הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > אסטרונומיה [מדעי החלל]
גליליאו צעיר בע"מ


תקציר
איך מודדים את הזמן? לאדם הקדמון, היום והלילה היו לקנה המידה הראשון למדידת זמן, והמחזוריות של עונות השנה הולידה את לוח השנה. על פי השמש או הירח נקבעו לוחות השנה הקדומים וגם הלוחות המוכרים לנו היום: הלוח הנוצרי, הלוח המוסלמי והלוח העברי.



כל הזמן שבעולם
מחברת: ענת בלזברג


מתי לאחרונה העפתם מבט בלוח השנה? האם אתם יודעים באיזה חודש מקבלים תעודות או מתי מתחיל החופש הגדול? והכי חשוב – עוד כמה זמן חל יום הולדתכם? • בעזרת לוח השנה אנו יכולים בקלות לחשב את הזמן, אך פעם זה לא היה כה פשוט... תשאלו את האדם הַקַּדְמוֹן

תּוֹדוּ שממש קשה להסתדר בלי לדעת מה השעה, איזה יום היום ובמיוחד - מתי יגיע סוף סוף יום ההולדת, נכון? ובכן, גם לאדם הַקַּדְמוֹן היה קשה להסתדר בלי זמנים ותאריכים. מר קַדְמוֹנִי לא ידע מתי לצאת לְצַיִד, גברת קַדְמוֹנִי לא ידעה מתי להגיש את ארוחת הצהריים והילדים הקַדְמוֹנִים בכלל לא ידעו מתי ללכת לבית הספר. בקיצור - בָּלָגָן אחד גדול! אז מה עושים? מכיוון שכלל עוד לא המציאו את השעון, היה צריך מר קַדְמוֹנִי לחפש כל מיני סימנים ושיטות שיעזרו לו לְחַשֵּׁב את הזמן. הוא חיפש וחיפש ולבסוף הביט מעלה ונחשו איזה שעון מצא שם... את השמש כמובן.

ואכן, השמש הפכה לשעון הראשון של בני האדם, שעון שפועל ללא צורך לכוון אותו ושאינו מתקלקל לעולם. וכך הפכו היום והלילה לקנה המידה הראשון למדידת זמן, ובתור התחלה - זה ממש הספיק לכולם.

שעת הכוכבים

במהלך הזמן למד האדם הַקַּדְמוֹן כי הַיְּמָמָה, שכוללת את היום והלילה, מורכבת אף היא מחלקים שונים. הוא הבין כי ניתן לקבוע מהי השעה ביום על פי מצב השמש בשמיים, ובלילה – על פי מצב הכוכבים. אם גם אתם תסתכלו לשמיים, ודאי תבחינו בכך שבשעות הבוקר המוקדמות השמש נמצאת בַּמִּזְרָח, בשעות הצהריים היא נמצאת במרכז השמיים ואילו בשעות אחר הצהריים היא שוקעת בַּמַּעֲרָב.

אותם הקַדְמוֹנִים אף הבחינו, כי בלילה הכוכבים בשמיים נעים בְּמַחְזוֹרִיּוּת קבועה. הם הוסיפו וחקרו ואפילו נשארו ערים כל הלילה כדי להבין מה בדיוק קורה שם בשמיים. מַסְקְנוֹתֵיהֶם היו מאוד מעניינות: בשמיים ישנה קבוצת כוכבים מיוחדת, "הַדובָּה הגדולה", שנעה בכל לילה סביב כוכב זוהר אחד - כוכב הַצָּפוֹן. במשך יְּמָמָה השלימו כוכבי "הַדובָּה הגדולה" סיבוב שלם סביב כוכב הַצָּפוֹן ובמשך הלילה - חצי סיבוב. תנועתם הקבועה של הכוכבים עזרה לקבוע מהי השעה גם בלילה.

365 ימים בשנה

אבל זה עוד לא הכל... בני האדם המשיכו להתעניין בטבע והבחינו, כי גם בעונות השנה קיימת מַחְזוֹרִיּוּת. הם מצאו שישנם הבדלים בין עונות השנה השונות - בחורף יורד שלג וגשם, באביב ובקיץ יש צמיחה. הם גם הבחינו כי עוברים פִּרְקֵי זְמַן קבועים יחסית בין עונה לעונה. לפרק הזמן שעבר מקיץ לקיץ (365 יממות) קרא האדם "שנה".

כבר לפני למעלה מ-3000 שנה ידעו הקַדְמוֹנִים כי ה-21 בְּיוּנִי הוא היום הארוך ביותר בשנה ולכן קבעו שיום זה ייקרא "ראש השנה" - היום שפותח שנה חדשה. ואם ייצא לכם לבקר פעם בְּאַנְגְּלִיָּה... כדאי שלא תְּפַסְפְסוּ את הַסְטוֹנְהַנְג'. זהו שָׂרִיד אַרְכֵיאוֹלוֹגִי ובו אבנים ענקיות שֶׁסְּדוּרוֹת במעגל. במרכזו של המעגל הוצב לוח אבן, שהיה מוּצָל תמיד בשעת הזריחה. רק ביום הארוך ביותר של השנה היו קרני השמש הראשונות נופלות עליו באופן ישיר וכך ידעו כולם כי החלה שנה חדשה. בתקופת התנ"ך, לעומת זאת, החלו את השנה החדשה בחודש נִיסָן, עם בוא האביב ותחילת עונת הפריחה.

שניים עשר ירחים

מסקנה נוספת, אליה הגיעו הקַדְמוֹנִים, הייתה, כי הירח משנה את צורתו מדי לילה, וכי בכל שלושים יום הוא מופיע במלואו. ליחידת הזמן החדשה הם קראו "חודש" או "יֶרַח". על פי הלוח העִבְרִי, עליו עוד נספר בהמשך, "חודש" הוא הזמן שבין מוֹלָד אחד של הירח למוֹלָד הבא שלו - וזה קורה כל 29 ימים וחצי. מכיוון שהשנה הייתה יחידה גדולה מדי, חישבו הקַדְמוֹנִים וגילו, כי 12 ירחים הם שנה שלמה. בשלב מאוחר יותר חולַּק גם החודש לארבעה חלקים קטנים יותר - השבועות. בתקופות מאוחרות יותר הבינו הָאַסְטְרוֹנוֹמִים הראשונים, כי היְּמָמָה היא בעצם הזמן שעובר עד שֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ משלים סיבוב אחד שלם סביב צירו, וכי החודש הוא הזמן שבו הירח מקיף את כַּדּוּר הָאָרֶץ.

הולדתו של לוח השנה

בתחילה נהגו הקַדְמוֹנִים לסמן את הימים והחודשים על מוטות עץ מיוחדים, ובתום 12 ירחים ידעו כי חלפה לה שנה. אולם, שיטה זו לא הייתה מספיק מדויקת, במיוחד לא עבור החקלאים שרצו לדעת מתי יהיה המועד הטוב ביותר לזריעה ובאיזו עונה צפויים לרדת גשמים. גם לא עבור הַמְּלָכִים, שהיו זקוקים ללוח מדויק יותר כדי שיוכלו לדעת באיזו עונה כדאי לצאת למלחמות והאם כבר הגיע זמן גְּבִיית הַמִּסִּים, ובטח שלא עבור כּוהֲנֵי הַדָּת שרצו לחגוג את החגים והמועדים בְּהֶפְרְשֵׁי זְמַן קבועים. אז מה עושים? ממציאים כְּלִי מְדִידָה חדש שבעזרתו ניתן לְחַשֵּׁב את הזמן במדויק... וכך נולד לו לוח השנה.

לוחות שנה קדומים

עמים רבים, במקומות שונים בעולם, ניסו לְפַתֵּחַ לעצמם לוחות שנה, כשהמשותף לכולם הוא חלוקת הזמן בהתאם לְמַחְזוֹרִיּוּת השמש, הירח או שניהם יחד. לוח שנה משוכלל ומדויק במיוחד ניתן למצוא אצל בְּנֵי הַמָאיָה שחיו בעבר בְּמֶקְסִיקוֹ. הלוח הַאצטְקִי שילב שלוש שיטות שונות לקביעת התאריך. הָאַרְכֵיאוֹלוֹגִים שחקרו את תרבות הַמָאיָה מצביעים על כך, שאחת מֵהַפִּירָמִידוֹת המפורסמות של בני הַמָאיָה בנויה מ-365 מדרגות אבן ושימשה למעשה כלוח שנה. גם למצרים הקַדְמוֹנִים, שהצטיינו בָּאַסְטְרוֹנוֹמְיָה, היה לוח שנה משלהם. הַמִּצְרִים הבחינו בכך שֶׁנְּהַר הַנִּילוּס גּוֹאֶה בזמן קבוע, לאחר שכוכב סִירְיוּס מופיע בשמיים. על סמך עובדה זו, החלו הַמִּצְרִים ליצור לוחות שנה משלהם. לוח השנה הַמִּצְרִי הִתְבַּסֵּס על תנועת השמש והכוכבים והיה בשימוש במשך דורות רבים. כְּשֶׁמִּצְרַיִם נכבשה, בתקופת הָאִימְפֶּרְיָה הָרוֹמִית (בשנת 46 לִפְנֵי הַסְּפִירָה), החליט הַקֵּיסָר הָרוֹמִי יוֹליוֹס קֵיסָר להשתמש בלוח הַמִּצְרִי כלוח הרשמי של הָאִימְפֶּרְיָה. שמו של לוח השנה שונה ל"לוח הַיּוּליָאנִי" והפך נפוץ מאוד ברחבי הָאִימְפֶּרְיָה הָרוֹמִית.

בעקבות הירח והשמש

אבל זה לא סוף הסיפור. בשנת 1582 הוחלף הלוח הַיּוּליָאנִי בלוח הַגְּרֶגוֹרְיָאנִי בידי הָאַפִּיפְיוֹר גְרֶגוֹרְיוֹ ה-13, והפך ללוח הַנּוֹצְרִי, אותו כולנו מכירים כיום. הלוח הַנּוֹצְרִי מבוסס על השמש, כלומר על הזמן שבו מקיף כדור הארץ את השמש. הַנּוֹצְרִים החלו לספור את השנים מיום הולדתו של יֶשוּע (הַמָּשִׁיחַ על פי הדת הַנּוֹצְרִית), ומציינים את תחילתה של שנה חדשה ב-1 בְּיָנוּאָר. הַמּוסְלְמִים, לעומתם, מְבַסְּסִים את לוח השנה שלהם על תנועת הירח, ומתחילים לספור את מִנְיַן השנים מֵהַהִגְ'רָה, שהיא הַהֲגִירָה של מוּחַמַד הנביא לעיר מֶדִינָה, שלפי האמונה התרחשה בשנת 622 לספירה הַנּוֹצְרִית. הלוח הַאִיסלְמִי הוא לוח מעט מבלבל, כיוון שהוא מתבסס על מחזור הירח בלבד. בלוח זה, היום הראשון בכל חודש נקבע רק כשרואים את הירח בשמיים, ולכן התאריך של תחילת החודש אינו מדויק. כתוצאה מכך, החגים הַאִיסלְמִיים לא חלים אף פעם בתאריך קבוע. חג הָרַמַדָאן, למשל, יכול לחול פעם בקיץ ובפעם בחורף, וזה ממש מבלבל. המּוסְלְמִים אומנם מדפיסים לוחות שנה, אך אלה יכולים בהחלט להשתנות במהלך השנה, אם במקרה הירח יחליט שלא להראות את עצמו בתאריך המסוים.

שנת הקוף

אַגָּדָה סִינִית עתיקה מספרת, כי הלוח הַסִּינִי הומצא כבר בשנת 2637 לִפְנֵי הַסְּפִירָה, שזה בהחלט לפני הרבה מאוד זמן. הלוח הַסִּינִי העתיק דומה ללוח הָעִבְרִי מכיוון שגם הוא מתבסס על מחזורי השמש והירח. אולם, חלוקת השנים היא מיוחדת וציורית מאוד. הַסִּינִים לא מְמַסְפְּרִים את השנים בְּסֵדֶר עוֹלֶה. לכל שנה בלוח הסִינִי יש שם מיוחד, כמו "שנת הַדְּרָקוֹן", "שנת העכבר", "שנת הקוף" ועוד. השנים חוזרות על עצמן בַּמַּחְזוֹר של 60 שנה. תחילת החודש אצל הסִינִים נקבעת על פי היום הראשון שבו הירח "שחור". כלומר היום בו לא רואים כלל ירח בשמיים. הלוח הסִינִי העתיק משמש לקביעת מועדים של חגים ואירועים מסורתיים כמו פֶסְטִיבָלִים, אולם, בחיי היומיום משתמשים גם הסִינִים, כמו רוב העולם, בלוח הַנּוֹצְרִי.

ואחרון חביב - הלוח העִבְרִי

הלוח העִבְרִי שלנו, שהוא הלוח הרשמי של מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, הוא לוח עתיק מאוד והיה בשימוש כבר בתקופת התנ"ך. הלוח העִבְרִי אושר סופית על ידי הַסַּנְהֶדְרִין בערך בשנת 359 לספירה. הלוח, שמשתמש הן בירח והן בשמש, מחולק ל-12 חודשים, שנקבעים על פי תנועת הירח, ומחזור שנה שנקבע בהתאם לתנועת כדור הארץ סביב השמש. השנים בלוח העִבְרִי נִמְנוֹת מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם, שלפי האמונה אירעה בשנת 3761 לִפְנֵי הַסְּפִירָה.

בלוח העִבְרִי הקדום לא היו לחודשי השנה שמות אלא רק מספרים. שמות חודשי השנה, כפי שאנו מכירים אותם כיום, הגיעו למעשה יחד עם שָׁבֵי צִיּוֹן מִבָּבֶל לפני כ-2500 שנה. חודש תַּמּוּז, למשל, נקרא על שמו של אֵל הַפְּרִיחָה וְהַפִּרְיוֹן הַבָּבְלִי, שעל פי האמונה מת בתחילת כל קיץ ושב עם בוא הגשמים. עד כאן הכל נראה בסדר, נכון? ובכן, לא ממש... מכיוון שאורכה של שנת הַלְּבָנָה הוא 354 יום ואורכה של שנת השמש הוא 365 יום, נוצר פער של כ-11 יום בין ספירה אחת לשנייה. חז"ל הבינו, כי אם לא יתקנו את הַפַּעַר בימים - לוח השנה פשוט "יתקלקל"... ויום אחד פשוט נגלה שחודש ניסן ברח לנו לקיץ ולא נוכל לחגוג את החגים בזמן. אז מה עושים? מְעַבְּרִים את השנה.

שנה מעוברת... יש דבר כזה

מהי שנה מְעובֶּרֶת? ובכן, שנה מְעובֶּרֶת היא שנה ש"נולד" לה חודש נוסף - אֲדָר ב'. כדי לגשר על הפער שבין שנת הַלְּבָנָה לשנת החמה, החליטו חֲכָמֵינוּ לאמץ את שיטת הָעִיבּוּר. בימי התנ"ך, כשעדיין לא היה לוח שנה מסודר וקבוע, נערך העיבור לאחר שֶׁהִצְטַבֵּר פער של חודש בדיוק בין שנת הירח ושנת השמש. את החודש הנוסף הוסיפו לחודש אֲדָר, שהיה האחרון בספירת החודשים בזמן ההוא. כיום מופיעה שנה מְעובֶּרֶת בערך כל ארבע שנים. לשנה המְעובֶּרֶת יש 13 חודשים, בניגוד לשנה רגילה שבה יש 12 חודשים.

גם אצל הַנּוֹצְרִים קיימת שנה מְעובֶּרֶת, מכיוון שהשנה הַשִּׁמְשִׁית ארוכה בכמה שעות מ-365 הימים שמסומנים בלוח. אז מה עשו הַנּוֹצְרִים? הם החליטו שבכל 4 שנים יוסיפו יום אחד לשנה, והשנה המְעובֶּרֶת תהיה בעצם בת 366 ימים. את היום הנוסף הם מוסיפים תמיד לחודש פֶבְּרוּאָר. ומכיוון שלפי הלוח הַנּוֹצְרִי שנת 2004 מסתיימת לה ממש עכשיו - נאחל לכולכם שנה אזרחית מוצלחת.

ביבליוגרפיה:
כותר: כל הזמן שבעולם
מחברת: בלזברג, ענת
תאריך: ינואר 2005 , גליון 12
שם כתב העת: גליליאו צעיר : ירחון לילדים סקרנים
עורכת הכתב עת: פרידמן, מירית
בעלי זכויות : גליליאו צעיר בע"מ
הוצאה לאור: גליליאו צעיר בע"מ
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית