מראה מקום : ערד

סיור בדגש מקראי - ארכיאולוגי

בדרומה של ממלכת יהודה, בבקעת באר שבע – ערד נמצאים שניים מן האתרים הארכיאולוגיים המעניינים והחשובים ביותר בתקופת המקרא, שהשתמרו היטב והביקור בהם מאפשר לראות בעין כיצד חיו בעת העתיקה: באר שבע וערד.
נבקר ראשונה בתל ערד.

הגן הלאומי תל ערד נמצא על כביש 31 מעט מערבה לעיר ערד המודרנית. בכניסה לאתר תקבלו דפדפת המסבירה היטב את מסלול הסיור.

ערד הכנענית – החומה

במקום קיימים למעשה שני אתרים שונים, שמרחק 2000 שנה מפריד ביניהם.
הסיור מתחיל במה שמכונה "ערד הכנענית", זוהי אחת הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל שהתקיימה כ 500 שנים באלף השלישי לפנה"ס.

ערד הכנענית – שער העיר

מתאר העיר שונה מהמקובל עלינו – אנו מצפים למצוא עיר עתיקה ממוקמת על גבעה רמה וצופה אל סביבותיה ואילו כאן בנויה העיר על מעין "קערה טופוגרפית" שמרכזה הנמוך ביותר ואילו שוליה גבוהים. העיר מוקפת חומה ומגדלים ונראה שתוכננה בקפידה. הבתים בעלי חדר אחד גדול וחצר משק ונראים דומים מאד זה לזה – דבר המעיד על חברה שעדיין אינה מעמדית. ברחובה המרכזי של העיר, החוצה אותה, נמצא מבנה גדול יותר שהוגדר ע"י החופרת (רות עמירן) כארמון – כיום אין במבנה שום זכר לפאר מלכותי, אך אנו חייבים להניח שעיר כה גדולה נוהלה ואורגנה על ידי שליט שרישומו בשטח יהיה מבנה מפואר יותר מן האחרים.

כיצד מגדירים ארכיאולוגים ישוב כעיר? מקובל לבחון עיר על פי 3 קריטריונים: גודל יחסי, תכנון עירוני ובניה ציבורית מפוארת (יחסית). בערד קיימים שלושה תנאים אלה – האתר יחסית לעת העתיקה גדול מאד, הסיור ברחובות העיר מעיד על תכנון קפדני ויש בה בניה ציבורית – חומה, ארמון, זוג מקדשים ומערכת מתוחכמת לאגירת מים. במרכז האתר כיום נמצאת באר מרשימה שנחפרה בתקופת ממלכת יהודה ( 1500 שנה לאחר חורבן ערד הקדומה) אך במקור היה כאן מאגר למי נגר (מי גשם הזורמים על פני השטח), שזרמו משולי הגבעות סביב ומלאו את השקע, בנקודה הנמוכה שבעיר. כמות המים שנאגרה כאן ודאי לא היתה מספיקה לאנשים בימינו אך סיפקה כ 2 ליטר מי שתיה לאדם ליום – כמות סבירה לימי קדם. (הנחת החוקרים היא שחיו בערד כ 2000 נפש)

אגן פולחני ליד המקדש הכנעני

מדוע הקימו כאן עיר לפני 5000 שנה? ממה התפרנסו התושבים ומדוע בסופו של דבר נטשה העיר (אין עדויות לחורבן בשריפה)?
על פי הממצא הארכיאולוגי נראה שלאנשי ערד היה קשר כלכלי הדוק עם מצרים - הם הפיקו אספלט מים המלח שהיה חיוני למצרים לצרכי חניטה ועבדו בנחושת שהופקה במכרות בסיני. לא ברור לנו מה גרם לנטישתה של העיר – אך ישוב נוסף לא הוקם במקום עד שבזמן ממלכת יהודה הוקמה מצודה על הגבעה, למעלה.

וההקשר המקראי?
בספר במדבר כא: 1 – 3 (וגם בפרק לג: 40) מסופר על הניסיון הראשון לכיבוש ארץ כנען מדרום:

" וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי."
בהמשך נאמר " ויתן את הכנעני ויחרם אתם ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה" (מכאן הביטוי להכות עד חרמה")

התוצאה של ניסיון כושל זה הייתה שבני ישראל פנו לכיוון עבר הירדן המזרחי והמשיכו בנדודיהם עוד זמן רב.

האם ערד זו שאנו מבקרים בה היא ערד הנזכרת בספר במדבר? יש בעיה כרונולוגית קשה בהנחה זו – מקובל לתארך את יציאת מצרים למחצית המאה ה- 13 לפנה"ס – מעל אלף שנה אחרי נטישתה של ערד הקדומה. אולי העובדה שנראו במקום שרידים קדומים הולידה מסורת על נסיון כיבוש שלא עלה יפה?

מן העיר הקדומה נעלה בשביל לכיוון המצודה היהודאית. זו גם עליה של כ 1500 שנה במנהרת הזמן לתקופת בית ראשון, באלף הראשון לפנה"ס. הדרך בה אנו עולים שמשה בודאי גם את שואבי המים ששאבו מים מן הבאר העמוקה שראינו למטה והביאו אותם (על גבם? על חמור?) אל מאגר המים שבמצודה עצמה. כשתגיעו סמוך לחומה המערבית של המצודה שימו לב לבור המים החצוב בסלע הקירטוני הלבן ולתעלה המקורה שהובילה את המים אל המאגר שבתוך המצודה.

מזבח הקרבנות בערד

המשיכו בהקפת החומה הבנויה בדגם משונן כשיני משור (החומה שוחזרה למלוא גבהה) עד שתגיעו אל שער המצודה. זוהי הכניסה אל מצודה ממלכתית, שהגנה על גבולה הדרומי של יהודה והיתה המרכז האדמיניסטרטיבי והצבאי של האיזור, שראשיתה בראשית תקופת המלוכה וסופה בתקופה הרומית. המצודה נהרסה ונבנתה מחדש מספר פעמים והחופרים הבחינו בה בכ – 9 שכבות חיים. היכנסו פנימה ופנו ימינה לכיוון המקדש.
בזמן החפירות הארכיאולוגיות הופתעו החופרים לגלות שעל כשליש משטחה של מצודה קטנה זו השתרע מקדש שהיה בשימוש כמעט לכל אורך קיומה של המצודה.
מבנה המקדש מעניין – הוא מחולק לשלושה חלקים: חצר פתוחה ובה מזבח אבנים לא מסותתות (ממש לפי צו התורה בספר שמות כ : 21 – 23), חדר מעבר (היכל?) וחדר קטן – הדביר או קדש הקדשים שנמצאו בו מזבחות קטורת ושתי מצבות אבן, שהיו מונחות על צידן. אין ספק שהמקדש היה מקדש לה' אלוהי ישראל מאחר ונמצאו בו חרסים ועליהם שמות של משפחות כהונה מוכרות (משפחת פשחור הזכור מעימותיו עם הנביא ירמיהו).
זהו למעשה המקדש היחידי שאנו מכירים מתקופת המקרא.

קדש הקדשים של מקדש ערד הישראלי

מציאותו של מקדש שאינו נזכר במקרא מעורר שאלות לגבי הפולחן שהיה נהוג בממלכת יהודה וכמובן למי או למה בדיוק היה מיועד – לחיילים ששירתו באיזור? לעוברי אורח? לסימון גבול הממלכה?
המקדש לא נהרס במלחמה אלא הוצא במכוון מכלל שימוש ( המצבות, למשל, הונחו על צידן) החוקרים חלוקים בדעתם בשאלת תאריך סופו של המקדש – האם הוא קשור ברפורמות של ריכוז הפולחן בירושלים בלבד בימי יאשיהו מלך יהודה או שחרב מאוחר יותר.

לאחר הביקור במקדש, חזרו לכיוון השער ועלו במדרגות אל חומת המצודה. מתחתינו פרושה ערד העתיקה כמו במפת תבליט והנוף סביב בקעת ערד, שהיום מגדלים בה בהשקיה גפנים, אינו דומה לנוף הצחיח של העת העתיקה.
באחד החדרים של חומת הסוגרים ( חומה הבנויה שני קירות וחדרים ביניהם) נמצא ארכיון מכתבים – אוסטרקאות (מכתבים כתובים בדיו על גבי חרסים) שנכתבו אל מפקד המצודה -אלישיב בן אשיהו, בימיה האחרונים לפני שנכבשה על ידי האדומים כארבע שנים לפני חורבן בית ראשון (שנת 600 לפנה"ס)
במכתבים יש הוראות לספק מזון ( יין, לחם, בצק) לחיילים העוברים בערד:

" אל אלישיב, ועתה תן מן היין 3 בתים וצווך חנניהו על באר שבע עם משא צמד חמורים וצררת אותם בצק וספור החיטים והלחם..."

המכתב המרגש ביותר מתאר את ימיה האחרונים של המצודה לפני הכיבוש האדומי ובו מזהירים את אנשי ערד במילים:

..." פן יקרה את העיר דבר. ודבר המלך אתכם בנפשכם. הנה שלחתי להעיד בכם היום האנשים את אלישע! פן תבוא אדום שמה !"

המקרא אינו מזכיר את המצודה בערד –אם כי אנו יודעים על כמה ממלכי יהודה שבנו מבצרים במדבר (יהושפט, למשל, בונה ביהודה בירניות (מצודות) וערי מסכנות (מחסנים) (דברי הימים ב' יז:13). מצודות ממלכתיות במתכונת דומה התגלו במקומות נוספים בדרום הממלכה – למשל בקדש ברנע (הנמצאת כיום בסיני, מעבר לגבול מצרים).

בספר שופטים א' 16 מסופר שבני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים עם בני יהודה "אשר בנגב ערד וילך וישב את העם".

זו מסורת מעניינת המייחסת לקינים, משפחת נוודים הקרובה למדיינים, שהיו כנראה חרשי מתכת והסתפחו אל עם ישראל, את ההתיישבות הראשונה בערד. מאחר ולמדיינים מסורת כהונה (יתרו חותן משה היה כהן) יש המייחסים את מקורו של מקדש ערד לקינים.

אזכור חשוב נוסף של ערד אינו במקרא אלא בכתובת של פרעה שישק מלך מצרים שבשנתו החמישית של רחבעם מלך יהודה ( 925 לפנה"ס) פלש לארץ ישראל וכבש מספר רב של ערים. בכתובת מפוארת על קיר מקדש האל אמון שבנא אמון, במצרים הוא מונה את הערים שכבש, ביניהן מצודות בנגב, כולל ערד.
בערד החדשה, הישראלית, קיים מרכז מבקרים ובו תצוגה יפה של הממצאים מתל ערד. כרגע סגור מרכז המבקרים בשל קשיים תקציביים אך כדאי לברר בעירית ערד אם הוא נפתח. במוזיאון ישראל בירושלים, באגף הארכיאולוגיה מוצגים כמה מן הממצאים החשובים שנמצאו בערד.