הסדרי נגישות
גשר מפעלים חינוכיים



אימוץ
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים


קבלת ילד זר כבן, או ילדה זרה כבת, בדרך כלל כאשר למאמץ אין ילדים משלו.

האימוץ היה נוֹהַג משפטי קבוע בקרב רוב העמים הקדומים, בבבל, אשור, חת, מצרים, יוון ורומי. מעמדו המשפטי של המאומץ נקבע על פי החוק או על פי הֶסְכֵּם (שְׁטָר אימוץ), והמאומץ היה מצטרף למשפחת המאמץ כבן בית, בן טבעי. לעיתים היו לו זכויות מלאות, כמו זכויות ירוּשה. מטרת האימוץ היתה להקים זרע למאמץ חסר הילדים - בן שידאג לו בעתיד, בימי זִקנתו, ולהעמיד יורש לנחלתו.
בחוק המקראי לא נזכר האימוץ במפורש, אולם בסיפורים רבים מימי האבות ומתקופת השופטים מתוארים או נרמזים מעשי אימוץ בצורות שונות. לכל מעשי האימוץ יש מקבילות בחוקי המזרח הקדום, במיוחד בחוקי ח'מורבי (בהם מוקדשים לנושא סעיפים 193-185), חוקי נוּזִי, ואחרים. דוגמאות:
 אברהם קורא לאליעזר: "בן משק ביתי", ואומר: "והנה בן ביתי יורש אותי" (בראשית ט"ו 3-2). כלומר, אברהם אימץ את עבדו אליעזר, ואליעזר עתיד לרשת את אביו המאמץ;
שרה אומרת: "בוא נא אל שפחתי – אולי אבנה ממנה" (פרק ט"ז 2). כלומר, בנה של הגר יאומץ על ידי שרה, וייחשב לבנה;
לבן אימץ את יעקב, וייעד לו את בתו רחל לאשה (פרק כ"ט). דפוס זה של אימוץ החתן העתידי היה מקובל בנוזי; 
 רחל רוצה שבלהה שפחתה תלד עבורה בן (פרק ל' 3). כלומר, רחל מאמצת את ילדי שפחתה; 
יעקב מאמץ את אפרים ומנשה, בניו של יוסף, ומעניק להם זכויות ירושה מלאות כמו ליתר בניו (פרק מ"ח 6-5, 12);
 בת פרעה מאמצת את משה לבן (שמות ב' 10), וישנן עוד דוגמאות רבות.
משערים שבטקס האימוץ היה נהוג להושיב את המאומץ על ברכי המאמץ או בחיקו, כחיקוי לתנוחה טבעית של הורה וילד (בראשית ל' 3, מ"ח 12, נ' 23; במדבר י"א 12 ועוד).


מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא
ביבליוגרפיה:
כותר: אימוץ
שם  האתר: מקרא גשר : האתר שלך ללימודי התנ"ך - אנציקלופדיה
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים
בעלי זכויות : גשר מפעלים חינוכיים
הוצאה לאור: גשר מפעלים חינוכיים
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית