הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדינת ישראל > אוכלוסייה וחברה > מגזרים ותרבויות


הצ'רקסים
מחבר: אורי שטנדל


אקדמון
חזרה3

הצ'רקסים הם מוסלמים סונים, אך אינם ערבים בלאומיותם. מוצאם מן הקווקאז, שם השתרעה מולדתם בעבר משני עבריו של נהר קובאן. השם "צ'רקס" הוסב עליהם מפי שכניהם והם עצמם מתקראים אדיגה.(28)

לארצות המזרח-התיכון נסחפו הצ'רקסים בזרם, שנתהווה בעטיו של הלחץ הרוסי בקווקאז במאה ה- 19. המוני מהגרים צ'רקסים מיהרו אז לברוח מפני גייסותיו של הצאר, ששטפו את ארצם. בעיקר גברה ההגירה, עם כשלון המרד הגדול של עממי הקווקאז בשנות ה- 60 של המאה הקודמת. הסולטאן העות'מאני, עבד אלחמיד השני, סייע להתנחלותם של הצ'רקסים בתחומי ריבונותו, מתוך מגמה להשתמש בהם כיסוד, אשר יבלום התפשטות הבדויים או יצמצם תחומיהם של בעלי שררה מקומיים.

שלושה כפרים נוסדו בתקופה זו בארץ-ישראל:
א. ריחאניה בגליל העליון, מצפון לצפת. שם הכפר נשאב, כנראה, מפרחי הבר הריחניים, המציפים את השדות סביב בעונת החורף. משערים כי הוא נוסד כבר בשנת 1869, לפני ישובים צ'רקסיים אחרים. תושביו בני שבט אבזאח', רובם ככולם. מכורתם בעמק נהר בלאיה.
ב. כפר כמא בגליל התחתון, בצד הכביש כפר תבור - כנרת. הוא הוקם מאוחר יותר, בשנת 1876. אוכלוסייתו נמנית בעיקרה על שבט שאפסוג, ולפי מסורת שבידם ישבו אבותיהם באפיפסה, שליד אחד מיובלי הקובאן, וביישובים כפריים סמוכים. בכפר אף בני שבטים צ'רקסים אחרים, בזאדוך, אבזאח', ח'אטוקאי וקאבארטאי.
ג. ח'רבת צ'רקס בשומרון ליד פרשת הדרכים הסמוכה לכרכור (בפי הערבים קרויה היא "סרכס"). זמן התהוותו של ישוב זה אינו ידוע בבירור. לורנס אוליפנט מצביע בשנת 1884 על "שניים או שלושה ישובים צ'רקסיים במישור השרון". מתיאורו ניתן להסיק, כי הופעתם היוותה חידוש בנוף וגילם "רך" היה עדיין.(29) יתכן כי ח'רבת צ'רקס לא קמה לבדה, ולידה נוסד ישוב צ'רקסי נוסף, שגווע סמוך ללידתו או נבלע בשכנתו, אולם אין נתונים נוספים אודותיו.

תושבי ח'רבת צ'רקס נאבקו בקדחת הממאירה שהתפשטה בסביבתם. הם נלחצו אף על-ידי שכניהם. בכורח התנאים נתפורר היישוב ואוכלוסייתו התפזרה, כנראה בכפרים הצ'רקסיים משתי גדותיו של הירדן.(30)

הצ'רקסים בישראל מהווים מיעוט לאומי בעל צביון מקורי, השואף להבליט תווי יחודו, ובאותה עת עצמה ניכרת בו מגמה ברורה להשתלב בהתפתחותה הכללית של המדינה, בלא חייץ, מתוך התערות, שאין עמה התבוללות.

