בגיל 12 כבר קרא מחזות של שייקספיר והכיר היטב את כתבי דארווין, ובגיל 16 הגה את המצאתו הראשונה • אָדִיסוֹן המציא מעל אלף פָּטֶנְטִים שונים, אך הבולטת בהם היא ללא ספק נורת החשמל • על המדען שהכניס קצת אור לחיינו
דמיינו לעצמכם את העולם ללא נוּרוֹת הַחַשְׁמַל. עולם שבו כְּשֶׁהָעֶרֶב יורד אתם לא יכולים לקרוא, לשחק או אפילו לראות את פני האנשים איתם הייתם מדברים. אתם יכולים, אומנם, להדליק עֲשָׁשִׁית נֵפְט, אך זה רק חצי פתרון: אוֹרָהּ קלוש והיא מפיצה עשן ופיח. לא נעים במיוחד. עכשיו דמיינו, שאין גם דרך להקליט מוסיקה. במקום לשמוע כל הזמן את המוסיקה שאתם אוהבים, כמו היום, אתם צריכים להסתפק בִּלְפַזֵּם אותה לעצמכם או לחכות חודשים עד שלהקה תגיע להופעה בְּעִירְכֶם. זה יכול היה להיות עולם ממש לא כֵּיפִי, נכון? אולם, למרבה המזל, בשנת 1847 נולד אדם בשם תּוּמַס אֶלְווה אָדִיסוֹן, שהפך את החיים שלנו להרבה יותר נחמדים. אָדִיסוֹן היה ממציא דגול, שהמציא בין היתר את נורת החַשְׁמַל, את מכונת ההקלטה הראשונה ועוד המון דברים. על שמו של אָדִיסוֹן נרשמו לא פחות מ-1093 פָּטֶנְטִים שונים!
אָדִיסוֹן נולד בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית, ובילה את רוב שנות ילדותו בִּמְדִינַת מִישִׁיגֶן. הוא היה ילד מאוד פעיל וסקרן, שֶׁהִרְבָּה לשאול את המבוגרים איך דברים שונים עובדים. בגיל שבע החל ללכת לבית ספר, אך לאחר 12 שבועות בלבד סולַּק מהלימודים - המורה פשוט לא הצליח להתמודד עם הילד הסקרן וחסר המנוחה, שבנוסף לכל גם סבל מבעיות שמיעה. אמו של אָדִיסוֹן, נָנְסִי, מורה לשעבר, התחילה לְחַנֵּךְ את בנה בבית. הילד הפיקח למד במהירות ובגיל 12 כבר הספיק לקרוא את כל כִּתְבֵי שׁיְקְסְפִיר וְדַארווין, כמו גם ספרי היסטוריה, מדע ושירה רבים. עד סוף ימיו המשיך אָדִיסוֹן ללמוד בכוחות עצמו והוא מעולם לא ביקר במוסד הַשְׂכָּלָה כלשהו.
הילד העקשן הצליח לשכנע את הוריו כי למרות גילו הצעיר הוא בָּשֵׁל לצאת אל העולם הגדול והחל למכור ממתקים ופירות על הרכבת שנסעה בין מִישִׁיגֶן לְדֶטְרוֹיְט. את שעות הפנאי שלו העביר בספריה העירונית. בגיל 14 ייסד עיתון, אותו הדפיס באחד מקרונות הרכבת. מהכסף שהרוויח בנה אָדִיסוֹן מַעְבֶּדֶת כִימְיָה במרתף ביתו. הוא אִחְסֵן חלק מהחומרים הַכִימִיִּים ברכבת, אך לרוע המזל, במהלך אחת מהנסיעות, הִתְלַקֵּחַ אחד מהם - וקרון שלם עלה באש. אָדִיסוֹן פוטַּר מעבודתו ונאלץ להפסיק את הוצאת העיתון. הוא המשיך להסתובב בתחנת הרכבת, ויום אחד הציל את בנו של מנהל התחנה, ששוטט על פַּסֵּי הַמְּסִילָּה, מרכבת שכמעט דרסה אותו. כאות תודה לימד אותו המנהל את רְזֵי הַטֶּלֶגְרַפְיָה וכך, בגיל 15, התחיל אָדִיסוֹן לעבוד כמפעיל תַּחֲנַת טֶלֶגְרָף. הוא נדד בין תחנות שונות ברחבי אַרְצוֹת הַבְּרִית, כשהוא מנצל את הַמִּכְשׁוּר בכל תחנה כדי לערוך להנאתו ניסויים בְּאֶלֶקְטְרוֹנִיקָה וחַשְׁמַל. בגיל 16 הציג את המצאתו הראשונה: מְכוֹנָה שֶׁתִּרְגְּמָה לְאַנְגְּלִית באופן אוטומטי הודעות טֶלֶגְרָף שנשלחו בְּקוֹד מוֹרְס.
לאחר כמה שנות נדודים החליט אָדִיסוֹן לְהִשְׁתַּקֵּעַ במקום אחד, ועבר להתגורר בְּבּוֹסְטוֹן, שבאותה תקופה היוותה את הַמֶּרְכָּז הַטֶּכְנוֹלוֹגִי וְהַמַּדָּעִי של אַרְצוֹת הַבְּרִית. הוא עבד בחברת הטֶלֶגְרָף "וּוֹסטְרַן יוניוֹן" ובמקביל המשיך לפתח המצאות. בגיל 22 הוא הוציא את הפטנט הראשון שלו: מכונה אוטומטית להצבעה בְּבֵית הַנִּבְחָרִים. אבל, נבחרי הציבור דחו את ההצבעה, ואָדִיסוֹן הבין דבר חשוב מאוד: "לעולם לא אֲבַזְבֵּז יותר את זמני על המצאות שאנשים לא ירצו לקנות". הוא נשבע - וקיים. בְּבּוֹסְטוֹן פגש אָדִיסוֹן אנשים שלימדו אותו רבות על חַשְׁמַל ואלקטרוניקה, אך הוא בקושי הצליח לְהִתְפַּרְנֵס, והחליט לחפש את מזלו בִּנְיוּ יוֹרְק. כשהגיע לעיר הגדולה היה חֲסַר כָּל, אך מהר מאוד מצא עבודה כְּטֶכְנַאי וכרגיל המשיך לערוך ניסויים בזמנו הפנוי. כעבור זמן קצר הצליח לשפר את המכונות בחברה בה עבד, ומכר את הפטנט תמורת 40 אלף דולר - סְכוּם עָתֵק בזמנו. אָדִיסוֹן המשיך לפתח המצאות ובשנת 1876, כשהוא בן 29 בלבד, ייסֵּד מַעְבֶּדֶת מֶחְקָר עצמאית בעיר נְיוּאַרְק, שליד נְיוּ יוֹרְק. כעבור זמן קצר הפכה למעבדת המחקר המדעי הגדולה ביותר בעולם. במעבדה זו פותחו במהלך השנים מאות פטנטים שנרשמו על שמו של אָדִיסוֹן, למרות שֶׁלַּמַּדְּעָנִים וְהַמְּהַנְדְּסִים שעבדו תחתיו היה חלק לא פחות חשוב, ולעתים אף יותר חשוב, בפיתוחם. אולם, אָדִיסוֹן היה זה שחשב על הרעיונות, נתן את הכסף ושיווק את המוצרים בְּכִישָּׁרוֹן גְּאוֹנִי - וכך היה זה הוא שֶׁגָּרַף את כל הַתְּהִילָּה (אך אל תבינו לא נכון - גם לאָדִיסוֹן עצמו, שהיה גאון טֶכְנִי, היה חלק עצום בפיתוח ההמצאות). שנה לאחר שפתח את מרכז המחקר, הציג אָדִיסוֹן את הַפוֹנוֹגְרָף - המכשיר הראשון בעולם שֶׁאִפְשֵׁר הקלטה והשמעה של קולות. הקולות הוקלטו על גָּלִיל מצופה שַׁעֲווה ובהקלטה הראשונה שנעשתה אי פעם אפשר היה לשמוע את אָדִיסוֹן שר שיר ילדים. שנה לאחר מכן הציג את הפיתוח הידוע ביותר שלו - נורת החַשְׁמַל. אָדִיסוֹן לא המציא את הנורה - מדענים רבים אחרים שקדו על פיתוחה בִּזְמַנּוֹ - אך הוא היה הראשון שהצליח לפתח נורה שאפשר היה לסמוך עליה והייתה זולה מספיק כדי להיות מְשׁווֶקֶת בְּאופֶן מִסְחָרִי. נורה, לעומת זאת, לא שווה כלום אם היא לא מחוברת לחַשְׁמַל, וכאן נכנסת לתמונה המצאה נוספת של אָדִיסוֹן, שלדעת רבים נחשבת להמצאה החשובה ביותר שלו. בשנת 1883 הוא חָנַךְ ביישוב בְּרוֹקְטוֹן שבמדינת מֶסֶצ'וּסֶטְס את תחנת הכוח הראשונה בעולם, פְּרִי פִּיתּוּחוֹ. זו הייתה הפעם הראשונה בה הוקמה תחנת כוח אמינה ויעילה, שהצליחה לְסַפֵּק חַשְׁמַל במחיר סביר ליישוב שלם. על בסיס התכנון של תחנה זו נבנו כל שאר תחנות הכוח בעולם, ששינו לחלוטין את אורַח הַחַיִּים של הָאֱנוֹשׁוּת. אָדִיסוֹן לא נח על זֵרֵי הַדַּפְנָה והמשיך להמציא ללא לְאוֹת: הוא הציג פיתוחים רבים בתחום הָרַדְיוֹ, הַקּוֹלְנוֹעַ וְהַטֶּלֶפוֹן, הגה שיטת בנייה חדשנית בעזרת יְצִיקַת בֶּטוֹן, ניסה את מזלו בִּכְרִיית בַּרְזֶל (ונכשל) ואפילו גילה בטעות תופעה חַשְׁמַלית, שהייתה הבסיס לפיתוח האלקטרוניקה המודרנית ולהמצאת מָסַךְ הַטֶּלֶוִיזְיָה.
אָדִיסוֹן מת בשנת 1931 והוא בן 84. העולם אותו עזב היה שונה מאוד מהעולם לתוכו נולד - ואפשר לִזְקוף חלק לא מבוטל מהשינוי הזה לזכותו.
רוצים לדעת עוד?
הביוגרפיה של תומס אָדִיסוֹן
