ד"ר מולי נלחם בגנרל חורף

הגרון כואב. החום גבוה. מה עושים? לוקחים תרופה כמובן. אבל, כשחושבים על זה, זה לא נראה קצת מוזר שכדור כה קטן יכול לרפא כאב כה גדול? ובעצם, איך יודעת התרופה להגיע בדיוק למקום הכואב? לקראת החורף: ראיון עם משכך כאבים שכולנו מכירים

שלום לכם חברים, אני שמח שהצטרפתם אליי למסע המופלא בעקבות התרופות. מי אני, אתם שואלים? נעים להכיר. שמי פַארַאצְטַאמוֹל (ובקיצור: מוֹלִי) ואני בא ממשפחת מְשַׁכְּכֵי הַכְּאֵבִים. נשמע לכם מוכר? ובכן, יש שֶׁמְּכַנִּים אותי "אָקָמוֹל" ויש שקוראים לי "קוֹלְדֶקְס"... ובכלל - יש לי כינויים רבים. בטח כבר נֶעֱזַרְתֶּם בְּשֵׁירוּתַי פעם או פעמיים. מה אומר לכם, חברים... חייו של כדור כמוני ממש אינם קלים. במיוחד עכשיו, בתקופת החורף, כְּשֶׁהַוִּירוּסִים וְהַחַיְדַּקִּים נמצאים בכל פינה. מהבוקר אני מתרוצץ בין כאב בטן לכאב ראש, בין עיטוש לחום גבוה, מנסה להרגיע את כולם וּלְהָקֵל על הכאבים. ואיך אני יודע את הדרך? ובכן, חכו ותראו...

כולנו נעזרים בתרופות מפעם לפעם. זו עובדה! ואכן, לרשותו של הָרוֹפֵא הַמּוֹדֶרְנִי עומדות אלפי תרופות, אותן הוא יכול להציע למטופל שלו. אבל, בואו נתחיל מההתחלה.

תרופות מהטבע

הכל התחיל, כך סיפרו לי, בִּתְקוּפַת הָאָדָם הַקַּדְמוֹן. כן, זה אולי יִשָּׁמַע לכם קצת מוזר, אבל הרפואה קיימת כבר מתחילת ההיסטוריה האנושית. הָאָדָם הַקַּדְמוֹן, שחי בִּמְעָרוֹת בתנאים לא ממש נוחים, היה חָשׂוּף למחלות ולפציעות. כמובן שבאותם הימים לא יכול היה מַר קַדְמוֹנִי לגשת לְבֵית הַחוֹלִים הקרוב ולקבל זריקת חיסון ואפילו לא לקבל איזה כדור קטן להרגעה, ולכן נאלץ אותו מסכן למצוא לעצמו פתרונות טבעיים. בתקופה הקדומה היו שהאמינו, כי המחלה היא מעין עונש, שהטילו האלים על האדם, ולכן, כשאדם מסוים חלה, הוזמנו כּוהֲנֵי דָּת וּמְכַשְּׁפִים לביתו על מנת לגרש את הַשֵּׁדִים, שגרמו, על פי האמונה, למחלתו. במשך הזמן הבחינו אותם קַדְמוֹנִים, כי לצמחים ולעשבים שבסביבתם יש תכונות מְרַפְּאוֹת ונעזרו בהם על מנת לְהָקֵל על הכאבים. בַּתַּמְצִית מִפֶּרַח הַפֶּרֶג, למשל, השתמשו בתור תרופת הרגעה, ובצמח הָאָלוֹוֶרָה השתמשו כחומר חיטוי לכוויות ולעקיצות. נשמע מוכר? ובכן, רבות מהתרופות הַמּוֹדֶרְנִיּוֹת, בהן אנו משתמשים כיום, מתבססות על אותם מרכיבים צִמְחִיִּים בְּסִיסִיִּים.

הַמִּרְשָׁם הרפואי הראשון

אולם, הרפואה המשיכה לְהִתְקַדֵּם וּלְהִתְפַּתֵּחַ גם לאחר הָאָדָם הַקַּדְמוֹן. כבר לפני כ-3000 שנה החלו פִילוֹסוֹפִים יְוונִים וַעֲרָבִים לנתח את העולם ואת טֶבַע הַמַּחֲלוֹת. ותאמינו או לא, אבל בַּחֲפִירוֹת אַרְכֵאוֹלוֹגִיּוֹת, שנערכו באזור אֲרַם נַהֲרַיִם (עִירָאק של היום) הִתְגַּלָּה מִרְשָׁם רְפוּאִי ראשון, שנכתב על גבי חֶרֶס בִּכְתַב הַיְּתֵדוֹת הַקָּדוּם (כך נהגו לכתוב באותה תקופה). בנוסף התגלו במקום גם חֲרָסִים שעליהם כתובים תיאורי מחלות, הסברים לִרְקִיחַת תְּרוּפוֹת, כמויות, הדרכים בהן יש לתת את התרופה ועוד. חֲרָסִים אלו היוו למעשה את "ספר התרופות" הראשון הַיָּדוּעַ לאֱנוֹשׁוּת.

עם הזמן, החלו בני האדם לחקור את גוף האדם ולעמוד על טִיבָן של המחלות. הַהוֹדִים, למשל, הבינו כי ניתן להשתמש בְּנוֹזְלֵי גּוּף מְזוהָמִים על מנת לחסן את האדם נגד מחלת הָאֲבַעְבּוּעוֹת הַשְּׁחורוֹת. גם הִיפּוֹקְרָטֶס, הַפִילוֹסוֹף הַיְּוונִי שנחשב לאבי הרפואה, טען, בערך בשנת 450 לִפְנֵי הַסְּפִירָה, כי לא הָאֵלִים הם שגורמים למחלות. אמרה זו נחשבה לְחַדְשָׁנִית וּמַהְפְּכָנִית באותו הזמן. בתקופות מאוחרות יותר הבינו הַמַּדְּעָנִים כי המחלות נגרמות על ידי יצורים זעירים, אותם ניתן לתקוף באמצעות חומרים כימיים מיוחדים - התרופות.

ענף הרפואה, אם כך, הפך עם הזמן לְעָנָף מַדָּעִי, ותחום הטיפול במחלות עבר מידיו של מְכַשֵּׁף הַשֵּׁבֶט לידיהם של הרופא וְהָרוֹקֵחַ (שתפקידו להכין את התרופות השונות). אולם, שנים רבות חלפו עד שהצליח האדם לצבור את הידע כדי להמציא את התרופות. ידע שקיבל תאוצה רבה בשנים האחרונות.

נעים להכיר - התרופה

אז מה היא בעצם תרופה? אתם שואלים. ובכן, תרופה היא חומר כִימִי, שמיוצר במעבדה ושיש לו השפעה על הגוף ועל התהליכים המתבצעים בו. בעבר, כפי שסיפרתי לכם, היו רוב התרופות מורכבות מצמחים וּמִמִּינֶרָלִים שונים. כיום, לעומת זאת, מרבית התרופות הן פְּרִי פיתּוּחַ מַעְבַּדְתִּי מתקדם. אם כי חשוב לציין, כי תרופות רבות עדיין מתבססות על הֶרְכֵּבם הַכִימִי של אותם צמחים ישנים. את התרופה ניתן להחדיר לגוף בדרכים שונות: יש מי שבולע כדור או שותה סִירוֹפּ, ויש תרופות הניתנות בזריקה או דרך פִּי הַטַּבַּעַת. יש תרופות אותן צריך לקחת על קֵיבָה ריקה ויש תרופות שצריכות להיבלע עם מזון. בכל מקרה, מרבית התרופות נספגות לתוך הדם דרך הַמְּעִי הַדַּק. ואז מה קורה? חכו בסבלנות...

כמו מפתח למנעול

הרי כבר אמרתי שלא פשוט לְשַׁמֵּשׁ כתרופה, נכון? והבעיה הגדולה ביותר היא לדעת בדיוק היכן כואב לכם ולהגיע למקום הכואב במהירות. איך אני עושה זאת? ובכן, על גבי הַתָּאִים בגופכם יש מבנים מעניינים, הנקראים קוֹלְטָנִים. מבנה הַקּוֹלְטָן מזכיר מבנה של מנעול. אולם, אין מנעול בלי מַפְתֵּחַ מתאים, נכון? אם כך, כאן אני, וכל שאר התרופות, נכנסים לפעולה. על הַמּוֹלֶקוּלוֹת שמרכיבות אותנו נמצאים מבנים מיוחדים בדמות מפתח, וכל שנותר לנו הוא למצוא את המנעול המתאים. אז, כך זה עובד: כשבולעים אותי אני מיד יוצא לי למסע ברחבי הגוף על מנת לחפש את הַקּוֹלְטָן המתאים לי. אני שט לי בְּזֶרֶם הַדָּם וּמְשַׁיֵּט בַּוְּרִידִים ובעורקים, עד שאני מוצא את המנעול שלי ומיד נצמד אליו. יש תרופות המתחברות רק לסוג מסוים של קוֹלְטָנִים ולכן הן מטפלות רק בבעיות מסוימות. יש, לעומת זאת, תרופות שיכולות להתחבר למספר סוגים של קוֹלְטָנִים בגוף - ממש כמו מפתח רָאשִׁי. ומה בדיוק קורה בזמן ההתחברות? המון דברים! ישנן תרופות שמגבירות את פעילות התא, כגון תרופת הַמּוֹרְפְיוּם, וישנן כאלה הַמַּפְחִיתוֹת אֶת פְּעִילוּתוֹ. ישנן תרופות שֶׁמְּעַכְּבוֹת את פעילותם של אֶנְזִימִים מסוימים וישנן המסוגלות למנוע העברת מֶסֶר כִימִי לַקּוֹלְטָן שלו בתא ובכך לִבְלום תגובה מסוימת של התא. למשל, אם המוח נתן הוראה לְהָזִיז שׁרִיר מסוים, ההוראה מועברת באמצעות מֶסֶר חַשְׁמַלִּי דרך הָעֲצַבִּים ועד לשריר. ישנן תרופות, שיכולות לעכב את הַעֲבָרַת הַמְּסָרִים ולגרום למעשה לכישלון הפעולה. הַהִתְקַשְּׁרוּת בֵּין מוֹלֶקוּלַת התרופה לבין התא מְשַׁנָּה בעצם את מהלך העניינים, וכך נמנעים שינויים כִימִיִּים, שהיו מתרחשים אִלְמָלֵא הייתה שם התרופה.

ומה קורה אם יש פתאום עודף מאותה תרופה? ובכן, לכל תרופה יש זמן מסוים, שבו היא יכולה להתקיים בתוך גופינו. לרוב, פרק הזמן הוא בין 10-12 שעות. לאחר מכן, כל התרופות עוברות בכבד שלנו תהליך שנקרא "חילוף חומרים". חלק מהתוצרים עוברים לזרם הדם, ומה שהגוף איננו צריך – עובר לַכְּלָיוֹת, שמְסַנְּנוֹת את החומרים המיותרים מִזֶּרֶם הַדָּם וּמַפְרִישׁוֹת אותן לתוך הַשֶּׁתֶן. תודו שזה ממש מרתק, נכון?

ומה אומרת סבתא?

לא כולם מאמינים בתרופות הַמְּיוצָּרוֹת במעבדה, ובמיוחד לא סבתא. בטח שמעתם כבר על משקה הַגּוֹגְל-מוֹגְל המפורסם, נכון? מדובר, למעשה, בתערובת של חלב חם, דְּבַשׁ וְחֶלְמוֹן ביצה. הסבתות מֵאֵירוֹפָּה ממליצות להשתמש בו לטיפול בדלקת גרון וּבִצְרִידוּת. גם מרק העוף, המכונה ה"פֶּנִיצִילִין היְהוּדִי" הינו התרופה המועדפת על אִימָּהוֹת יְהוּדִיּוֹת, יוצאות אֵירוֹפָּה, למחלות שונות ומגוונות. וכמו שסבתא אומרת: "אם זה לא יועיל, זה בטח לא יזיק...". ומה אני אומר? אני ממליץ בעיקר על שׁוֹקוֹלָד... כי כשיש מצב רוח טוב - הכל נראה אחרת.

וכאן, חברים מגיע המסע שלנו לסיומו... היום עוד ארוך ועבודה רבה לפניי! מקווה שנהניתם וְהֶחְכַּמְתֶּם, והעיקר - תהיו לי בריאים, וזכרו: תרופות הן בהחלט לא משחק ילדים!