עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > בעלי חוליות > עופותעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > בעלי חיים > בעלי חוליות > עופות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית




תקציר
מידע כללי על הביולוגיה והאקולוגיה של הדוכיפת.



דוכיפת
מחבר: ד"ר נח רוטרי


הדוכיפת היא הציפור היחידה ממשפחת הדוכיפתיים שחיה בארץ-ישראל. זהו עוף הבולט בצבעיו ובצורתו: על ראשה של הדוכיפת ציצת נוצות, המתקפלת ונפרשת לסירוגין והמשמשת לתקשורת בין הפרטים השונים.
הדוכיפת היא עוף יציב בישראל אך ישנם גם פרטים רבים המגיעים אלינו רק לאביב ולקיץ (מקייצים).
הדוכיפת חיה בשטחים פתוחים: במישורים, בכרי מרעה, בשדות, בגינות נוי, במטעים וביערות פארק.
ציפור זו חיה לרוב ביחידות או בזוגות. מעופה נראה קליל ובלתי בטוח והיא אינה מגביהה לעוף.
תוך כדי חיפוש מזונה, היא מרבה ללכת על הקרקע ולהניע בראשה.

היא ניזונה בעיקר מתולעים ומחרקים שהיא שולפת מן הקרקע, בעזרת מקורה הארוך. לכן, היא מועילה לחקלאות.
בעונת הרבייה, בני הזוג מחפשים מקומות קינון והזכר מחזר אחר הנקבה. בחיזורו הוא מסתובב סביבה בכנפיים פרושות קמעה ומאכיל אותה.
הדוכיפת אינה בונה קן, ואת ביציה היא מטילה בנקיקי סלעים, בקירות, בעצים חלולים וגם בשקעים וגומחות בגגות של בתים.
מרגע הטלת הביצה הראשונה, דוגרת הנקבה לבדה, במשך 17-19 יום. זוג ההורים מאכילים את הגוזלים שבקעו. אם מאיימת עליהם סכנה לוחשים הגוזלים ומתיזים נוזל מסריח ביותר מבלוטות שייעודן להפריש שומן לשימון הנוצות. באמצעות שומן זה מרחיקה הדוכיפת אויבים.
הגוזלים שוהים בקן 22-24 יום.

ביבליוגרפיה:
כותר: דוכיפת
שם  התקליטור: האנציקלופדיה של עולם החי
מחבר: רוטרי, נח (ד"ר)
תאריך: 2000
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית