הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה


מטריאליזם
מחבר: פרופ' ג'. או. יורמסון


פרידמן, ש.
חזרה3

במשמעות הפילוסופית זוהי השקפה הטוענת, שכל הקיים הוא חומרי או מותנה בחומר מכל וכל באשר לקיומו. השקפה זו מקיפה (א) את הטענה המטפיסית הכוללת, האומרת כי קיים רק סוג יסודי אחד של ממשות וזהו - היסוד החומרי ו-(ב) את הטענה המצומצמת יותר, שעל פיה בני-האדם ושאר בעלי החיים אינם יצורים טבועים בחותם השניות, המורכבים מגוף חומרי ונפש אל-חומרית, אלא הם גופניים ביסוד טבעם...

הצורה הנודעת ביותר של המטריאליסם היא האטומיסם הספקולטיבי של דמוקריטוס (Democritus) ואפיקורוס (Epicurus). השקפה זו צמחה כניסיון להסביר את השינוי במונחי היסודות האחרונים של העולם. יסודותיו האחרונים של העולם הם בהתאם לתורה זו חלקיקים שאינם ניתנים לחלוקה ולכליה; חלקיקים אלה נעים בתוך החלל הריק. העצמים, בני-האדם ובעלי-החיים של העולם הטבעי נוצרים ומתהווים מתוך התקשרותם של חלקיקים אלה, והם מתפוררים כשהתקשרויות אלו נפרדות ויוצרות צירופים חדשים ושונים. על פי השקפה זו המחשבה היא צורה מסוימת של תחושה; ואילו התחושה מוסברת במונחים פיסיקליים; בתורת מכלול השינויים החלים בתוך האטומים המהווים את הנפש, משום פעולת אטומים אחרים, המוקרנים ע"י עצמים, הנמצאים מחוץ לגוף ונקלטים באמצעות אברי התחושה. כאשר הגוף מתפורר וכלה, התחושה איננה אפשרית עוד והנפש עצמה נפרדת לאטומים האחרונים שלה. יוצא, איפוא, שההבחנה בין גוף ונפש איננה הבחנה בין הבלתי-חומרי לחומרי, אלא בין סוגים שונים של מכלולים חומריים. האטומיסם המטיריאליסטי קם לתחייה במאה ה-17 והיה להשקפת-היסוד של אתיאיסטים שונים במאה ה-18, כדוגמת הברון דה הולבאך (d’Holbach). חיבורו "מערכת הטבע" (System of Nature), שפורסם בשנת 1770, נחשב לאחד הספרים הקלאסיים של המטריאליסם בתקופה זו. אולם אי-אפשר שלא לציין, כי אין הוא חף מסתירות, באשר תוארים מחשבתיים כדוגמת סימפאטיה ואנטיפאטיה מיוחסים לאטומים החומריים האחרונים. מכל מקום, דה הולבאך מגדיר את ההרגשה במונחים פיסיקליים, כאופן של התנועעות וקבלת אימפולסים דרך הגוף, והוא שולל את קיומן של נפשות בלתי-חומריות. הוא מנמק שלילה זו בכך, שנפש בלתי חומרית כזאת מתוארת בדרך-כלל רק במונחים שליליים; היא היתה נשארת, איפוא, חתומה בפני הסבר ותיאור מדויק גם אילו נתקיימה באמת.

התפתחותם של המדעים הפיסיקליים הביאה לכך שמדעים אלה יאמצו לעצמם את האטומיסם הספקולטיבי בתורת עיקרון מסביר של הפיסיקה והכימיה והצמיחו באופן כזה את המטריאליסם המדעי. תורה זו זכתה לתמיכה של עדויות גיאולוגיות ושל תורת ההתפתחות האורגנית, שמהם משתמע כי החיים והרוח התפתחו מן החומר נעדר החיים. התפתחויות שונות בפיסיולוגיה אימצו את ידיה של תורה זו באשר הושמעה הטענה שקיומם והיקפם של החיים הרוחניים מותנים בגודלו ובמבנהו של המוח. הפיסיולוג הגרמני .קרל פוגט (Karl Vogt 1895-1817) היה אחד הטוענים הקיצוניים להשקפה, שהמחשבה מתייחסת אל המוח כפי שהמרה מתייחסת אל הכבד והשתן אל הכלייה (בעצם היו דבריו של פוגט בבחינת הד לכמה משפטים מחיבורו של קאבאניס (Cabanis) "קשרים בין הפיסיקלי לבין המוסרי באדם" (Relations of the Physical and the Moral in the Man) שפורסם בשנת 1802, אשר בו מוצעת הטענה שניתן להתייחס אל המוח כאל אבר המעכל רשמים ומפריש מחשבות). ברם, גם פוגט וגם ביכנר (Buchner) בן זמנו (1899-1824) לא סיפקו הסבר מקיף וברור בדבר טיבה של הרוח. לפיכך, אף-על-פי שביכנר הודה שהמחשבה איננה משהו העשוי להיות "מפורש", לא היה מסוגל להוסיף תיאור והסבר חיוביים, פרט לטענה הכללית, שעל פיה נגרמת המחשבה על-ידי תהליכים פיסיקליים.

