הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > ים וחופים > זיהום ים וחופיםעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > ים וחופים
ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה


תקציר
מפרץ אילת (שלמה) חשוף לגורמי זיהום רבים ביניהם החקלאות הימית שלה השפעה מזיקה על הסביבה.לטענת כותבת המאמר יש להפסיק לחלוטין את החקלאות הימית באזור כדי להציל את המפרץ.



על משמר המפרץ
מחבר: דורי אלוני משי


הניסיון שנצבר במספר רב של מדינות, מצביע על הנזקים הכבדים וההשפעה ההרסנית שיש לחקלאות הימית על הסביבה. אמנם מפרץ אילת חשוף לגורמי זיהום רבים, אך הדבר אינו נותן לגיטימציה לחקלאות הימית להמשיך ולהזין את מי המפרץ בשאריות מזון והפרשות דגים.

בסוף שנות ה- 70', בעודי צוללנית מתחילה, התאהבתי ללא תקנה בעולם התת-ימי של מפרץ אילת. הצלילות המדהימה של המים והשתקפות קשת הצבעים של קרני השמש, שחדרו והאירו את שוניות האלמוגים המרהיבות ביופיין, שבו אותי בקסמיהם.

באותם ימים יכולת לראות למרחקים גם תחת המים וליהנות ממגוון רב של מיני אלמוגים ויצורים ימיים אחרים, שקבעו את ביתם במפרץ אילת. האלמוגים נראו בריאים ולמרות שכבר אז ניכרו ניצני ההשפעה השלילית של האדם על הסביבה הימית, איש לא שיער שמדובר בתחילתה של שואה אקולוגית. תעשיית התיירות הייתה רק בתחילת הדרך, מועדוני צלילה צצו בקצב איטי, סירות הזכוכית שייטו לאורך השוניות ובתי-מלון חדשים נגסו בעצלתיים בקו החוף.

ואולם, השאננות והזלזול שהפגינו האחראים על פיתוח העיר אילת, פגעו קשות במפרץ והביאו להכחדת חלקים
נרחבים משונית האלמוגים. במקביל, נעלמו עשרות מינים של בעלי-חיים ימיים, חלקם שוכני השונית וחלקם שוכני קרקע הים או מים פתוחים:

* הביוב של תושבי אילת, כמו גם של אורחי בתי-המלון, הוזרם במשך שנים רבות ישירות לים.
* תקלות במכליות אשר עגנו בנמל הנפט באותן שנים, היו מקור ישיר לדליפות נפט ושמן לים.
* מסוף הפוספטים בנמל יצר ענן אבק פוספטי תמידי, אשר שקע וזיהם בהתמדה את מי המפרץ.
* רבבות צוללים וחובבי טבע פגעו באלמוגים ושברו אותם, חלקם במזיד ואחרים בשוגג, והסבו נזק בלתי-הפיך לשונית.
* ענף הדיג באילת, אשר מהווה מקור פרנסה ותחביב כאחד, נפוץ בכל רחבי המפרץ ואינו פוסח על שמורת האלמוגים.
* יאכטות פרטיות ומסחריות הטילו עוגנים יום אחר יום, תוך שבירת שוניות.

זהו רק חלק מרשימת המפגעים, אשר החלו מאז הוקמה אילת, אך התרבו והתעצמו בעיקר מאמצע שנות ה- 70. איפה היו באותן שנים אבירי הסביבה ומגני הטבע? היכן היו ראשי העיר, המתכננים, הפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות?


 

תהליכי דעיכה


בדרך כלל, כאשר מדובר בשמירת הטבע ואיכות הסביבה, אנו נזכרים מאוחר מידי, לאחר שהנזק כבר נגרם. בעצם, אם לדייק, לא כולם נזעקים. אנשי נדל"ן, יזמים, תיירנים, פוליטיקאים, חקלאים ואחרים, משקיעים את זמנם ומרצם בתחומי עיסוקם, ואלה אינם כוללים שמירה על איכות סביבה. תנופת הפיתוח עליה הם מופקדים, אינה עולה בקנה אחד עם שמירת אוצרות הטבע של המפרץ.

בעשור האחרון חלו שינויים חשובים בכל הנוגע לשימור ולצמצום הפגיעה בטבע במפרץ אילת, וזאת בעיקר בזכות התעוררות והתארגנות של גופים, ממשלתיים ולא-ממשלתיים כאחד. רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים יזמה ופעלה בתחומים רבים של ממשק ואכיפת חוקים ותקנות, להגנה על שמורת האלמוגים וערכי טבע מוגנים במפרץ. במסגרת זו הופסקה פעילות דיג פיראטית באזורים רגישים, הוגבלה תנועת כלי שייט ועגינה, הותוו נתיבי כניסה לשחיינים וצוללים ועוד.

התארגנות פרטית של אזרחים באמצע שנות ה- 90', בסיוע עמותת אדם טבע ודין, להפסקת הזרמת הביוב לים, הניעה את השר לאיכות הסביבה, רפאל איתן, להוציא צו אישי נגד ראש העיר אילת, ותוך זמן קצר הופסקה הזרמת הביוב לים. רפול פעל גם באופן אישי להפסקת הזיהום ממסוף הפוספטים. פעולות אכיפה שוטפות של פקחי התחנה למניעת זיהום ים, אף הן תרמו את חלקן.

למרות זאת, ממצאים מדעיים מצביעים על תהליכי דעיכה מתמשכים של שוניות האלמוגים ובתי-גידול אחרים במפרץ. בשנה האחרונה נצפתה תמותת אלמוגים בהיקף של כ- 20%, בשוניות הרדודות שלאורך רצועת החוף הישראלית במפרץ. בולטת העובדה כי דווקא באתרים הסגורים לכניסת אדם ואינם חשופים לפגיעות מכניות, נצפית תמותת אלמוגים בהיקף נרחב. בשנים האחרונות אובחנה ירידה של כ- 60% בכיסוי החי של האלמוגים באתר "הגנים היפאניים", אחד האתרים היותר יפים ושמורים במפרץ אילת. גם בקרקעית הים ניכרת פגיעה. משטחי עשב הים "ימון הקשקשים", אשר כיסו בעבר חלקי קרקעית גדולים במפרץ, נסוגו והתמעטו ואיתם גם מינים רבים של בעלי-חיים אשר מצאו שם בית-גידול מתאים. תופעות אלו מצביעות על העובדה, כי למרות כל המאמצים, משהו באיכות המים בראש המפרץ גורם לתמותה ולדעיכה חמורה של משאבי הטבע באזור זה.




 

טפילים ודגים זרים


לנוכח המאמצים הרבים הנעשים לשמירת איכות הסביבה והטבע במפרץ אילת, בולטים לעין כל שני סוגי מפגעים מדאיגים:
1. עיריית אילת ממשיכה לאשר פיתוח ובנייה לאורך החופים, ובכך נותנת יד להחמרת מצוקתה של הסביבה הימית. הזרמת מים ממקלחות בחוף, כיסוי חופים בחול דק, בנייה על קו המים, תחזוקה לקויה של מערכת הביוב וגלישות ביוב תכופות לים, כל אלו מחמירים עוד יותר את מצבם של בתי-הגידול הימיים במפרץ.

2. חוות גידול הדגים ערדג ודג סוף, הפוגעות באיכות מימי המפרץ, הגדילו והרחיבו את היקף פעילותן בשנים האחרונות וכיום מייצרות למעלה מאלפיים טון דגים בשנה.

נושא השפעת החקלאות הימית על הסביבה, מצוי זה תקופה ארוכה בוויכוח ציבורי ובמאבקים משפטיים בין הגופים הירוקים, מדענים ואנשי ציבור, לבין בעלי החוות ותומכיהן, אנשי המכון הלאומי לחקלאות ימית.

אנשי החקלאות הימית מעלים שתי טענות עיקריות: האחת, השפעת כלובי גידול הדגים מזערית ומקומית בלבד (בטווח של עשרות מטרים בודדים). השנייה, המפרץ חשוף למפגעים רבים, אך הרשויות, ובעיקר רשות הטבע והגנים, העדיפו לסמן את החקלאות הימית כשעיר לעזאזל.

כמשקל נגד הם מעלים על נס את תרומת החוות החקלאיות. לדבריהם, "באזור חוות הדגים מתקיימים התנאים האקולוגיים הטובים ביותר במפרץ. חוות הדגים אינן מזיקות אלא להיפך, השפעתן על הסביבה חיובית".

צר לנו על כי בניסיון (הלגיטימי כשלעצמו) להגן על יציר כפיהם, סותמים אנשי החקלאות הימית את הגולל על הסיכוי להציל את המפרץ. אנשים אשר בעבר לחמו עד חורמה להפסקת הזרמת הביוב לים, מתארים כיום זיהום גדול עוד יותר כ"לא-מזיק ואף חיובי לסביבה".

האומנם? להלן תמצית דו"ח מקצועי שפורסם על-ידי הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים:
* הפצת מחלות וטפילים מהדגים בכלובים לדגי הבר. ממצאים של שלוש שנות מחקר מצביעים על סבירות גבוהה לכך, שחיידק השחפת המקנן בגופם של דגים בכלובים, תקף גם דגי בר וצבי ים.
* פגיעה בבית-הגידול החולי. אזור בקרקעית הים, מול החוף הצפוני, המהווה מעין חממה למספר רב של בעלי-חיים, ניזוק בשנים האחרונות, ככל הנראה עקב העשרה בחומרי מזון אורגניים, שמקורם בשפכי העיר אילת וגם בחוות גדולי הדגים.
* כניסת דגים זרים לאוכלוסיית הבר במפרץ. חדירת מינים זרי לאוכלוסייה המתקיימת באיזון כה עדין, עלולה לגרום נזקים בדרכים שונות.
* העשרה בחנקות. 68% מהתרכובות העשירות בחנקן ו- 27% מהתרכובות העשירות בזרחן הניתנות כמזון לדגים, מופרשות מן הכלובים למי הים. חומרים אלה מדשנים את מימי המפרץ, מעודדים גידול אצות ושאר בעלי-חיים הניזונים מהם ומעכירים את מימיו. גם כאן חשוב לציין של ביוב העיר אילת 'תרומה' דומה.




 

שעון החול אוזל


במפרץ אילת ישנם מספר מקורות זיהום. חלקם (לדוגמה: הזרמת הביוב) טופלו וחלקם מטופלים במידה זו או אחרת של הצלחה. על הרשויות לטפל בחומרה בכל מקור זיהום שהוא. אך צריך להיות ברור שעצם קיומם של גורמי זיהום ומפגעים אחרים, אינו נותן לחקלאות הימית כל לגיטימציה.

השאלה המתבקשת היא: האם נלמד מניסיונן המר של ארצות אחרות, שחוו על בשרן את נזקי החקלאות הימית, או שנאמץ את האמירה הכל-כך ישראלית (והמאוד בלתי-אחראית) של "לי זה לא יקרה", ונמשיך לגדל דגים בים עד שהמציאות המרה תטפח על פנינו?

בל נשלה את עצמנו. כאשר ניווכח כי הרסנו את המפרץ וכי לחקלאות הימית הייתה תרומה משמעותית לכך, יהיה מאוחר מכדי לשנות ולהחזיר את הגלגל לאחור. מחייבי החקלאות הימית מבססים את טיעוניהם על כך, שעד כה לא הוצגה כל הוכחה מדעית חד-משמעית לקשר הישיר בין קיום החקלאות הימית לבין הפגיעה בבתי-הגידול הימיים במפרץ בכלל ובשוניות האלמוגים בפרט. נכון, אך עד אשר ייערכו סקרים ומחקרים, כפי שהם מציעים, כבר לא יהיה מה לנטר ומה לבדוק.

שעון החול של מפרץ אילת אוזל במהירות, ואין זמן למחקרים ולניטורים. די בחשש הסביר כי החקלאות הימית גורמת נזק משמעותי, כדי להחליט על הרחקתה ממימי המפרץ בהקדם. אומנם חוות הדגים מפרנסות מספר משפחות, אולם מפרץ אילת נחשב נכס לאומי וענף כלכלי תיירותי גדול וחשוב לאין שיעור מענף החקלאות הימית.



* הכותבת היא מנהלת סניף אילת של FOEME.

ביבליוגרפיה:
כותר: על משמר המפרץ
מחבר: אלוני משי, דורי
תאריך: אוגוסט-ספטמבר 2000 , גליון 33
שם כתב העת: ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
הוצאה לאור: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל
הערות לפריט זה: הכותבת היא מנהלת סניף אילת של Foeme
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית