הבסיס לקשירת שמו של יאשיהו עם מהפכה דתית מצוי בספר מלכים ב (פרק כג). יאשיהו, על פי המתואר, כרת ברית מחודשת בין העם לאלוהיו: "וְיַעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל-הָעַמּוּד וְיִכְרֹת אֶת-הַבְּרִית לִפְנֵי ה' לָלֶכֶת אַחַר ה' וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת-עֵדוֹתָיו וְאֶת-חֻקֹּתָיו בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נֶפֶשׁ ..." (מלכים ב כג, 3). במסגרת ברית זו ביער יאשיהו את כל מוקדי האלילות בממלכה, כולל חלקי הממלכה שהשתייכו בעבר לממלכת ישראל. כמו כן חיסל יאשיהו את כל מרכזי הפולחן לאלוהי ישראל שהיו מחוץ לירושלים.
 |
שינויים חברתיים בעקבות הרפורמה |
המאזן החברתי-כלכלי השתנה, מאחר שכוהנים שכיהנו בערי השדה נותרו מחוסרי עבודה.
עד לרפורמה הם התפרנסו מנתחי הקורבנות המגיעים להם מכל קרבן שהקריבו ,וכן מתרומות וממעשרות. בכל פעם שאנשים רצו לאכול בשר, לחגוג, לכפר על חטאים, להודות לאל וכדומה הם הקריבו קורבן ומכל מעשה פולחני כזה הכהן זכה להתפרנס. עם התקבלותו של חוק ריכוז הפולחן, הבמות בערי השדה נהרסו , ואנשים שרצו להקריב קרבן, מסיבה כל שהיא, צריכים היו לצאת למסע לירושלים, כי רק שם אפשר להקריב קורבנות.
כוהנים מערי השדה החלו לנדוד לירושלים, אולם גם שם הם לא הורשו להשתתף בפולחן אם כי הם היו זכאים לאכול מהמנחות (ה"מצות") עם שאר הכוהנים: "אַךְ לֹא יִעֲלוּ כֹּהֲנִי הַבָּמוֹת אֶל-מִזְבֵּחַ ה' בִּירוּשָׁלָיּם כִּי אִם-אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךָּ אֲחֵיהֶם " (מלכים ב, כג, 9).
|
מהפך דתי בעקבות הרפורמה |
מעמדה של ירושלים התחזק, מפני שהפכה למרכז הפולחני הבלעדי ובכך זרמו אליה אנשים שעלו לרגל והביאו להאצת ההתפתחות הכלכלית של העיר.
החיים הדתיים עברו תמורה מאוד משמעותית: הקרבת הקורבנות נעשתה נדירה הרבה יותר, מפני שהיה אפשר להקריב רק בירושלים. כתוצאה מכך, משערים החוקרים, פולחן הקורבנות איבד את מרכזיותו בחיים הדתיים.
|
מתי נוצר חוק ריכוז הפולחן? |
מתי נוצרה האידיאולוגיה שהנחתה את הרפורמה של יאשיהו? מתי נוצר חוק ריכוז הפולחן? קריאה "תמימה" של ספרי המקרא תייחס חוק זה לימים שלפני הכניסה לארץ, ימיו האחרונים של משה. שכן החוק מופיע בפירוט רק בספר דברים (פרק י"ב). אולם חוקרי מקרא במאה ה-19 הגיעו למסקנה (המקובלת כיום על רבים מחוקרי המקרא) שרובו הגדול של ספר דברים לא משקף חוקים מתקופת המדבר, אלא תפיסה דתית שהחלה להתגבש רק בימי חזקיהו והגיעה לשיא כוחה בימיו של יאשיהו. משנה תיאולוגית זו מוכרת כהשקפה הדויטרונומיסטית, המשנה-תורתית.
