הפשוש זו אחת מהציפורים הזעירות בארץ. ציפור זו משתייכת למשפחת הסבכיים מסדרת ציפורי השיר, והיא הגדולה מביניהן. מבין כל הסבכיים הפשוש הוא הנפוץ ביותר. הוא נפוץ בעיקר בצפון מזרח אפריקה, מעיראק ועד תורכיה. בארץ הוא יציב ברוב חלקי הארץ ונפוץ בחורשים, בשדות, בגנים ובמטעים .
צבעו חום-אפור וגבו אפור מפוספס. הוא בעל מקור דק, חד ומוארך.
קולו של הפשוש נעים ולכן הוא מכונה גם "זמיר העצים".
הוא שוכן בעצים ובסבכים ועליהם הוא בונה את הקן.
בעזרת זנבו הארוך, המשמש כהגה גובה וכיוון הוא מתנועע בזריזות בין הענפים. פעילותו יומית מובהקת והוא ניזון מחרקים קטנים, מזרעים ומפירות.

הפשוש חי כל ימות השנה במסגרת זוגית ושומר על טרטוריה. הזכר שומר על נחלתו ונלחם בכל פשוש זר החודר אליה.
בכל הטלה מטילה הנקבה שלוש עד חמש ביצים ורודות עם נקודות אדמדמות. הדגירה מתחילה עם הטלת הביצה שלפני האחרונה ונמשכת 12-13 ימים. הפשוש יכול לדגור כמה פעמים בשנה.
במשך היום מתחלקים ביניהם שני בני הזוג בעול הדגירה ומחליפים משמרות לעתים מזומנות. בלילה דוגרת תמיד הנקבה.
את הגוזלים מאכילים ומחממים שני בני הזוג.
הקן נבנה על צמחים חד-שנתיים, צורתו צורת אגס ופתח בצידו.
לעתים בונה הזכר מספר קנים עד שהנקבה בוחרת באחד מהם ומרפדת אותו.
ההורים אחראים גם על ניקיון הקן: הם נוטלים את ההפרשות של הגוזלים במקור וזורקים אותן אל מחוץ לקן.
כשהם בני 12-13 יום, עוזבים הגוזלים את הקן.
פשוש חי בממוצע שנה וחצי, אך יש פרטים העשויים לחיות חמש שנים.