הספר "הפיזיקה," של אריסטו נכתב במאה הרביעית לפני הספירה, ושימש כבסיס לפילוסופית הטבע (פיזיקה) יותר מאלפיים שנה. עד לתקופתו של גלילאו במאה ה - 17, היה זה הבסיס לפיזיקה. אריסטו מסביר בספר זה את עיקרי פילוסופית הטבע שלו.
הספר עוסק בנושא התנועה וסיבותיה, תנועת חפצים ממקום למקום ותנועה כמושג כללי של שינוי מצבים. תנועת גופים פיזקלים על פי אריסטו נחלקת לשני סוגים תנועה טבעית ותנועה מאולצת:
תנועה טבעית הינה תנועה הנובעת מטבעו של העצם תנועה שאינה זקוקה לסיבה חיצונית להתרחשותה. לדוגמא: גופים כבדים מטבעם נעים לעבר מרכז כדור הארץ, לכן תנועת הנפילה הינה תנועה טבעית. התנועה הטבעית של עצמים היא אחת מהתכונות המאפינות את העצם, לדוגמא תנועתם הטבעית של הגופים השמימיים העשוים אתר היא תנועה מעגלית ולא תנועה לעבר מרכז כדור הארץ.
תנועה מאולצת, לעומת זאת, נעשית בנגוד לטבעו של העצם וזקוקה לכח חיצוני כדי להתקיים. רוב התנועות הינן תנועות מסוג זה. אבן הנזרקת באויר נעה בתנועה מאולצת בניגוד לטבעה, ולכן צריך להפעיל כח על מנת לגרום לה לנוע. בכל דיון בתנועה מאולצת יש למצא את הסיבה (הכח), הגורמת לתנועה זו במשך כל זמן התרחשותה.
גלילאו אמנם דחה את התאוריה של אריסטו, אך למד רבות מספריו של אריסטו וממשיכי דרכו, ואף שמר על חלק מהמושגים האריסטוטלים מושגים אשר המדע המודרני חדל להשתמש בהם.
קראו עוד:
"הפיזיקה" של אריסטו (פריט זה)
הדיאלוג אודות שתי מערכות העולם הראשיות התלמאית והקופרניקאית
כתיבת ופרסום - "הדיאלוג אודות שתי מערכות העולם הראשיות"
האיסור על התאוריה הקופרניקאית
