עמוד הבית > טכנולוגיה ומוצרים > מחשבים ואינטרנטעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > תקשורת ודמוקרטיה
פנים : כתב עת לתרבות, חברה וחינוך


תקציר
נוכחותה המתעצמת של רשת האינטרנט היא אחת התופעות הבולטות ביותר בעולם המערבי בעשור האחרון. המדיום החדש מצוי בתהליך עקבי של הרחבת מעגל המשתמשים בו, גידול במספר הפונקציות שהוא ממלא ובמגוון היישומים שהוא מציע. מאמר זה מתמקד בתרומתו של האינטרנט לעיצובה מחדש של תרבות פוליטית עדכנית. 



הפוליטקאים והאינטרנט: סיפור אהבה-שנאה
מחבר: ורד אלישר-מלכה


יש מקום לאופטימיות זהירה ביחס לעתיד הדמוקרטיה המערבית. בהשפעת תפקוד האינטרנט בזירה הפוליטית-תקשורתית מתרבים הסימנים להעצמת כוחו ומעמדו של האזרח-הבוחר. מתרבות הנגיסות הקטנות בעוצמתם של נציגי האליטות הפוליטיות

בעימות הטלוויזיוני שהתקיים בין סגן נשיא ארה"ב, דיק צ'ייני, לסנטור המועמד לתפקיד סגן הנשיא, ג'ון אדוארדס, בשלביה האחרונים של מערכת הבחירות בארה"ב, היפנה צ'ייני את קהל הצופים לאתר אינטרנט, שבו היו אמורים למצוא מידע עדכני על פעולות הנשיא, תוכניותיו לעתיד והבטחותיו לבוחרים. טעות קטנה במסירת כתובתו של האתר הביאה לכך שמה שהיה עשוי להיות הישג פוליטי-שיווקי בלתי מבוטל, או לכל הפחות גימיק חביב ברוח התקופה, היה לדבר מביך ומזיק: הצופים הופנו למעשה לאתר ביקורתי השם ללעג את הנשיא ואנשיו.

למרות אופיו האנקדוטלי מעיד הסיפור על מאפייניה של תקופה חדשה בפוליטיקה המערבית בת ימינו, תקופה שבה הפך האינטרנט לשחקן דומיננטי בזירה הפוליטית תקשורתית, המשפיע על אופני התנהלותם של השחקנים ותורם לעיצובה מחדש של תרבות פוליטית עדכנית.

במאמר זה ברצוני לדון באינטרנט כמדיום חדש של תקשורת פוליטית, לשאול מהם מאפייניו הרלוונטיים, באלו אופנים הוא מתפקד בזירה הנדונה ואלו השפעות ניתן לייחס לו על הזירה הזאת ועל הנורמות של תרבות פוליטית. מרבית הדוגמאות שיובאו במאמר הן מארה"ב. שם מצויים התהליכים הנדונים בשיאם.

הניסיון לקשור בין הופעת מדיום תקשורתי חדש לשינויים חברתיים, במקרה זה - ייחוס השלכות חברתיות-פוליטיות לאינטרנט - מאפיין את הגישות הטכנולוגיות לחקר תקשורת ההמונים. הוא מעוגן, לפיכך, בקונטקסט מחקרי רחב יריעה. על פי גישות אלה, מרגע שאומצה טכנולוגיה חדשה אימוץ רחב-היקף בחברה נתונה, מתחיל תהליך בלתי הפיך, וכמעט בלתי נשלט, שבו משפיעה הטכנולוגיה המאומצת על סביבתה, מרמת המיקרו עד רמה המאקרו. מאפיינים טכנולוגיים יובילו, אמנם, להשפעות שונות, אבל בכל מקרה נוכל לצפות למעגלי השפעה הולכים ומתרחבים ככל שיעמיק השימוש במדיום החדש.

רלוונטית במיוחד ההנחה שהשפעת טכנולוגיות תקשורת חדשות באה לידי ביטוי גם בזירה הפוליטית-תקשורתית: ככל שמיטשטשים ההבדלים בין מהלכים פוליטיים למהלכים תקשורתיים, וכללי המשחק של שתי המערכות נעשים דומים וקרובים יותר מבעבר, כך גדלים הסיכויים ששינוי טכנולוגי-תקשורתי יתורגם לשינוי פוליטי.

נוכחותה המתעצמת של רשת האינטרנט היא אחת התופעות הבולטות ביותר בעולם המערבי בעשור האחרון. המדיום החדש מצוי בתהליך עקבי של הרחבת מעגל המשתמשים בו, גידול במספר הפונקציות שהוא ממלא ובמגוון היישומים שהוא מציע.

האינטרנט אינו רק מדיום חדש. הוא נושא בשורה חדשה בכל הנוגע לאבחנות המחקר המסורתיות בין תקשורת המונים לתקשורת בין-אישית. את מקומם של המודלים המוכרים לתיאור תהליך התקשורת ( one to manyבהתייחס לתקשורת המונים ו-one to one בהתייחס לתקשורת בין-אישית) מחליף מודל any to many . לפיו, מספר רב של גורמים מתקשרים אלה עם אלה ומשמשים מוענים ונמענים גם יחד. טשטוש האבחנות המסורתיות מוצא את ביטויו המובהק ביותר, כך נראה, במגוון הפעילויות האינטראקטיביות שמציע האינטרנט.

תכונה אופיינית וייחודית נוספת של המדיום החדש נוגעת למידע. האינטרנט מתפקד הן כמאגר מידע רב-תחומי ורב-שימושי, והן כמקום מפגש למקורות מידע אקטואליים, בקני-מידה חסרי תקדים (במיוחד בהשוואה למדיום יחיד אחר מתוך כלל המדיה הגדולים). מבנהו הכאוטי, העדר "מרכז עצבים" המווסת את פעילותו, העובדה שמעמדם של חוקים ונורמות, המקובלים במדיה אחרים, אינו חד משמעי במסגרתו, כל אלה מקנים לאינטרנט מעמד של מדיום ייחודי.

סגולותיו הייחודיות של המדיום החדש - תפקודו כמאגר מידע מחד גיסא, וכאסופת מקורות מידע אקטואליים מאידך גיסא; טיבו האינטראקטיבי; פוטנציאל השימוש בו לצורכיהם המגוונים של גורמים חברתיים מסוגים שונים; חסינותו היחסית מפני מנגנוני צנזורה - כל אלה רלוונטיות מאוד לפעילות המתבצעת במקום מפגשם של עיתונאים ופוליטיקאים, הלא היא הזירה הפוליטית-תקשורתית.

בעשור האחרון הפך האינטרנט, לרבות הדואר האלקטרוני, לכלי עבודה מרכזי של עיתונאים ואנשי תקשורת אחרים במדינות במערב. על אף היותו מדיום מתחרה, מציע האינטרנט כלי עבודה חיוניים לעיתונאי הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות היומית, ובראשם מגוון מקורות מידע נגישים. מספר הולך ורב של אתרים מייעדים עצמם לסיפוק צורכיהם המקצועיים של העיתונאים המבקשים להיעזר באינטרנט. אתרים אלה מספקים לעיתונאים טיפים לייעול השיטוט ברשת, קישוריות למאגרי מידע חיוניים ולאתרים רלוונטיים, קבוצות דיון עם עמיתים למקצוע ו/או עם בעלי עניין אחרים.

מאחר שנגישות למידע ושליטה בו חיוניות מאוד לעבודה העיתונאית, נדמה שיתרונו הגדול ביותר של האינטרנט השביל העיתונאים הוא בהיותו מאגר מידע אדיר וחסר תקדים בהיקפיו.

בדו"ח מחקר חדשני שעשתה קבוצת חוקרים מטעם מכון IDPI באוניברסיטת וושינגטון (May,2002) נמצא כי אכן, רובם המכריע של הכתבים הפוליטיים בארה"ב משתמשים באינטרנט לצורך איסוף מידע (בייחוד מידע על מקורות המימון של הפוליטיקאים) ומציאת מקורות חדשים. המידע שדולים כתבים פוליטיים ומדיניים מהאינטרנט מגוון מאוד באופיו ובמטרות שהוא משמש: מחומר רקע להכנת כתבות ותחקירים ועד מידע חיוני לצורך התקשרות עם מקורות. האינטרנט גדוש במידע פוליטי אקטואלי, כמו התבטאויות, הצהרות ותוכניות עתידיות שפוליטיקאים בוחרים לפרסם דווקא באתריהם האישיים, או במסגרת פעילויות אינטראקטיביות.

האינטרנט מתפקד, במובן זה, כזירת התרחשויות פוליטיות, המספקת ערוץ התבוננות, מעקב ולימוד נוסף ל"ציידי המידע". (Selnow (1998 מתאר כיצד מוצאים הכתבים הפוליטיים באתריהם של נבחרים ומועמדים עניין אישי ומקצועי כאחד. יעילות האינטרנט ניכרת במיוחד, לדבריו, כאשר עיתונאים מתעניינים בפוליטיקאים הפחות מוכרים ובמי שאינם פעילים ברמה הלאומית. גם מידע פוליטי רגיש ובעל ערך חדשותי גבוה, שהמקורות הקבועים אינם מעוניינים לחשוף, ממתין כפרי בשל למיומנות של הקוטפים, יהיו אלה אזרחים או נציגיהם של כלי התקשורת הגדולים.

יחד עם תהליך אימוצו של האינטרנט ככלי עבודה עיתונאי (ולא במנותק ממנו), הולך האינטרנט וחודר גם לזירה הפוליטית. מספר יישומי האינטרנט הנוגעים, בדרכים שונות, להתנהלות המערכת הפוליטית, עולה בהתמדה בעשור האחרון. במדינות המערב "גויס" האינטרנט, זה כבר, לשירותם של גופי שלטון. בולטים אתריהן של רשויות מחוקקות ומבצעות באירופה ובארה"ב. אלה נועדו לשיפור השירות הניתן לאזרחים, להידוק הקשר בין אזרחים לנבחרי ציבור, אך לא פחות מכך לשיפור תדמיתן הציבורית של רשויות השלטון.

בין תפקודיו הבולטים כמדיום של תקשורת פוליטית ניתן למנות גם את הבמה הזולה, הנגישה והקלה לתפעול לצורכי תעמולה, שמציע האינטרנט. יתרונות אלה רלוונטיים במיוחד לגורמים פוליטיים זוטרים, שמעמדם הכלכלי והתקשורתי מקשה עליהם לנצל את יתרונות המדיה המרכזיים: מפלגות קטנות, מועמדים חדשים, ובייחוד גופים חוץ-פרלמנטריים.

מספר הולך ורב של נבחרים ומועמדים מאמצים אף הם את האינטרנט כמנגנון תעמולה, בעת מערכות בחירות כמו גם בימי שגרה. עצם הנוכחות באינטרנט נתפסת על ידי הפוליטיקאים ואנשיהם ככלי לחיזוק הדימוי הציבורי. אימוץ מתוקשר היטב של המדיום החדש, מה שמכונה בפי Klineberg & Perrin (2000) Cyber-Celebration, נתפס כביטוי של קידמה ופתיחות, של נכונות להכיר במציאות המשתנה, להתעדכן ו"לצעוד עם הזמן". אלה ערכים בעלי דימוי ציבורי חיובי מאוד במרבית החברות המערביות. יחד עם זאת, כפי שמציינים (Margolis et al (1997, טרם הוכחה יעילותו של המדיום החדש כמנגנון תעמולה. השימוש בו נעשה, אם כן, משיקולים שונים, אך לאו דווקא בשל הערכה שביכולתו לשנות את מאזן הכוחות הפוליטיים.

אתרי האינטרנט האישיים היו בתחילת דרכם פלקאטיים, משעממים ובלתי מושקעים, אבל עם הזמן חלו התפתחויות של ממש. ניכרת עלייה רבתי בכמות המשאבים המושקעים באתרים הללו: לא עוד אתרי חובבנים, אלא אתרים שבנו טובי המקצועניים ובשיתוף פעולה מלא של יועצי התקשורת. גם רמת העדכון עלתה מאוד, ומרבית האתרים מכילים היום אינפורמציה המתעדכנת כמה פעמים ביום.

עיון באתרי המועמדים לבחירות לנשיאות ארה"ב, 2004, מגלה כי הניסיון להציג מראית עין של עדכניות בא לידי ביטוי גם באימוץ תופעות אופנתיות בעולם המקוון. למשל, באתרים של ג'ון קרי וג'ון אדוארדס מוזמנים הגולשים לפקוד את ה"בלוג הרשמי" ולהוסיף רשמים משלהם. קשה שלא להבחין בקוריוז - הבלוג מוגדר כיומן אישי מקוון. הפיכתו למנגנון רשמי בשירות מועמדים לנשיאות מקהה את עוקצו ומשנה את תכליתו המקורית. ואף על פי כן, נותרת בעינה כוונתם הברורה של הוגי הרעיון, להציג לציבור הגולשים אתר אטרקטיבי, עכשווי ומעודכן.

אם בבחירות 1996 לנשיאות ארה"ב היה השימוש במדיום החדש חלקי ביותר, ובנסיבות מסוימות אף נתפס כגימיק, הרי הערכת החוקרים כי בבחירות 2000 יתחזק מעמדו התבררה כנכונה. במערכת בחירות זו בלט השימוש שעשו המועמדים בדואר האלקטרוני. כלי העבודה החדש גויס להעברת מסרים לבוחרים פוטנציאליים וכאמצעי מהיר ויעיל לעדכון עיתונאים. תגובות על ענייני היום, תגובות לדברי יריביהם, הצהרות יזומות, התפתחויות במסע הבחירות, כל מה שנחשב ראוי לפרסום, שוגר באין-ספור עותקים לכתבים הפוליטיים.

