פינגווין - איזה מין ציפור אתה? : שוחה, מדדה ולא יכול לעוף

חדש בגן - 'טיפת שלג' חיה

כשרואים משהו שחור ולבן מדדה על שתי רגליים בשדות השלג , סביר להניח שזה פינגווין. צבעים אלה מאפיינים גם את הפינגווינים האפריקאים. אולם, בגן החיות 'בריסטול' שבאנגליה בקע לאחרונה פינגווין אפריקני לבן לגמרי, לבקן אמיתי. 'טיפת שלג' קראו לו עובדי הגן. אחיו שבקע מהביצה השנייה נולד בצבעים רגילים לחלוטין. זהו הפינגווין הלבקן הראשון שנולד בתנאי שבי, וגם בטבע לא ידוע על הרבה מקרים כאלו. הלבקנות נגרמת בגלל היעדר אנזים המשמש ביצירת פיגמנט (צבען) מלנין (צהוב, חום, שחור), המצוי ברשתית, בשיער, בעור, בנוצות ובקשקשים. חסרונו גרם לחיוורון פרוותו, עיניו, רגליו ומקורו של 'טיפת שלג'.

כנפיים להם ולא יעופו

הפינגווינים הם ציפורים חסרות יכולת תעופה. 17 מינים שונים של פינגווינים פזורים בחלקו הדרומי של כדור הארץ. מקור שמם הוא כנראה ממילה וולשית שמשמעותה ראש לבן. שלדו הכבד והחסון של הפינגווין וכנפיו הקצרות, המשמשות כסנפירים, הופכים עבורו את התעופה לבלתי אפשרית.

לרוב מיני הפינגווינים יש הרבה במשותף. צבעם מסווה אותם מפני טורפים אפשריים וגם מאפשר להם להתקרב בקלות לאלה המשמשים להם כמזון. לרובם חלק עליון שחור, ולכן המביטים בהם מלמעלה מתקשים להבחין בהם כנגד המים הכהים. לעומת זאת חלקיהם התחתונים לבנים, והדגים מתקשים להבחין בהם כנגד הרקיע הבהיר כשהם מביטים מלמטה. לפינגווין נוצות חסינות מים המשמשות כמבודד נגד קור. הוא גם יכול לשלוט בכיוונן. במים הן צמודות לגוף ומאפשרות שחייה מהירה, ועל היבשה הן זקופות ללכידת שכבת אוויר חם כנגד הרוח הקרה.

שחיינים וציידים מעולים

צעידתם של הפינגווינים על החוף נראית מגוחכת קמעה, אך במים הם נעים באצילות רבה במהירות של עד 14 קמ"ש. סנפיריהם, זנבם ורגליהם בעלי קרומי השחייה משמשים אותם לחתירה ובלימה, תוך שהם מזנקים על פני המים מדי פעם כדי לשאוף אוויר.

מזונם מורכב מדגים, סרטנים וכדומה, תלוי בגודל הטרף שיכול כל פינגווין לאכול מתחת למים. את החיות הימיות האלה צדים הפינגווינים בעזרת עדשות עיניים משוכללות המתגברות גם על האפלולית התת-מימית.

פתרונות לצלילות עומק

הפינגווינים צוללים בדרך כלל עד עומק של 100 מטרים אך הפינגווין המלכותי מסוגל להעמיק עד 500 מטרים. כדי לעמוד בקשיי המעמקים האלה פיתחה הציפור המשונה הזו מנגנונים מיוחדים, כמו ריכוז המוגלובין גבוה בתאי הדם האדומים המאפשר להם לאגור כמות חמצן גדולה. בעיית קרירות המים נפתרה על ידי מנגנון לוויסות חום הגוף בהתאם לטמפרטורת המים. בעומק רב, גדלה כמות הפחמן הדו-חמצני שנוצר עקב הפעילות המוגברת לאספקת אנרגיה. לפינגווינים יש מנגנון מיוחד המגן עליהם במצב זה ומונע מהדם להפוך לחומצתי מדי.

דואגים לדור הבא

הפינגווינים חייבים לעלות ליבשה כדי להתרבות. חלק מהמינים מתחילים ברבייה בגיל שנתיים, ואחרים בגיל שש. רובם מטילים 1-2 ביצים והם עושים זאת לרוב במושבות ענקיות לשם הגנה. שני ההורים לוקחים חלק בדגירה ובדאגה לצאצאים. כשהם רעבים, מקישים העוללים הצעירים על מקור ההורים, שמספקים את מזונם כל זמן שגוזליהם אינם שוחים ואינם דגים עדיין בכוחות עצמם. בתוך כל הקהל הרב של מושבת הפינגווינים, מסוגלים ההורים לזהות את צאצאיהם לפי הקול.

פלומה משתנה

שלא כמו פלומת הבוגרים, מהווה פלומת האפרוחים בידוד עלוב מהקור. אבל בעזרת פלומה דקה זו הם מושכים חום מכיס הדגירה של ההורים אל גופם הם. כיס זה נמצא בחלק התחתון מחוסר הנוצות של הבטן, ובזמן הדגירה הוא מתנפח ודם רב מועבר אליו לשיפור תהליך העברת החום.

בהתבגרם מתפתחת עליהם 'פרוות' השחור-לבן המפורסמת. זו מתחדשת מדי שנה בתקופת הנשירה שבה נדחפות הנוצות הישנות בידי החדשות. בעונת ההתחדשות, הנמשכת כחודש, חשופים הפינגווינים לאיבוד חום. אז הם נותרים מחוץ למים עד לצמיחת הנוצות החדשות ושורדים בזכות שכבת שומן עבה שנצברה לקראת התהליך.

‏‏הפינגווין האפריקני מצוי בנמיביה ובדרום אפריקה. גובהו כ-68 ס"מ ומשקלו נע בין 2.1 ל- 3.7 ק"ג. זהו המין היחיד המתרבה באפריקה ואין למצאו בשום מקום אחר בעולם. לאחרונה פחתה מאוד אוכלוסיית הפינגווינים האלה עקב איסוף ביציהם ודילול מזונם כתוצאה מגידול בדייג.

למתעניינים:

http://www.adelie.pwp.blueyonder.co.uk/PhotoIndex/PICCIES.htm