עמוד הבית > מדינת ישראל > ישובים וסוגי התיישבות > מושבים וכפריםעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > היישוב בארץ ישראל טרם הקמת המדינה > היישוב בארץ ישראל בתקופה העותומנית [1516 - 1917] > עליה ראשונה עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > עליות לארץ ישראל ולמדינת ישראל > עלייה ראשונהעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > עליות לארץ ישראל ולמדינת ישראל > עלייה ראשונה


ייסוד המושבה מטולה
מחברת: מתיה קם


מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית קרן אבי חי
חזרה3

"אין יותר צפון מזה" - זוהי סיסמת התיירות של המושבה מטולה. ואכן, מטולה היא היישוב הצפוני ביותר במדינת ישראל, ומיקומה הוא שקבע את הגבול הצפוני של ישראל עם לבנון (פרטים - בהמשך). מטולה נמצאת בקצה העליון של "אצבע הגליל", וחיים בה כ- 2,000 תושבים, ובהם חקלאים, המעבדים אלפי דונם של מטעים - תפוחים ואגסים, משמשים, דובדבנים ועוד.

בראשית הייתה אומטולה…

ראשיתה של המושבה מטולה - באדמות שרכש הברון רוטשילד(1) בשנת תר"ן - 1890 בכפר אומטולה, שהיה בבעלותו של ערבי נוצרי מצידון בשם ג'בור בֵּיי. על אדמות אלה התיישבו בסוף המאה ה- 19 פליטים דרוזים, שהצליחו לשכנע את ג'בור בֵּיי לתת להם לחיות על אדמותיו במעמד של אריסים.(2) אך הדרוזים הפרו את התחייבויותיהם, וג'בור בֵּיי החליט למכור את אדמות אומטולה. וכאן נכנס לתמונה יהושע אוסובצקי, אחד מנציגיו של הברון רוטשילד, שביקש לקנות אדמות להתיישבות היהודית בארץ. ג'בור ביי שמח להיפטר מן הקרקעות של אומטולה, ואוסובצקי היה מרוצה שהצליח לרכוש קרקעות, מפני שהטורקים, ששלטו אז בארץ, הקשו מאוד על ההתיישבות היהודית ואסרו למכור קרקעות ליהודים.(3) את התהליך החוקי של רכישת אדמות אומטולה עבר אוסובצקי בהצלחה, אך עדיין חיכה לו המכשול הגדול: תפיסת הקרקעות מידי האריסים הדרוזים, שעסקת המכירה לא שינתה את עמדתם, והם המשיכו לשבת במקום ולעשות באדמות כרצונם.

(1) הברון בנימין (אדמונד) רוטשילד (1845 - 1934): "הנדיב הידוע", שהתפרסם גם בכינוי "אבי היישוב" בזכות תמיכתו ביישוב היהודי החדש בארץ ישראל. הברון בנימין רוטשילד היה נצר למשפחה של בנקאים יהודים עשירים, אשר מן המאה ה- 16 הייתה ידועה בפעילותה הנדבנית למען העם היהודי. בפעילותו הנדבנית התמקד הברון רוטשילד בעזרה להתיישבות הציונית החדשה בארץ ישראל, שהחלה בעלייה הראשונה (1882 - 1903). הוא תמך במושבות הראשונות, יזם וגם מימן את ההכשרה החקלאית של המתיישבים, והקים את יקבי היין הראשונים בארץ. המושבה מזכרת בתיה הייתה המושבה הראשונה שנוסדה בידי הברון (1883), והיא נקראת על שם אמו; המושבה זיכרון יעקב עברה לחסות הברון בשנת 1884 (שנתיים לאחר ייסודה), והיא נקראת על שם אביו. בשנת תרס"ט - 1929 התמנה הברון רוטשילד לנשיא כבוד של הסוכנות היהודית. בארץ ביקר כמה פעמים, ובשני ביקוריו האחרונים (בשנים 1914, 1925) הביע את שמחתו למראה הגידול וההתפתחות של ההתיישבות היהודית. הברון רוטשילד נפטר בעיר הולדתו, פריז; על-פי צוואתו הועלו עצמותיו ועצמות אשתו לישראל בשנת תשי"ד - 1954, ונקברו ברמת הנדיב שבזיכרון יעקב.
(2) אריס - אריסים: אנשים המקבלים על עצמם לְעַבֵּד אדמות של אחרים, ובתמורה נותנים לבעלי האדמה חלק מסוים מן היבולים.
(3) ראו גם - ייסוד פתח תקווה.

שני רוכבים אמיצים - והסכם שנחתם בסעודה

(כפי שסיפר ותיעד יעקב הרוזן, איש מטולה)*

כאמור, הדרוזים שישבו על אדמות אומטולה לא כיבדו את בעלי האדמות, גם כשהבעלים היה ערבי מצידון, ועל אחת וכמה כשהבעלות עברה לידי היהודים. הדרוזים באומטולה הטילו פחד על כל תושבי הסביבה, יהודים ולא יהודים כאחד. לאחר שנודע להם על מכירת האדמות לנציג הברון, הם פרסמו ברחבי הגליל אזהרה קצרה וברורה: "כל מי שיעז לחדור לכפרנו לשם דיון בקשר לרכישת אומטולה - דמו בראשו".* יהושע אוסובצקי, נציג הברון, ידע שהדרוזים היושבים באומטולה לא יהססו להילחם על האדמה, ואף יזעיקו לשם כך את אחיהם, תושבי הלבנון. ליהודי הארץ לא היה כוח צבאי, והמסמך המעיד על קניית הקרקע מידי הבעלים היה חסר משמעות בעיני אנשי הכפר. במצב שנראה כחסר מוצא - החליט אוסובצקי להעיז ולעשות מעשה אמיץ: הוא לקח את עוזרו, ושניהם נכנסו לכפר אומטולה רכובים על שתי סוסות יפות ומרשימות. הם עברו את הכפר בדהירה מהירה - ועצרו בפתח ביתו של השייך, ראש הכפר. אומץ לבם של שני הרוכבים היהודים הדהים את תושבי הכפר ושבה את לבם. לאחר משא ומתן החליטו התושבים להכיר בבעלותו של אוסובצקי על האדמות, וההסכם ביניהם נחתם בסעודת פיוס גדולה ובהכרזה על "אחווה ורעות" בין תושבי הכפר למתיישבים היהודים שיבואו.*

* על-פי יעקב הרוזן, חזון ההתנחלות בגליל, הוצאת מוסד הרב קוק, תשל"א - 1971, פרק 14 עמ' 376 - 396.

מאומטולה למטולה

המתיישבים היהודים הראשונים הגיעו לאומטולה מכפרי הגליל וגם מן העיר צפת, כדי להקים "מושבת עובדי אדמה". תנאי החיים והמגורים היו קשים, והמושבה הייתה מרוחקת מאוד מכל יישוב יהודי. כדי להגיע מיישובים במרכז הארץ לאומטולה - היה צורך להפליג מיפו לְבֵּירוּת, משם - לצידון, ומצידון צריך היה לרכוב על גבי בהמה כשמונה שעות עד למושבה החדשה…

הברון רוטשילד, שמימן את רכישת האדמות, שלח למקום גם פועלים חקלאיים יהודים. אלה התחילו לעבד את האדמות לצדם של הדרוזים, שהמשיכו לעבוד במקום על פי ההסכם עם אוסובצקי. ואמנם בשנים הראשונות היה שיתוף פעולה מוצלח בין היהודים לדרוזים באומטולה.
המתיישבים היהודים באומטולה עסקו בגידול גפנים, שסיפקו ענבים ליקבים שהקים הברון רוטשילד במושבות זיכרון יעקב וראשון לציון. המתיישבים זרעו חיטה ומיני קטניות, וגם רכשו ציוד חקלאי. למרות תנאי החיים הקשים נראתה ההתחלה מבטיחה, גם בזכות גשמי ברכה שהניבו יבולים טובים. שיתוף הפעולה עם הדרוזים כלל עזרה הדדית, וגם הרתיע שודדים מלתקוף את המושבה החדשה...
המצב השתנה בשנת תרנ"ה - 1895, עם פרוץ המרד הדרוזי נגד הטורקים. הדרוזים מאומטולה נענו לקריאת המרד, נטשו את הכפר והצטרפו למלחמה בטורקים. התכנית של אוסובצקי להפוך את אומטולה להתיישבות משותפת דרוזית-יהודית ירדה לטמיון, ועל ההתיישבות הצעירה העיקה בעיה מידית של כוח אדם לעבודות החקלאיות. מתיישבי אומטולה יצאו בקריאה דחופה לפועלי המושבות להצטרף אליהם כדי לחזק את ההתיישבות במקום, לסייע בעבודה החקלאית ולהציל את היבולים. קריאתם נענתה, וביום ה' בסיוון תרנ"ו - 1896 הגיעו לאומטולה כ- 60 איכרים יהודים, מרביתם מן המושבות ראשון לציון וזיכרון יעקב. ויום זה, שבו הפכה אומטולה למושבה יהודית, נקבע כיום ייסודה, והיא גם זכתה לשֵם עברי חדש - מטולה.*

* מטולה: מקור השם העברי, מטולה, אינו ברור. נראה שאיכרי המושבה בחרו בשם המזכיר את שמו הערבי של הכפר, אומטולה. יש שקישרו שֵׁם זה למילה "תֵל" בשל גובהו של המקום; ומכאן הכתיב "מתולה" (בתי"ו ולא בטי"ת) שהיה נהוג בשנותיה הראשונות של המושבה. אחרים הצביעו על דמיון הצלילים בין השם מטולה למילה טללים, המעידה על פוריות הקרקע באזור. ומכאן השם מטולה (בטי"ת), והוא הכתיב המקובל בימינו.
דרך אגב: המילה מטולה - היא גם מילה נרדפת למילה טיילת, אם כי כיום לא משתמשים בה במובן זה, אלא רק כשם המושבה.

התחלות ראשונות

החיים במושבה היו קשים מאוד, והאיכרים במטולה התמודדו עם בעיות של עוני, מחסור ומחלות - וגם עם תנאי מגורים קשים: הם התגוררו בבקתות עלובות עשויות חומר.(1) הברון רוטשילד, שרכש את אדמות המושבה, המשיך לתמוך במושבה,(2) והוא שלח אליה אגרונום צעיר ומבטיח בשם אהרן אהרונסון,(3) שאותו מינה לתפקיד המנהל החקלאי של המושבה. בהדרכתו של אהרונסון למדו האיכרים שיטות חקלאיות מודרניות של טיפול וטיפוח גידולים מסוגים שונים. אהרונסון גם נתן הוראה להרוס את בקתות החומר שבהן גרו האיכרים ולבנות במקומן "בתים חדשים ומרווחים". וכך, בעזרתו של מהנדס יהודי מצרפת, נבנה הרחוב הראשי (והראשון) במטולה, והמושבה הפכה מכפר עלוב למושבה מסודרת ומודרנית, שכללה בתים לאיכרי המושבה וכן מבני ציבור - בית ספר, בית כנסת, בית לרוקח של המושבה, בית למיילדת ועוד. ריחוקה של המושבה מיישובים אחרים ונטישת הדרוזים את הכפר גרמה בעיות ביטחון קשות למושבה: האיכרים סבלו מהתנכלויות השכנים הדרוזים, שגנבו את יבולי המושבה והתקיפו את איכרי המושבה בנשק. בין איכרי המושבה היו נפגעים, והיו גם כאלה שהתייאשו ועזבו. אך מרבית האיכרים נשארו במקום עם משפחותיהם, ובתמיכתו של הברון רוטשילד הקימו כוח הגנה מקומי כדי להדוף את ההתקפות ולצמצם את ההתנכלויות והגניבות.

(1) חומר: אדמה דביקה ובלתי חדירה למים, על-פי רוב בצבע חום-אדמדם, המשמשת לתעשיית לבנים ולקדרות. מוכרת גם בשם חֵמָר.
(2) תמיכת הברון במושבה הייתה בצורת הלוואות – ולא כמענקים כספיים. המתיישבים החדשים התחייבו להחזיר לברון את כל ההלוואות שקיבלו, כפי שנכתב בתקנון המושבה.
(3) אהרן אהרונסון (1876 - 1916): אגרונום, מומחה לחקלאות, חוקר ואיש מדע. הוריו עלו ארצה מרומניה ונמנו עם מייסדי המושבה זיכרון יעקב. אהרן אהרונסון למד בבית הספר של המושבה - שבה היו ארבע כיתות בלבד; את השכלתו השלים באמצעות מורים פרטיים ששכרו הוריו, ובמקביל החל לעבוד כחקלאי במושבות הברון רוטשילד. בגיל 18 נשלח על ידי הברון ללימודי חקלאות בפריז, ושם רכש השכלה מדעית ויישומית בתחום החקלאות והבוטניקה. לאחר שחזר ארצה - ועד יום מותו - עסק בחקר החקלאות בארץ ישראל ומחקריו זכו לפרסום בקרב אנשי מדע בעולם. התגלית המדעית הגדולה של אהרונסון קשורות לגילוי המקורות הקדומים של החיטה - הלא היא "אֵם החיטה" התרבותית. אהרונסון גם הקים וניהל את תחנת הניסיונות בעתלית, שהייתה למעשה המוסד המחקרי הראשון בארץ ישראל. אהרונסון הוזמן להרצות על תגליותיו ברחבי העולם, ובאחת מנסיעותיו, כשהיה בדרכו מלונדון לפריז, נהרג בתאונת מטוס.
אהרונסון עסק גם בפעילות פוליטית: כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה (1914) הקים אהרונסון את ארגון ניל"י, במטרה לסייע לצבא הבריטי לכבוש את הארץ מידי הטורקים. חברי ניל"י, שעסקו בריגול לטובת הצבא הבריטי, נרדפו באכזריות ואף הוצאו להורג בידי הטורקים. גם שרה אהרונסון, אחותו של אהרן שילמה בחייה על פעילותה בניל"י: היא נתפסה בידי הטורקים, נחקרה בעינויים קשים והחליטה להתאבד - כדי לא להישבר ולא למסור לטורקים פרטים על הארגון.

להלן קטעים המתארים את ייסוד המושבה מטולה ואת התנאים למתיישבים החדשים:

ייסוד מטולה - סיוון תרנ"ו - 1896
הדברים התפרסמו בעיתון הצפירה, גיליון 118 - כ"ט בסיוון תרנ"ו, ונדפסו בספר העלייה הראשונה, בעריכת: מרדכי אליאב וחיה הראל, הוצאת יד בן צבי, תשל"ב - 1972, כרך ב', עמ' 283 - 285.

"… נראה כי רק בעבודת האדמה בארץ הזאת, הקדושה ליהודים - [תהיה] תשועת ישראל; כי רק על האדמה הקדושה הזאת יוכל היהודי להיהפך מסוחר לאיכר ולחיות במנוחה חיי יושר פשוטים, וכל חפצנו ותקוותנו ... כי יִרְבֶּה מספר האיכרים היהודים העובדים את אדמת הקודש בזיעת אפם, וחיים על יגיע כפיהם ביושר וצדקה...
- - - - -
... צפונה מצפת ... בנחלת שבט דן לפנים (=בעבר), קנו עושי דבר הנדיב... כפר 'מתולה'. הכפר הזה הוא... 600 מטר מעל לפני הים... פה מעיינות... יוצאים בבקעה ובהר. בעמק הזה ייקוו כל ממי מקורי הירדן... ממזרח נשקף החרמון בהדר גאונו... "

והנה קטעים מתוך התנאים שקבע נציג הברון למתיישבים החדשים שהגיעו בתרנ"ו למושבה:

• "לאיש איש מהמתאחזים (=מן המתיישבים) יינתן 200 דונם אדמה לעבודה, בית ורפת, סוס וכלי מחרשה.
• 1,000 דונם אדמת מרעה יינתנו למושבה ולטחנה (=טחנת הקמח) אשר בכפר לצורכי הכלל.
• לכל אחד יינתן סכום כדי פרנסת ביתו ומזון סוסו לשנה אחת...
• מחיר האדמה, הבית, הסוס והכלים, והסכום אשר יינתן לכל אחד מהם במוקדם (=מראש) לצורכי פרנסת ביתו לשנה, ייזקף על כל אחד כְּמִלְוֶה (=כהלוואה)... בסוף השנה השנייה יתחיל כל אחד לשלם את חובו...
• מלבד הסכומים הנזכרים למעלה, לא יהיה על המושבה כל חוב. לא פקידים, לא רופאים, לא מורים וכדומה לא יינתן לה. המושבה תתנהג (=תתנהל) על פי עצמה, ולצורכי הכלל... תשמש ההכנסה מהטחנה.
• כל התנאים האלה יירשמו... וכל אחד מהמתאחזים (=מן המתיישבים) יחתום עליהם, ויתחייב למלא אותם לכל פרטיהם. ו[מי] אשר לא ישלם בכסף שנה ב' מהמושבה, ויצא (=יעזוב) בלי כל טענות ומענות.
- - - - -
…וכיוון שהמפעל הזה הוא ניסיון חדש אשר ערכו למהלך דבר היישוב רב מאוד, על כן אין רחמים בדין, וקבל יקבלו רק את אותם הפועלים אשר מהם יש יותר תקווה להצלחת העניין.
ועל כן לא יתקבל אלא הפועל אשר כבר עבד באחת המושבות כעשר שנים, ועל כל פנים לא פחות מחמש שנים, ואשר התמחה בתור עובד טוב מאוד או לפחות בתור עובד טוב, ואשר יש לו תעודה מרופא מומחה כי אינו חולה בשום מחלה…
יש פועלים טובים, ויושבים בארץ זמן מספיק, אך יש להם בעצמם קרקע מכבר באחת המושבות. גם הם לא יתקבלו כי הם יכולים לבוא אל הנחלה על האדמה אשר להם מכבר...

ואתם, הפועלים אשר נבחרתם לזה, אשריכם!
אשריכם, כי נבחרתם להיות החלוצים הראשונים בתקופה החדשה של היישוב, כאשר (=כמו ש) היו אחיכם בני המושבות הראשונות החלוצים בתקופה הראשונה. אשריכם, כי זכיתם לכך, ודעו ושימו אל לב מה נתון בידכם, כי עיני הנדיב ועושי דבריו וכל חובבי ציון נשואות אליכם, ומכם הם מקווים פתרון לשאלה הגדולה, שאלת היישוב.
חיזקן ואימצו, ושמכם יישאר לזיכרון עולם בדברי ימי יישובינו!"

ועוד כמה פרטים על מטולה

• במלחמת העולם הראשונה (תרע"ח - 1918) כבשו הבריטים את צפון ארץ ישראל מידי הטורקים, ואזור "אצבע הגליל" עבר לשליטת הצרפתיים (בני בריתם של הבריטים במלחמה). הכוחות הצרפתים המעטים שהיו במקום לא הצליחו להגן על יהודי מטולה ונאלצו לפנות אותם מפני הפורעים הערבים. לאחר שש שנים (תרפ"ד - 1924) עבר האזור לשלטון המנדט הבריטי,(1) ומטולה נקבעה כנקודת הגבול הצפונית של ארץ ישראל. אנשי מטולה חזרו למושבה, ובסיועם של מתיישבים חדשים החלו לשקם את המושבה ההרוסה.

• עם תום מלחמת העצמאות,(2) ובעקבות הסכמי שביתת הנשק עם לבנון, העבירה ממשלת ישראל לידי הלבנונים את כל הקרקעות הפרטיות של איכרי מטולה שהיו בעמק עיון. הגבול בין ישראל ללבנון עבר עכשיו במרחק של כ- 30 מטר מבתי המושבה, והאיכרים נאלצו להסתפק בעיבוד שטחי האדמה שנותרו בתוך מדינת ישראל.

• המושבה מטולה ויישובים אחרים באזור (כמו קריית שמונה ויישובי הגליל המערבי) הותקפו במשך שנים רבות בפגזי תותחים ובטילי קטיושות של ארגוני מחבלים(3) שפעלו מדרום לבנון: בקיץ תשמ"א - 1981 נפלו באזור מטולה - במשך 10 ימים בלבד - 1,200 פגזי תותחים וטילי קטיושות... מלחמת "שלום הגליל" (תשמ"ב - 1982) וגם כיבוש דרום לבנון לא פתרו את הבעיה לאורך זמן. בשנת תש"ס - 2000 החליטה הממשלה (בראשותו של אהוד ברק) על נסיגת צה"ל מדרום לבנון, והגבול בין ישראל ללבנון נקבע וסומן במדויק באישור האו"ם. מאז שורר שקט בגבול זה; החיים במטולה וב"אצבע הגליל" מתנהלים בשלווה ובביטחון, והתושבים נהנים מאיכות חיים שיש בה מזג אוויר קריר ונעים במשך כל השנה - גם בימי הקיץ החמים...

(1) המנדט הבריטי: בריטניה כבשה את ארץ ישראל מידי הטורקים בשנת 1917, במלחמת העולם הראשונה. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1920, קיבלה בריטניה מחבר הלאומים את המנדט לשלוט בארץ ישראל. המנדט הסתיים ביום 15 במאי 1948.
(2) מלחמת העצמאות נמשכה, עם שתי הפסקות-אש, עד המחצית הראשונה של שנת תש"ט - 1949. לאחר שצה"ל הדף את ההתקפות של מדינות ערב, נחתמו בתיווך האו"ם הסכמי שביתת נשק: תחילה עם מצרים ולבנון (שבט תש"ט - פברואר 1949); חודשיים אחר כך - עם ירדן, ולבסוף, בתמוז תש"ט - יולי 1949 - עם סוריה. ועוד על מלחמת העצמאות - בנושאים קודמים לחודש אייר.
(3) בשנות ה- 70 של המאה ה- 20 היו אלה ארגונים פלסטיניים, ובהם אש"ף. משנות ה- 80 ואילך - היה זה ארגון חיזבאללה.

ביבליוגרפיה:
כותר: ייסוד המושבה מטולה
שם  האתר: קופצים ללוח העברי
מחברת: קם, מתיה
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הערות: 1. המידע שלפניך נכתב במסגרת מבחר - תכנית בתרבות ישראל בגישה רב תחומית. התוכנית פותחה בסיוע קרן אבי חי ובשיתוף משרד החינוך.
הערות לפריט זה: 1. תחקיר: שלומית טור-פז