משורר עברי ומתרגם, חי בשנים 1875 - 1943. נולד בכפר מיכאילובקה באוקראינה. בהתבגרו למד לשונות זרות ומדעי הטבע, ושירת כרופא צבאי במלחמת העולם הראשונה. בתקופת המהפכה הבולשביקית (1917) נדד ברחבי רוסיה. ב-1925 בא לארץ, אך התאכזב ונסע לברלין. רק ב-1931 חזר לארץ והתיישב בתל-אביב. צברים רבים, שהיו ילדים בתל-אביב של שנות השלושים, זוכרים עדיין את טשרניחובסקי מביקוריו כרופא בבית הספר כאדם מרשים, גבה קומה, בעל בלורית מכסיפה ושפם עבות.
עולמו השירי של טשרניחובסקי מורכב ועשיר. בחלקו הוא שטוף שמש - ציוריו הכפריים, בייחוד באידיליות שלו, נושמים אדמה, מים, חציר ויער. הוא גם כתב שירי הערצה לתרבות יוון, שירי אהבה, שירים על נופיה הקדומים של הארץ, ושירים על שאול המלך, שעִמו הזדהה במיוחד.
טשרניחובסקי פיתח והעשיר את כל הצורות השיריות בשפה העברית: סונטים, בלדות, אלגיות, אפוס, מחזות, סיפורים ושירה עממית. במלאכת התרגום רחבת ההיקף שלו (בתוכה האיליאדה והאודיסיאה של הומרוס, עלילות גילגמש ועוד), הוא תרם להעשרתה של השפה והתרבות המתחדשת, והביא אליה מעושרה של התרבות העולמית.
יחסו של טשרניחובסקי אל מקורותיו היהודיים היה מורכב אף הוא, והתאפיין בביקורת הגלות, בכאב על הידלדלות העושר התרבותי היהודי ובתחושת חוסר אונים אל מול סבלם הפיזי של היהודים בגולה. שירת האהבה והטבע הארצית שלו ביטאה את תחושת המציאות של היהודים הארצישראליים בני זמנו.
יצירתו הענפה כונסה במספר כרכים: כל כתבי שאול טשרניחובסקי.