מאז קום המדינה נתבהרו לאיטן שלב-שלב, השלכותיה של המציאות הישראלית:
א. קווי שביתת-הנשק קרעו-ניתקו את הצ'רקסים בישראל מאחיהם בריכוזים הקרובים להם ביותר. עתה כמו נתכווץ יותר גרעין זעיר זה בבדידותו. מגעו החברתי-תרבותי עם מרכזים צ'רקסיים התרופף, בשל מרחק או גבול מדיני. הקשרים הפכו עקיפים, דלילים ובלתי רצופים.
ב. נצטמצם "טווח" אפשרויות נישואין בקרב הצ'רקסים ונקטעה ריקמת היחסים המשפחתיים, שנתהוותה בעבר, מאז ההתנחלות באיזור.
ג. הסביבה החברתית המקיפה את האוכלוסייה הצ'רקסית החלה משתנה, תוך כדי התהדקות מגעיה-השפעותיה; שני הכפרים מתקרבים אל ההוויה הישראלית המתגבשת סביבם. ישובי עולים קמים לידם. צעיריהם מתמזגים בצה"ל, במשמר הגבול, במשטרה. הם שואבים במסגרות אלו ערכים מערביים, ודמותם מתעצבת עימם. הם חוזרים לכפריהם אחרים ויוצקים אף בהם דפוסים חדשים.
ד. עולה רמת ההשכלה בכפרים הצ'רקסיים. מתפתחים-מתרחבים בתי-הספר. חוק חינוך חובה מוגשם בהם במלואו, והוא מקיף בנים ובנות, למן גן-הילדים עד סיומן של שמונה כיתות ראשונות. בהדרגה עולה מספרם של תלמידי התיכון מקרב בני הכפרים. הם ממשיכים לימודיהם בערים.(31) אופקים חדשים נפתחים בפני הדור הצ'רקסי הצעיר, וכבר שיגר "חלוציו" לבתי אולפנא גבוהים: לאוניברסיטה, לטכניון ולמוסדות אחרים. רמת ההשכלה הופכת קנה-מידה בסיסי בסולם הערכים, יותר ויותר נקבע על-פיה המעמד החברתי. אכן, בשלב הנוכחי של ההתפתחות קל יותר לבני משפחות צ'רקסיות אמידות להשיג יתרון זה, אולם אין הוא מצטמצם בתוכן, ועל כל פנים מפחית הוא משקלו היחסי של הרכוש הקרקעי בדירוג גורמי ההשפעה הפוליטית.
ה. יציאה לעבודות חוץ הפכה תופעת-קבע מכרעת במערכת הכלכלית-חברתית של הכפרים הצ'רקסים. היא עצמה נבעה משילובם של שני גורמים: הביקוש לידיים עובדות במשק הישראלי וצמצום מקורות המחיה בכפרים הצ'רקסיים עצמם, "שמשבצתם" הקרקעית היתה צרה מראשיתם. אפשרויות התעסוקה, שנפתחו מחוץ לכפרם פתרו מצוקתן של משפחות, שחלקותיהן עברו מידן, או נתפצלו בגלל ירושה לרסיסים זעירים. הלחץ על הקרקע גרם ללבטים חריפים בשכבה, שאיבדה משענתה הכלכלית בשני הכפרים, ובתוכה ניכרה זמן רב נטיית הגירה.
ו. עם מציאת תעסוקה חיצונית החלו משפחות צ'רקסיות בודדות לצאת מכפריהן, על מנת להעתיק מקום מגוריהן. זוהי תנועת עיור, שממדיה מצומצמים, אולם בעקבותיה התהוותה "מפת הפיזור" הנוכחית של הצ'רקסים בישראל, והיא כוללת את אילת, תל-אביב, בית-דגן, חיפה ונצרת. כשלושים משפחות השתקעו בערים אלו ובהן הן משתלבות, מבלי לאבד זיקתן ההדוקה לכפר האם.
ז. הלשון העברית חדרה ליישובים הצ'רקסיים. היא נלמדת כבר בבית-הספר היסודי ומתפשטת-משתרשת בערוצים שונים ומגוונים. השירות בצה"ל מעמיק אותה והיא הופכת כלי הכרחי, חיוני, בלעדיו אי-אפשר. היא פתח להכרת המתרחש בישראל בדרך בלתי אמצעית. צעירים צ'רקסיים מדברים ביניהם עברית, בצידה של שפת אימם כלשון חולין.
השפה הערבית הפסידה משקלה הסגולי בתהליך זה. היא אמנם ידועה ושגורה היטב. היא לשון הקוראן, וממנו שואבת עיקר כוחה, אך מאז קום המדינה פוחת השימוש בה, בעיקר בקרב הנוער.
ח. מעמיקה השתלבותם של הצ'רקסים בכוחות הבטחון. מאז מלחמת העצמאות שרתו צעירים צ'רקסים בצה"ל בהתנדבות, במסגרת יחידת המיעוטים, אך הם לא הסתפקו בדרך זו לביטוי יחסם לישראל והביעו נכונות לגיוס חובה מלא. הם פנו במכתב בקשה רשמי בעניין זה וגוללו בו עמדתם. ביוני 1958 הודיע דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הבטחון דאז, לראש מועצת כפר כמא על החלטתו בזו הלשון: "מר עבד אל עזיז שוגאן הנכבד... לאחר עיון ובדיקה בבקשתך לגייס את צעירי הצ'רקסים גיוס חובה לצה"ל החלטתי לקבל הצעתך. זאת אני עושה מתוך הוקרה לאומץ הלב, שבני עדתכם הצטיינו בו מאז ומעולם. והנאמנות למדינה שהנכם מגלים כל השנים הללו...".
המחזור הראשון החל אימוניו בהתאם לשלבים הקבועים. רבים מבוגריו המשיכו לשרת בצה"ל או במשמר-הגבול, תוך התקדמות בשלבי הפיקוד. אחריו באו כסדרם המחזורים הבאים, ובעקבותיהם מתרחב אפיקו של שירות הקבע במסגרת צה"ל, מג"ב ומשטרת ישראל.
ט. הזיקה בין שני הכפרים מתהדקת, תוך צמצום המרחק המפריד, ובתהליך זה מתקהים צעד-צעד ניגודים שביניהם. לאחר קום המדינה גברה אף התלות ההדדית ובאמצעותה הסתעפו יחסי הגומלין. השרות הצבאי מקנה לדור הצעיר מכנה משותף.
י. התעוררות לאומית החלה לתת אותותיה. גואה הכרה עצמית בין צעירים צ'רקסים. הם מבקשים את עמם כמסגרת השתייכות ומחפשים שורשיו ההיסטוריים. כך הם שוקעים בלימוד אותיות השפה הצ'רקסית, שירים לאומיים ואגדות עממיות. זו תנועה מיוחדת, המתלבטת למצוא דרכה והיא עדיין בגישושיה הראשונים, היקפה צר והדיה מעטים.

מגמות אלו כולן שלובות זו בזו, אך אינן תואמות דווקא אחת את רעותה. הן בעיקרן פרי התנאים שנתהוו בישראל, ואשר פתחו בפני הצ'רקסים בתוכה מרחב התפתחות חופשי. בדרך זו מצטלבות השפעות המערב עם תחושת מלוא ערכה של מסורת אבות, אך לא בלי התנגשות בין שאיפת הידמות לסביבה, ובין נסיון תחייה לאומית.

התמורות ניכרות באוכלוסייה הצ'רקסית בכללה, אולם אף בתוכה אין היא אחידה; שני ישוביה נבדלים עדיין זה מזה, בעושרם, ברמת חייהם, בקצב התפתחותם ועומק השתלבותם באקלים סביב. גם בכל אחד מהם יש רבדים חברתיים שונים.

אין ספק כי כפר כמא הסתגל מהר יותר לחליפות העיתים ופיתוחו מהיר יותר. הכפר ריחאניה לעומתו מתקשה לפרוץ את מעגלו הסגור, אם כי אף בו ניבעו בקיעים. מערכת מוסדותיו מפותחת פחות, כלכלתו פחות מגוונת, הוא קטן יותר בהיקפו, תנאיו הטופוגרפיים שונים ואף ריקעו בארץ-ישראל אחר. בהתאם לכך שונים שרטוטיהן של שתי הנקודות הצ'רקסיות ואין קו ישר אחד, אשר יחבר אותן. בכפר כמא בולטת יותר חדירתן של השפעות חוץ, עולה חשיבותו של הפרט בתוך המשפחה והחמולה. חדים יותר השינויים בזווית הראות הכללית.(32)


הערות:
28. "אדיגה" בשפה הצ'רקסית - איש שלם, כליל מידות, אציל. על תולדות הצ'רקסים ראה אורי שטנדל ערך "צ'רקסים", האנציקלופדיה העברית, כרך כ"ח, עמ' 1003-1004.
29. ראה רשמיו של אוליפנט בספרו Haifa or Life in Modern Palestine London, 1886, p. 184.
30. שמעוני, עמ' 103.
31. בעיקר בולט תהליך זה בכפר כמא, משם יוצאים התלמידים לכיתות-המשך בנצרת - בנים בביה"ס התיכון העירוני, בנות בביה"ס הפרנציסקאני או בעפולה, בה מהווה ביה"ס המקצועי "אורט" גורם משיכה, בטבריה בביה"ס "עמל", או בביה"ס החקלאי "כדורי" שליד הכפר, וכן בבתי-ספר שונים אחרים. מדי פעם משתנים ה"כיוונים", תוך הרחבת ההיקף של הלימודים התיכוניים.
32. ראה אורי שטנדל: הצ'רקסים בישראל, הוצאת עם הספר, תל-אביב, 1973.


כדאי לקרוא על:
המבנה העדתי
המוסלמים
הצ'רקסים
האחמדים
העדות הנוצריות
הדרוזים

ביבליוגרפיה:
כותר: הצ'רקסים
שם  הספר: ערביי ישראל : בין פטיש לסדן
מחבר: שטנדל, אורי
תאריך: 1992
הוצאה לאור: אקדמון
הערות: 1. הספר מוקדש לפרופ' גבריאל בר ז''ל.