כולנו יודעים מהו כסף ומה עושים איתו. כולנו גם יודעים שאם אין כסף - אי אפשר לקנות שום דבר וזו ממש בעיה. אז איך הסתדרו בני האדם לפני שהמציאו את הכסף? ומי בכלל המציא אותו? טיול מרשרש בארנק המטבעות לראשית ימיו של הכסף
נסו לחשוב מה היה קורה אילו הייתם נכנסים לחנות מכולת ומבקשים סוכרייה. המוכר ודאי היה מחייך ומושיט לכם סוכרייה וגם מבקש בתמורה שקל אחד. ומה היה קורה אִלְמָלֵא היה לכם כסף? ובכן, המוכר ודאי היה מסמן לכם עם היד "לא" ועם היד השנייה מראה לכם את הדרך החוצה. ממש לא נעים! אז, איך הסתדרו בִּימֵי קֶדֶם, לפני שבכלל המציאו את הכסף? תִּתְפַּלְּאוּ, אך באותם ימים נהגו לעשות סַחַר חֲלִיפִין. מה זה, אתם שואלים? ובכן, דמיינו שיש לכם ביד מַסְטִיק עָגול וְאָדום... שנראה מאוד מְפַתֶּה, אבל בדיוק עכשיו מתחשק לכם לטעום דווקא מעוגת השוקולד שמחזיק החבר שעומד ממש מולכם. אז מה עושים? ניגשים אליו ושואלים אם הוא רוצה להחליף. ואם יש לכם מזל, ואותו חבר מסכים...עושים החלפות: אתם מקבלים את עוגת השוקולד ואילו חברכם מקבל את המסטיק העגול. ואז, כולם מרוצים, נכון? ובכן, זה בדיוק מה שעשו בני האדם הַקַּדְמוֹנִים לפני שהמציאו את הכסף. הם נהגו להחליף ביניהם סְחוֹרוֹת וּמוּצָרִים - כַּד חָלָב בתמורה לתרנגולת וְשַׂק תַּפּוּחֵי אֲדָמָה בתמורה לקערת עגבניות. שיטה זו נקראה סַחַר חֲלִיפִין והייתה נהוגה במשך שנים רבות. בעזרת שיטה זו הצליחו בני האדם להשיג כל מיני דברים שלא היו ברשותם, כמו, למשל, מִצְרָכִים להכנת סלט ירקות. אבל, למרות שהשיטה נראית ממש נהדרת - הִתְגַּלּוּ בה גם חסרונות. חשבו מה היה קורה אם צד אחד לא היה מעוניין במוצר של הצד השני. למשל, אם היו לכם ביצים ורציתם לְהַחְלִיפָן בכוס חלב, אך בעל החלב בכלל לא רצה את הביצים שלכם, אלא רצה דווקא כד שמן... זו בעיה, נכון? חיסרון נוסף הוא שלא תמיד היה ניתן לקבוע כמה שווה המוצר אותו רצינו להחליף והאם החליפין הם בעצם הוגנים. למשל, האם פרה שווה ארגז תפוחים אחד או שניים? או שהיא בכלל שווה חמור וְכִבְשָׂה ביחד? בני האדם החלו לריב אחד עם השני, להתווכח ו... רגע לפני שהמצב החל ממש להסתבך החליטו לחפש להם דרכים טובות יותר לְמִסְחָר.
 |
מלח במקום כסף |
לפני למעלה מ-5,500 שנה, הבינו בני האדם כי צריך להמציא משהו חדש, שיהיה מקובל על כולם, וניתן יהיה לשלם באמצעותו תמורת סחורות. אותו "משהו" היה צריך להיות יקר במיוחד, כדי שכולם ירצו לקבל ולשמור. כמובן שלא בכל המקומות בעולם השתמשו באותם החפצים. בְּטִיבֶּט, למשל, השתמשו בגושים של תֵּה מְיובָּשׁ בתור הכסף הראשון, בְּמֶרְכַּז אַפְרִיקָה השתמשו בְּמֶלַח, בִּדְרוֹם אַפְרִיקָה - בְּבָקָר, בִּבְּרָזִיל - בְּתִירָס וּבְסִיבִּיר - בְּפַרְווֹת של בעלי חיים.