במאה ה-20 התגלם המטריאליסם בשתי צורות עיקריות: המטריאליסם הדיאלקטי והפיסיקליסם. המטריאליסם הדיאלקטי הוא הפילוסופיה הרשמית של העולם הקומוניסטי והוא מבוסס בעיקר על כתביהם של אנגלס (Engels) ושל לנין (Lenin). המטריאליסם הדיאלקטי התייחס אל פוגט ואל ביכנר כאל נציגיו של "המטריאליסם הוולגרי", אלא שתורה זו עצמה, אף כי היא ברורה וחד-משמעית ביחס לתלותה של הרוח בחומר, הריהי מעורפלת ועמומה ביחס לטבעה של הרוח עצמה. דומה, כי המטריאליסם הדיאלקטי סובר שלמרות שהרוח מובחנת מן החומר ואיננה ניתנת להעמדה עליו, בכל זאת היא צורה מישנית של הקיום.

השקפה זו, הסוברת שהרוח היא סוג חדש ומובחן של הישות אשר צמחה מן החומר, ידועה בכינויה "המטריאליסם המגיח" (Emergent Materialism).

הפיסיקליסם נוסח לראשונה על-ידי אחדים מחברי התנועה הידועה בשם "פוסיטיביסם לוגי". הוא מסתמך על הטענה שכל מה שניתן להיאמר באופן משמעותי, מוכרח לקבוע משהו בר-אימות. הפיסיקליסטים טוענים, שאין בנמצא אימות מובהק של טענה או משפט, המבקשים להביע את חוויותיו ואת נסיונותיו הפרטיים של אדם אחד. יכול אדם לומר שהוא חש כאב; אך אף אחד אחר איננו יכול לבחון זאת. מה שאחרים יכולים לעשות הוא לשמוע את דבריו של האדם הנוגע בדבר או לראות את תנועותיו. שום דבר איננו ניתן לאימות פומבי על ידי יותר מצופה אחד פרט להתרחשויות פיסיקליות. מתוך כך הסיקו הפיסיקליסטים שהמשפטים המשמעותיים היחידים על-אודות הרוח והשכל חייבים להתייחס אל התנהגות גופנית כלשהי. מכאן נובעת טענתם, שהפסיכולוגיה במובנה הרחב ביותר היא חלק מן הפיסיקה. בה בשעה שפסיכולוגים אחדים קיבלו את הביהיוויוריסם בתורת מכלול של הליכים מדעיים, המקבלים כבעלי תוקף רק אותם נתונים החשופים לתצפית מצד יותר מאשר צופה אחד, טענו הפיסיקליסטים שהנימוק לכך הוא שכל מסלול אחר של הליכים הוא חסר מובן.

חשב לציין במפורש, שהמטריאליסטים אינם שוללים את קיומה של הרוח או של התודעה, שכן שלילה כזאת כשלעצמה תהיה בבחינת הפעלתו של הדבר עצמו שאותו מבקשים לשלול. אולם המטריאליסטים ממאנים להודות שהרוח או התודעה הם יסוד מאפיין של נפש בלתי-חומרית. עוצמת הטענות לטובת המטריאליסם נובעת מתוך חוסר בהירותה של ההשקפה הטוענת לקיומה של ישות בלתי חומרית מכל-וכל. לפי השקפה זו הישות הבלתי-חומרית היא בלתי-חללית לחלוטין ולפיכך בלתי-מסוגלת לנוע. אולם אם כך הוא הדבר, נראה בעליל, כי אי - אפשר להסביר את הדרך, שבה היא פועלת על גופים חומריים. לעומת-זאת, הניסיון לתאר את התחושה במונחים של תנועות פיסיקליות או של שינויים כימיים, משמיט ללא ספק את היסוד האופייני לה ביותר. הצורה המתקבלת ביותר על הדעת של המטריאליסם היא זו הטוענת שהרוח איננה עצם, לא עצם חומרי ולא עצם אל-חומרי, אלא הכוחות, הכשירויות והפונקציות של סוגי גופים מסוימים. ברם, הבא לבקר את המטריאליסם ניצב על קרקע מוצקה, בהדגשו את התהום המפרידה בין הניסיון מחד לבין התהליכים הפיסיקליים מאידך.

* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.

ביבליוגרפיה:
כותר: מטריאליזם
שם  הספר: פילוסופיה
מחבר: יורמסון, ג'. או. (פרופ')
עורכי הספר: שרפשטיין, בן עמי  (פרופ') ; יורמסון, ג'. או.  (פרופ')
תאריך: 1967
הוצאה לאור: פרידמן, ש.
הערות: 1. עורך המהדורה העברית: פרופ' בן עמי שרפשטיין.
2. עורך המהדורה הלועזית : פרופ' יורמסון, הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.
3. סדרה אנציקלופדית ''אופקים חדשים''.