הסדרי נגישות
עמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > היסטוריה של מדינת ישראל > ביטחון מלחמות ושלום
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכיתישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים


תקציר
במאי 1948 הפכה ה"הגנה" לצה"ל ושני ארגוני המחתרת: האצ"ל והלח"י, הסכימו להתפרק והצטרפו לצה"ל. על התהליכים שהובילו להקמת צה"ל ומדיניותו של דוד בן גוריון.



כח המגן טרום צה"ל : עד הקמת המדינה (נוב' 1947 – מאי 1948)
מחברים: חיה רגב; ד"ר אביגיל אורן


מארגוני מחתרת לצבא לאומי

בתקופת המנדט פעלו בצורה מחתרתית שלושה ארגונים צבאיים: ההגנה, האצ"ל והלח"י. משלושתם היה ארגון ההגנה הגדול ביותר והיה מזוהה עם מפלגות הפועלים.
מאז דצמבר 1946 כיהן ד' בן-גוריון כאחראי לענייני ביטחון בוועד הפועל הציוני. בתפקידו זה הבין כי כל שינוי במעמד המדיני של ארץ-ישראל, כמו למשל סיום השלטון המנדט הבריטי, יביא לעימות עם הערבים. לכן, לאחר החלטת החלוקה, הושקע מאמץ מיוחד ברכישת נשק. אולם, בשל הנוכחות הבריטית בארץ, ניתן היה להביא את הנשק לארץ רק לאחר ההכרזה על המדינה. בעקבות ההכרזה הוגדל גם התקציב לענייני ביטחון, שכן פלישת מדינות ערב חייבה גיוס חיילים ורכישת נשק ותחמושת נוספים. לאחר הכרזת המדינה 25.5.48 הפכה ה"הגנה" לצה"ל, ושני ארגוני המחתרת: האצ"ל והלח"י, הסכימו להתפרק והצטרפו לצה"ל. מאוחר יותר פורק הפלמ"ח, שהיווה עד אז מסגרת נפרדת בתוך צה"ל.

הפיקוד על הצבא (דצמבר 1947)

כדי לקיים קשר בין הגוף המדיני של היישוב – הנהלת הסוכנות – לבין הגוף הצבאי המרכזי – "ההגנה", הוגדר תפקיד של ראש מפקדה ארצי (רמ"א). תפקיד הרמ"א היה להעביר את הנחיות הסוכנות למפקדה הארצית. הרמטכ"ל היה זה שהעביר לצבא את הוראות הביצוע. מיוני 1947 תפקד ישראל גלילי כרמ"א. פעולותיו התרחבו מאחר שהרמטכ"ל דאז, יעקוב דורי, היה חולה.
לדעת בן-גוריון, היה מקום רק לתפקיד אחד של מתאם בין הזרוע המדינית לבין הזרוע הצבאית. כנראה, על שיקול זה השפיעה גם העובדה שישראל גלילי היה ממייסדי מפלגת פועלים חדשה – מפ"ם, שהייתה יריבה פוליטית למפא"י – מפלגתו של בן-גוריון.
לפיכך, במאי 48 ביטל בן-גוריון את תפקיד הרמ"א.
גלילי קיבל עליו את הדין, אך ראשי הפיקוד הצבאי וכן אישים במערכת הפוליטית התנגדו לצעד זה. בשל ההתנגדות החזקה נאלץ בן-גוריון להחזיר את ישראל גלילי לתפקיד הביטחוני. בתפקיד זה פעל עד לפרישתו מן הצבא ביולי 1948.

הלוחמים היהודים (1947)

בנובמבר 1947 הכוח הצבאי של היהודים היה קטן אך היה מגוון וכָלל את:
• אנשי ה"הגנה" – 50,000 איש. היו ביניהם אנשי פלמ"ח (פעלו בעיקר בהגנה על הדרכים), אנשי חי"ם (חיל מתנדבים, שפעלו בעיקר בהגנת היישובים), אנשי חי"ש (פעלו בליווי שיירות, שָֹמוּ מארבעים לכוחות ערביים והגנו על יישובים מבודדים), וכן היו אנשי פַּליָ"ם ואנשי שירותים.
• אנשי האצ"ל – 4,000 איש.
• אנשי הלח"י – 400 איש.
חלק מהאנשים שהצטרפו לארגונים אלה היו 25,000 משוחררי הצבא הבריטי.