בעצם, זה ממש לא היה משנה במה השתמשו בתור אֶמְצָעי תַּשְׁלוּם, כל עוד כולם הסכימו על הָעֵרֶךְ שלו. בתקופות מאוחרות יותר בחרו להשתמש בפיסות זָהָב וְכֶסֶף שנחשבו לְיִקְרוֹת עֵרֶךְ. ואם הייתם רוצים לקנות, למשל, אַרְטִיק בתקופה העתיקה הייתם צריכים להחזיק בכיס הרבה חתיכות כסף. עֶרְכָּהּ שֶׁל פִּיסַּת הַזָּהָב או הכסף נקבע על פי מִשְׁקָלָהּ, ולכן נהגו כל הסוחרים לשקול את פיסות הכסף והזהב באמצעות מאזְנַיִם וּמִשְׁקוֹלוֹת. כבר בימי התנ"ך השתמשו בשיטה זו, ואתם בטח זוכרים את אַבְרָהָם אָבִינוּ, שקנה את מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה מֵעֶפְרוֹן הַחִיתִּי תמורת 400 שקל כסף.
|
הכסף הראשון |
מְסַפְּרִים שאת הַמַּטְבְּעוֹת הראשונים טָבְעוּ לפני יותר מ-2700 שנים בְּנֵי הָעִיר לִידִיָה, שגרו באזור בו שוכנת כיום טוּרְקְיָה. המטבעות שלהם היו עשויים מְאֶלְקְטְרוֹם שהיא תַּעֲרובֶת של זהב וכסף. בְּנֵי לִידִיָה הגיעו למסקנה, שלא נוח לשקול את כל מטבעות הכסף לפני כל קנייה ולכן החליטו ליצור מטבעות שֶׁמִּשְׁקָלָם וְגודְלָם קבועים וידועים ראש. לאחר שהוכנו המטבעות, חָרְטוּ עליהם סימנים מוסְכָּמִים שסימלו את עֶרְכָּם הַכַּסְפִּי. ואם תחשבו על זה, בטח תגיעו למסקנה כי זו שיטה הרבה יותר קלה ופשוטה. וכמו שקורה לכל המצאה טובה, גם רעיון הטבעת המטבעות החל להתפשט בְּרַחֲבֵי הָאִימְפֶּרְיָה הַיְּוָנִית, ולא עברו שנים רבות ומטבעות הכסף הפכו לאמצעי התשלום המקובל והנפוץ ביותר בעולם כולו.
|
תמונה על מטבע |
מה הייתם אמרים אם היו מַטְבִּיעִים את תמונתכם על מטבע? בטח הייתם גאים מאוד, נכון? טוב, זה בדיוק מה שהרגישו הַשַּׁלִּיטִים וְהַמְּלָכִים לפני שנים רבות. כל שליט חדש נָהַג לְהַטְבִּיעַ מטבעות חדשים עליהם צויר פרצופו. ואם במקרה הייתם מגיעים למדינה חדשה והייתם רוצה לברר מיהו השליט במקום, כל שהיה עליכם לעשות הוא לבדוק את המטבע המקומי, ולראות את הפרצוף המוטבע עליו. גם כְּשֶׁהַחַשְׁמוֹנָאִים השתחררו מֵהַכּוֹבֵשׁ הַזָּר וְטִהֲרוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הם לא רצו להשתמש במטבעות הזרים, אלא יצרו מטבעות משלהם. על המטבעות נהגו לכתוב בִּכְתָב עִבְרִי קָדוּם, בו השתמשו בִּימֵי בַּיִת רִאשׁוֹן. זאת, כדי לסמל את תפארת העבר. עובדה מעניינת נוספת היא שֶׁהַחַשְׁמוֹנָאִים יצרו אך ורק מטבעות מִבְּרוֹנְזָה ולא מכסף מכיוון שבאותה התקופה מְדִינַת יְהוּדָה הייתה ענייה מאוד ולא ניתן היה להשתמש בחומר יקר כמו כסף.
