משורר, סופר ומבקר עברי, חי בשנים 1947 - 1887.
נולד באוקראינה וקיבל חינוך עברי מסורתי. בגיל ארבע עשרה עבר לאודיסה והיה מבאי ביתו של ביאליק. שירו הראשון פורסם כשהיה בן חמש עשרה. בנעוריו כתב שטיינברג גם ביידיש ותפס מקום בולט בספרותה. בשנת 1914 עלה לארץ וכתב בעיתונים הפועל הצעיר ומולדת. לאחר מלחמת העולם הראשונה יצא לברלין וכשחזר לארץ ב-1925 כתב בעיקר בדבר. משנת 1942 היה שטיינברג מעורכי כתב העת מאזניים.
בשיריו בולטת הנימה הפסימית ותיאורי ניוון. סגנונו ארכאי במכוון, והוא משכיל להשתמש בשפה המקראית לביטוי תחושות מודרניות, תוך הוכחת בני דורו והצגת חוות דעתו הביקורתית על אודות יהדות הגולה.
על סיפוריו אומר המבקר גרשון שקד: "הם מן החטיבות המקוריות והמעניינות ביותר בספרותנו: מי שמבקש בסיפורת תפיסה פסיכולוגית מעודנת, יכולת ציורית-פיוטית, והתמודדות עם בעיות יסוד של האדם, מן הדין שיפנה למספר מופלא זה."
שיריו כונסו ב"כל כתבי יעקב שטיינברג".