נוכחות האינטרנט כשחקן רלוונטי ניכרה גם בבחירות 2001 בבריטניה, בעיקר כמקור מידע פוליטי לקהל הבוחרים. ניתוח דפוסי השימוש שעשו בו מועמדים לנשיאות בבחירות 2004 בארה"ב, מלמד על העמקה נוספת במרכזיות האינטרנט בניהול הקמפיין ובהיבטים נוספים. מכון המחקר Pew research center for the people and the press בוושינגטון, פירסם סקר שעשה במערכת הבחירות האחרונה בארה"ב. ממצאי הסקר מלמדים על עלייה בשיעור האזרחים הפונים למדיום לצורך חיפוש מידע הנוגע למערכת הבחירות. אם בבחירות 2000 דיווחו רק 9% מהאזרחים על פנייה לאינטרנט לצורך זה, הרי השיעור הנוכחי עומד על 13%. שיעור המשיבים כי האינטרנט משמש אותם ללימוד מערכת הבחירות (בכל היקף שהוא) עלה מ-24% בשנת 2000 ל-33% בעת הזאת.

טיבו האינטראקטיבי של האינטרנט מקבל יתר חשיבות בהקשר הפוליטי, כי הוא יוצר אפיק תעמולה נוסף. פוליטיקאים מקיימים פעילויות אינטראקטיביות עם בוחריהם הפוטנציאליים, במסגרת האתרים האישיים ובמסגרת אתרים א-פוליטיים, המבקשים לאפשר לציבור ללמוד מקרוב את מועמדיו ונבחריו. המדיום החדש מציע גם קבוצות דיון וצ'טים בין בוחרים לפוליטיקאים, דוברים ויועצים. הדואר האלקטרוני מקל מאוד על אזרחים המבקשים לפנות לנבחריהם, ועוד יותר מכך על נבחרי ציבור המבקשים להשיב לפונים אליהם, או לחזר אחר בוחרים פוטנציאליים בפנייה ישירה ואישית.

המכנה המשותף בכל הפעילויות האלה הוא מרחב ההשפעה של הפוליטיקאי בקביעת האופן שבו הוא מוצג לפני בוחריו הפוטנציאליים. התיווך המסורתי של כלי התקשורת אינו מתקיים, והקשר בין נבחרים לבוחרים נעשה באורח ישיר למדי. בהעדר מנגנוני ביקורת מקצועיים, יכול הפוליטיקאי לנסות ולהתחבב על ציבור הגולשים כמעט ללא הפרעה. שימוש בדואר האלקטרוני לצורכי תעמולה אף מאפשר יצירת מסרים מפולחים וממוקדים, כמעט ברמה של מסר המותאם אישית לכל בוחר.

כפי שצוין, שימוש נוסף באינטרנט שעושים מועמדים ונבחרים מתגלם בעבודתם עם אנשי התקשורת. לצורך זה גויס הדואר האלקטרוני כמנגנון תעמולה, תגובה וגם spins יעיל, מהיר ונוח לתפעול. דו"ח של מכון המחקר Institute for Political Democracy and the Internet (Cornfield, 2002), המנתח את תפקודו של האינטרנט כמדיום תקשורת פוליטית, נכון ל-2002, עוסק בין היתר בעיתונאים כקהל יעד לתעמולה פוליטית. עורכי המחקר מבקשים להסב את תשומת לבם של מתכנני האתרים הפוליטיים לעובדה רבת חשיבות: כתבים פוליטיים עתידים לעקוב אחר התכנים המופיעים באתרים הללו ולפרסם חלק מהם. מחד גיסא, משמעות הדברים היא שניתן להשתמש באתרים האישיים כדי להשפיע על הכתבים בכיוונים הרצויים למועמדים; מאידך גיסא, יש להקפיד על איכות התכנים ועל אמינותם. הכתבים לעולם יהיו ביקורתיים ורגישים יותר מהאזרח הממוצע למידע שגוי.

הנה לפנינו סיכום הדברים עד כה: אל זירת פעילותם של אנשי תקשורת ושל נבחרי ציבור ומועמדים (הלא היא הזירה הפוליטית-תקשורתית), חודר האינטרנט - שחקן חדש ובעל מאפיינים ייחודיים - המאומץ ככלי עבודה בידי נציגי שתי הקבוצות. בה בעת, נמשך תהליך הפיכתו של האינטרנט למדיום של תקשורת המונים, ומספר האנשים המשתמשים בו בקביעות (גם לצורך איסוף מידע פוליטי), עולה בהתמדה.

לנוכח מעמדו המרכזי ובהינתן סגולותיו הייחודיות, לא יקשה עלינו לאמץ את רוח התיאוריה הטכנולוגית ולצפות לשינויים שיביא המדיום החדש.

מאמר זה מבקש, כאמור, להתמקד בתרומתו של האינטרנט לעיצובה מחדש של תרבות פוליטית עדכנית. תרבות פוליטית, יש לזכור, היא מכלול הנורמות והערכים המעצבים את התנהלותם של השחקנים בזירה הפוליטית, מרמת החשיבה המופשטת ועד לעשייה בפועל. מרכיביה של תרבות פוליטית נתונה מנחים את האזרחים בבואם להעריך את תפקוד נבחריהם, משפיעים על דפוסי ההצבעה ועל נכונותם להפוך פעילים פוליטית. אותם נורמות וערכים מעצבים גם את דרכי ההתנהלות וקבלת ההחלטות בקרב נבחרים ומועמדים. אלה יפעלו בהתאם למה שנחשב מקובל, ראוי ורצוי פוליטית, ויימנעו מאמירות וממעשים שלא ייטיבו עמם ציבורית.

