עמוד הבית > מדעים > רפואה וקידום הבריאות > תזונהעמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > גוף האדם
גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה


תקציר
מדד תוחלת החיים באדם מושפע בעיקר ממצב הבריאות ובכללו מצב התזונה בינקות. משך החיים המירבי מושפע בעיקר מהמצב בגיל הזיקנה. שיפור במדד איכות התזונה הביא לעלייה הדרמטית בתוחלת החים, ואילו שיפור התזונה בגילאים המבגרים יבטיח כי הארכת משך החיים לא תהיה כרוכה בירידת איכות החיים.



תזונה ותוחלת חיים
מחבר: ד"ר מיכה הופ


מדד תוחלת החיים באדם מושפע בעיקר ממצב הבריאות ובכללו מצב התזונה בינקות. משך החיים המירבי מושפע בעיקר מהמצב בגיל הזיקנה. שיפור במדד איכות התזונה הביא לעלייה הדרמטית בתוחלת החים, ואילו שיפור התזונה בגילאים המבגרים יבטיח כי הארכת משך החיים לא תהיה כרוכה בירידת איכות החיים

באמונות עממיות "תזונתיות" ובמדע התזונה כאחד קיימת ההנחה שתזונה טובה יכולה להאריך חיים ומכאן גם שתזונה לקויה עשוייה לקצר חיים. לכן, רבים מניחים שתזונה נכונה יכולה לא רק להאריך את חיי הפרט, אלא למתוח אותם אל מעבר לתוחלת החיים האישית הצפויה בהתאם למדדים הקיימים. כמעט מבלי משים, רומזים חסידי דיאטות ומתכונים שונים שבידם כלים להארכת משך החיים המירבי של המין האנושי. אמונות אלו מבוססות במידה רבה על מיתוסים לא בדוקים ועל פרשנות שגויה וחלקית של עובדות מדעיות. מאמינים אדוקים בכוחה של התזונה יתקשו להאמין שהידע המדעי על קשר בין תזונה ותוחלת חיים נובע ממעקב אחר השפעות היסטוריות שהיו לשינויי תזונה עולמיים ואזוריים על תוחלת החיים של אוכלוסיות בעבר ועל ניסויים בבעלי חיים, ואינו מבוסס על מערכת ניסויית בדוקה בבני אדם. הפרשנות המוטעית והמסקנות השגויות נובעות בעיקר מבלבול בין המושגים "תוחלת חיים" ו"משך חיים מירבי". זהו בלבול נפוץ שמשתרבב לעיתים קרובות לתוך השיח החברתי והכלכלי, כמו למשל בדיון על השינוי שנעשה לאחרונה בגיל הפרישה בטענה שהיום "חיים יותר" ולכן צריך להאריך את גיל התעסוקה. מאמר זה יסקור את המושגים תוחלת חיים ומשך חיים מירבי, יבהיר את הקשר בינם לבין תזונה, ויסביר את השפעת התהליכים ההיסטוריים השינויים בתזונה על תוחלת החיים של אוכלוסיות בעבר.

בחמישים השנים האחרונות עולה תוחלת החיים בארצות לא מפותחות בקצב מהיר. העלייה מוסברת בעיקר בשיפורים בשירותי בריאות וברמת חיים, והיא מסיטה את תשומת הלב משינוי דומה ופחות מובן שהתחיל במערב אירופה לפני כמאתיים שנה. בתהליך זה, עלתה תוחלת החיים מכ-35 שנות חיים בלבד בסוף המאה ה-18 לכמעט 80 שנה בסוף המאה ה-20. העלייה בתוחלת חיים היתה בעיצומה הרבה לפני המהפכה המודרנית ברפואה ולפני שפירות המהפכה התעשייתית התחילו להשפיע על רמת החיים של האוכלוסיה הכללית; מקורה העיקרי בשיפור בכמות, באיכות וזמינות המזון. השיפור נובע מעלייה ביבולים החקלאים כתוצאה מהתחממות הדרגתית באקלים שהתחילה במאה ה-17 לאחר תקופת התקררות בת שלוש מאות שנים שכונתה "תקופת הקרח הקטנה". אחד מגורמי העלייה העיקריים בתוחלת החיים היה, כפי שיוסבר בהמשך, ירידה בתמותת התינוקות.

אף שהעדויות ההיסטוריות לקשר בין תזונה לתוחלת חיים הן נסיבתיות ומבוססות על מעקב דמוגראפי עקיף, ניתן לאשש את העדויות בעלייה הנוכחית בתוחלת חיים בארצות המתפתחות. לכן, נראה שהקשר בין תזונה לבין תוחלת חיים שריר וקיים. ברוב הארצות המפותחות מסתמנת במחצית השנייה של המאה ה-20 האטה הדרגתית בקצב העלייה בתוחלת החיים, למרות שרוב מדדי התזונה הבסיסיים ממשיכים לעלות ולמרות ששיעור האוכלוסייה שנהנה מתזונה טובה ממשיך לעלות. השוואה בין תוחלות חיים בארצות שונות, מלמדת שמשך החיים המירבי לא השתנה באופן מהותי בחמש מאות השנים האחרונות. עדויות ארכיאולוגיות מקברים ומשלדים רומזות שמשך החיים המירבי בקרב המין האנושי, שעומד על כ-100 שנים, לא השתנה באלפיים השנים האחרונות.

בדיון על ההאטה בעלייה בתוחלת החיים מובאים טיעונים המנמקים זאת בגידול בתחלואת לב ועורקים כרונית, בתזונה עשירה מדי. מכאן התעניינות הגוברת בתרבויות מזון שהפכה בשנים אחרונות לאחד ממוקדי המחקר בתזונה המודרנית. כך למשל הוצע ה"פרדוקס הצרפתי" להסבר הקשר בין שתיית יין אדום לשיעור תחלואת הלב הנמוך בצרפת (למרות צריכת שומנים גבוהה). בדרך דומה (על סמך עדויות אפידמיולוגיות מיוון, איטליה וספרד) הובאה "הדיאטה הים-תיכונית" כהסבר להשפעות המיטיבות של שמן זית על הבריאות.

מניסויים שנערכו בבעלי חיים (זבובים, תולעים, עכברים וקופים) התברר שאפשר באופן תיאורטי להאריך את משך החיים המירבי בבעלי חיים אלה באמצעות הגבלה תזונתית מתוכננת של כמות המזון. חלק מהניסויים הציג שיפור ניכר באורך החיים, של 30-20 אחוזים. חוקרים שונים העלו את האפשרות שאפשר להאריך גם את משך החיים המירבי של בני אדם באמצעות הגבלה של כמויות המזון. אפשרות זאת הועלתה למרות שאין ממצאים חד-משמעים בבני אדם וקשה להניח שניתן לבצע מחקרים מבוקרים בבני אדם. הקשר בין תזונה לבין תוחלת חיים הוא אפוא מורכב בהרבה מכפי שנדמה לכאורה וכולל גורמים המאריכים את משך החיים לצד גורמים המקצרים אותו.

העדויות העיקריות על השפעות תזונה על משך החיים נובעות, כאמור, ממעקב אחר תוחלת חיים לאורך זמן וניתוח תוחלת חיים בארצות שונות. "תוחלת חיים" זהו מושג מתמטי המבוסס על תרגום שיעורי תמותה באוכלוסייה לאומדן שנים שכל פרט צפוי לחיות. מכיוון ששיעורי התמותה משתנים מגיל לגיל החישוב מפורט מאוד. נהוג לחשב תוחלות חיים נפרדות לגברים ולנשים. החישוב נעשה באמצעות "טבלת חיים" (Life Table), המפרטת את התמותה בכל גיל. לטבלה שימושים רבים, מחיזוי גידול האוכלוסייה ועד לקביעת מחיר פוליסות ביטוח חיים. לרוב השימושים מספיקה טבלת חיים מקוצרת המציגה רק את הטורים העיקריים ומקבצת קבוצות גילאים בנות 5 או 10 שנים. בטבלה 1 מובאת "טבלת חיים מקוצרת" של גברים בישראל בשנת 2000 (פרסומי ארגון הבריאות העולמי ונתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).

(7)

(6)

(5)

(4)

(3)

(2)

(1)

מס' שנות
חיים צפוי
תוחלת חיים
נותרת
ס"ה שנות חיים
עד המוות
שנות חיים
בקבוצת הגיל
ימותו עד סוף
קבוצת הגיל
מס' חיים נתחילת
בוצת הגיל
גיל
76.6 76.6 7663603 99463 597 100000 0
77.1 76.1 7564140 397232 159 99403 4
77.2 72.2 7166908 496023 79 99244 5
77.3 67.3 6670885 495627 79 99165 10
77.5 57.5 5680449 493217 390 98838 20
77.9 47.9 4695885 489397 421 98090 30
78.3 38.3 3719639 483237 846 97070 40
79.0 29.0 2758327 469871 2,063 95005 50
80.1 20.5 1832855 433485 5,202 89298 60
83.1 13.2 999863 349683 11,540 75706 70
87.5 7.5 366882 199805 18,382 49152 80
90.0 5.4 167077 111284 17,026 30770 85
94.0 4.1 55793 41622 9,032 13744 90
98.0 3.0 14171 12168 3,797 4712 95
102.2 2.2 2002 2002 915 915 100

אף שהטבלה נקראת "טבלת חיים" היא למעשה מפרטת את שיעורי התמותה בקבוצה דמיונית של 100,000 תינוקות (מספר זה מובא בשורה הראשונה בטור 2) לפי שיעורי התמותה באוכלוסיה הנידונה. מכל 100,000 תינוקות זכרים מתים בישראל 597 תינוקות בשנת החיים הראשונה. לכן לגיל שנה יגיעו רק 99,403 ילדים (טור 3). בין גיל שנה לחמש שנים ימותו 159 תינוקות נוספים ולגיל 5 יגיעו 99,244, וכך הלאה. לפי שיעורי התמותה הנוכחיים יגיעו לגיל 95 רק 4712 גברים, ולגיל 100 יגיעו "רק" 915 מתוך 100,000. טור 4 מציג שנות חיים בכל קבוצת גיל (לדוגמה: 97,070 קבוצת הגברים שנכנסת לגיל 40 תחיה בסך הכול בממוצע 483,237 שנים, עד לגיל 45); ואילו טור 5 סוכם את שנות החיים שכל קבוצה תחייה בממוצע עד שהאחרון בקבוצה ימות. לדוגמה 97,070 הגברים שנכנסים לגיל 40 יחיו בממוצע 3,719,639 שנים עד שהגבר האחרון ימות. אומדן תוחלת החיים המובא בטור 6 מחושב על ידי חלוקה של מספר שנות החיים במספר השורדים בכל קבוצת גיל. מאחר שהתחלנו בקבוצה בת 100,000 גברים שצפויים לחיות בס"ה 7,663,603 שנים עד שהאחרון מהם ימות, תוחלת החיים של גברים בישראל בשנת 2000 בתאריך הלידה מחושבת כ: (1)

76.64 = 100,000 : 7,663,603

ותוחלת החיים הנותרת של גבר ישראלי בן 40: (2)

38.32 = 97,070 : 3,719,639

טבלת החיים מלמדת שלכל גיל קצובה תוחלת חיים. מספר שנות החיים הממוצע שיחיה גבר ישראלי בשנת 2000 עולה בהדרגה מ-76 שנים בעת הלידה ל-78 בגיל 40 ול-87 שנים בגיל 80 (טור 7). העלייה ההדרגתית בתוחלת החיים עם הגיל נובעת משיעורי התמותה הגבוהים בילדות ובעיקר בשנת החיים הראשונה. מי שהצליח לעבור בשלום את שנות הילדות הבעייתיות, סיכוייו לחיות חיים מלאים הולכים וגדלים. מכיוון שתינוקות שנשארו בחיים תורמים יותר שנים לסך כל השנים שהקבוצה תחיה (טור 5), הקטנת תמותת התינוקות משפיעה באופן חד, מהיר ומיידי על חישוב תוחלת החיים הכוללת של האוכלוסייה. הקטנת תמותת הקשישים תורמת במידה מועטה לתוחלת החיים והשפעתה זניחה.


גרף 1: שיעורי תמותה לאלף בגילאים שונים בישראל 1950 ו- 2000
מקור: UNPD, למ"ס (נתוני 1950 של העלייה ההמונית מתוקננים)

כללים אלה מומחשים בגראף מס' 1 המציג את שיעורי התמותה בישראל של כלל האוכלוסייה (גברים ונשים, יהודים ואחרים) בשנת 1950 (תוחלת חיים של 55 שנים) תוחלת החיים בארץ (יהודים) נמצאת בקו עלייה רציף משנת 1940 (נתוני 1950 המתוקננים נמצאים על אותו הקו) ובשנת 2000 (תוחלת חיים של 78 שנים). הגיל מוצג על הציר האופקי ושיעורי התמותה לאלף תושבים על הציר האנכי. במהלך חמישים השנים ירד שיעור תמותת התינוקות השנתי באופן חד מ-55 ל-6 לאלף, בעוד ששיעור התמותה של בני 60 ירד באופן מתון מ-22 ל-10. בגילאי הביניים, בין גיל 10 לגיל 40 - "גיל העבודה", היו שינויים מזעריים בשיעורי התמותה ושינויים אלו כמעט ואינם משפיעים על תוחלת החיים.

בניגוד לדעה הרווחת ששיפור בתוחלת חיים גורם לירידה בתמותת מבוגרים, ממחישה הדוגמה מישראל שהעלייה בתוחלת חיים נובעת בעיקר מירידה בתמותת תינוקות אשר תרמה את עיקר העלייה בתוחלת החיים מ-55 ל-78 שנים. הדוגמה אינה ייחודית לישראל ונצפית בכל האוכלוסיות ובכל התקופות ואפשר להגדירה כדפוס התמותה האופייני למין האנושי. על פי דגם זה, שיעורי תמותת תינוקות תמיד הגבוהים ביותר, שיעורי תמותת מבוגרים יציבים ביותר ושיעורי התמותה הנמוכים ביותר נצפים תמיד בין גיל 10 לגיל 20.


גראף 2: שיעורי הישרדות בתקופות שונות בכמה ארצות.מקורות: האו"ם
ו: Shryock et al הערכים ליד העקומות מציינים שנות תוחלת חיים.

בגראף 2 מתורגמת תוחלת החיים לשיעור ההישרדות ומוצגים ארבעה דפוסי הישרדות שונים, מתוחלת החיים הנמוכה מאוד של אנגליה במאה ה-17 ועד לתוחלת החיים הגבוהה היום במערב אירופה. הפער בין שתי העקומות הקיצוניות (אנגליה במאה ה-17: תוחלת של 30 שנים) ואירופה (שנת 2000: 76 שנים) ממחיש את המשקל המכריע של תמותת תינוקות בקביעת תוחלת החיים. באנגליה במאה ה-17 רק מיעוט קטן, כ 15%, שרד עד לגיל 10 וכיום שורדים יותר מ-98%. גם לפני מאתיים שנים התמתן שיעור התמותה לאחר גיל 10, ולמיעוט הקטן ששרד היה סיכוי גדול לשרוד עד זיקנה ושיבה. מכאן שתוחלת חיים משקפת בעיקרה את תמותת התינוקות ועלייה בתוחלת חיים מקורה בעיקרה בירידה בתמותה הזו. הירידה בתמותת תינוקות מסבירה את העלייה התלולה בתוחלת חיים באירופה בארבע מאות השנים האחרונות ואת התפוצצות האוכלוסיה בהודו (שם קטנה תמותת התינוקות). בניג'ר (שם תמותת התנוקות לא קטנה) לא עלתה תוחלת החיים.

אף שארבע העקומות מאופיינות בשיעורי תמותה שונים וקיצוניים, מתכנסות ארבעתן אל עבר אותו גיל עליון, כ-100 שנים, שלא השתנה בארבע מאות השנים האחרונות ושכנראה משקף גיל עליון אופייני למין האנושי (וראו: "מסכת המוות", גליליאו 32). גם היום וגם במאה ה-17 "מסתיימות" עקומות ההישרדות באותו גיל. ההבדל העיקרי בין שתיהן הוא שיעור ההישרדות בגילאים הנמוכים. מכאן שהטכנולוגיה המודרנית מסייעת לפרטים למצות את פוטנציאל החיים ועשויה למתן ולהאט תהליכי ניוון והידרדרות, אבל עד כה, אינה יכולה להגדיל את משך החיים מעבר למכסימום שכנראה נקבע באורח גנטי. התפישה הזו, המנוגדת אמנם לאמונות עממיות רווחות, מקובלת מאוד במדע האקולוגיה המשווה בין אסטרטגיות הישרדות אבולוציוניות של מינים ביולוגיים שונים.


גראף 3: סכימה של אסטרטגיות הישרדות שונות, על פי מיטשל וריס.
הציר האופקי מציין % ממשך חיים מירבי, האנכי % השרדות (ערכים לוגריתמיים)

בגראף 3 מוצגות אסטרטגיות הישרדות אופייניות של מינים שונים. העקומה התחתונה מתארת את תוחלת החיים הנמוכה מאוד של צדפה המפזרת כמות גדולה מאוד של ביצים שרובן נטרף מייד. שיעור קטן של פרטים מגיע למחצית ממשך החיים המירבי ורק פרטים מעטים מצליחים לממש משך חיים מירבי. העקומה הנגדית של האדם מייצגת הישרדות הפוכה, שבה רוב הפרטים ממצים משך חיים קרוב למירבי. אסטרטגיה כזו אופיינית גם ליונקים גדולים המתבגרים לאט ומעמידים מספר קטן של ולדות (קופי אדם, פילים). משך חיים של יצורים קשור אפוא באסטרטגיית ההישרדות שלו והוא משתקף בגיל המכסימום האופייני של הפרטים השורדים ואינו מיוצג על ידי פרטים בודדים חריגים שמגיעים לגיל מופלג. בהשלכה, הגיל המירבי המייצג במין האנושי משתקף היטב בעקומות של גראף 3 ולא בסיפורים לא בדוקים על קשישים עתירי שנים בכפרים נידחים.

העדויות על קשר בין תזונה לבין תוחלת חיים הן כאמור עקיפות ואינן מבוססות על מחקר ישיר, משום שלא ניתן לבצע מחקרים מבוקרים באוכלוסיות שלמות ולא ניתן לעקוב באופן ישיר אחרי שיעורי תמותה במשך עשרות שנים. מסיבות אלו מושתת כמעט כל הידע בתחום זה על עיבודים דמוגראפיים של נתונים לאומיים. ואולם, חישוב התוחלת מבוסס על מספר גדול מאוד של פרטים, על משרע גילים רחב ועל משך זמן ארוך לכן גם הניתוח העקיף מציג תמונה אמינה ותקפה.


גראף 4: תלות תוחלת חיים במדד איכות התזונה
ב 45 מדינות בשנת 2000 מקור: (2004 UNDP)

בגראף 4 מוצגת התלות בין תוחלת חיים (ציר אופקי) לבין מדד איכות התזונה ב-55 מדינות (ציר אנכי) המבטא את זמינות ואיכות מזון ואת הצריכה הגולמית של אנרגיה לנפש. במדינות המפותחות, שבהן מדד תזונה גבוה, תוחלת החיים גבוהה והפיזור מתכנס בסמוך לקו המגמה (קשר חזק בין שני המדדים). הנתונים לקוחים ממדינות הפזורות ביבשות השונות, תנאי אקלים שונים, תרבויות שונות ומשטרים כלכליים שונים. עיקר ההשפעה של מדד איכות התזונה על תוחלת החיים הוא על תזונת התינוקות ואמותיהם המיניקות. הפיזור הגדול בתחתית העקומה מקורו העיקרי בזמינות שירותי בריאות והחיסונים בגיל הרך במדינות השונות. מבט היסטורי על הקשר בין תזונה ותוחלת חיים מובא בגראף 5 האומד את השינויים ההיסטורים בתוחלת חיים באירופה כתלות במדד איכות התזונה.


גראף 5: אומדן התלות בין תוחלת חיים באירופה למדד איכות התזונה.
מקורות שונים: UNDP, CDC, WHO 1995, Lamb, מאנגליה, גרמניה, הולנד וצרפת.

הדיון על תזונה ותוחלת חיים מחזיר אותנו להערת המבוא, ביחס לבלבול בין תוחלת חיים לבין משך חיים מירבי. תוחלת חיים מבטאת את מספר השנים שהפרט צפוי לחיות באוכלוסיה ידועה בתקופה נתונה, במגבלות הנתונות של האורגניזם. משך החיים לעומת זה מגדיר את המגבלות עצמן ומבטא מסגרת אקולוגית-גנטית שבתוכה פועל האורגניזם.

הבנת ההבדל בין שני המושגים מסתייעת בדוגמה מבעלי חיים בגני חיות. תוחלת החיים של רוב בעלי החיים בטבע נמוכה בהרבה מפוטנציאל החיים המירבי בגלל רעב, טורפים, מחלות ותאונות. בגני חיות הם מוגנים מהשפעות חיצוניות ומשך חייהן ארוך. למשל, תוחלת החיים של זכרי אריות בטבע, כ-5 עד 6 שנים בלבד, ושל לביאות כ-10 שנים. בגן החיות, תוחלת החיים של אריות כ-25 שנים וההבדלים בין האריות ללביאות קטנים. מכאן שמשך החיים המירבי של אריות כ-25 שנים. בטבע משך החיים המירבי אינו ממומש ובתנאי שבי תוחלת החיים עולה ומתקרבת למשך החיים המירבי.

בבני אדם תוחלת החיים בארצות שונות ובתקופות שונות מתכנסת לגיל 100 המסתמן כגבול עליון "טבעי" במין האנושי. קצב עליית תוחלת החיים בארצות מפותחות הולך ומתמתן בחמישים השנים האחרונות. ההאטה מסמנת התכנסות של מדדי ההישרדות אל עבר הדפוס הטבעי המתואר בתוחלת החיים הגבוהה בגראף 3. לאור זאת, תוחלת החיים בארצות הלא מפותחות משולה לתוחלת בתנאי טבע, ואילו תוחלת החיים בארצות המפותחות משולה לתוחלת בגני חיות שם מתמצה משך החיים המירבי. תוחלת החיים בעולם המערבי מתקרבת אפוא למיצוי. חלון "תמותת התינוקות" שאיפשר לתוחלת החיים לעלות הולך ונסגר. במגבלות משך החיים המירבי הנוכחי, תוחלת החיים לא יכולה להמשיך ולעלות הרבה. מספר הקשישים שיגיעו לגיל 100 מכל קבוצת לידה הולך ומתקבע ועתיד להתייצב אם לא תתרחש תפנית שתעתיק את משך החיים המירבי אל מעל לגיל המירבי הנוכחי. האפשרות לבצע תפנית היא השאלה המרתקת: האם אפשר לפרוץ את גבול משך החיים המירבי ולהעתיקו אל עבר שלוש ספרות כפי שמתארים עתידנים שונים? המחקר העדכני מעלה ארבעה כיווני התערבות אפשריים בתחום זה: התערבות רפואית, ברירה מלאכותית, הנדסה גנטית והתערבות תזונתית.


גראף 6: הגדלת משך החיים, על פי Arking

גראף 6 מציג את המשמעות התיאורטית של הארכת משך חיים. השוואה בין גראף 6 לגראף 2 תבהיר לקורא את ההבדל בין הגדלת תוחלת חיים להגדלת משך החיים הפוטנציאלי. בגראף 6 מוצגת בכחול עקומת ההישרדות הנוכחית ובאדום עקומת ההישרדות של משך חיים מוגדל. מאחר שתוחלת החיים הנוכחית כמעט ומוצתה, מתבטא השינוי במשך חיים בעלייה בתוחלת חיים של קשישים. לכן הפער בין העקומות מתחיל רק בגיל 50, הופך משמעותי אחרי גיל 70 ומגיע לשיאו בין 80 ל-85. אבל עלייה במשך חיים חסרת טעם ללא עלייה באיכות חיים וכאן החולשה העיקרית של חלום הארכת החיים. כבר בימינו מוארך משך החיים מעבר למכסימום ה"טבעי" בהתערבות רפואית ואמצעים מכאניים וכימיים מלאכותיים. בהרבה מצבים, התערבות זאת יקרה מאוד, כרוכה באישפוז, במכשור ובתרופות והשפעתה על איכות החיים אינה חיובית. לכן ערכה של הארכת משך החיים באמצעים אלה מפוקפק כל עוד אינה משמרת איכות חיים.

העלאת תוחלת החיים ומשך החיים המירבי באמצעים תזונתיים מהווה דרך מרתקת ואתגר מדעי. דרך אפשרית אחת התגלתה באקראי לפני שבעים שנה, והיא מועלית מחדש מעת לעת. במחקר שנערך בחולדות מעבדה בשנת 1934 נמצא באקראי שהחולדות שקיבלו פחות מזון הזדקנו בקצב איטי מהצפוי וחיו זמן ארוך. החוקרים חזרו על הניסוי באופן מבוקר ואישרו את המימצא. מאז שבו חזרו על הניסוי מספר פעמים בבעלי חיים רבים ושונים והוכיחו את תקיפות הממצא בעכברים, תולעים, דגים, זבובי פירות ויצורים נוספים. במחקר בקופים שהתחיל לפני מספר שנים ושעדיין לא הסתיים, מסתמן אישוש גם לגבי בעלי חיים מאריכי ימים כקופים. מימצאים אלה, החוזרים בכל המחקרים, מלמדים כי הגבלת כמות המזון לבעלי חיים בשיעור של 20 עד 40% לעומת הזנתם לשובעה (כמות חופשית של מזון) מעלה את משך חייהם בשעור 40%.

לעכברי מעבדה המקבלים מזון משובח ומוחזקים בתנאים מבוקרים תוחלת חיים של שנתיים. תוחלת זו קרובה מאוד למשך החיים המירבי של העכברים. כאשר איכות המזון נשמרת וכמותו מוגבלת, העכברים חיים כמעט שלוש שנים. ממצא זה סותר לכאורה את ההיגיון הפשוט ואת הקשר שציינו בין תוחלת החיים למדד איכות התזונה. הגבלת המזון היא בעיקרה הגבלת כמות האנרגיה שהפרט צורך (Caloric Restriction), ואף שהשיטה לא נבדקה במישרין בבני אדם היא מהווה אמצעי מבטיח להארכת משך חיים (Life Extension) מעבר למה שנתפש כמכסימום הטבעי של בעל החיים. הארכת החיים מלווה במימצאים נלווים רבים על שינויים ביוכימיים ופיזיולוגיים ועל שינויים במנגנוני ההתמודדות ההתנהגותיים מול הסביבה החיצונים. אלה יכולים להסביר את המנגנונים המפעילים את התופעה גם אם אינם מספקים לה הסבר עקרוני מספק. השינויים כוללים האטה של תהליכים מטבוליים (בין השאר ירידה משמעותית בפעולת הרדיקלים החופשיים), ירידה בטמפרטורת הגוף, ירידה ברמת האינסולין, שינויים הורמונאליים שונים, ועמידות טובה יותר למחלות.

יתרונו הגדול של מחקר מעבדתי מבוקר ביכולתו לבודד גורמים חיצוניים וחסרונו, באי יכולת נאותה לדמות את המציאות. הגבלה אנרגטית מבוקרת בזבובים או בעכברים מאפשרת כיול אמין של קבוצת המחקר מול קבוצת הביקורת, אבל אינה משקפת התנהגות בטבע, ולפיכך מותירה שאלות סתומות. אם מאפשרים למינים רבים של בעלי חיים בתנאי מעבדה לאכול ללא הגבלה, הם נוטים לאכול מעל לצורכי הקיום מיידי. התופעה בולטת בחלק מהמינים ובעיקר בבעלי חיים רב-שנתיים שחיים בסביבה אקולוגית לא יציבה. הנטייה לאכול מעבר לצורך האנרגטי המיידי מוסברת בחוסר ביטחון תזונתי או בדחף עונתי לאגור אנרגיה. בעל חיים, שמועד סעודתו הבאה אינו מובטח, יאמץ אסטרטגיית אכילה "מכסימאלית" ויאכל ככל יכולתו גם מעבר למה שהוא צריך. בעל חיים שמזונו מובטח יאמץ אסטרטגיית אכילה "אופטימאלית" ויאכל פחות. ברוב המינים, האסטרטגיה התזונתית מקובעת בגנים ואינה ניתנת לשינוי מהותי. מבחינה של אסטרטגיית תזונה נוטה האדם לאכול מעבר לצרכיו המיידיים, משום שהוא נדחף לאגור אנרגיה לעונות מחסור. אכילת יתר מעבר לצריכה האנרגטית היא אחת הסיבות העיקריות להשמנה ההדרגתית במהלך החיים המאפיינת תרבויות בהן יש זמינות יתר של מזון עתיר אנרגיה. מאידך, האדם אינו "מכסימאליסט" קיצוני ולכן תהליכי ההשמנה בדרך כלל איטיים, מצטברים ולא קיצוניים. נראה שהגבלה אנרגטית מהסוג שמתואר בניסויים בחיות המעבדה מדמה את הזמינות המשתנה של מזון בטבע, מצמצמת צריכת יתר ומכניסה את הגוף למחסור קל שאופייני לבעל חיים שצריך להשקיע אנרגיה ניכרת בחיפוש מזון.

לעיון נוסף:

Guarente L. "Ageless quest: one scientist's search for genes that prolong youth." Cold Spring Harbor: Laboratory Press, 2003
Arking R. "Biology of aging: observations and principles." 2nd ed. Sunderland, Mass: Sinauer Press, 1998
Hekinmi S, Guarente L., "Genetics and the specificity of the aging process." Science 2003;299:1351-4
Masoro EJ, Austad SN. "Handbook of the Biology of aging." San Diego: Academic Press, 2001
McCay CM, Crowell MF. "Prolonging the life span." Science Monthly 1934;39:405-14



אל האסופה תזונה ואנרגיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: תזונה ותוחלת חיים
מחבר: הופ, מיכה (ד"ר)
תאריך: יוני 2004 , גליון 70
שם כתב העת: גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה
הוצאה לאור: SBC לבית מוטו תקשורת ולאתר IFEEL
הערות לפריט זה: 1. ד"ר מיכה הופ מלמד במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל-אביב.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית