עמוד הבית > מדעי הרוח > דתות
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור


תקציר
המאמר פורש את השקפתו של הרמב"ם על התנוונות האמונה באלים רבים והתפתחות האנושות לקראת האמונה באל אחד.



מהלך ההיסטוריה או התפתחות האנושות לקראת המונותיאיזם
מחבר: פרופ' עמוס פונקנשטיין


ראינו כיצד הדרדרה האנושות בדידו של הרמב"ם מהכרה ראשונית באחדותו וייחודו של האל לדת פוליתיאיסטית אוניברסאלית, המבוססת על שלטון טרוריסטי של כוהנים בהמון העם. יש לשים לב לכך, שהרמב"ם רואה התפתחות זאת כהתפתחות הדרגתית דווקא. כשם שהשחרור מן המנטאליות הפוליתיאיסטית גם הוא יהיה הדרגתי, "לא ישתנה טבע האדם מן ההפך אל ההפך פתאום". בהדגשתו את המומנט האיטי-הדרגתי גם של התנוונות האנושות מן המונותיאיזם הראשוני וגם של שחרור האנושות מן הפוליתיאיזם, שאליו נקלעה, קרוב הרמב"ם גם להשקפות הראציונליסטיות של המאה התשע-עשרה, למרות כל הניגוד שביניהם.

לאמיתו של דבר הרמב"ם רק מהפך את הסדר, שבו ראו במאה התשע-עשרה את התפתחותה ההדרגתית של הדת מן הפטישיזם דרך הפוליתיאיזם אל המונותיאיזם. ראייה זו יסודה בהנחה, שרעיון מורכב כל כך כמו הרעיון המונותיאיסטי לא היה יכול להתפתח בהכרה האנושית לפתע, כביכול יש מאין. אין זו השקפת מחקר הדתות של היום. מחקר הדתות של היום נטש את הגירסה האבולוציוניסטית הפרימיטיבית הזו, כאילו כל רעיון צריך לשלבים מוקדמים, כאילו כל רעיון ורעיון יכול לצוץ, כביכול, רק באופן טבעי מתוך שלבים ושלבי-ביניים. לדידנו היום קל יותר להבין את התפתחות המונותיאיזם בישראל כהתפרצות פתאומית של רעיון חדש, כ"מוטאציה" בתולדות הרוח האנושית. אבל במאה התשע-עשרה ראו את התפתחות הדת כהתפתחות הדרגתית איטית מאד בשלבים קטנים מאד.

השקפתו של הרמב"ם אינה שונה בתכלית מהשקפה ראציונליסטית זו, אלא שהוא מהפך את הסדר: לא ההתפתחות לקראת מונותיאיזם היא התפתחות בשלבים, אלא להיפך - ההתנוונות אל הפוליתיאיזם היא התנוונות איטית, הדרגתית, אבולוציונית. בכך ניכר הרמב"ם כראציונליסט. כדי להעמיד את הדברים על דיוק-יתר נציין כי בכך שותפים גם הוא וגם המאה התשע-עשרה לאקסיומה שלפיה הטבע איננו יודע קפיצות. המאה העשרים השתחררה מהשקפה זו גם בביולוגיה, גם בפיסיקה אבל גם בתולדות הרוח. משום שהרמב"ם אינו רואה קפיצות בטבע, הוא רואה גם את ההשתחררות מן המנטאליות האוניברסאלית הפוליתיאיסטית ששררה בימי אברהם אבינו כהשתחררות הדרגתית מאד, אשר לאמיתו של דבר קובעת את קצב תולדות האנושות. שכן התקופה שבאה לאחר תקופת הבערות היא תקופת ייסודה והתמסדותה של הדת המונותיאיסטית בקהיליה אחת, בקהל המייחדים, דהיינו בעם ישראל. כבר ראינו כיצד התורה כולה מכוונת בכל מצווה ומצווה שלה לדחיקתה ולביטולה של עבודת האלילים, של דת הצאבאה, כך שלפעמים היא מוותרת למנטאליות הפוליתיאיסטית בצורות עבודה ופולחן מסוימות ולפעמים היא נוגדת את מצוותיה של דת הצאבאה בניגוד מוחלט. על כל פנים הרי היא דוגמה לעורמת השם ותבונתו, דהיינו לחינוך ההדרגתי של עם ישראל לקראת המונותיאיזם אפילו באמצעיו של הפוליתיאיזם עצמו. זוהי הדרך שבה, כביכול, משתמשת ההשגחה באמצעיו של הפוליתיאיזם כדי לחתור מתחת לאשיות קיומו. "וכמו שהיה מחכמת ה' להסב אותה אל בני-ישראל במדבר עד שילמדו גבורה - כמו שנודע, מההליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה וסיכה וכיוצא בהם יולידו הגבורה, והפכם יוליד רוך לבב, ונולדו גם כן אנשים שלא הרגילו בשפלות ובעבדות [דהיינו בארבעים שנות המסע במדבר] וכל זה היה במצוות אלוהיות על-ידי משה רבנו, 'על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, את משמרת ה' שמרו, על פי ה' ביד משה' (במדבר ט', כג) כן בא זה החלק מן התורה בתחבולה אלוהית, עד שישארו עם מין המעשה המורגל, כדי שתעלה בידם האמונה אשר היא הכוונה הראשונה. ושאלתך: 'אי זה מונע היה לה' מצוותנו כוונתו הראשונה ויתן לנו יכולת לקבלה? [דהיינו, הרמב"ם שואל: מדוע לא שינה הקב"ה את טבענו כך, שמלכתחילה נוכל לקלוט את כוונת המצוות הראשונית, קרי האמונה בייחוד] תחייב זאת השאלה השנית, ויאמר לך: ואיזה מונע היה לה' שינחם 'דרך ארץ פלשתים' ויתן להם יכולת להילחם [איזו מניעה היתה לקב"ה, כביכול, לתת בישראל באופן מלאכותי גבורה מספיקה כדי לחצות את ארץ הפלישתים הישר ולא ללכת בדרך המדבר] ולא היה צריך לזה הסיבוב ב'עמוד ענן יומם ועמוד האש לילה'?... כי זאת גם כן תחבולה שעשה ה' לנו, עד שיגיע ממנו אל כוונתו הראשונה" (מו"נ ח"ג, ל"ב).

הרמב"ם אומר כי אמנם הקב"ה היה יכול לעשות נס גם בקונסטלאציה הנפשית של בני-ישראל, ולתת בהם מלכתחילה, כאשר יצאו ממצרים, גבורה מספיקה כדי לחצות את ארץ פלישתים במישרין, וגם יכול היה מלכתחילה לשנות באופן ניסי את המנטאליות כדי שלא יהיה צורך בתחבולות כדי להרחיק את הפוליתיאיזם. אלא לא כך הקב"ה פועל בהיסטוריה. הוא אינו פועל בניגוד לחוקי הטבע, שבהם "לא ישתנה טבע האדם מן ההפך אל ההפך פתאום", אלא בעזרתם ובעזרת אותו שריד של מקריות, שתמיד הוא קיים בהיסטוריה וביקום כולו. וכך בהדרגה נתגבשה דת ישראל ונתגבש עם ישראל כקבוצה, כדת, כאומה מונותיאיסטית מכל וכל. הכוח המניע בהתפתחות הזו היה, כאמור, עורמת השם ותחבולתו, דהיינו הדרך שבה, באופן טבעי כביכול, בהדרגה וכביכול מעצמה תפסה האמונה המונותיאיסטית שוב את מקומם של הרגלים פוליתיאיסטים. כך נוצר עם ישראל, כך נוצרה, אם מותר לומר כך, האמונה הישראלית, כך השתרשה האמונה הישראלית בעם ישראל - בהדרגה, בהתאם לחוקי הטבע אבל מתוך הכוונה אלוהית.

הרמב"ם סובר כי כאשר נעשה עם ישראל לאומה מונותיאיסטית, התאחדו כל כוחות הפוליתיאיזם, מתוך שהכירו בסכנה העצומה לגביהם, כדי להכחיד את עם ישראל בצורות שונות במהלך ההיסטוריה. והרמב"ם מדבר כאן על "כתות" שונות, ובמובן מסוים גם על תקופות שונות ואמצעים שונים, שבהם ניסה העולם הפוליתיאיסטי להתגבר על ישראל ולהכחידו.

הדרך האחת לנצח את ישראל היתה בכוח הזרוע, דהיינו מתוך מלחמות גלויות, מתוך ניסיון השמדה במלחמה, ולא עלה בידם, שכן עם ישראל יצא מגובש ממלחמות ואפילו מחורבן הן בתקופת הבית הראשון והן בתקופת הבית השני. ניסיון ההכחדה של עם ישראל במלחמת גלויה מעולם לא הצליח.

כיוון שכך, ניסו כוחות הפוליתיאיסטים כבר בזמן העתיק לפעול בדרך אחרת, "דרך הניצוח והשיכנוע" בלשונו של הרמב"ם. הוא מתכוון, כנראה, לפילוסופיה היוונית ולדרך שבה ניסתה לקנות אחיזה בעם ישראל על-ידי המתיוונים בתקופת החשמונאים, למשל, גם דרך זו, דהיינו הניסיון לשכנע את עם ישראל בשקרות דרכו, לא הצליחה, ומשום כך ניסו כוחות הפוליתיאיזם דרך מתוחכמת יותר כדי לערער את האמונה המונותיאיסטית. מעתה ניסו להקים דת מזויפת, שהתחזתה כדת מונותיאיסטית, אבל עיקר מטרתה היה לערער את תורת ישראל ולערער מתוך כך את המונותיאיזם על-ידי זיופו. זו היתה מטרתם ההיסטורית-אובייקטיבית, כביכול, גם של הנצרות גם של האסלאם. גם הנצרות גם האסלאם הם בגדר אמצעי המלחמה של הפוליתיאיזם במונותיאיזם. "וזו תחבולה נפלאה אשר יעשה האיש הרע מאד, שהוא ישתדל להרוג את שונאו עם התקיימו הוא, וכשילאה ישתדל בעניין שיהרג הוא עצמו ושונאו" (איגרת תימן, פרק א).

הפוליתיאיזם נמצא, כביכול, במצב של יאוש ברגע שניסה לזייף את הדת המונותיאיסטית ולהעמיד במקום הדת המונותיאיסטית האמיתית דת מונותיאיסטית מזויפת.

בנצרות ובאסלאם רואה הרמב"ם, איפוא, דתות מונותיאיסטיות אבל דתות מונותיאיסטיות מזויפות. בחינה מדוקדקת הן של הנצרות הן של האסלאם תראה שכל מרכיב ומרכיב בהן, שנראה כביכול דומה לדת ישראל, אינו אלא זיוף, שכן חסרה במרכיבים הללו האחדות האורגאנית שקיימת בדת ישראל. דת ישראל ניכרת כדת האותנטית מבין שלשתן, ולא רק משום שהיא קודמת לשתי האחרות ומשום ששתיהן מסתמכות בצורה זו או אחרת על הכתובים שלנו. דת ישראל ניכרת כאותנטית משום שכל כולה, כל המצוות שבה, אחדות אורגאנית ממש, כשם שהטבע הוא אחדות אורגאנית. בעוד שניכר בדתות האחרות, מתוך הניסיון לערער את דת ישראל על-ידי זיופה, שהן צירוף הטרוגני מלאכותי של מרכיבים.

והנה תחבולה זו של כוחות הפוליתיאיזם לערער את דת ישראל על-ידי זיופה מתבררת לא רק כתחבולה שנכשלה, כיוון שלא העבירה את ישראל על דתו, אלא כתחבולה שאולי היתה בעלת תכלית אלוהית מראשיתה. שכן גם הנצרות וגם האסלאם הצליחו לגרום לכך שהאמונה המונותיאיסטית תתפשט על-פני כל העולם. גם הנצרות וגם האסלאם היו בסופו של דבר כלי בידי הקב"ה כדי לזרוע את זרע האמונה המונותיאיסטית בכל העולם כולו ובכך לקדם את המונותיאיזציה של המין האנושי.

משום כך יכול הרמב"ם לראות גם באסלאם וגם בנצרות דתות מונותיאיסטיות, הגם שהאחת נוצרה על-ידי מין וכופר בעיקר, מסית ומדיח, והשנייה נוצרה על-ידי מוכה ירח. לכן יכול הרמב"ם לראות גם בנצרות וגם באסלאם "מיישרי דרך למלך המשיח", לא משום שרצו לקדם את עניין המונותיאיזם האמיתי, אלא למרות כוונתם הראשונית לערער את המונותיאיזם שימשו שלא ברצונם כהכנה שלילית להתפשטות המונותיאיזם האמיתי, שהוא האמונה באלוהי ישראל.

וזהו, בערך, מצב האנושות, לדעתו של הרמב"ם, בתקופתו שלו. הוא רואה את רוב מקומות היישוב האנושי בתקופתו שלו כנתונים לדת מונותיאיסטית זו או אחרת. לדבריו יש אמנם אי-שם בשולי היישוב האנושי כמה קיבוצים בודדים של פוליתיאיסטים ששרדו, מקצתם תורכים בצפון ומקצתם כושים בדרום, אבל אלה הרי הם בבחינת חצי אדם חצי קוף. האנושות המיושבת והמתורבתת בימיו של הרמב"ם כל כולה נראית לו מונותיאיסטית מכל וכל.

הרמב"ם רואה את תכלית ההיסטוריה כאילו כבר כמעט כל האנושות בזמנו היא מונותיאיסטית, וכל האנושות לאמיתו של דבר כבר מכירה למעשה בעליונותו של ישראל, אם גם לא להלכה, היא מכירה בעליונות ישראל כביכול בניגוד לרצונה. מתוך הגיונה זה של ההיסטוריה לא יכולים ימות- המשיח להיות רחוקים ביותר. ימות-המשיח, כפי שרואה אותם הרמב"ם, מהווים את התקופה הרביעית, דהיינו התקופה שבה המונותיאיזם האמיתי, האותנטי, יהיה הדת היחידה בכל העולם כולו.

ביבליוגרפיה:
כותר: מהלך ההיסטוריה או התפתחות האנושות לקראת המונותיאיזם
שם  הספר: טבע, היסטוריה ומשיחיות אצל הרמב"ם
מחבר: פונקנשטיין, עמוס (פרופ')
עורכת הספר: דרורי, צילה
תאריך: 1983
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור
הערות: 1. פרופ' עמוס פונקנשטיין. המכון להיסטוריה ולפילוסופיה של המדעים והרעיונות. אוניברסיטת תל-אביב.
2. ספריית "אוניברסיטה משודרת".
3. עורכת הסדרה בגלי צה"ל: תרצה יובל.
4. יועץ אקדמי: פרופ' חיים שקד.
הערות לפריט זה: 1. המאמר הוא פרק ט' בספר.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית