סונט הוא שיר בעל 14 שורות. המלה sonetto פרושה באיטלקית צליל קטן, או שיר.
סונטים הם בעיקרם שירי אהבה. ראשיתם באיטליה של המאה ה-13. במשך השנים נוצרו גם סונטים שעסקו בהגות דתית-פילוסופית וכן בנושאים יומיומיים פשוטים. דווקא משום שצורת הסונט מכתיבה מבנה קבוע ומוגדר מאוד, היא הפכה לאתגר למשוררים רבים: איך להביע רעיון מקורי בתוך הכללים הנוקשים שמכתיב הסונט הקצר?
המשורר האיטלקי פרנצ'סקו פטררקא , בן המאה ה-14, נחשב לגדול מחברי הסונטים ושירתו השפיעה רבות על מסורת ארוכה ועשירה של כתיבת סונטים בשפות השונות.
הסונט מצא לו מקום של כבוד גם בשירה העברית לתקופותיה, וכבר במאה ה-14 חיבר עמנואל הרומי, משורר עברי שחי באיטליה, סונטים משוכללים ומפליאים ביופיים. בשירה העברית קראו לסונטים שירי זה"ב: 'זהב' בגימטריה שווה 14, כמספר השורות של הסונט.
צורת הסונט:
ארבע עשרה השורות של הסונט מסודרות, בדרך כלל, בארבעה בתים. מהם שניים בני ארבע שורות כל אחד (קוורטט), ושניים - בני שלוש שורות כל אחד (טרצט). החלוקה לבתים מתבטאת גם במתכונת החריזה.
הסונט של שקספיר, לעומת זאת, מתחלק בהתאם למתכונת החריזה לשמונה שורות (4+4), ארבע שורות ושתי שורות לסיום.
בסונטים רבים ישנו, לקראת הסיום, מפנה חד מהמהלך המחשבתי או הרגשי שפוּתַח לאורך השיר עד לאותה נקודה.
לעתים חלקו הראשון של הסונט (4+4 השורות הראשונות) מעלה בעיה כלשהי, ואילו חלקו השני (6 השורות האחרונות) מציע את פתרונה.