מדיניות הגיוס, שנקטה מועצת-העם, הגדילה את מספר הלוחמים. במהלך המלחמה נוספו ללוחמים אנשי גח"ל (גיוס חוץ-לארץ) – 20,000 עולים חדשים וכ-3,000 אנשי מח"ל (מתנדבי חוץ-לארץ). הצבא גדל פי שניים, עד שבשלבים הסופיים של המלחמה הגיע ל-100,000 איש.

גיוס האוכלוסיה

מחלקה לגיוס צעירים לפעילות צבאית הוקמה במסגרת "ההגנה" באוקטובר 1947. את צווי הגיוס פרסמו הסוכנות היהודית והוועד הלאומי. בעקבות הפרסום של צו הגיוס הוסכם, לאחר תביעה של מפלגת "אגודת ישראל", כי נשים בגיל הגיוס, שתבקשנה פטור מטעמי דת, תשוחררנה משירות צבאי. בתוך מספר חדשים מאז פרסום הצו (בינואר 1948) התייצבו יותר מ-70% ממחויבי הגיוס. אחוז גבוה זה נבע מלחץ במקומות העבודה ומלחץ חברתי להתגייסות.
בפברואר פורסם צו גיוס נוסף, שהתייחס לגילאי 25-17 החיים בחו"ל, ובמארס היה כבר צורך לגייס אנשים מבוגרים יותר (גילאי 26-33).

על מדיניות בן גוריון (מרס 1948)

"חשיבותו הסגולית של בן-גוריון היתה בהכרה כי החלטת העצרת יוצרת מסגרת בלבד, וכי ההכרעה בפועל תיפול בארץ, במאבק בין הכוחות במקום. הוא לא סמך על ועדת ביצוע וכוחות צבאיים של האו"מ, ועמד בראש המאמץ של הפיכת ה"הגנה" לצה"ל תוך כדי המלחמה. זו היתה שעתו הגדולה ביותר. במרס 1948, עמד היישוב על עברי פי פחת, כאשר דרכים נחסמו ויישובים נותקו. ירושלים באה במצור. שיירות אבדו בדרך לגוש-עציון ובגליל המערבי. נוכח התנגדות הערבים – נסוגה ארצות-הברית, במרס, מתכנית החלוקה והקמת מדינה יהודית, והציעה במקומה "נאמנות".

באותם הימים הכריז בן-גוריון: "אנו המכריעים בגורל הארץ. אנו הנחנו המסד למדינה היהודית, ואנו נקים אותה. העיקר שנדע ברורות מה אנו רוצים – ונפעל ללא רתיעה בהתאם לרצונו ההיסטורי של עמנו. "בן-גוריון דרש מן היישוב לשעבד את כל כוחו ודפוסי ארגונו לעניין אחד – הביטחון. ריכוז כוחות גדול שההגנה לא ידעה כמותו היטה באפריל 1948 את הכף במערכה עם ערביי ארץ-ישראל, אולם לפני היישוב ניצבה המערכה עם מדינות ערב."

© מתוך: קולת, ישראל. ברוורמן, נורית, ביבר, יהואש (עורכים).
(1983). דוד בן גוריון. ירושלים : מרכז ההסברה – שירות פרסומים.

בעיות חימוש במבצע נחשון (אפריל 1948)

י' אבידר, שהיה אחראי בנושאי הספקה, מתאר את "מבצע נחשון" מנקודת מבטו:

