עמוד הבית > טכנולוגיה ומוצרים > מחשבים ואינטרנט
פנים : כתב עת לתרבות, חברה וחינוך


תקציר
מאמר זה בודק את מנגנוני השליטה בקהילות וירטואליות. כיצד יוצרים גבולות וירטואליים לקהילה, כשאין למעשה גבולות פיזיים? כיצד יגנו על עצמן קהילות וירטואליות מפני חדירה לא רצויה? למרות הטענה שהאינטרנט הוא מרחב דמוקרטי לחלוטין, מתקיימים בו תהליכי צנזורה.



מי שולט בקהילות וירטואליות?
מחברת: ד"ר קרין ברזילי נהון


האינטרנט, אומרים, מגשים חזון דמוקרטי. אבל מחקר זהיר וביקורתי שלו מגלה שפרוצדורות ההסדרה העצמית בתוכו מהוות סכנה של ממש לדמוקרטיה. הסדרה עצמית מקדמת לרוב את קולו של הרוב, לא את קול המיעוט. התפיסה שהאינטרנט מאפשר פלורליזם של קולות היא נאיבית

קהילות וירטואליות נעשות למוקד משיכה של גולשים רבים המבקשים מקור הזדהות ומידע, ולחלק בלתי נפרד מהווי התרבות הדיגיטלית ברשת. הדיון בשאלות מהי "קהילה וירטואלית", והאם קהילה וירטואלית יכולה להיחשב כקהילה במובנים הסוציולוגיים-פוליטיים, הוא ללא ספק מן הדיונים המרתקים יותר, ורחוק עוד מהסכמה. בדיון הזה יש שתי אסכולות. האחת יותר טכנית, המתייחסת לכל טכנולוגיה המאפשרת מרחב קבוצתי כקהילה וירטואלית, כגון פורומים, צ'טים וקבוצות דיון, מבלי להתחשב בפעילויות וביחסים בין חברי הקבוצה. השנייה יותר חברתית, שמתייחסת לקהילה וירטואלית "כקבוצות חברתיות הנמצאות ברשת ושבהן אנשים מתדיינים בצורה ארוכה מספיק, עם מספיק רגשות כדי ליצור יחסים אישיים בסייברספייס" (ריינגולד, 2000).

קהילות וירטואליות חובקות נושאים כגון פוליטיקה, מושאי הערצה, כלכלה, ספרות וכד', וגם סוגים שונים של שיח כמו קבוצות דיון, קבוצות תמיכה, קבוצות מומחה וכד'. דוגמאות לקהילות וירטואליות: קהילות שכול ואובדן, אקטואליה, ניתוח שוק ההון, נפגעי/ות תקיפה מינית, על כוס קפה, קיצורי קיבה, פמיניזם ומעמד האשה ואופרות סבון. למרות ההטרוגניות הרבה של הקהילות, רובן ככולן מתמודדות עם אתגרים על בסיס יומי. הבסיס המשותף לכל הקהילות הוא הרצון לשמור על יציבות הקהילה, ההומוגניות שלה ועל הגבולות הממשיים והדמיוניים המגדרים אותה. קהילות מפעילות מנגנונים שונים כדי לשמור על סדר ושליטה, כמו תוכנות חסימה וסינון, מנגנוני אבטחת מידע, מנגנוני הסדרה עצמית וכד'.

מטרתו של מאמר זה היא להתמקד במנגנוני שליטה בקהילות וירטואליות. במאמר אראה כי למרות הטענה שהאינטרנט הוא מרחב דמוקרטי לחלוטין, מתקיימים בו תהליכי צנזורה משמעותיים. קהילות וירטואליות הן עולם ומלואו, ובבסיסן עומדת הנחת היסוד וההתייחסות לאינטרנט כמרחב ולא רק כטכנולוגיה. לקהילות אלה גבולות ברורים, כמו גם שומרי סף או רגולטורים. אבל ההתייחסות לרגולטור (מסדיר) באינטרנט היא ללא ספק שונה מההסדרה שאנו רגילים לה במסגרת המדינה, ולו רק משום שריבונות וסמכות בצורתן המסורתית מקבלות חזות חדשה במרחב הווירטואלי.

הריבון המסורתי, המדינה, אינה משמשת עוד ריבון שכיח בסייברספייס. מובן כי אין פירוש הדבר שהמדינה אינה רלוונטית למרחב הווירטואלי, אלא שהאינטרנט כופה מצב שכיח שבו ממשלות צריכות להסתמך יותר ויותר על מנגנונים של הסדרה עצמית, באמצעות שחקנים לא-ממשלתיים, או בשיתוף עם מנגנונים לא-ממשלתיים, בשל חוסר יכולת או יעילות נמוכה באכיפת סדר וחוק בסייברספייס. אפילו במשטרים אוטוריטריים כדוגמת סין, היכן שהשליטה הפוליטית באינטרנט הדוקה יותר, היא לא מוחלטת.

ברוב המשטרים הפוליטיים, גם כאשר ספקי תשתית של קהילות וירטואליות מצהירים שהם פועלים לפי חוקי המדינה, רק חוקים מעטים נאכפים ומיושמים במרחב הווירטואלי. ברוב המקרים, רוב הפעילות היומיומית והתפעולית של הקהילות הוירטואליות היא אוטונומית כמעט לחלוטין. לעתים רחוקות משתמשים הספקים בסמכותם, כתגובה ולא באופן יוזם, לאירוע שמחייב אותם לפעול ולהתערב בענייני הקהילה הספציפית.

קהילות וירטואליות מודעות למצב הרגיש, ומעדיפות להשאיר את ניהול הקהילות ואת ההסדרה שלהן תחת חסותם, ולמנוע התערבות חיצונית מצד הרגולטור הרשמי (המדינה). על כן הספקים מתאמצים לעתים קרובות לשמור על האוטונומיות של הקיום הווירטואלי, ועם זאת להשיג סדר בתוך גבולות הקהילות הספציפיות. הדבר נעשה באמצעות המנגנונים שמניתי קודם, ותוך כדי שליטה בזרימת המידע בפורמטים השונים (טקסט, תמונות, אודיו וכד'), ובאפליקציות השונות (פורומים, צ'טים, קבוצות דיון וכד').

האתגרים העומדים לפני הקהילות הווירטואליות אינם פשוטים. למשל, כיצד יוצרים גבולות וירטואליים איתנים לקהילה, כשאין למעשה גבולות פיזיים? הגבולות במרחב הווירטואלי אינם עוד גדר הפרדה סביב הקהילה. כיצד יגנו על עצמן קהילות וירטואליות מפני חדירה לא רצויה? כיצד תבטיח הקהילה הווירטואלית אינטראקציה מספקת ומסודרת בתוכה, תוך מניעת אנדרלמוסיה ומלחמה פנימית? מצד אחד, לקהילות וירטואליות יש מאפיינים ייחודיים של זהויות הגולשים, מאפייני שיח, מאפיינים חברתיים, וכו'. מצד אחר, הן מעוניינות בהסדרה עצמית, כדי לאפשר דיונים חופשיים בקהילה, כדי למנוע פגיעה במאפייני השיח של הקהילה וכדי למנוע התערבות חיצונית של המדינה.
רצוני לנתח סוגיה זו.
ספקי תשתית של קהילות וירטואליות (תפוז, נענע, ynet, msn ואחרים) מספקים פלטפורמה לניהול קהילות. אבל הם אינם משמשים רק וסת טכנולוגי, לפעמים הם גם אלה שמתווים את המדיניות הכללית, ומספקים קוד התנהגות וירטואלית כולל, שקובע כיצד תתנהל הפעילות המקוונת. עם זאת, הקהילות מספקות לפעמים כללים ונורמות ספציפיות יותר, שמבטלות את קווי המדיניות הכלליים שנתנו הספקים.

לדוגמה, בתקנון אתר הקהילות של תפוז מצוין בין השאר:
"מצהירה כל גולשת ומתחייבת כלפי תפוז אנשים כדלקמן:
לא להשתמש בתכנים אשר מכילים אופי מאיים, בוטה, גזעני, או מעליב, או חומר פורנוגרפי או בעל אופי מיני בוטה או שעלול לפגוע ברגשות הציבור; ...
לא להעלות לאתר חומר בלתי-חוקי, או חומר המעודד, תומך, מסייע, מספק הוראות לביצוע או מנחה בביצוע מעשה המהווה עבירה פלילית לפי דיני מדינת ישראל...
לא לערוך פרסום מסחרי באמצעות פורומים באתר תפוז; ...
גולשת שתנהג בניגוד לאיזה מהתחייבויותיה כמפורט לעיל - תיחסם, התכנים שהעלתה יוסרו, ותפוז אנשים תהיה רשאית לחסום אותה ולמנוע ממנה לגלוש באתר תפוז ולצרוך שירותים באמצעותו. גולשת שהורחקה על ידי תפוז אנשים ו/או נמנעה כניסתה לא תהיה רשאית לחזור ולגלוש גם תחת שם משתמש אחר".

ובפורום "משחקי מחשב ורשת" מצוין כי:
"חל איסור מוחלט לפרסם אתרים של: משחקים גנובים, ורזים, קראקים ואחרים. זה לא חוקי ואנחנו לא מוכנים לאפשר את זה. גם חל איסור לפרסם לינק ל outwar-או אתר דומה כאשר מי שיפרסם מודעה כזאת מודעתו תימחק והוא ייענש על זה".

בדרך כלל, החוקים הספציפיים של הקהילה אינם סותרים או מנוגדים לכלליים של הספקים. הספקים משמשים כשומרי סף רק כאשר הם נקראים לדגל, אך הם לא נוטים להתערב בחיי היומיום של הקהילה. ההתנהגות והתוכן התפעוליים מבוקרים על ידי מנהלי הקהילות, וכפי שאראה אחר כך, גם על ידי חברי הקהילה. עם זאת, מתחים ומאבקים יכולים להתפתח בין שתי ההיררכיות של המסדירים העצמיים - מנהלי הקהילה וספקי תשתית הקהילה. מתחים אלו נוצרים מכיוון שבמקרים מסוימים ספקי התשתית נוהגים באופן מנוגד לקהילה הווירטואלית הספציפית, ובשל מטרות שונות העומדות לעיני הרגולטורים הללו.

ספקי התשתיות מעוניינים בהגדלת מקורות ההכנסה שלהם, הם שואפים להוסיף משתמשים לפלטפורמה שלהם, או שואפים להגדיל את הפופולריות של קהילות מסוימות בעלות פוטנציאל להבאת משתמשים ותעבורה גדולה. מצד אחר, הקהילות מעוניינות לשמור על איכות מסוימת ולהתמקד בענייני הליבה שלהן, בהגבלת מספר הגולשים. במקרים כאלה מנהלי הקהילה משמשים שומרי סף אל מול ספקי התשתית, ומנסים להגן על תוכן שמוזרק מבחוץ על ידי ספקי התשתית. לדוגמה: כאשר ספק שולח הודעה המזמינה את חברי הקהילה להצטרף לקהילה מסוימת בשל אירוע שמתרחש בה, הקהילה מסתכנת בבריחה ומעבר של חבריה למרחב של קהילה אחרת, ומסתכנת גם בהעברת הנאמנות מהקהילה לאחרות, כי לפעמים חברי קהילה שנטשו לטובת אחרת בוחרים שלא לחזור לקהילה המקורית.

המתחים אינם מתקיימים רק בין הספקים למנהלי הקהילות. מתחים מופיעים גם בין המנהלים לחברי הקהילה. מנהלי קהילות משתמשים במנגנונים שונים כדי לשלוט ולבקר את הנעשה בקהילות שלהם: מנגנון של צנזורה (מחיקת הודעות, בקשה למחיקת משתמש), מנגנון של עריכה (הקפצת הודעות חשובות, הבלטה, שינוי תוכן במקרים קיצוניים), מנגנון של הפניה (משיכת משתמשים מדף הבית של הספק, העברת משתמשים לאזורים אחרים) והסדרת מדיניות (בניית תקנון, נורמות וחוקים של הקהילה, אימון והכשרה של משתמשים חדשים, אזהרה והרגעת רוחות בעת הצורך וכד').

יש לזכור כי מנהלי הפורומים הם מתנדבים, שמתחייבים להיות נוכחים בפורום כמה שעות ביום, גם אם רבים מהם מעבירים חלקים גדולים של היום באותו מרחב וירטואלי שתחת חסותם. הודעה שנשלחת לפורום אינה עוברת דרך מנהל הפורום לאישור, היא מופיעה בפורום, אלא אם מנהל הפורום בחר למחוק אותה. כתוצאה מכך, רוב הפעילות של מנהלים היא פוסט-פקטום, לאחר המעשה, והסדר והארגון שלהם במרחב הווירטואלי מבוסס רבות על הציות של חברי הקהילה לנורמות שלה, ועל שיתוף פעולה בין חברי הקהילה לבין עצמם. לשיתוף הפעולה והציות של חברי הקהילה יש משקל רב ביכולת הקהילה לשרוד.

הנה כי כן, למרחב הווירטואלי פנים רבות. זהו אינו מרחב דמוקרטי לחלוטין, כפי שנהוג לפעמים לדמיינו. למרות היעדר גבולות טריטוריאליים ברורים או ריבונות פוליטית, זה מרחב הנתון להסדרה חיצונית ובמיוחד להסדרה עצמית. במלים אחרות, במרחב הווירטואלי יש שליטה.

*

מה עומד מאחורי פעולות של הסדרה עצמית. איך אפשר לאכוף אפקטיבית את ההסדרה הזאת? איך מתנהלת אותה דינמיקה בתוך קהילות וירטואליות? איך קהילה מגינה על עצמה מפני סיכונים בדרך? ממצאים שאתאר בקצרה לקוחים ממחקר שנעשה בעבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטת תל אביב, בהנחייתו של פרופ' זאב נוימן (ברזילי-נהון, 2004). המחקר נעזר בספקי התוכן הגדולים בארץ: תפוז, Ynet, נענע ו-walla. תפוז סיפקה לנו נתונים על 715 קהילות וירטואליות בתחומים שונים (פוליטיקה, כלכלה, מוסיקה, תרבות, וכד') ובעלות מאפיינים שונים (קבוצות דיון, מומחה, שירות, קבוצות אינטרס וכו'). במחקר נדגמו 1.4 מיליון הודעות, וכ-37 אלף משתמשים. בדקנו את המאפיינים של הודעות שנמחקות בקהילות וירטואליות וניסינו לעמוד על משתנים חשובים, שיסבירו לנו כיצד קהילה וירטואלית מתפקדת.

אחד הממצאים היה שרוב ההודעות (כ-91%) הנמחקות במסגרת קהילות ווירטואליות נמחקו בשל אחת או יותר משלוש הסיבות: ניסיון לפגוע בתרבות הקהילה, הודעות שנחשבות לא-רלוונטיות או הודעות החשודות שניסו לנצל את הקהילה לצורכי הפצת חומר מסחרי. סיבות נוספות למחיקה, אם כי בולטות פחות, היו הוצאת לשון הרע, הסתה לאלימות, חשיפה של פרטי משתמש, שפה גסה, פעילויות לא חוקיות, גזענות ומלחמות פנימיות בקהילה.

המודל שפותח הראה בברור, שהון חברתי הוא קריטי בבניית מסגרת של הסדרה חברתית בקהילות וירטואליות. כלומר, ככל שהקהילה מאוחדת יותר וחבריה מקיימים שיח זמן רב יותר, הנטייה להעניש חברים במחיקת הודעות תפחת. הון חברתי הוא הדבר הקריטי בכל הקשור להישרדות הקהילה הווירטואלית לטווח ארוך. לדוגמה, קהילה וירטואלית שהתמקדה בצער בעלי חיים נאלצה להתפרק לשתי קהילות בשל מלחמה שהחלה בין חבריה. אותו הון חברתי בא לידי ביטוי ב"ליבת" הקהילה, שקובעת את גבולות הריבונות שלה. קהילה שיש לה ליבת חברים מאוחדת ומחויבת לנורמות שלה, יכולה להתמודד עם איומים מבחוץ ומבפנים בצורה יותר אפקטיבית, ולעזור לרגולטורים (מנהלי הקהילה וספקי התשתית של הקהילות), או לשחק את תפקיד הרגולטורים באמצעות שליטה במידע והכוונת התנהגות.

לעומת זאת, קהילות שאינן בעלות "ליבה" חזקה נוטות להסתמך ולהישען רבות על מנגנוני ענישה (מחיקת הודעות) ופחות על מנגנוני משילות (בניית קוד קהילתי) בקונטקסט של הסדרה עצמית. מנגנוני ענישה יכולים להופיע בקונטקסט של בידוד, הרתעה או נקמה. קהילות עם מספר רב של ותיקים, או אם חברים שנאמנים ומחויבים לה, לא חברים בקהילות אחרות אלא משקיעים את כל האנרגיות שלהם ומרצם בקהילה, ואשר יוצרים את הליבה, נוטים פחות לחוות פעילויות ענישה או אכיפה באמצעות מחיקת הודעות.

התוצאות מעוררות דיון מעניין, בשני דברים הקשורים להסדרה עצמית ולהון חברתי בקהילות: הוותק והנאמנויות צולבות.

כפי שציינתי, ותיקים חוו פחות מחיקות של הודעות שפוגעות בקהילה, על ידי מנהלי הקהילות. חברים ותיקים וקבועים יוצרים את ליבת הקהילה, ומהווים מנוף של הון חברתי, ומנוף למסגרת של הסדרה עצמית יעילה. במקרים רבים, הם עושים שימוש בוותק כדי לייצב דיונים ולהרגיע ויכוחים. הם מעבירים את הידע הקהילתי, כמו הנורמות שלה, לחברים חדשים, באמצעות שיתופם בניסיונם והדרכתם. המחקר הראה כי פעמים רבות החברים הוותיקים מקבלים עליהם את תפקיד שומרי הסף ומגינים על גבולות הקהילה מחדירה וגם מגינים על הגבולות בקהילה עצמה. הם אלה שמזכירים לחברים מתי נורמה או חוק הופרו, ומכוונים את האחרים להתנהגות הרצויה. מכיוון שהוותיקים מחויבים מאוד לקהילה, ויודעים את מנהגיה היטב, הסבירות שיוטלו עליהם סנקציות על ידי מנהלים קטנה יותר. בפורום הקשור למשחקי מחשב, משתמש פגע בחברי הקהילה וביקש מהם סיסמאות לפיצוח משחקים, דבר שמפר את חוקי הקהילה. בעקבות זאת, ביקשו הוותיקים מכל החברים להתעלם מהמשתמש עד שיעזוב את קהילתם. במקרה אחר ביקשו הוותיקים מחברי הקהילה להתקיף מילולית את המשתמש, עד שהלה חש צורך לעזוב את הקהילה.

המחקר גם מראה שקהילות וירטואליות נוטות לשמר את השיח שלהן בכל מחיר, וכאשר ותיקים נטו להעלות נושאים שנחשבו לא-רלוונטיים, נמחקו גם הודעות שלהם. מנהלי קהילות טענו בראיונות עמי שמחיקה של הודעות בשל "אוף טופיק" (אי רלוונטיות) היתה שונה לחלוטין ממחיקת הודעות פוגעות בקהילה. הם טענו שהם מחקו הודעות "אוף טופיק" רק כדי לנקות ארכיבים או לעשות סדר בנרטיבים ובעמוד השדרה של הדיונים, כלומר: פעמים רבות הם איפשרו לוותיקים לנהל שיחות "אוף טופיק", ורק מאוחר יותר מחקו הודעות אלו. קהילות וירטואליות אינן דמוקרטיות לחלוטין, אם כן, ואינן משוחררות ממאבקים ומנגנוני הסדרה באמצעות מחיקת הודעות, ובאמצעות צנזורה.

הנושא השני שעולה מהממצאים הוא הנאמנויות הצולבות. בניגוד לחיים בעולם, שבו אנשים מקושרים למספר קטן של קהילות, משתמש באינטרנט יכול להיות מעורב בהרבה מאוד קהילות בו זמנית, דבר המביא לנאמנויות מנוגדות או מצטלבות בין הקהילות. ככל שמחויבות המשתמש תינתן למספר רב יותר של קהילות, תיעלה הסבירות שיחווה אכיפת ענישה בכל אחת מהן. התוצאות של מחקרנו מראות כי ככל שמשתמש שייך למספר רב יותר של קהילות בו זמנית, עולה הסבירות שהודעותיו ימחקו, ושהוא ייחשב בעיני שומרי הסף של הקהילה כמאיים על הסדר החברתי שלה.

אם בפילוסופיה ובתיאוריה הפוליטית נאמנויות צולבות נחשבות אבן יסוד של דמוקרטיה, האינטרנט מייצר פרדוקס. מצד אחד, אופיו מאפשר מספר רב של נאמנויות צולבות, ומצד אחר, קהילות וירטואליות נוהגות להפעיל עליהן סנקציות. מחקרנו מראה באופן חד משמעי, שקהילות וירטואליות נוהגות לשמור מכל משמר על הנרטיב המשותף להן, ולמרות האפשרות לקיים שייכות רב-קהילתית, שייכות כזו בפועל (ארבע קהילות ויותר, לפי המחקר) תביא למחיקת הודעותיו של המשתמש החשוד שאינו משרת את האינטרס הכללי של הקהילה, אלא בא לנצל את משאביה, ובמקרים מסוימים לפגוע בה.

לפעמים האינטרנט אכן מנוצל לרעה, למטרות עשיית רווח, בניגוד ברור למטרתה של קהילה וירטואלית. לדוגמה, משתמשים רבים מפרסמים מידע מסחרי במסווה של מידע רגיל ושולחים את הודעותיהם למאות קהילות וירטואליות בו זמנית. אין בכוונתם להיות לחלק מהקהילות או לתרום להן, הם פשוט מנצלים את הבמה שקהילות מספקות כדי לפרסם את השירות או המוצר שהם משווקים. האינטרנט יוצר מרחבי הזדמנויות טכנולוגיות חסרות תקדים. אך יש בו אינטרסים וכוחות ישנים, המוכרים לנו מאתרים אחרים בחיים האנושיים. הקהילה הווירטואלית היא מקור ליצירת הון חברתי, כי האינטרנט מאפשר אינטראקציות סימולטניות. אך באותה מידה יש באינטרנט שלל הזדמנויות למאבקי שליטה ואינטרסים כוחניים.

*

קיימת פנטזיה שהאינטרנט מאפשר דמוקרטיה מלאה בגלל האנונימיות של המשתמשים בו. זה עוד מיתוס שרצוי לנפצו. ההיסטוריה של משתמשים חשובה לקהילות הווירטואליות לניבוי פעילות פוגענית בקהילות, ויותר מכך יכולה היסטוריה כזאת להיות אינדיקציה לתבנית ההתנהגות הווירטואלית של המשתמש. למשתמשים בעלי "היסטוריה מרשיעה", דהיינו, מספר הודעות מחוקות רב בקהילות השונות שהשתייכו אליהן, היה סיכוי רב יותר לספוג סנקציות בקהילות אחרות. יש עקומת למידה של מנהלי הקהילה את חברי הקהילה, ושל "ליבת הקהילה" את חברי הקהילה. לדעת מנהלים, פרופיל היסטורי הוא אינדיקציה טובה לחברים העשויים להיות בעייתיים. מדוע שהיסטוריה של משתמש תשפיע על מנהלי הקהילות לאכוף עליו הסדרה גם בפעולות עתידיות? ככל שקהילה בוגרת יותר, כלומר בעלת ותק וניסיון, ליבת הקהילה ומנהליה מציבים תבנית התנהגות ודמות לכל חבר, לפי הפעילות המצטברת בקהילה. בניית הפרופיל הווירטואלי היא חלק חשוב בתהליך ההסדרה העצמית של הקהילה. הנחת המנהלים היא שהתנהגות משתמש תהיה זהה גם בקהילות אחרות שהוא שייך להן. לכן, מרגע שהסתיימה עקומת הלמידה, המנהלים נוטים לטפל ביד קשה בחבר קהילה שנחשב "עושה צרות", והם יטו למחוק את הודעותיו, כלומר לצנזר אותו. כך, מנגנוני ההסדרה העצמית מבוססים בין השאר על משמוע המשתמש או צינזורו.

כדי להתגבר על כך יש משתמשים המעדיפים לנקוט אנונימיות.

בדרך כלל, קהילות מאפשרות לאורחים, מי שאינם רוצים להיות חברים בקהילה, להיות נוכחים וירטואלית בדיונים. במחקר התגלה כי הודעות ותוכן של אורחים הם בעלי סיכוי גבוה יותר להימחק, בהשוואה להודעות חברים בקהילה. התגלית המעניינת בעניין זה היא שרוב המשתמשים שנרשמים כאורחים, הם בעצם חברים בקהילה. כלומר, הם מעדיפים לפעמים להירשם בה כאורחים ולא להיכנס בכינוים הרגיל. בראיונות עם מנהלים גילינו שבקהילות (לא כל שכן קהילות ותיקות) רבים מהחברים מכירים זה את זה, ונפגשים לפעמים מחוץ למרחב הווירטואלי. אבל גם במקרים שההיכרות אינה פיזית, הם נוטים להכיר את האנשים והתנהגותם, דרכי מחשבתם ואישיותם הווירטואלית. אין זה חשוב אם הם יודעים את פרטיהם האמיתיים או לא. ככל שהקהילה ותיקה יותר, חבריה מוכרים יותר. שימוש בשם משתמש של "אורח" הוא בשבילם מסווה אנונימיות נוסף כלפי הקהילה, אנונימיות מפני הדמות הווירטואלית שהם מייצגים.

הדבר מאפשר להם חופש ביטוי גדול יותר, עם התייחסות מינימלית ללחץ קבוצתי וללא הסתכנות בנקמה. ועם זאת, הם עדיין יכולים להפיץ מידע העשוי להיות קריטי לקהילה ולהיות שותפים בדיון. החברים בקהילה מעדיפים להיות אורחים בעיקר כאשר דעותיהם לא מייצגות את הזרם המרכזי בה, ועשויות להיות פרובוקטיביות.

נראה לסיכום, שעקב מרחביו הווירטואליים, האינטרנט נסמך במידה רבה מאוד על הסדרה עצמית ועל שומרי סף האמורים לאכוף הסדרה זו. ההסדרה העצמית מבוססת על רמות גבוהות של הון חברתי בקהילות וירטואליות, אך גם על יכולת הפעלת סנקציות, במיוחד כאשר נוצרים חוקים ונורמות בקהילה בתהליך שנוצר מלמטה-למעלה. לכאורה, מגשים האינטרנט חזון דמוקרטי. מחקר זהיר וביקורתי שלו מגלה שפרוצדורות ההסדרה העצמית בו מהוות סכנה של ממש לדמוקרטיה. הסדרה עצמית מקדמת לרוב את קולו של הרוב, לא את קול המיעוט. לעתים קרובות, יכולה ההסדרה לעודד עליונות של קבוצות הגמוניות ולדכא באמצעות צנזורה קולות אחרים. קהילה וירטואלית שמקדמת נורמות מסוימות עשויה להיות יעילה מבחינה ארגונית, אך היא יכולה גם להפוך למרחב עוין מאוד למשתמשים שחושבים אחרת. התפיסה, שהאינטרנט מאפשר פלורליזם של קולות היא נאיבית.

מקורות:

Rheingold H. 2000. The Virtual Community: Revised Edition. The MIT Press: Cambridge, Mass

Barzilai-Nahon K. 2004. Gatekeepers and Gatekeeping Mechanisms in Networks, unpublished dissertation, Management of Technology and Information Systems Program. Tel-Aviv University: Tel-Aviv

ביבליוגרפיה:
כותר: מי שולט בקהילות וירטואליות?
מחברת: ברזילי נהון, קרין (ד"ר)
תאריך: 2004 , גליון 30
שם כתב העת: פנים : כתב עת לתרבות, חברה וחינוך
בעלי זכויות : הסתדרות המורים בישראל. הקרן לקידום מקצועי
הוצאה לאור: הסתדרות המורים בישראל. הקרן לקידום מקצועי
הערות לפריט זה:

1. ד"ר קרין ברזילי-נהון מבית הספר למידע באוניברסיטת וושינגטון.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית