו כדי לפתור את הבעיות שלנו. האִינְדְּיָאנִים מאמינים, שגם אם אנחנו לא יודעים על קיומן, חיות הכוח האלה מלוות אותנו. אז ייתכן שממש ברגע זה, כשאתם קוראים שורות אלה, נמצא אתכם איזה אריה או צַב יָם ששומר עליכם...

הרופא המתחפש

אחת הדתות הקדומות בעולם היא הַשָּׁאמָאנִיזְם, וּמְקוֹרָהּ בְּסִיבִּיר. על פי דת זו, השָאמַאן הוא רופא- אדם המסוגל לְקַשֵּׁר בין העולם שלנו לעולם הָרוּחוֹת. השָאמַאן מאמין כי בעלי החיים הם שליחים של עולם הרוחות, שנמצאים כאן כדי ללמד אותנו משהו, וכי הרוחות הגדולות מעבירות לנו מידע באמצעות חֶזְיוֹנוֹת וַחֲלוֹמוֹת, תוך כדי שהן משתמשות בבעלי חיים כדי להסביר לנו מה עלינו לעשות. בִּטְקָסִים רוּחָנִיִּים מיוחדים נֶעֱזַר השָאמַאן בכוחם של בעלי החיים השונים, כפי שתיארנו קודם. לקראת טקס שכזה מתלבש השָאמַאן בדמותו של בעל חיים מסוים, שיצליח לעזור לו לפתור את הבעיה לשמה נקרא. רוחות בעלי החיים נותנות לו את כל המידע והעזרה להם הוא זקוק בְּמַסָּעוֹ הָרוּחָנִי.

לרוב, חיות הבר הבאות לעזרתו של השָאמַאן הן הדּוב, הַדִּישׁוֹן (סוג של אוכֶל עֵשֶׂב), הצְּבִי, כלב הים, הזאב, הארנבת ואפילו כל מני דגים ונחשים. ישנן גם חיות מְבויָּתוֹת, כמו הסוס שעוזר לשָאמַאן להגיע לגן עדן, וְהָאֲווז שעוזר לו בתעופה לעבר העולם העליון. בכלל, תפקידיהם של הציפורים והעופות בַּתַּרְבּויּוֹת הַקְּדוּמוֹת רבים ומגוונים. האִינְדְּיָאנִים משתמשים בעיקר בְּסִמְלֵיהֶם של הַיַּנְשׁוּף, הָעוֹרֵב וְהַנֶּשֶׁר.

תלבושתו של שָאמַאן יכולה, למשל, להיראות כך: שתי דמויות דובים על בגדיו, שיובילו אותו במסעו הרוחני לאן שיחפוץ על גבי מִזְחֶלֶת שֶׁלֶג. רָאשֵׁי אֲווזִים שֶׁיִּשְּׂאוּהוּ מעלה-מעלה אל עולם הרוחות. נוֹצוֹת זָנָב שֶׁל עוֹף מַיִם שיעזרו לו לצלול (כיוון שעל פי הַשָּׁאמָאנִיזְם, הרופא צריך להגיע אל הנשמות החולות - ואלה נמצאות במים עמוקים). לעיתים שרווליו של השָאמַאן מצוידים אף הם בנוצות, שתפקידן לגרש רוחות רעות מֵהַנְּשָׁמָה לה הוא עוזר. במהלך הטקס מְחַקֶּה השָאמַאן את קולות בעלי החיים ותנועותיהם, עד שהוא מרגיש שהוא מסוגל לעזור לאדם שפנה אליו.

ריקוד השמש האינדיאני

במשך אלפי שנים חיו האִינְדְּיָאנִים בְּהַרְמוֹנְיָה עם הטבע. הם צפו בְּמַחְזוֹרִיּוּת עונות השנה, בנדידת הציפורים ובעלי החיים החוזרת שוב ושוב, ומכיוון שלא היה להם עדיין לוח שנה, למדו מן הטבע מה קורה ומתי. הם הוֹקִירוּ את בעלי החיים שחיו לצידם, ולמדו מהם רבות. סיפורים רבים אודות ציפורים עברו מֵאָבוֹת לְבָנִים, אך הציפור החשובה מכולם הייתה הַנֶּשֶׁר. שבטים רבים מאמינים, כי עוֹף מַלְכוּתִי זה נושא את תְּפִלּוֹתֵיהֶם אל הרוחות, ולכן פעמים רבות ניתן לראות בסרטים ובציורים אִינְדְּיָאנִים, החובשים על ראשם מעין כְּתָרִים או סרטים מעוטרים בנוצות נֶּשֶׁר. למעשה, גם היום הם משתמשים בהם כדי לקשט תִּלְבּוֹשׁוֹת מָסורְתִּיּוֹת.

ישנם שבטים המקיימים את טֶקֶס רִיקּוּד הַשֶּׁמֶשׁ, שמטרתו להודות לבעלי החיים המסייעים להם. באירועים חגיגיים אלה לובשים משתתפי הריקודים תלבושות בעלי חיים כְּהַבָּעַת כָּבוֹד כְּלַפֵּיהֶם, וכבקשה להצלחה גם בשנה הקרובה. אולם, לא לכל אדם מותר ללבוש את אותן התלבושות. רק רָאשֵׁי שֵׁבֶט ואנשים חשובים בשבט רשאים לְעָטוֹת עַל פְּנֵיהֶם מסיכות בדמות נֶּשֶׁרים, המסמלות את מעמדם הרם.

נשף מסיכות

האִינְדְּיָאנִים יוצרים כבר שנים רבות מַסֵּיכוֹת יְפֵהפִיּוֹת בדמות אנשים ובעלי חיים. לכל שבט בעל חיים המייצג אותו, ולכן למַסֵּיכוֹת בעלי החיים הייתה משמעות מיוחדת עבור השבטים. בין המַסֵּיכוֹת החשובות נמצא את מַסֵּיכַת הנֶּשֶׁר עליה דיברנו קודם, את מַסֵּיכַת הָעוֹרֵב, שנחשב לְתַחְבּוּלָן (אחד שאוהב לְהַתֵּל באחרים ולסדר אותם). לעוֹרֵב יש כוחות קסם והוא יכול ליצור דברים רק בזכות יכולתו לדמיין אותם (הלוואי עלינו...). כמו כן נמצא את מַסֵּיכַת הַלִּוְיָתָן הַקַּטְלָנִי, שנחשב לַצַּיָּד הַיַּמִּי הטוב ביותר כיוון שהוא צד בלהקות. האגדה מספרת כי דייגים שיפגעו בטעות בלווייתן זה יצללו עם סירתם לִכְפַר הַלִּוְיְתָנִים ויהפכו ללִּוְיְתָנִים בעצמם, או את מסיכת הדּוב, שבאופן יוצא דופן נחשב לבעל תכונות אופי אנושיות. לרוב, על מַסֵּיכוֹת נראה חיוכים, ודמויות הדּוב ניתנות במתנה כסמל לידידות.

למַסֵּיכוֹת האִינְדְּיָאנִים שימושים רבים. חלקן מעידות על מעמדו של האדם שהזמין אותן מאמן המַסֵּיכוֹת, חלקן נועדו לשימוש בטקסים סודיים ולעיתים נוצרו המַסֵּיכוֹת כדי לשמש כמתנה וּכְסֵמֶל לָאַחֲוָה מראש שבט אחד לְמִשְׁנֵהוּ.

ביבליוגרפיה:
כותר: קרנבל החיות
מחברת: פשינסקי, שירז
תאריך: אפריל 2005 , גליון 15
שם כתב העת: גליליאו צעיר : ירחון לילדים סקרנים
עורכת הכתב עת: פרידמן, מירית
בעלי זכויות : גליליאו צעיר בע"מ
הוצאה לאור: גליליאו צעיר בע"מ
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית