מתחת ליער השיער משתרעת ממלכת עור שוקקת-חיים. בסנטימטר רבוע אחד שלה יכולים להימצא יותר מ-100 בלוטות זיעה, 3–4 כלי-דם ו-200 קצות עצבים.
ברובד העליון, האפידרמיס, מצויה יריעה של תאים דקים, אשר מצטרפים יחדיו למגן קַרני של קראטין. המגע במשטח הזה, הרווּי בזיעה מלוחה ובחלב חומצי ושמנוני, גורם למותם של מיקרו-אורגניזמים רבים. פולשים מיקרוביאליים אחרים מסולקים מן הגוף בעת שתאים של שטח-הפנים מתייבשים ונושרים. במקומם של התאים הנושרים באים תאים חדשים שעולים מלמטה, לאחר שנוצרו במעמקי העור, בשכבה חיה של תאים בסיסיים, בדרך של חלוקה תאית.
בלוטות חֵלב מספקות את החלב, אשר משמש לסיכה של העור והשיער. מֶלאנוציטים מזריקים לעור את הצבען מֶלאנין, שתכליתו לצמצם את ההשפעות המזיקות של קרני השמש.
במִפלס פנימי יותר מצוי גוש עבה של רקמה חיבורית הקרוי דֶרְמִיס. הגוש הזה פועל יחד עם תאי השומן שמתחתיו כמערכת של בולמי-זעזועים, המגינה על רקמותיו הפנימיות של הגוף מפני מהלומות חיצוניות.
כלי-דם עוריים מסייעים לוויסות הטמפרטורה בדרך של התכווצות או התרחבות, כדי לשחרר חום או לשַמְרוֹ. התכווצותם של השרירים מסמרי-השׂערות בימים קרים מחוללת את הפעילות הנזכרת בשמם: הסתמרותן של השׂערות. הסתמרות השׂערות של בעלי-חיים גורמת להיווצרות שכבה מבודדת של אוויר חם בקרבת העור. התוצאה היחידה המתגלה במקרה כזה אצל בני-אדם היא היווצרות של "עור אווז".
בתוככי הסביבה הזאת מתפתלת מערכת אתראה של סיבי עצב, המסתיימים בקצוות חופשיים או בקצוות כלואים בתוך גופיפים. הרשת הזו מופעלת בתגובה למגע, ללחץ, לחום או לקור, ומודיעה למוח על הנעשה בעולם החיצוני.
