משורר וסופר עברי, חי בשנים 1891 - 1944.

נולד בסאטאנוב שבפודוליה (חבל ארץ באוקראינה). התייתם מאביו בגיל צעיר וניטלטל במקומות שונים. בסוף 1912 עבר לוינה ובה השתקע שנים רבות.
המשורר דן פגיס מציין כי מיומניו מצטייר פוגל כאדם מסוגר, הססן וחסר כיוון, שאכזבתו מהעולם והדאגה ללחם רודפות אותו מדי יום. בכל נדודיו באירופה, עולמו הוא עולם של מלמד עלוב שמחפש שיעורים לפרנסתו, וכאשר הוא מוצאם הוא עוזב אותם למען עסק מבטיח יותר, שאינו מתגשם לעולם.
ב-1925 עבר לחיות בפאריס. לארץ ישראל עלה פוגל ב-1929, אך הרגיש בה זר ופליט ועזבה כעבור שנה. חלק מהסופרים העבריים עימם נפגש בארץ ובאירופה הסתייגו ממנו, כנראה בגלל מזגו הדיכאוני ואורח חייו, שנתפס בעיניהם כבטלנות.

שירתו, שנושאי היסוד שלה הם ילדות, אהבה וחידלון, לא נתקבלה על ידיהם באהדה, משום שהאינדיבידואליזם הקיצוני שלה לא עלה בקנה אחד עם הבעיות הציבוריות הדוחקות. גם הריתמוס החופשי של שירתו, החורג מהמסורת הצורנית של דור ביאליק, עורר הסתייגות.
משנות החמישים ואילך חל שינוי גדול ביחסה של הביקורת אל פוגל. בהשפעת המודרניזם הרוסי והאירופי נתעוררו רבים לעסוק בשירתו. על מותו אין ידיעות ברורות. משערים כי לאחר שהשתלטו הנאצים על צרפת, נתפס ונשלח למחנה השמדה.
שיריו קובצו בספר: כל שירי דוד פוגל. ספרי הפרוזה שלו הם: בבית המרפא, חיי נישואים, לנוכח הים.