הסדרי נגישות
עמוד הבית > אמנויות > אמנויות הבמה
עופרים


תקציר
סיפורו של אדיפוס המלך, גיבור הטראגדיה היוונית העתיקה שנכתבה ע"י סופוקלס.



אדיפוס המלך
מחברת: שרונה גורי


גיבור הטראגדיה הזאת הוא אדיפוס, בנם של ליוס מלך תבי ויוקסטה. האוראקל של העיר דלפי חוזה, כי בנו של המלך יקום להורגו ועל כן מצווה המלך על אחד ממשרתיו להעלות את תינוקו, בן ימים אחדים, על ההר קיתריון ולהרגו. ליבו של העבד לא מניח לו לעשות כן, הוא מרחם על הפעוט ולא הורג אותו. תחת זאת הוא דוקר את שתי רגליו ומפקיר אותו לנפשו. רועה צאן מוצא את התינוק העזוב ומביא אותו לפוליבוס, מלך קורינתוס. זה האחרון מאמץ את התינוק לבן וקורא לו אדיפוס (נפוח הרגלים, על שם המום שהוטל בו). המלך לא מגלה לבנו המאומץ איך הגיע לארמונו.

אדיפוס גדל ולימים מגלה לו האוראקל כי נגזר עליו לרצוח את אביו ולשאת את אימו לאשה. אדיפוס האמין שאביו הוא פוליבוס ולכן הוא בורח מעירו, קורינתוס, כדי להתחמק מן הגורל שיועד לו. הוא שם פעמיו לעבר תבי. בדרך הוא פוגש זקן נישא על ידי שני משרתים שמתייחסים אליו ביהירות רבה. אדיפוס הורג אותם ואת אדונם, מבלי לדעת שאת אביו שלו הוא הורג. בהמשך דרכו נתקל במפלצת בעלת גוף אריה, כנפי ציפור וראש של אשה. שמה של מפלצת זו היה ספינקס והיא נודעה בהתנהגותה האכזרית כלפי בני העיר תבי וידוע היה מנהגה שלא להניח לאיש להכנס לעיר מבלי לפתור את החידה שהיא חדה לו. המפלצת הרגה כל מי שלא הצליח לפתור את החידה.

החידה שהופנתה לאדיפוס היתה זו: "איזו חיה הולכת בבקר על ארבע, בצהרים על שתים ובערב על שלוש?" תשובתו של אדיפוס היתה – "האדם. בילדותו הוא זוחל על ידיו וברכיו, הולך זקוף בבגרותו, ונשען על מקל הליכה לעת זקנתו". התשובה הנכונה פוגגה את הכישוף של הספינקס והוא מת.

אדיפוס נתקבל בכבוד רב על ידי אנשי העיר מפני ששחרר אותם מידי המפלצת, שהכבידה על חייהם ולאות תודה נתנו בידו את שרביט המלוכה. הם סיפרו לו שזמן קצר קודם לכן נהרג מלכם, אך לאדיפוס לא היה מושג שקיים קשר בינו לבין מות המלך. הוא נשא את המלכה האלמנה לאשה ונולדו להם ארבעה ילדים.

בנקודה זו בחר סופקלס להתחיל לספר את סיפורו. בפתח ארמונו של המלך אדיפוס מצפה העם לבואו של השליח מדלפי. יגון כבד אופף את המצפים, כי אסון גדול פקד את העיר - מגיפת הדבר מפילה מדי יום חללים רבים. השווקים והרחובות נדמו לחלוטין והעם פונה אל מלכו כדי שיסייע להם להחלץ מן הצרה האיומה.

כאשר מגיע הרץ לארמונו של אדיפוס ומודיע כי אחד מתושביה הוא זה שרצח את המלך, נשמעות קריאות זעם מכל עבר:

"רוצח המלך לאיוס מתגורר בתבי !
אבוי לחיינו. ומקור המגיפה בנקמת האלים !
שקר הסיפור שהמלך נרצח על ידי שודדים עוברי אורח !
קראו לתירסיאס, רואה העתידות ויגלה לנו מיהו
הרוצח!
עלינו לטהר את העיר מנוכחות הפושע!"

אדיפוס המלך נרעש אף הוא מן הבשורה. שתים עשרה שנים שולט הוא על העיר תבי ומעולם לא שמע על הרצח המתועב של מלכה הקודם של העיר. אדיפוס מבקש מבני עמו להתפזר ונשבע להם שהוא יעשה הכל כדי למצוא את הרוצח, להענישו ולהרגיע את האלים הזועמים.

בני העיר נשמעים למלכם האהוב. איש איש פונה לביתו כשעננת צער וחרדה על פניו.

אדיפוס החכם מחפש דרך לגלות את הרוצח המתועב ולשם כך הוא מחליט לקרוא לרואה העתידות והאוראקל ששמו תירסיאס שיבוא ויגלה לו מיהו הרוצח. אך האוראקל מסרב להשיב לשאלותיו של המלך. לטובת שנינו, אומר לו האוראקל שבע הימים, אל לך להאיץ בי לגלות את האמת.

אך טובת העיר תבי עומדת למול עיניו של אדיפוס והוא מצווה על האוראקל לגלות לו את האמת.

"בשם האלים אשביעך
גלה את אשר עם לבבך ויהי הדבר אשר יהי,
כי כאין וכאפס עניין הפרט כשמדובר בטובת הכלל.
אני מצווה עליך אמור מיהו הרוצח...
אנא, אני מתחנן בפניך."

האוראקל עיקש בדעתו שלא לגלות למלכו האהוב את האמת, דבר הגורם למלך להאשים אותו כשותף לרצח ובוגד, כיוון שהוא עומד מנגד ורואה מדי יום את קורבנות השווא הנופלים במגיפת הדבר.

ואז, בשיאו של המחזה, אומר האוראקל למלך את המלים הבאות:

"שתקתי המלך,
אך אם את העיר תבקש
ממגיפת הדבר להציל
אזי את העיר עזוב
כי אתה עצמך הוא הרוצח."

המילים מתגלגלות על ראשו של המלך אדיפוס כרעם והוא מקלל את מגיד העתידות. אך עתה, משפתח תירסיאס את פיו, שוב אין הוא חדל והוא מגלה את האמת כולה למלך המבועת שאיננו מאמין למשמע אוזניו:

"עמדת על כך שאגלה
את אשר עם לבי, המלך,
לכן אעשה זאת בשלמות;
ובכן הרוצח אותו הנך מחפש
הוא אתה עצמך
ואילו המלך הנרצח היה אביך,
ודע כי האלמנה אותה לאשה לקחת
אימך היא."

המלך אדיפוס נרעש מן הדברים ששמע. המלכה מיהרה אל בעלה בנסיון להרגיעו. היא סיפרה לו כי שנים רבות לפני שילדה את בנה לבעלה המנוח, ניבא לה מגיד העתידות כי הבן ירצח את אביו וישא את אימו לאשה. בעלה לקח את בנו והשליכו על הר גבוה, כדי להפר גורל אכזר זה. בסופו של דבר, אמרה אשתו של אדיפוס, נרצח בעלה לפני עשר שנים בידי שודד עובר אורח על פרשת שלושת הדרכים ולא בידי בנו, כפי שצפה האוראקל.

אדיפוס מבקש מאשתו המלכה שתתאר לו את בעלה הנרצח, ואז מתחוור לו כי לשניהם מראה דומה. בנקודה זו מתחיל אדיפוס להאמין לדברי מגיד העתידות תירסיאס שאכן הוא הוא הרוצח, אשר נשא מאוחר יותר לאשה את אמו שהיתה לאשתו. אדיפוס נזכר באותו מפגש שאירע עשר שנים קודם לכן, כאשר נתקל בדרך בעגלה שנוסעיה דרשו ממנו, בצורה משפילה ביותר, לסור מן הדרך. עצביו בגדו בו והוא רצח את הזקן שהיה אומר הוד והדר.

טירוף ושגעון אוחזים באדיפוס והוא זועק זעקה גדולה ונוראה: "הכל אמת! ארור אני. עתה יהיה אורי לאפלה." אחרי שנתחוור לאדיפוס כי הרג את אביו והתחתן עם אמו שלו, הוא רואה שתלתה עצמה למוות כאשר נודעה לה האמת המרה. אז אוחז בו צער גדול והוא מנקר לעצמו את שתי עיניו, כדי למצוא מקלט בעולם העיוורון האפל. מוטב להמצא בעולם זה מאשר להישיר מבט בפני העולם שלפנים היה כה בהיר. לבסוף מובילה בתו היפה אנטיגונה את אביה העוור אל מחוץ לעיר. המגפה הנוראה שהפילה ריבוא חללים בעיר אכן נעלמת.

קראו עוד:

סיפורים מהתיאטרון היווני
טראגדיה, דרמה-סאטירית וקומדיה
סופוקלס

ביבליוגרפיה:
כותר: אדיפוס המלך
שם  הספר: סיפורים מהתיאטרון היווני
מחברת: גורי, שרונה
עורכת הספר: אופק, בינה
תאריך: 1996
הוצאה לאור: עופרים
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית