מצבה (אסטלה) ניאו-חיתית המתארת אדם סוגד לפני אל

מילות המפתח: פולחנים עתיקים, אשור, אסטלות, חתים (עם קדום)
מצבה זו, שנמצאה בצפון סוריה, עשויה מאבן בזלת ועליה חקוקה תמונה המתארת אדם הסוגד לפני אל הניצב על שור. האל מתואר כגבר מזוקן לבוש שמלה וחגור בחרב. על ראשו כתר קרניים שעליו גלגל החמה. ידו הימנית מורמת וידו השמאלית אוחזת טבעת וכנראה גם מטה. השור, סמל מובהק של עוצמה ופריון בתרבויות המזרח הקדום, משמש כמלווה של האל וכ"כלי התחבורה" שלו. השור מילא תפקיד מרכזי בפולחן הכנעני וזכור כמובן מקומם המרכזי של העגלים במקדשים שהקים ירבעם בן נבט בדן ובבית אל (מלכים א' יב, כח-כט). הגבר, שדמותו קטנה משמעותית ביחס לאל, לבוש שמלה ארוכה ועומד על גבי משטח כאשר ידו הימנית מורמת במחות סגידה כלפי האל. המצבה חקוקה בסגנון האמנותי הניאו-חיתי, האופייני לאזור צפון סוריה במאה התשיעית והמאה השמינית לפני הספירה, אך ניכרת בה גם השפעת הסגנון האשורי, במיוחד בתיאור דמות האל. /למידע מלא...

חותם

מילות המפתח: נבואה, כישוף
חותם טביעה דמוי חרפושית נושא כתובת על גבי אבן אכטיס לבנה מן המאה שמינית לפני הספירה.
החותם המוצג במוזיאון ארצות המקרא בירושלים, מופרד לארבע רצועות רוחב: ברצועה העליונה חקוקה הכתובת 'ללחש', ברצועה השניה - שני עופות דורסים משני עבריו של יצור (חרק?) כלשהו ברצועה השלישית - שני גריפונים משני עבריו של צמח לוטוס וברצועה התחתונה גלגל השמש. הסגנון האומנותי של החותם כמו גם צורתו מלמדים על השפעה מצרית מובהקת. /למידע מלא...

ראש חץ

מילות המפתח: נבואה, כישוף
במוזיאון ארצות המקרא מוצג ראש חץ עשוי ברונזה מאמצע המאה ה-11 לפני הספירה בקירוב. על שני פניו של ראש החץ חרותה כתובת: פנים: 'חצ שמדע בן ישבע' (חץ שמדע בן ישבע), אחור: 'אש שפט הצר' (איש שפט הצורי). הכתובת על ראש החץ מזהה אולי את בעליו (שמדע בן ישבע) ואת מוצאו (שם מקום או שם המשפחה / שבט - 'שפט') וכן את שם עיר הממלכה - צור. ראשי חץ דומים הנושאים כתובות התגלו במספר אתרים בארץ ישראל ולבנון, וזמנם מאות 11-12 לפני הספירה. בכל הכתובות מצוין שם פרטי (X בן Y).
לא ברור מדוע נחרתו הכתובות על ראשי החצים ומה היה שימושם. יש הסבורים כי מדובר בחצים ששימשו לצרכים מאגיים ויש אף הקושרים אותם לנוהג הניחוש המוזכר בספר יחזקאל כ"א, 26. /למידע מלא...