עמוד הבית > טכנולוגיה ומוצרים > תעשייה
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
לחופו הדרומי של ים המלח, נמצאים מהגדולים שבמפעלי התעשייה בארץ - מפעלי ים המלח.



תעשייה - מפעלי ים המלח
מחברת: אופירה גל


במקום הנמוך ביותר בעולם, לחופו הדרומי של ים המלח, נמצאים מהגדולים שבמפעלי התעשייה בארץ - מפעלי ים המלח.

בים המוות אין חיים, אך הוא עשיר באוצרות - אוצרות טבע החיוניים לאדם, לחי ולצומח. ממי הים מפיקים חומרים כמו אשלג, ברום ומגנזיום, המשמשים כחומרי גלם למוצרים רבים ומגוונים.

יתרונותיו הטבעיים של ים המלח בהפקת מלחים

מפעלי ים המלח ממוקמים סמוך לחופו הדרום-מערבי של ים המלח. ריכוז המלחים בים המלח גבוה בערך פי עשרה מריכוזם באוקיינוסים אחרים. במפעלי ים המלח מנצלים את המלחים המומסים במי הים, ומפיקים מהם כיום בעיקר : אשלג, ברום ומגנזיום.

לים המלח שני יתרונות טבעיים המסייעים בתהליך ההפקה:

1. מי ים המלח הם תמיסה מוכנה. כלומר, הם מים המכילים בתוכם מלחים מומסים. קל יותר להפיק מלחים מתמיסה כזו מאשר לכרות אותם ממעמקי האדמה - דבר שנאלצים לעשות במרבית המפעלים בעולם, בהשקעה כספית גבוהה יחסית.

2. לצורך הפקת המלחים מים המלח ניתן לנצל את אנרגיית השמש. כיצד? תנאי האקלים באזור ים המלח גורמים להתאדות רבה של מי הימה, ולשקיעה והתגבשות של מלחים. לכן, בשלב הראשוני של הפרדת המלחים מהמים אין צורך להשקיע אנרגיה; די לשם כך באנרגיית השמש, הנמצאת באזור בשפע.

תהליך הייצור

התוצר העיקרי המופק מים המלח הוא האשלג, המשמש חומר גלם בעיקר לתעשיית הדשנים.

נעקוב אחר השלבים העיקריים בתהליך ייצור האשלג:
מי הים מוזרמים מהאגן הצפוני לבריכות מלאכותיות הממוקמות באגן הדרומי.
קרינה חזקה של שמש גורמת להתאדות מים מבריכות האידוי ולשקיעת מלחים.

מי הבריכות המרוכזים מועברים למערכת נוספת של בריכות, שבהן שוקע חומר הנקרא "קרנליט". זוהי תערובת של מלח בישול עם תרכובת של אשלג ומגנזיום כלורי. לאחר שהקרנליט מתגבש ושוקע במי בריכות האידוי, הוא נאסף באמצעות סירות מיוחדות - דוברות.

הדוברות שואבות את החומר ומעבירות אותו למפעלים, שם הוא עובר תהליכים כימיים של המסה וגיבוש, שבסופם מתקבל האשלג.

בתהליך הפקת האשלג מתקבלים מלח בישול ומגנזיום כלורי כמוצרי לוואי, והם מעובדים במפעלים נפרדים. חלק מן הקרלניט מועבר למפעל החדש להפקת מגנזיום מתכתי.

חשיבותם הכלכלית של מפעלי ים המלח

א. יצוא
רוב האשלג המופק מים המלח מיועד ליצוא. עיקר היצוא נעשה דרך נמל אשדוד. האשלג מוסע תחילה במסוע ענק עד דימונה, ומשם מעבירים אותו ברכבת לנמל אשדוד. החומרים המיועדים לשווקים באסיה מועברים בעזרת משאיות ענקיות ממפעלי ים המלח לנמל אילת.

יצוא המוצרים לשווקים שונים בחוץ לארץ מכניס רווחים לחברת מפעלי ים המלח וגם מגדיל את הכנסות המדינה במטבע חוץ.

ב. פיתוח התעשייה בארץ
מפעלי ים המלח מספקים חומרי גלם לתעשיות הכימיות, ובכך תורמים לפיתוח התעשייה באזור הנגב ובארץ כולה. בין המפעלים המקבלים חומרי גלם ממפעלי ים המלח נכללים מפעלים הממוקמים במישור רותם, ברמת חובב, בחיפה ובמקומות נוספים.

ג. מקור פרנסה
מפעלי ים המלח משמשים מקום עבודה ומקור פרנסה לרבים מתושבי הנגב. למעשה, הם בין המעסיקים הגדולים ביותר בערי הפיתוח שבנגב הצפוני.

ד. פיתוח רשת תחבורה
פיתוח התעשייה באזור ים המלח שימש מנוף לפיתוח רשת התחבורה באזור. פריצת הדרך לסדום נבעה במידה רבה מהצורך לאפשר לעובדים להגיע למפעל, ומהצורך לפתח דרך נוחה לשיווק החומרים.

ב- 1965 הונחה מסילת הברזל מאשדוד לדימונה. האשלג הועמס בסדום על משאיות והועבר לרכבת בדימונה, ומשם הועבר בקרונות לנמל אשדוד.

ב- 1987 החל לפעול מסוע, המעלה את תוצרת המפעל לגובה של 800 מ', ומעבירה מסדום אל מסוף הרכבת במישור רותם הסמוך לדימונה.

ה. פיתוח התיישבותי
מפעלי ים המלח משפיעים על פיתוח היישובים שבקרבתם, כמו דימונה וערד, למשל, שכן הם מושכים את העובדים במפעלים לבוא ולהתגורר ביישובים אלה, ומספקים לתושבי היישובים מקור פרנסה.

קשיים ובעיות בפיתוח התעשייתי

תרומתם של מפעלי ים המלח לכלכלת המדינה היא עצומה, אך אין להתעלם מהבעיות המלוות את הפיתוח התעשייתי. להלן כמה דוגמאות לבעיות ולניסיונות לפתור אותן:

ירידת מפלס המים
ניצול אוצרות ים המלח מחייב התמודדות עם תנאים משתנים, כמו ירידת מפלס מי האגם. בעבר היה מפלס ים המלח גבוה ממפלס בריכות האידוי, ומימיו הוזרמו אל הבריכות בלי הפעלת מערכת משאבות, המחייבת מקור אנרגיה. כיום, עקב ניצול מי הכנרת והירדן, ירד מפלס המים בצפון האגם, והוא נמוך יותר ממפלס מי הבריכות המלאכותיות שבאגן הדרומי. לכן היה צורך להקים תחנת שאיבה ולהשקיע אנרגיה רבה בהזרמת מים מהחלק הצפוני של האגן לבריכות שבדרומו.

הצטברות מלח
בבריכות האידוי מתגבשים מלחים בצורת פטריות . פטריות אלה פוגעות בתהליך הפקת האשלג ומחייבות מאמץ מתמיד להרוס אותן. בעיה נוספת היא שקיעת מלחים בעלי ערך כלכלי נמוך. החומר השוקע גורם להגבהת קרקעית הימה ב- 20 ס"מ לשנה ובמשך השנים עלול המלח המצטבר לסתום את הבריכות. כדי למנוע זאת, יש לדאוג לסילוק משקעי המלח. כיוון שכריית המלח מחייבת השקעה כספית גבוהה, פתרו זאת, באופן זמני, על ידי הגבהת דפנות הבריכות.

שינוי הנוף הטבעי
פיתוח התעשייה בנגב מהווה התערבות בסביבה הטבעית. כדי לפתור את הבעיה, פועלים גופים "ירוקים", בשיתוף עם הנהלת מפעלי ים המלח, למען שמירה על הנוף הטבעי.

סמיכות למוקדי תיירות
קרבת מפעלי ים המלח למוקדי תיירות בים המלח מעוררת לעתים בעיות. לדוגמה, העלייה המתמדת במפלס המים של בריכות האידוי - כתוצאה משקיעת המלחים - מסכנת את יסודות בתי המלון באזור. כדי להתגבר על הבעיה, יש למנוע את מעבר המים הגבוהים מבריכות האידוי אל אזור המים הנמוכים יותר, הנמצא בקרבת בתי המלון. לשם כך נאלצים לבנות סכרים בעלות כספית גבוהה. עם זאת, יש לזכור שבעקבות ירידת מפלס ים המלח, הפך אזור בתי המלון לקרקע יבשה, ואלמלא בריכות האידוי, לא היו כלל מי ים לרחוץ בהם.

ציוני דרך בתולדות המפעל

"מפעלי ים המלח" הם קבוצת מפעלים האחראיים להפקה ולעיבוד של אוצרות ים המלח.

המפעל הראשון - "חברת האשלג הארצישראלית" - הוקם ב- 1930. הקים אותו המהנדס היהודי יליד רוסיה משה נובומייסקי - על-פי זיכיון שקיבל מהממשלה הבריטית, ששלטה אז בארץ. המפעל הוקם בצפון ים המלח, בסמוך לקליה.
ב- 1937 הוחלט על הקמת מפעל נוסף בדרום ים המלח, בשל העומק הרב של הים בחלקו הצפוני, עומק שהפריע להקמת בריכות אידוי.
לאחר מלחמת השחרור נותר חלקו הצפוני של ים המלח בידי ירדן, ולמפעל הדרומי בסדום, שנותר בידינו, לא הייתה גישה.
לאחר קום המדינה נסלל כביש דימונה-סדום, וב- 1952 הקימה ממשלת ישראל את חברת "מפעלי ים המלח בע"מ".
מדינת ישראל הצעירה השקיעה הון רב בהפעלה המחודשת של מפעלי ים המלח.
ב- 1968, הקימה ממשלת ישראל את "כימיקלים לישראל", חברה שאיחדה תחת קורת גג אחת את מרבית מפעלי התעשייה הכימית בארץ, לרבות מפעלי ים המלח. ב- 1995, במסגרת תהליכי ההפרטה העוברים על המשק הישראלי, מכרה הממשלה חלק ניכר מנכסי החברה לידיים פרטיות.

ביבליוגרפיה:
כותר: תעשייה - מפעלי ים המלח
שם  התקליטור: אל הנגב
מחברת: גל, אופירה
עורכת התקליטור: דיצ'ק, דגנית
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. סביבת הלמידה אל הנגב היא פרי שיתוף פעולה בין מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית לבין אלבטרוס- צילום אוויר.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית