קרציות לא עלינו : על הטפילים החיים על חשבון אחרים

יצורים עם אף ברגליים

המילה 'קרצייה' מוכרת לרבים. הקרצייה עצמה - פחות. אז נא להכיר את אחד הטפילים המגעילים ומעבירי המחלות ביותר שיש בסביבתנו. הקרציות, מפרוקי הרגליים* היבשתיים הקדומים ביותר, הם חרקים המהווים תת-מחלקה במחלקת העכבישים. מוזר ככל שזה נשמע, אבל הקרציות מריחות עם הרגליים. כלומר, אין להן מחושים (אנטנות) הנושאים בדרך כלל את תאי חוש הריח בחרקים. אברי חוש הריח שלהן נמצאים בכפות זוג הרגליים הקדמיות המורם כלפי מעלה כשהן מהלכות כדי לאתר בעזרתן פונדקאי זמין. בשלושת זוגות הרגליים האחוריות הן משתמשות להליכה.

בשונה משאר העכבישים, הלרווה (שלב הזחל) אצל הקרציות בוקע מן הביצה עם שש רגליים, ורק לאחר השרת מעטה הגוף החיצוני (ההתנשלות) מתפתחת נימפה עם שמונה רגליים – כשאר בני המחלקה. גוף הקרצייה מהווה חטיבה אחת והראש (ראשיש – קפיטולום), הנושא את גפי הפה שלה, נמצא אצלם בחלק התחתון כשהוא מוסתר על ידי הגוף.

סדרת הקרציות נחלקת לשתי משפחות: משפחת הקרציות הרכות (Argasidae) ומשפחת הקרציות הקשות (Ixodidae). השתיים שונות זו מזו במראן, בביולוגיה שלהן, ובמחלות שהן מעבירות.

הקרציות הרכות

חבויות במחשכים
קרציות אלה הן בעלות כסות גוף אחידה לא רכה (ולאחר שנות רעב, אפילו קשיחה). הראשיש מחובר לגחון ואינו נראה מלמעלה. במסתרי מחבואן הן מסוגלות לשרוד שנים ללא מזון עד שמזדמן להן פונדקאי. או אז הן מגיחות, נצמדות אליו ומוצצות את דמו. ארוחתן נמשכת 20-30 דקות ואחריה הן מטילות ביצים. מהביצה בוקע לרווה הממשיך, במינים רבים, לאכול מן הפונדקאי במשך מספר ימים ואז מתנשל לנימפה. מספר הדרגות שעוברת הנימפה אינו קבוע (בין 4-8 נשלים), והוא מותנה בכמות ובאיכות הדם שהיא אוכלת. לכל דרגה נדרשת ארוחת דם אחת בלבד. הנקבה מטילה כמאה ביצים לארוחה והיא מסוגלת להטיל מספר פעמים. קרציות המערות (Ornithodovos tholozani) ניזונות מדם מכרסמים, עטלפים, צאן ובני אדם, שלגופם הן מעבירות חיידקים (ספירוכטות) הגורמים לקדחת חוזרת (קדחת המערות). החיידקים מועברים גם לצאצאיהן ולכן, גם אם סוגרים מערה למספר שנים, הקרציות שם נשארות נגועות. מערות רבות בארץ נגועות ומומלץ לא להיכנס אליהן. אם חולים לאחר ביקור במערה, רצוי לספר לרופא על הביקור. קרצייה רכה אחרת, מהסוג Argas, מעבירה מחלות בין העופות והרבה מציפורי ועופות הארץ נגועים בה.

הקרציות הקשות

שמונה ימי משתה שמוות בסופם
כסות גופן אינה אחידה וניתן להבחין בין לוחיות קשות לבין עור רך וגמיש (למרות שהן קרויות קשות). לנקבה יש מגן גב קטן ואילו לזכר – מגן המכסה את כל גופו. הראשיש מחובר אל קדמת הגוף ונראה גם במבט מלמעלה. התפתחותן כוללת 4 דרגות: ביצה, זחל, נימפה (אחת בלבד, בשונה מהקרציות הרכות) ובוגר. בכל דרגה אוכלת הקרצייה ארוחת דם אחת בלבד, אולם ארוחה זו נמשכת 8-12 יום. במשך כל אותו הזמן היא צמודה לפונדקאי ומוצצת את דמו. בתקופה זו מוצצת הקרצייה דם פי כמה מאות ממשקל גופה. במקביל, בעזרת בלוטות הרוק, היא מרכזת את הדם, ואת הנוזלים המיותרים היא מחזירה לגוף הפונדקאי.

ראשיש הקרצית הקשה

לאחר ארוחת הדם הענקית, עוזבת הקרצייה הבוגרת את הפונדקאי, משלימה את התפתחות הביצים, מטילה 3,000-10,000 ביצים ומתה. אם היא ירדה מהפונדקאי בתוך הבית (דבר שקורה לעתים קרובות עם קרציית הכלב), ייצאו הלרוות מהביצים שם, ואם לא ימצאו כלב להיטפל אליו, הן עשויות להיצמד לאדם.

לקרציות הקשות תפקיד עיקרי בהעברת מחלות בקר, אך גם האדם אינו מוגן. ושוב, מאחר שמרבית גורמי המחלה מועברים בקרציות גם לצאצאיהן, יש להתייחס אליהן בחשדנות.

זהירות מקרציות כלבים!

הסכנה ש'נפגוש' אחת ממחלות אלה אורבת לנו מחיידק הריקציה (Rickettsia conori) המועבר על יד קרציית הכלב (Rhipicophalus sanguineas) והגורם לקדחת הכתמים.

הריקציה, חיידק תוך-תאי שקשה לראותו במיקרוסקופ, מזוהה לפי הכתמים שמופיעים על כפות ידי החולה, או במעבדה. הטיפול האנטיביוטי יעיל, אך רצוי להתחיל בו מיד.

הקרציות נצמדות לכלבים בעיקר מאחורי האוזן או בין הבהונות ואם כלבכם נפגע מהן, אל תשלפו את הקרצייה בידים אלא היעזרו בפינצטה. הדם שנפלט ממנה בזמן הסילוק, עשוי להיות מזוהם בריקציות. רצוי לטפל בכלבים בעזרת חומרים מתאימים ולענוד לצווארם רצועה המכילה חומר נגד קרציות.

*פרוקי רגליים (ארטרופודה) - שרגליהם עשויות מספר מפרקים.