"לשם חימושם של הגדודים והיחידות האחרות שהוקצו 'למבצע נחשון' בכמויות סבירות, היה עלי ל'הפשיט' את החטיבות האחרות ממחצית חימושן, שהיה דל במלאו הכי, ולרכזו למבצע.
כאשר יצא מלשכתי מפקד חטיבת 'קרייתי' בארבע לפנות בוקר, היה חיוור כסיד, שכן נאלצתי להעביר מחטיבתו את מרבית הרובים והמקלעים, ולהשאיר ברשותו את רובי הנוטרים וחימוש נוסף כלשהו בלבד...
לאושרנו הגיע באותו לילה... המטוס המיוחל הראשון של "בלק 1" (הכינוי למבצע הטסת הנשק מצ'כוסלובקיה ארצה), ובו המשלוח הראשון של הנשק הצ'כי. מבֶּטֶן המטוס פורקו, באישור לילה 200 רובים ו-40 מקלעים קלים עם תחמושת 7.92 מ"מ.
למחרת היום עמדה להגיע אוניית-הרכש "נורה", שנשאה עמה את החלק העיקרי של הנשק הצ'כי: 4,300 רובים ו-200 מקלעים קלים, ועמם כחמישה מיליון כדורים."

© מתוך: אבידר, יוסף (1970). בדרך לצה"ל : זכרונות.
תל אביב : מערכות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור.

הערכת מצב של בן גוריון (17.4.48) – מבצע נחשון

‏‏הסיבוב השני: דיווח של ד' בן-גוריון לשליחי הרכש

17.4.48

אם ביהודה ובעמק שונה המצב לטובה – ואנו שלטים – קרי שולטים בהרי ירושלים, הרי זה הודות למשלוח הראשון שקיבלנו. אויבינו בדרך כלל נחלו תבוסה, ונדמה לי שהסיבוב השני נגמר כסיבוב הראשון: כשידינו על העליונה. הסיבוב הראשון: התגרות ערביי ארץ-ישראל, הסיבוב השני: כנופיות חוץ.
הדבר שעומד לבוא לפי הגיון הדברים הוא אחד משני אלו:
1. או שבווין ינחיל לליגה ניצחון פוליטי בעזרת אמריקה.
2. או שהליגה תשלח צבא סדיר לגול את חרפת כישלונם, ושוב בתמיכת אנגליה. איני חושש כל-כך למזימות המתרקמות באו"ם, אלא לעיכוב המשלוחים. ציוד קל וכבד, בהקדם, באוויר, בים – זהו עיקר העיקרים...

חזק ואמץ
ד.ב.ג.

רכש נשק בחו"ל (אפריל 48)

‏‏

מכתב של ד' בן-גוריון אל העושים בעבודת רכש של נשק ותחמושת בחו"ל:

הדורון (*) הגיענו בימים של מתיחות ולחץ קשים ביותר: לאחר מהלומת עציון, נתרכז הלחץ על קו התחבורה לירושלים... ימים אחדים לפני שהגיענו הדורון, החלטנו להתאכזר ולהפקיע כלים מהיישובים. 600 כלים הופקעו לטובת היחידה המרוכזת (**) לצורך המערכה על ירושלים...
מברקו של בן (***) על קיצה של הישמעלית (****) עודד.
מסור יישר כוח לעושים במלאכה.

==========================================

* הדורון – הנשק שהגיע באנייה "נורה" תחת שכבות של בצל ותפוחי-אדמה: 200 מקלעים, 4500 רובים וכ-5 מיליוני כדורים. כמו כן, במבצע "בלק", שבו הובאו במטוס מצ'כוסלובקיה 40 מקלעים, 200 רובים ו-150,000 כדורים.
** היחידה המרוכזת – ריכוז לוחמי פלמ"ח וחי"ש למבצע נחשון.
*** בן – כינויו של מוניה מרדור, שעסק בניסיונות לפגוע ברכש של מדינות ערב.
**** הישמעלית – כינוי לאנייה "לינו", שנשאה נשק למדינות ערב והוטבעה ביוזמת אנשי ה"הגנה" באיטליה.

פיתוח נשק ותחמושת מייצור מקומי – ה"סטן"

המחסור בנשק ותחמושת והבעיות הקשות הן ברכישתו בחו"ל (לא כל המדינות היו מוכנות למכור נשק להגנה) והן בהברחתו לארץ (הבריטים אסרו על אחזקת נשק והבאת נשק לארץ) תרמו לפיתוח נשק ותחמושת מייצור מקומי ע"י ארגון התע"ש של ההגנה. הייצור היה בתנאי מחתרת ונשמרה חשאיות מלאה. אחד מכלי הנשק שפותחו ויוצרו היה ה"סטן", תת מקלע בריטי במקורו, שהוחל בייצור מקומי שלו על מנת לצייד את כוחות ההגנה. במקביל ליצור הנשקים היה צריך לייצר גם תחמושת עבור כלי הנשק וכך הוקם גם מפעל לייצור תחמושת בהיקף גדול במכון "איילון" בגבעת הקיבוצים ליד רחובות הוקם מפעל תת קרקעי סודי ליצור תחמושת. בדומה לפיתוח זה פותחו ויוצרו אמצעי לחימה נוספים להגנה אחד המפורסמים שבהם היה הדוידקה.

© סילפין, אלון (2004).

כוחה של הדווידקה (אפריל 48)

המלחמה והמחסור החמור בנשק עודדו בעלי יוזמה ותושייה להמצאות פרטיות. במיוחד התפרסם בכך דוד ליבוביץ, מראשיו וממייסדיו של התעש במחתרת, שעוד בעבר תרם רבות בתחום זה...
הניסיון הראשון נערך בחולון: פגז, שמשקלו 37 ק"ג, נורה בהצלחה. מיד ניתנה הוראה להכנת שתי מרגמות נוספות. כחודש ימים לאחר מכן, בב' באדר ב' תש"ח (13.3.48) הן הופעלו לראשונה בחזית אבו-כביר. בנוסף להרס הרב, שגרמה התפוצצות חומרי-הנפץ, נשמע קול רעם אדיר. "הערבים עזבו את העמדות ואת הבתים", מספר ליבוביץ, "ואז התכנסו חברינו ופוצצו את כל האובייקטים שסומנו – וכולם חזרו בריאים ושלמים"... הוטל על ליבוביץ להכין "מרגמות דוד", או כפי שנודעו בפי הלוחמים, "דווידקות", לצורכי כל החזיתות. ביצוע הייצור נמסר לתעש חוץ.
בב' בניסן (11 באפריל) פעלה ה"דווידקה" לראשונה מחוץ לתחום תל-אביב, בעת כיבוש קולוניה בדרך לירושלים.
לאחר מכן, רעמו ה"דווידקות" בהר כנען שבצפת, בחיפה ובירושלים. השפעתה הפסיכולוגית של ה"דווידקה" עלתה על כוח ההרס שלה, ובין הערבים פשטו שמועות, על נשק סודי חדש, על "פצצה מעופפת" ועל "פצצות אטום", שהגיעו לידי היהודים...

© מתוך: עברון, יוסף (תש"ם). התעשייה הביטחונית בישראל. תל-אביב : משרד הביטחון - ההוצאה לאור.

קראו עוד:

התארגנות צה"ל
הקמת צה"ל - לאחר הקמת המדינה
צה"ל בשנתו הראשונה - לאחר מלחמת העצמאות



אל האסופה הקמת המדינה ושנותיה הראשונות3

ביבליוגרפיה:
כותר: כח המגן טרום צה"ל : עד הקמת המדינה (נוב' 1947 – מאי 1948)
שם  התקליטור: הקמת המדינה ושנותיה הראשונות
מחברים: רגב, חיה ; אורן, אביגיל (ד"ר)
תאריך: 1995
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; ישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים; אוניברסיטת תל אביב. בית ספר לחינוך. המעבדה לטכנולוגית ידע
הערות: 1. ריכוז פרוייקט: חיה רגב, מנהלת אגף לימודי חברה, האגף לתכניות לימודים, משרד החינוך התרבות והספורט.
ד"ר אביגיל אורן, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב.
2. אפיון הסביבה הלימודית ופיתוח קובץ מידע: ד"ר אביגיל אורן, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב.
3. ייעוץ מדעי: ד"ר נתנאל לורך, הקמת המדינה ומלחמת העצמאות. ד"ר דן גלעדי, עלייה וכלכלה בשנות החמישים. ד"ר מרדכי בראון וד"ר זכי שלום, מדיניות חוץ ובטחון בשנות החמישים.
4. לאור העלאת החומרים לאינטרנט נוספו קטעי קישור שנכתבו ע"י אלון סילפין.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית