הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה > אסתטיקה
פרידמן, ש.


תקציר
אסתטיקה היא ענף בפילוסופיה שדן במושגי יופי, כיעור, קסם, גיחוך ובין השאר מנסה לברר מהי יצירת אומנות, מה היצירה מעוררת אצל הצופה - רגש או פעילות שכלתנית.



אסתטיקה
מחבר: פרופ' ג'. או. יורמסון


אף על פי שחלוקת הפילוסופיה לכמה ענפי משנה היא בעלת חשיבות מושגית מצומצמת בלבד, בכל זאת נחשבה האסתטיקה במשך זמן רב כאחד מענפיה העיקרים של הפילוסופיה לידן של תורת-ההגיון, המטפיסיקה, תורת-ההכרה ותורת-המוסר, אם כי יש להודות שלא זכתה לאותה תשומת-לב כשאר הענפים הנזכרים. המילה "אסתטיקה" בעצמה היא בת למעלה ממאה שנה וזוהי מטבע לשונית שהוטבעה על-ידי הפילוסוף הגרמני באומרגטן (Baumgarten) אף כי לאמיתו של דבר נגזרה המילה מן המילה היוונית "אסתסיס" (Aesthesis) שפירושה "תפיסה" (חושית), בכל זאת אין לייחס חשיבות לאטימולוגיה זו. במקום שבני-דורנו מדברים אודות ה"אסתטיקה", היו הקדמונים מדברים אודות תורת-הטעם או ביקורת הטעם. הדיאלוג "היפיאס הגדול" לאפלטון (Plato) שבו מנסה הסופיסט היפיאס (Hippias) לשווא להמציא לסוקרטס הגדרה משביעה רצון של היפה, הוא היצירה העתיקה ביותר הידועה לנו מתחום האסתטיקה, ומאז ואילך עצרה ספרות רצופה בתחום הזה.

האסתטיקה שואבת את נושא שיקוליה מתוך העובדה שבני מאדם חורצים משפט בקביעות, הן על מושאים טבעיים, הן על יצירות "האמנויות היפות" והן על חפצים אחרים מתוצרי התעשייה האנושית. במשפטים אלה הם מייחסים להם יופי, שגב, כיעור, קסם, גיחוך או זרות. יתר-על-כן, בני אדם מנסים גם לאשר או להפריך חריצת - משפט מעין זו, אף להתווכח עליה. הבעיות הפילוסופיות של האסתטיקה מתעוררות מתוך הרהורים על נתונים אלה, ויהא זה מועיל להצביע על אחדים מהם ללא דיון מיוחד. מה המשותף למונחים כגון "יפה", "נשגב", "מקסים" ו"מכוער" שאינו משותף להם גם עם מונחים כגון "מועיל", "ראוי", "צודק" ו"מרושע"? כיצד יכולים אנו להראות, אם בכלל אפשרי הדבר, שמשפטים אסתטיים כאלה הם אמיתיים, וכיצד יכולים אנו להצדיק נקודת ראות אחת על פני רעותה? במה נבדלת הערכה אסתטית מהערכות מוסריות או כלכליות? מהי יצירה אמנותית? כלום יכולים אנו לנקוט באותה עמדה אסתטית עצמה, הן כלפי יצירות אמנותיות והן כלפי תופעות טבעיות? שאלות מעין אלה מבהירות במידה מספקת את אופייה הכללי של האסתטיקה הפילוסופית, אף-על-פי שלא כל הפילוסופים יסכימו לדעה, שעמדנו על הבעיות החשובות ביותר או שניסחנו אותן בדרך הטובה ביותר. יחד עם זאת, ישנן ללא ספק שאלות נוספות; אחת מהן נוגעת להגדרת גבולותיה של האסתטיקה הפילוסופית; האם, למשל, דיון בהבחנה בין אמנות קלסית לאמנות רומנטית הוא דיון פילוסופי, או שהוא שייך כולו לתחומה של ביקורת האמנות? אין ספק כי מן ההכרח לעשות הבחנה כלשהי בין האסתטיקה לבין הביקורת לנמק מדוע הערכת יצירה אמנותית כיצירה מעולה איננה חלק מן הפילוסופיה והפילוסוף איננו במיוחד בר - סמכא בנוגע לשאלות מעין אלה.

טבעי הוא לערוך הקבלה בין בעיות האסתטיקה לבין בעיות ^תורת המידות^. יש אשר יתייחסו לכך כאל טעות; ותהיה טבעית ככל שתהיה; ויש אשר יטענו שלדבר על הקבלה אין בכך די, באשר הם סבורים כי עלינו לבנות תורת - ערכים כללית, תורה אחת ויחידה שאפשר יהיה ליישם אותה - תוך שינויים מתאימים - לתחומי המוסר האסתטיקה והכלכלה. עם זאת ברור, שהשאלה החשובה ביותר של תורת-המוסר מתנסחת באופן טבעי בערך כך: "כלום ישנו בנמצא קנה - מידה של מוסריות מחוץ למסגרת הסכמותיה של קבוצת אנשים מסוימת, ואם כן - מה הוא קנה-מידה זה?" כמובן שאנו יכולים לשאול באותה מידה של טבעיות אם בכלל יש בנמצא קנה-מידה לשיפוט אסתטי, ואם כן - מהו. אם כך הוא הדבר, אין זה מפתיע שאנו נתקלים בהקבלה ניכרת בין התורות האסתטיות והמוסריות, הרווחות ביותר. כשם שחסידי הרלטיביסם המוסרי טוענים שהאמנות המוסריות תופסות רק לגבי פרט או חברה מסוימים, כך מושמעת הטענה שאין בנמצא קנה-מידה לגבי הטעם הטוב פרט לזה המקובל בחברה נתונה; בדיוק כפי שההשקפה ההדוניסטית בתורת-המוסר מוצאת את הערך המוסרי אך ורק ביצירת ההנאה, כך טוענת ההשקפה ההדוניסטית באסתטיקה כי יצירת ההנאה היא היא קנה-המידה היחיד למעלה אסתטית; כפי שמורליסטים מסוימים טענו שהטוב הוא תכונה מוסרית אחרונה, המצוייה באורח אובייקטיבי בתוך מושאים בעלי-ערך, כך טענו אסתטיקונים מסוימים שהיופי הוא תכונה אובייקטיבית; ושוב באופן דומה נוכל למצוא תורות סובייקטיביסטיות ואמוטיביסטיות בעלות משמעות בשני התחומים גם יחד.

הדיון הקלסי בעל ההשפעה הניכרת ביותר בתחומה של האסתטיקה היה זה של קנט (Kant) ב"ביקורת כוח השיפוט", במיוחד באמצעות עמידתו על הרמה הטרום מושגית של השיפוט האסתטי ועל אופיים הצורני של קני המידה הקובעים את הרמה האסתטית; צורתו המדויקת של הדיון הקנטיאני קשורה בהשקפתו שהשיפוטים שונים זה מזה בכמות, באיכות, ביחס ובאופנות, כך שבעייתה של האסתטיקה היא בעיקר לקבוע כיצד השיפוטים האסתטיים נבדלים מאחרים מארבע הבחינות הנזכרות. התורה הידועה ביותר בזמנים המודרניים היא זו של קרוצ'ה (Croce) בספרו "אסתטיקה"; תורתו של קולינגווד (Collingwood) המתגלמת בספרו "עקרונות האמנות" (Principles of Art) היא לפי מהותה קרובה ביותר לזו של קרוצ'ה; לגבי קרוצ'ה, היצירה האמנותית היא אינטואיציה חושית של איזו אמוציה שהיא משמשת לה מבע תואם; יריעת - הציור, המילים הכתובות או הצלילים המושמעים הם בבחינת כלי-עזר הגורמים לכך שבני-אדם אחרים יגיעו אל אותה אינטואיציה. גם ההשקפה המצויה בספרו של ארנסט קסירר (Ernst Cassirer) "הפילוסופיה של הצורות הסמליות" –(The Philosophy of the Sym – bolic Forms) היתה בעלת השפעה רבה, במיוחד בצורתה המחודשת בספרה של ס' לאנגר (S.K. Langer) "רגש וצורה" (Feeling and Form). המשותף לכל ההוגים הללו הוא בהתייחסותם אל ההווייה האסטתית מעיקרה כאל הבעה, או כאל הסמלה של רגש; הם מבקשים לקושרה בדרך זו אל כל השימושים האחרים בלשון ואל צורות אחרות של הסמלה. ואכן, קרוצ'ה למשל מתייחס אל הבלשנות הכללית ואל האסתטיקה כאל דבר אחד. תורות אלה, אידיאליסטיות לפי נטייתן העיקרית, לא זכו לתמיכה יתרה מידי פילוסופים אנליטיים ואמפיריסטיים; ברם, אלה האחרונים נכשלו כשלון חרוץ בניסיונם להציע פתרון משלהם. הקושי העצום בכל התורות האסתטיות הוא -להעניק משמעות ברורה כלשהי למונחים שטבעי הוא, כנראה, להשתמש בהם; סמליות, ביטוי, אינטואיציה; צורה משמעותית - כל אלה הם מושגים ההולכים ונשנים בקביעות בתורות אסתטיות, וראויים לבדיקה אנליטית קפדנית יותר מזו שזכו לה עד כה.

ואכן, ישנם פילוסופים השוללים כל אפשרות של תורה אסתטית כללית; פילוסופים אלה אומרים, כי האסתטיקונים מניחים שישנה איזו תכונה משותפת בהתנסות באמנויות השונות וביופי הטבעי, ושקיים קנה - מידה כללי לגבי השיפוט הניתן ליישום לכל התחומים האלה; ברם, הנחה זו נחשבת בעיניהם כמשוללת כל צידוק. לפי דעתם יכולים אנו לנסח את מה שמביא אותנו אל הערצתו של ציור זה או אחר, של נוף מסוים או סימפוניה מסוימת, אך אל לנו לצפות לכך שנגלה משהו משותף לכל המקרים האלה. בין אם ספקנות קיצונית זו מוצדקת ובין אם לאו - מן ההכרח להסכים לדבריהם של המבקרים הטוענים שהאסתטיקה נראית יותר מאשר כל ענף אחר של הפילוסופיה, כנידונה לגורל של עירפול יומרני או של דלות יוצאת דופן ביחס לשאר תחומיו העיקריים של המחקר הפילוסופי. בשנים האחרונות זכה המחקר האסתטי לתנופה רבה בארצות הברית ולא נותר לנו אלא לקוות שתנופה זו תישא פרי כלשהו בעתיד הקרוב.

* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.

ביבליוגרפיה:
כותר: אסתטיקה
שם  הספר: פילוסופיה
מחבר: יורמסון, ג'. או. (פרופ')
עורכי הספר: שרפשטיין, בן עמי  (פרופ') ; יורמסון, ג'. או.  (פרופ')
תאריך: 1967
הוצאה לאור: פרידמן, ש.
הערות: 1. עורך המהדורה העברית: פרופ' בן עמי שרפשטיין.
2. עורך המהדורה הלועזית : פרופ' יורמסון, הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.
3. סדרה אנציקלופדית ''אופקים חדשים''.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית