31. ראה: E.A. Speiser, "The Idea of History in Ancient Mesopotamia", in: J.J. Finkelstein and M. Greenberg (eds.), Oriental and Biblical Studies, Philadelphia 1967, pp. 270-312. מיד עולה על הדעת התעודה האשורית הידועה בשם Weidner Chronicle, שמובאת בה סכימה של חילופי שושלות במיסופוטאמיה בהתאם להתנהגותו החיובית או השלילית של השליט. ראה: A.K. Gray-son, Assyrian and Babylonian Chronicles, Locust Valley1975, Chronicle 19. תגליות חדשות בעיר סיפר העלו, שכרוניקת ויידנר היתה חלק ממכתב ספרותי גדול יותר, ששלח אותו, כביכול, שליט שמי-מערבי לשליט אחר. ראה: K.N.H. Al-Rawi, Sippar Library I", Irag, XXII (1990), pp. 1-3. דומה, שיש לייחס את המכתב הזה למאה הי"ח לפסה"נ, וזמנו אפוא קרוב לזה של תעודות מארי. ראה עתה גם: B.T. Arnold, "The Weidner Chronicle and the Idea of History in Israel and Mesopotamia", in: A.P. Miller et al. (eds.), Faith, Tradition and History, Winona Lake (Ind.) 1994, pp. 129-148
32. ראה: J.M. Durand, Mari annals recherches interdisciplinaires (=MARI), VII (1993). pp. 41 ff. על תעודה זו ראה: א' מלמט, "נבואה חדשה מחלב ומקבילותיה במקרא', קדמוניות, כז (תשנ"ד), עמ' 46-44; A. Malamat, "A New Prophetic Messsage from Aleppo and Its Biblical Counterparts", in A.G. Auld, Understanding Poets and Prophets, Sheffield 1993, pp. 236-241. על העיר חלב בעת ההיא ראה לאחרונה: H. Klengel, "Die historische Rolle der Stadt Aleppo", in: G. Wilhelm (ed.), Die orientalische Stadt – I. internationals Colloquium der Deutschen Orientgesellschaft, Saarbrücken 1997, pp. 363 ff.
33. ראה: D. Charpin, Mémoires de NABU, I (1992), p. 38; D. Charpin and J.M. Durand, MARI, VIII (1997), pp. 367 ff.
34. על אכאלאתום כבירתו של שמש-אד, ולא העיר אשור, ראה לאחרונה: דיראן (להיל, הערה 5), עמ' 44.
35. המונח האכדי הוא namrirrūtum, שפירושו המילולי הוא "זוהר". ואולם, דיראן רואה במלה כאן "(שמן של) נצחון". ראה: דיראן (לעיל, הערה 32), עמ' 53 ואילך.
36. על המסופר כאן ועל תבוסת ה"ים" בידי ירים-לים מלך חלב ראה: מלמט, קדמוניות (לעיל, הערה 32), עמ' 45; A. Malamat, "Das heilige Meer", in: I. Kottsieper et al. (eds.), Wer ist wie du, Herr, unter den Göttern?" – Festschrift Otto Kaiser, Göttingen 1994, pp. 65-74
37. ראה: ARMT, I, No. את הלוח ההדיר דוסין.
38. ראה: B. Landsberger, apud: A.L. Oppenheim, "The Archives of the Palace of Mari – A Review Article". JNES, XI (1952), p. 130
39. דיון חדש בעניין זה ראה: D. Charpin and J.M. Durand MARI, IV (1985), pp. 295-298, 339-342
40. שם, עמ' 293. סקירה היסטורית קצרה על פרק-זמן זה ראה: דיראן (לעיל, הערה 5) עמ' 43 ואילך.
41. במקור האכדי של התעודה (לעיל, הערה 37) מופיע פעמים אחדות פועל במובן "חטא בחטא" (שורות 6, 12, 14, 18, 3', 15', 16'). תחילה גרסו החוקרים, שיש לכתוב את הפועל באות ק' (qalālu, qullulu), שפירושה "היעלב", "השמץ", וכך גרס גם ספייזר (לעיל, הערה 31), עמ' 293 ואילך. ואולם, מוטב לכתוב את האות הראשונה ג' (gullulu), "חטא חטא", "עבר עבירה"; ראה: B. Landsberger, Wiener Zeitschrift für die Kunde des Morgenlandes, LVII (1961), p. 11, n. 47; cf. CAD, Vol. G, pp. 131 f.
42. בשורה '10 השלים דוסין, מהדיר התעודה, bit hilani, המציין מבנה מלכותי. ואולם, מונח זה ידוע רק מן האלף הראשון לפסה"נ, ולכן קריאה זו אינה באה בחשבון. לאנדסברגר גרס È-GAL, "בית גדול", כלומר, ארמון. ראה: B. Landsberger, "Assyrische Königsliste und wDunkles Zeitalter'", JCS, VIII (1954), p. 35, n. 28. שארפין ודיראן. לעומת זה, גורסים È DAM_NI, "הבית של אשתו", כלומר, הרמון. ברצוני להוסיף כמה הערות לתעודה ARMT, I, NO. 3, שורה 14: telkqema tašalšu. "לקחת ושאלת אותו". במלים אלו יש לראות הנדיאדיאואין ("שניים שהם אחד"), ופירושן: "לקחת את הדברים לידך". ב-CAD, Vol. L, p. 135 התרגום הוא "נודע לך (על כך) ושאלת (אותו)". שורה 25': בתחילת השורה יש להשלים šarrānu, "מלכים". קרוב לסוף השורה יש לגרוס, כהצעת פון-זודן, mātam, "ארץ" ביחסת האקוזאטיב. ראה: W. von Soden, "Zu den politischen Korrespondenzen des Archivs von Mari", Orientalia, XXI (1952), p. 76. הכוונה היא, כי המלכים הקודמים חמדו ארצות לא-להם, ואילו יסמח-אד ביקש מן האל רק את שלום חייו וזרע. שורה inikala tanašši: 28', "לא נשאת את עיניך"; הכוונה, כנראה, "לא שמרת"; והשווה: "ועיניו לא נשא" (יח' יח: ו).
43. פרסום המכתב ראה: דיראן (לעיל, הערה 32), עמ' 55 ואילך. מספר המכתב A. 4251.
44. שם, עמ' 36.
45. בהקשר זה מביא דיראן דוגמה הפוכה ממארי: ARMT, XXVI: 1, No. 196. זו נבואה המתארת עריכת משפט בקרב האלים, שבו האל דגן מתרקה מאיים להביא אבדון על האל תשפק, אלוהי אשנונה.
46. ראה: C.F. Jean, "Excerpta de la correspondence de Mari", Revue des Ètudes Sémitique. VI (1939), p. 66, para. 7, notes 3-4. ז'אן מביא רק שורות ספורות מן המכתב. פרסום המכתב בשלימותו ראה עתה: שארפין ודיראן (לעיל, הערה 39), עמ' 297, הערה 22.
47. על פסילת שאול למלוכה ראה פירושים אלה על ספר שמואל א': סגל (לעיל, הערה 7), עמ' קכה; H.J. Stoebe, Das erste Buch Samuelis, Gütersloh 1973, p. 195; P.K. McCarter. I Samuel, Garden City (N.Y.) 1980, pp. 264 f.; J.T. Willis, First and Second Samuel, Austin (Tex.) 1982, pp. 159 f.. וראה גם המונוגראפיות האלו: S. Jonick, Rejection of Saul as King of Israel, Jerusalem 1970; H. Donner, Die Verwefung des königs Saul, Wiesbaden 1983; V.P. Long, The Reign and Rejection of King Saul, Atlanta (Ga.) 1989; A. Popovic, The Election and Rejection of Saul, Rome 1994; J.H. Gronbaek, Die Geschichte vom Aufstieg Davids, Copenhagen 1971, pp. 37-68
48. על שמ"א טו ויחסו לפרקים אחרים ראה: A. Wiser, "I Samuel 15", ZAW, XV (1936), pp. I-28; D.M. Gunn, The Fate of King Saul, Sheffield 1980, Chap. III; F. Foresti, The Rejection of Saul in the Perspective of the Deuteronomistic School – A Study of I Sam. 15 and Related Texts, Rome 1984
49. ראה הפירושים והמונוגראפיות הנזכרים לעיל, הערה 47.
50. ראה הפירושים לספר שמואל א' הנזכרים בהערה 47 לעיל וכן: מ' אילת, שמואל וכינון המלוכה בישראל, ירושלים תשנ"ח; A. Caquot and P. de Robert, Les Livres de Samuel, Geneva 1994, p. 180. על-אף שם מאמרו של משיניסט הוא עוסק בעניינים אחרים לגמרי מן העניינים הנדונים כאן. ראה: P. Machinist, "The Transfer of Kingship – A Divine Turning", in: A.B. Beck et al. (eds.), Fortunate the Eyes that See – Essays in Honor of D.N. Freedman, Grand Rapids 1995, pp. 105-120
51. ראה הפירושים לספר מלכים א', כגון: A. Šanda, Die Bücher der Könige I, Münster 1911, p. 319; J.A. Montgomery, Kings (International Critical Commentary), Edinburgh 1951, p. 241; J. Gray, I and II Kings, rev. ed. London 1970, pp. 279 f., 296 f.; M. Noth, Könige I, Neukirchen 1968, pp. 250, 259 f. ושם דיון על החלוקה הבעייתית של הממלכה לאחד-עשר או שנים-עשר שבטים. וראה לאחרונה: C. Schäfer-Lichtenberger, Josua und Salomo. Leiden 1995, pp. 341-351.
52. ראה: ספייזר (לעיל, הערה 31); J.J. Finkelstein, "Meso-potamian Historiography", Proceedings of the American Philosophical Society, CVII (1963), pp. 461-472. על העקרון בדבר הסיבתיות בהיסטוריוגראפיה של המזרח הקדום ושל המקרא ראה: A. Malamat, "Doctrines of Causality in Hittite and Biblical Historiography", VT, V (1955), pp. 1-12. דיון כללי בסוגיה זו ראה, דרך משל: A.O. Lovejoy, "Present Standpoints and Past History", in: H. Meyerhoff (ed.), The Philosophy of History, Garden City (n.Y.) '959, pp. 173-188; E.H. Carr, What is History? London 1961, Chap. 4: "Causation in History"