|
במקום יונת דואר |
האם ידעתם שפעם, לפני שהומצאו הַטֶּלֶפוֹן הַנַּיָּד וְהַפַקְס, בני האדם נהגו להעביר מסרים באמצעות הטבעת מטבעות חדשים? לאחר ניצחון בקרב מסוים, למשל, נהגו להטביע מטבע ובו כתובת חדשה. המטבע עבר מכיס לכיס וכך כולם קיבלו את המסר.
לאחר כִּיבּוּשׁ יְהוּדָה הוֹסִיפוּ הָרוֹמָאִים למטבע ציור של אישה יְהוּדִיָּה בוכה ואת הכיתוב "יְהוּדָה הכבושה". המטבע, בו השתמשו בכל רחבי הָאִימְפֶּרְיָה, שימש גם כְּאוֹת אַזְהָרָה לעַמִּים אחרים – לְבַל יְנַסּוּ לִמְרוד באִימְפֶּרְיָה הָרוֹמִית החזקה. אולם, הכיתוב על המטבעות לא היה תמיד אמיתי - היו מקרים בהם מְּלָכִים הכריזו על עצמם כאוהבי שלום בעוד שבמציאות הם נלחמו בכל שכניהם.
|
ממציאים את הבנק |
אבל זה עוד לא הכל...לאחר שהומצא הכסף עלו מספר שאלות חשובות, שאחת מהן הייתה: היכן ניתן לשמור עליו? השאלה הטרידה, כמובן, רק את העשירים שבחבורה, כיוון שלעניים הכיסים בהחלט הספיקו. בתחילה שמרו אנשים את כַּסְפֵּיהֶם במקומות מסתור, כמו בְּאֵרוֹת עמוקות, מתחת לַבָּלָטוֹת ועוד... אך לבסוף הבינו כי עליהם לחפש פיתרון קבוע יותר. לאחר חיפושים וגישושים הוחלט כי המקום הבטוח ביותר לאחסון יהיה ברשותם של צוֹרְפֵי הַזָּהָב, שהחזיקו בְּכַסָּפוֹת עתיקות, בהן הופקדו החומרים שנועדו לצורכי עבודתם. כך, בעצם, הפכו הַצּוֹרְפִים לַבַּנְקָאִים הראשונים. במשך הזמן הבינו הַצּוֹרְפִים כי מדובר בפתח לעסקים ולעשיית רווחים. במקום שהזהב ינוח בשקט בַּכַּסֶּפֶת, הבינו כי הם יכולים לְהַלְווֹת אותו לאנשים אחרים - עד אשר בַּעַל הַמָּמוֹן יבקש אותו בחזרה. ואכן, הַצּוֹרְפִים החלו לְהַלְווֹת את הכסף ולצבור רְווחִים. זו הייתה, למעשה, ראשיתה של הַבַּנְקָאוּת. עם השנים הוקמו בנקים גדולים, ששלטו על כספים רבים... אנשים הפקידו זהב, תַּכְשִׁיטִים ומטבעות וקיבלו בתמורה שְׁטַר חוֹב מֵהַבַּנְק. במהלך השנים החלו הַבַּנְקִים גם לייצר שטרות כסף העשויים נייר.
|
כסף מנייר ומפלסטיק |
את שטרות הכסף הראשונים המציאו, ככל הנראה, הַסִּינִים כבר בְּמֵאָה הַ-11 לַסְּפִירָה, אבל בְּאַרְצוֹת הַמַּעֲרָב הוכנסו השטרות לשימוש רק בְּמֵאָה ה-19. הַשִּׁלְטוֹנוֹת, שרצו לחסוך בשימוש בְּמַתָּכוֹת יקרות, העדיפו את הנייר. לעומתם, בני העם הפשוט דווקא לא ממש התלהבו... אבל לא הייתה להם ברירה והם נאלצו לְהִתְרַגֵּל לַגְּזִירָה החדשה. היום זה נראה ממש ברור, נכון? וגם הרבה יותר קל לְהֵיעָזֵר בשטרות מנייר מֵאֲשֶׁר בְּשַׂק כָּבֵד וּמְלֵא מַטְבְּעוֹת. את השטרות בְּיִשְׂרָאֵל, למשל, מייצר כיום בַּנְק יִשְׂרָאֵל, האחראי גם על הטבעת סימנים מיוחדים שימנעו זיופים של השטרות.
אבל, כפי שאתם בוודאי יודעים, תחום הכספים לא הפסיק להתפתח, ומי שהלך לאחרונה עם הוריו לקניות – בטח ראה שהם נוהגים לשלם בעזרתו הנדיבה של כַּרְטִיס פְּלַסְטִיק צִבְעוֹנִי. זהו, כמובן, כַּרְטִיס הָאַשְׁרַאי. כַּרְטִיס הָאַשְׁרַאי מְשַׁמֵּשׁ כמעין תעודה מזהה, בעזרתה ניתן לרכוש סחורות ושירותים. החברה שֶׁמַּנְפִּיקָה את כַּרְטִיסי הָאַשְׁרַאי משלמת למוכר את הכסף וְגוֹבָה מֵהוֹרֵיכֶם את התשלום בתאריך מסוים בחודש. מספרים, שאת כַּרְטִיס הָאַשְׁרַאי המציא אִישׁ עֲסָקִים אָמֶרִיקָאִי בשם פְרַנְסִיס קַסְבַּייר מַקְנַמְרַה בשנת 1950. האגדה מספרת, כי מַקְנַמְרַה המציא את כרטיס ה"דַיְינֵרְס קְלָאבּ" לאחר שאכל במסעדה, וכשהתקרב מועד התשלום גילה כי שכח את אַרְנָקוֹ בבית. מַקְנַמְרַה הצליח לשכנע חנויות וּבָתֵּי עֲסָקִים לקבל את כרטיסו כאמצעי תשלום, ובשנת 1959 הנפיק הַבַּנְק הָאָמֶרִיקָאִי את כרטיס ה"מַאסְטַרְס צַ'ארג'" הראשון, שהפך לכרטיס מקובל בכל מדינות אַרְצוֹת הַבְּרִית. בארץ הונפק כרטיס "יִשְׂרָאכַּרְט" - כַּרְטִיס הָאַשְׁרַאי הראשון בשנות ה-70 – על ידי בַּנְק הַפּוֹעֲלִים.
|
ולמה אין בעולם מטבע אחיד? |
ובכן, מטבע, ממש כמו הַהִמְנוֹן וְהַדֶּגֶל, מְבַטֵּא אֶת עַצְמָאוּתָן של המדינות, ולכן קשה למדינות לוותר עליו. כמו כן, הַמַּטְבֵּעַ הַלְּאומִּי מְסַמֵּל גם את מַצָּבָהּ הַכַּלְכָּלִי של המדינה. אם, למשל, עֶרְכּוֹ של הַשֶּׁקֶל גבוה בהשוואה למטבעות אחרים, כמו הַדּוֹלָר, הדבר מהווה סימן לכך שֶׁמַּצָּבֵנוּ הַכַּלְכָּלִי דווקא די טוב. עם זאת, בשנת 1999, החליטו 11 מדינות אֵירוֹפֶּאִיּוֹת לְהַנְהִיג מַטְבֵּעַ אָחִיד בשם "יוּרוֹ", בו ניתן להשתמש כמעט בכל מדינות אֵירוֹפָּה. ומי יודע - אולי יום אחד יונְהַג בכל העולם מַטְבֵּעַ אָחִיד ולא תהיה לנו בעיה לשלם בשקלים גם בְּאַנְגְּלִיָּה אוֹ בְּצָרְפַת. נשמע נחמד, נכון? ועכשיו, לאחר שדיברנו כל כך הרבה על כסף - ממש מתחשק לי לצאת לקניות... יש לכם אולי שקל להלוות לי?
