משורר והוגה דעות איטלקי, חי בשנים 1304 - 1374. עסק בחקר כתבי יד עתיקים, היה בקי בשירת רומי, פיתח גישה ביקורתית לתרבות ולמדע של זמנו, חיבר ביוגרפיות של אנשי-שם ומילא שליחויות דיפלומטיות שונות.
אך מה שזיכהו בתהילת עולם הוא מחזור שירי האהבה שכתב. השירים הנציחו את פרשת אהבתו המופלאה ללָאוּרָה.
את לאורה ראה לראשונה בהיותו בן עשרים ושלוש. יופייה נראה בעיניו שמימי וקרן השמש של מבטה הכניעה אותו לנצח. פטררקא תיעד את פרטי המפגש הראשון ואת קורות אהבתו ללאורה גם בפרוזה, אף על פי שבכל חייו ראה אותה למשך פחות משנה אחת, ותמיד בנוכחות אנשים.
שלוש מאות שירים, רובם סונטים, כתב פטררקא לכבוד דונה לאורה בימי חייה, תשעים כתב לאחר מותה במגפת הדֶבֶר השחור. אהבתו הייתה יצירת דמיונו, בת שירו. הייתה זו אהבה רבת חרטות וייסורים. עם זאת עלתה ממנה שירת הלל לכל מבט ולכל מלה שמשמיעה לאורה, לאוויר שהיא נושמת ולאדמה הנושאת אותה על פניה.
הסונטה המהללת את יום הפגישה (שישה באפריל 1327, בעיר אביניון שבצרפת) פותחת במלים "ברוכים היום, החודש, השנה".
מעבר למפעלו השירי, קירב פטררקא את דורו אל נכסי העבר התרבותיים ועורר את התשוקה להשכלה כללית. בכך סלל את הדרך לתקומת ההומניזם ולתנועת התחייה, הידועה בכינוי רנסאנס.
חלק משיריו תורגמו והופיעו בעברית בתרגום לאה גולדברג: פרנצ'סקו פטררקא - מבחר שירים.