תרבות פוליטית נושאת אופי דינמי ורגיש לשינויים, היא תלויית מקום, נסיבות והקשר תרבותי רחב יותר. למרות מרכיביה התיאורטיים היא ניכרת בכל רובדי הזירה הפוליטית, מעצבת את פועלם וגורלם של נבחרים ומועמדים. כך, למשל, אם במדינה מסוימת עשוי נבחר ציבור להיעלם מהמפה הפוליטית בעקבות גילוי פרשת שחיתות שהיה מעורב בה, הרי עמיתו במדינה אחרת עשוי ליהנות מנטיית האזרחים וכלי התקשורת לקבל "מעידות" כאלה בסלחנות. נשיא מדינה דמוקרטית אחת עלול לאבד את תומכיו בעקבות חשיפת קשרים אינטימיים מחוץ לנישואין, ובמדינה מהעבר לאוקיינוס ייענה הנשיא בקריצת עין ציבורית מחויכת. רגישותם של נורמות וערכים לשינויים סביבתיים חושפת אותם במיוחד להשפעות הפוטנציאליות של האינטרנט. אלו השלכות ניתן אם כן לייחס לו, על מאפייניה של תרבות פוליטית מערבית בת זמננו?

בספרו הקלאסי No Sense of Place כתב מאירוביץ (1985) כי כניסת הטלוויזיה לחיינו הביאה לפגיעה במעמד פוליטיקאים. נציגי הציבור נחשפו לפתע לעיני כל, היו לאורחים קבועים בביתנו, קרובים ונגישים מאי פעם. אבל קיצור המרחק אל ציבור הבוחרים גבה גם מחיר: אור הזרקורים חשף פוליטיקאים ברגעי חולשה, עייפים, מבוגרים מכפי שהיו רוצים להיראות, מתנהלים בשפת גוף שאינה הולמת את מסריהם וכו'. החשיפה האינטנסיבית שחקה את הדימוי של הפוליטיקאים כמורמים מעם, כ"נבחרים" במלוא מובן המלה. היא הובילה לתפיסה אלטרנטיבית נטולת הילה וזוהר: הפוליטיקאים כשליחי ציבור, הנדרשים לעמוד במטלות שקיבלו עליהם, אנושיים ונתונים לביקורת בדיוק כמו בוחריהם.

האינטרנט, כך נראה, מעצים מגמה זו. נבחרי ציבור ומועמדים חשופים לעיני הבוחרים במידות חסרות תקדים ובמגוון דרכים שלא היו בעבר: אתרי המפלגות, אתריהם האישיים של הפוליטיקאים, צ'טים וקבוצות דיון בהשתתפותם, רשימות תפוצה המשרתות מועמדים ומפלגות - מקצרים עוד יותר את המרחק ביו הבוחר לנבחר. לתופעה זו ניתן לייחס השלכות מעשיות, נורמטיביות ותדמיתיות.

ביטוי מוחשי לכך נמצא, למשל, בגיוס כספים בשביל מתמודדים במערכת בחירות, בעיקר בשביל מועמדים חדשים ונטולי תמיכה כלכלית רחבה. ג'ון מקיין בשנת 2000, והווארד דין במרוץ למועמדות המפלגה הדמוקרטיות לנשיאות בשנת 2004 בארה"ב, ביקשו להפוך מגבלה תקציבית ומיעוט תורמים ליתרון תדמיתי. השניים לא רק הפכו את מלאכת גיוס התרומות באינטרנט לאמנות, הם גם צבעו אותה בגוונים אידיאולוגיים. מקיין ודין הציגו עצמם כמי שנבנו מכספו של האזרח הקטן, בהבדל מעמיתיהם ש"מכרו את נשמתם" לבעלי ההון. זרם התרומות הוצג כביטוי אותנטי לתמיכה עממית גורפת וכ"תעודת ביטוח" למחויבותם העמוקה של המועמדים (בשני המקרים, יש לציין, נחלו המתמודדים כשלונות צורבים ביום הבחירות. אף על פי כן, ואולי דווקא בשל כך, נבנתה סביבם הילה "רובין הודית" כמעט).

בוחרים בעולם המערבי מתרגלים למציאות חדשה, שבה ניתן לשלוח מסר אלקטרוני לנבחר ציבור ולקבל ממנו תגובה ישירה, מהירה ואישית (גם אם במרבית המקרים, צוות עוזרים מיומן אחראי למתן התשובות). יותר ויותר פוליטיקאים מקצים מזמנם היקר להשתתפות בפורומים מקוונים, עונים לשאלות הנשאלות בזמן אמת, ללא מנגנוני העריכה והייעוץ התקשורתי.

הציבור מתרגל, הציבור מצפה, וגם אחרוני השמרנים והטכנו-פוביים בקרב הפוליטיקאים נאלצים להתאים עצמם לעידן האינטרנט, להיות חשופים ונגישים כמעט בכל עת. הם נדרשים לתת מידע אמין על עברם, הישגים לצד כשלונות, מעידות לצד הצלחות, ולתת פירוט מלא של חזונם ותוכניותיהם.

הקשר הישיר בוחרים-נבחרים ראוי, אמנם, להערכה ולעידוד, אבל יש לו כמה השלכות בעייתיות, שיש לתת עליהן את הדעת. השלכה מרכזית אחת היא דחיקתם של המתווכים המסורתיים, אנשי התקשורת, אל מחוץ למעגלי האינטראקציה המקוונת. תופעה זו משרתת היטב את צורכי הפוליטיקאים, אך אינה עולה בקנה אחד עם טובת הציבור. דווקא בגלל ההתקרבות הנדונה, גובר הצורך בגורם בלתי תלוי שיעמוד על המשמר ושיבטיח שהמידע המועבר לציבור בערוצים הישירים עומד במבחן המציאות, שהמניפולציות וה"ספינים" אינם חורגים מגבולות הסביר. דווקא בשל החשיפה המתרחבת למידע פוליטי, חשוב שיהיה מי שיעמיד עובדות ונתונים סטטיסטיים בהקשר הראוי, יפרש, יבקר, יטיל ספק.

מורכבות האינטרנט באה לידי ביטוי גם במכלול ההשפעות שניתן ליחס לו, שכן בהיבטים אחרים הוא מאפשר לכתבים לשמר דווקא את יכולות התיווך והפיקוח שלהם, ואף לשכלל אותן. בעידן האינטרנט חשופים הפוליטיקאים למעקב עיתונאי-ציבורי צמוד ואפקטיבי יותר מבעבר: מקורות המימון שלהם והבטחות שפיזרו למול ביצועיהם בפועל, דפוסי הצבעתם והתנהלותם הפוליטית, מקרים של חריגות מהחוק, קשר עם תורמים בעלי דימוי ציבורי ירוד, פרשות מביכות ומעידות בעבר הרחוק, סודות אינטימיים, קשרים בלתי כשרים ושאר מעשים שהצנעה יפה להם; כל אלה נמצאים בשפע במרחב הקיברנטי, נגישים וזמינים מאי פעם. מידע כזה יימצא באתריהם האישיים של יריבים פוליטיים, של מפלגות וקבוצות חוץ-פרלמנטריות עוינות, וגם בפורומים שונים, קבוצות דיון ואתרי חדשות אלטרנטיביים. גם אתרים שמפעילים ארגונים ציבוריים וא-פוליטיים מפיצים מידע כזה לכל דורש.

אחד האתרים הבולטים בתחום הוא www.opensecrets.com. האתר מספק מידע אמין ועדכני על מקורות המימון של נבחרי הציבור בארה"ב, בלי הבדלי השתייכות פוליטית. כתבים רבים משתמשים בשירותיו (כמו גם באתרים דומים שהתפתחו באחרונה), כדי לנסות ולמפות בשביל ציבור הבוחרים את מכלול האינטרסים המניעים מועמד נתון.

יכולתו של הפוליטיקאי לחמוק מעינו הבוחנת, הסקרנית והדורסנית לפעמים של הציבור, נשחקת אם כן באורח בלתי הפיך. פוליטיקאים ואנשי צוותם מגלים שוב ושוב כי אין לסמוך עוד על "זכרונו הקצר" של הציבור, ובוודאי שלא על זה של העיתונאים. ארכיוני מידע ממשלתיים וציבוריים, אתרים שתכליתם ניהול מעקב ציבורי אחר קבלת ההחלטות, מכילים מידע פוליטי רגיש ובעל ערך עיתונאי גבוה, ומשמרים אותו ביעילות לאורך זמן. במובן זה הם מתפקדים, הלכה למעשה, כזיכרון ציבורי ארוך טווח.

דוגמה אופיינית נתן לי אחד מבכירי הכתבים בעיתון "וושינגטון פוסט" (באחד מראיונות העומק שעשיתי עם כתבים אמריקאים, בעבודת הדוקטורט): בשנת 2001 נהג נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, לצטט מדברי אל גור, יריבו במערכת הבחירות לנשיאות, וליחס אותם לעצמו. הכתב, שחשד שהנשיא מתהדר בנוצות לא-לו, חיפש באתר הבחירות של גור והצליח לאמת את חשדותיו: אכן היו אלה דבריו של המועמד המתחרה. כתבה שהתפרסמה למחרת, בעמוד הראשון של העיתון, עסקה כולה בהטעיות הנשיאותיות והסבה לבוש נזק תדמיתי ומבוכה רבה. היה זה ביטוי משכנע לתרומתו הפוטנציאלית של האינטרנט לעבודה העיתונאית, ודוגמה מאלפת לאופן שבו טכנולוגיה חדשה עשויה להשפיע על התנהלות המערכת הפוליטית.

נראה אפוא כי במצב המתואר לעיל, נעשה הציבור סובלני פחות לשקרים וחצאי אמיתות, ומצפה מנבחריו להקפיד יותר על דיוק במסירת העובדות. פוליטיקאים נאלצים להימנע ככל האפשר מתעלוליהם הישנים - עיגולי פינות והסתרת עובדות מביכות - שהרי אלה עלולים להיחשף באתר אינטרנט ולעשות את דרכם במהירות אל הבמה המרכזית, כלי התקשורת הגדולים.

להוזלה שחלה בנבחרים ומועמדים תורמת גם העובדה שהאינטרנט מאפשר ביקורת פוליטית משוחררת מכבלי אתיקה נוקשים וריסונים אחרים, בהשוואה למדיה המרכזיים.
Foot & Schneider  מצביעים על שימוש נרחב בהומור, פארודיה וסאטירה באתרים של מועמדי בחירות 2000 בארה"ב. חלק מההומור הפוליטי היה ארסי וחריף במידה שהיתה מונעת, כנראה, את כניסתו למדיה הגדולים. גם במערכת הבחירות האחרונה בארה"ב היה האינטרנט גדוש באתרי סאטירה פוליטית, אך הם כבר חדלו להיות סנסציה כפי שהיו תחילה. בוחרים ונבחרים התרגלו למציאות החדשה, שבה שמרנות כלי התקשורת המרכזיים כבר אינה משמשת סכר מפני ביקורת פוליטית חריפה. הדוגמה הבאה מלמדת על השינוי שחל בנורמות החברה האמריקאית מאז היה האינטרנט שחקן מרכזי בזירה הפוליטית-תקשורתית:

בשנת כהונתו הראשונה כנשיא ארה"ב ניסה ג'ורג' בוש לתבוע לדין אתר ששם אותו ללעג. זה אכן היה אתר תוקפני במיוחד, שלא בחל באמצעים לבקר את פועלו של הנשיא, את כישוריו המוגבלים לכאורה ושיקול דעתו. כתובת האתר .www.gwbush.com יועדה להטעות בוחרים פוטנציאליים של בוש, "להפילם במלכודת" במסווה של אתר ידידותי. אף על פי כן, בית המשפט העליון דחה בבוז את התביעה של בוש, מתוקף התיקון הראשון לחוקה. הכותבים באתר אמנם עשו את הדחייה עילה לסדרת עלבונות נוספת, אבל בציבור התקבלה עתירתו של בוש בהבנה. ארבע שנים מאוחר יותר ברור לכל, בוחרים ומועמדים גם יחד, כי אלה כללי המשחק החדשים. אתרי הסאטירה הפוליטית משגשגים, ארסיים מתמיד, ואיש מהמותקפים אינו מביע מורת רוח בפומבי. נראה כי בחלוף שנים של סוציאליזציה פוליטית חדשה, התקוממות נגד אתרים מעין אלה לא תתקבל בעין יפה אצל מרבית האזרחים, גם מי שאינם פוקדים את האינטרנט.

בעידן האינטרנט מתחזקת, כאמור, נוכחותם של גורמי-משנה במערכת הפוליטית: קבוצות חוץ-פרלמנטריות, מפלגות קטנות, ארגונים חברתיים. גורמים אלה סובלים מקיפוח כרוני בתשומת הלב של התקשורת מהזרם המרכזי. אבל במרחב הקיברנטי קולם נשמע היטב. באמצעות אתרים, רשימות תפוצה, פורומים וקבוצות דיון, מצליחות הקבוצות הללו להישמע, להיראות ולחדור מפעם לפעם ללב סדר היום התקשורתי. גם אם אין זה פתרון כולל, הייצוג המקוון משפר את נוכחותן בתודעה הציבורית באופן משמעותי, ביחס לעבר. כך, האוזן הציבורית מתרגלת גם לקולות הפריפריאליים ביותר בזירה הפוליטית-תקשורתית. הנוכחות התקשורתית המוגברת עושה את שחקני-המשנה ללגיטימיים יותר, ומחייבת גם את בכירי המערכת הפוליטית להתייחס לעמדות ולטיעונים שיעלו.

רבות נכתב ונאמר על המשמעויות הדמוקרטיות, המאקרו-חברתיות, של התופעות המתוארות לעיל. כך, למשל, תיאר (Glass (1996 את פני הזירה הפוליטית בעידן האינטרנט:

In the new world of cyberspace, candidates will be able to take questions from voters directly, thereby enabling the entire nation to join in a vast “town-hall meeting”, one without walls, convened at legions of computer terminals” p.145

בעידן שנורמות מעין אלו נעשות דומיננטיות, והתרבות הפוליטית בכללה מעודדת פלורליזם, נגישות פוליטית וביקורת ציבורית, יש מקום לאופטימיות זהירה ביחס לעתיד הדמוקרטיה המערבית. בהשפעת תפקוד האינטרנט בזירה הפוליטית-תקשורתית מתרבים הסימנים להעצמת כוחו ומעמדו של האזרח-הבוחר. בד בבד, מתרבות הנגיסות הקטנות בעוצמתם של נציגי האליטות הפוליטיות.

אבל נראה כי טרם בשלו התנאים להכרזה על החלמת הדמוקרטיה הליברלית מערבית ממחלותיה. תהליך העיצוב מחדש של תרבות פוליטית, בהשראת חדירתו של האינטרנט לחיינו, רחוק מסיום. תרומתה הפוטנציאלית של תרבות פוליטית מתוקנת לשיפור פניה של החברה המערבית אינה מבוטלת, אבל אין לראות בה מרפא כל יכול. שינוי? בהחלט כן, מהפכה? עדיין לא.

מקורות:

פוסטמן, נ. (1986). אובדן הילדות, ת"א: ספרית פועלים.

Blondheim, M. (2002). Herold Adams Innis and his bias of communication. In: Katz, E., Peters, J.D. & Liebes, T. (Eds.) Canonic texts in communication research, pp. 156-190, London: Polity Press
Cornfield, M. (2002). Online campaigning 2002: a primer. Research conducted for the Institute for Politics, Democracy & the Internet, George Washington University, GSPM, Washington, DC
Davis, R. (1996). The press and American politics: The new mediator. New Jersey: Prentice Hall
Davis, R. (1999). The web of politics: the Internet’s impact on the American politics, Oxford: University Press
Eisenstein, E.L. (1980). The emergence of the print culture in the west. Journal of Communication, 99-106
Foot, K.A. & Schneider, S.M. (2002). Online action in campaign 2000: an exploratory analysis of the U.S political web sphere. Journal of Broadcasting & Electronic Media (June, 2002), 222-244
Glass, A.J. (1996). On-Line elections: the Internet’s impact on the political process. Press / Politics 1(4), 140-146
Kaufer, D.S & Carley, K.M (1993). Communication at a distance – the Influence of Print on Sociocultural Organization and Change. NJ: Lawrence Erlbaum Associates, Publishers
Klinenberg, E. & Perrin, A. (2000). Symbolic politics in the information age: the 1996 republican presidential campaigns in cyberspace. Information, Communication and Society, 17-39
Manovitch, L. (2001). The language of new media, Cambridge & London: The MIT Press
Margolis, M., Resnick, D. & Tu, C.C. (1997). Campaigning on the Internet: parties and candidates on the World Wide Web in the 1996 primary season. Press / Politics, 2(1), 59-78
May, A.L. (2002) The Virtual trail: political journalism on the Internet. Research conducted for the Institute for Politics, Democracy & the Internet, George Washington University, GSPM, Washington, DC
Meyrowitz, J. (1985). No Sense of Place: the Impact of Electronic Media on Social Behavior, Oxford: University Press
Pew research center for the people and the press (2004). Cable and Internet Loom Large in Fragmented Political News Universe. Research report, Washington, DC
Pool, I.D.S (1998). Politics in Wired Nations. London: Transaction Publishers
Pool, I.D.S. (1990). Technologies without Boundaries. Cambridge: Harvard University Press
Postman, N. (1995/2004). The Information Age: A Blessing or a Curse? Press / Politics, 9(2), 3-10
Selnow, G.W. (1998). Electronic whistle-stops, London: Preager

ביבליוגרפיה:
כותר: הפוליטקאים והאינטרנט: סיפור אהבה-שנאה
מחבר: אלישר-מלכה, ורד
תאריך: 2004 , גליון 30
שם כתב העת: פנים : כתב עת לתרבות, חברה וחינוך
בעלי זכויות : הסתדרות המורים בישראל. הקרן לקידום מקצועי
הוצאה לאור: הסתדרות המורים בישראל. הקרן לקידום מקצועי
הערות לפריט זה:

1. ורד אלישר-מלכה היא מרצה בבית הספר לתקשורת במכללת ספיר ועמיתת הוראה באוניברסיטה העברית. בשנה"ל תשס"ד היא מכהנת כחוקרת אורחת ועושה פוסט-דוקטורט בארה"ב Boston College.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית