הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > מחשבת ישראל > פילוסופיה יהודיתעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > סיפורי הראשית > סיפור הבריאה


סתירות מדומות בין תורה למדע, וגיל העולם
מחבר: יהודה לוי


עולם הספר התורני
חזרה3

בכל פעם שעולה הנושא "תורה ומדע", מיד רואים אנו לנגד עינינו את נקודות הסתירה בין השניים ובדרך כלל הללו גם מעוררים עניין רב. אך לאמיתו של דבר, חשוב יותר להבין את שיתוף הפעולה והחיזוק ההדדי שביניהם, חיזוק הדדי המתבטא, למשל, בלימוד המדע כדי להשיג אהבת ה. ויראתו ולצורך קיומן של מצוות אחרות. נושאים אלה נוגעים ללבם של התורה והמדע גם יחד, בעוד והסתירות נוגעות רק להבטים שוליים של שני התחומים. עם זאת, אל לנו להתעלם לגמרי מהסתירות הללו, ונדון כאן ובשיחה הבאה בכמה מהן.

אולם לפני שניגש ליישב סתירות אלה, ראוי לבדוק איך ייתכנו בכלל סתירות בין התורה למדע. לאור אמונתנו שנותן התורה הוא גם בורא העולם, פשוט לא ייתכן שתהיינה סתירות של ממש ביניהם. ואם בכל זאת נגלה כאלה, יהיה זה סימן מובהק לטעות-או טעות בהבנת העולם, וזו תופעה רווחת (עדות לכך התיקונים התדירים לתיאוריות המדעיות המהווים את המהפכות התכופות בהתפתחות המדע); או טעות בהבנת התורה, וגם זה קורה לעיתים די קרובות. ואם לא נגלה טעות באחד משניים אלה, ייתכן והטעות היא בהגיון, בדרך הסקת המסקנות, ואין כאן סתירה כלל. משמעות הדבר היא: כל פעם שאנו ניתקלים בסתירה בין השניים, עלינו לחפש היכן הטעות.

נתבונן לדוגמה בבעיית גיל העולם.

כתוב בתורה כי ביום הששי לבריאת העולם נברא אדם. כאשר היה אדם בן מאה ושלושים שנה נולד לו שת; כאשר היה שת בן מאה וחמש, נולד לו אנוש וכו'. וכאשר נסכם את כל השנים, נסיק שלפני חמשת אלפים שבע מאות וחמישים שנה נברא העולם. כך בהסתמך על מקורות תורניים.

מאידך המדענים טוענים שהעולם נברא לפני כחמישה-עשר מיליארד שנה. למסקנה זו הגיעו בעיקר על יסוד שתי תופעות; התרחבות היקום ותופעות של רדיו-אקטיביות; ונפרט:

כאשר גוף מקרין מתרחק מאתנו, גלי הקרינה שאנו קולטים ממנו נעשים ארוכים יותר, בהתאם למהירות התרחקותו. תופעה זו מכונה "תופעת דופלר". והנה, כאשר מתבוננים בגופים שמיימיים, מגלים דבר מפתיע-כל הגופים הרחוקים מאיתנו, מתרחקים מאיתנו, וככל שהגוף המקרין רחוק יותר מאיתנו הוא מתרחק במהירות גבוהה יותר. אם נעשה חשבון אחורה, נגלה שברגע מסוים, לפני כחמישה-עשר מיליארד שנה, היה כל החומר שביקום מרוכז בנקודה אחת! על סמך גילוי זה הסיקו המדענים שבאותו הרגע כל החומר וכל האנרגיה המרכיבים את היקום כולו יצאו מאין ליש. באנגלית קוראים לאירוע זה: "ביג בנג"-הווי אומר: המפץ הגדול.

עובדה נוספת המוכיחה במידת מה שזהו גיל העולם, מתגלה מתוך תצפיות בחומרים רדיואקטיביים. בחומרים אלה הופך יסוד-מוצא, כגון רדיום, ליסוד אחר, יסוד-הסיום, כגון עופרת, תוך פליטת חלקיקים אנרגטיים. תהליך ההפיכה והפליטה מתרחש בקצב מסוים, הידוע לנו בדיוק רב, ואיננו מושפע מתנאים סביבתיים, כגון טמפרטורה ולחץ. מובן, כי כאשר מוצאים יסודות רדיו-אקטיביים כאלה, יסוד-המוצא תמיד מעורב עם יסוד-הסיום. וכעת, אם נניח שהגוש שלפנינו היה, בתחילת יצירתו, כולו מן יסוד המוצא הרדיו-אקטיבי, נוכל לחשב כמה זמן עבר מאז יצירת החומר. גם תצפיות כאלה מצביעות על גיל העולם כפי שתיארנו. והרי לפנינו לכאורה סתירה חריפה ביותר בין התורה למדע. האם נברא העולם לפני פחות מששת אלפים שנה או לפני חמישה-עשר מיליארד שנים?

הבה נבחן אפשרויות של טעות שוודאי מסתתרות מאחורי הסתירה הזו. האם יש מקום להטיל ספק במסקנות המדענים? בהחלט. התופעה של הארכת גל האור מוסברת אמנם היטב בהנחה שהגוף מתרחק מאיתנו; אך קיימים גם הסברים אחרים(1). ועוד, לא נוכל כלל להיות בטוחים שהעולם התחיל לפני חמישה-עשר מיליארד שנה בנקודה אחת. אולי הוא התחיל לפני מיליארד שנה במצב מפוזר יותר; ואולי לפני ששת אלפים שנה במצב מפוזר ומפותח עוד יותר.

וכן לגבי ההוכחה מצד הרדיו-אקטיביות. זו אמנם איננה מושפעת משינויי טמפרטורה ולחץ, אבל היא כן מושפעת מקרינה רדיו-אקטיבית שהחומר קולט מסביבתו. והרי לפי התמונה שצייר המדע, היתה בעת שנוצרה הארץ קרינה כזו ברמה גבוהה מאד, קרינה שבלי ספק השפיעה על התהליך הרדיו-אקטיבי. נוסף על כך-מי יערוב לנו שאכן הגוש כולו היה מיסוד-המוצא בלבד; אולי הוא נוצר מראש כתערובת.

הרי שיש מקום לפקפק בהוכחות המדע.

האם יש גם מקום לחשוש שטעינו בהבנת התורה? שוב התשובה חיובית בהחלט(2). הרב ישראל ליפשיץ, בעל תפארת ישראל, דן במדרש המספר שלפני שברא את עולמנו זה, ברא הקב"ה עולמות והחריבן, באומרו על העולמות הראשונים שאינם טובים בעיניו ועל האחרונים שטובים הם בעיניו(3). כותב בעל תפארת ישראל: חכמינו הסיקו כך מתוך התורה, ובמשך מאות רבות של שנים האמינו להם כל ישראל מתוך אמונת חכמים בלבד, בלי שתהיה שום הוכחה לדבר; ועכשיו משגילו המדענים חיות מאובנות, שרידים מאותם העולמות, מצאנו הוכחה מכרעת לדבריהם(4). והנה, לוקח כאן הרב ליפשיץ את המימצאים המאובנים, שהם מכשול פוטנציאלי ליהודי המאמין, והופך אותם לחיזוק לדברי חז"ל. הוא פשוט מפרש את תחילת ספר בראשית באופן שונה מן הרגיל; וכך הוא מפרש: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ." זה היה לפני זמן רב מאד, נגיד חמישה-עשר מיליארד שנה. (הוא לא פירט את המספר, שכן בימיו עדיין לא יכלו לשער אותו.) ואחר כך "ברא הקב"ה עולמות ומחריבן, אמר זה טוב לי וזה אינו טוב לי";-ברא עולמות על פני כדור הארץ. אבל כל זה לא הוזכר בתורה, כי אינו חשוב לנו. ואחר כך כתוב: "והארץ היתה תוהו ובוהו", כנראה כתוצאה מחורבן העולם שקדם לעולמנו. ועל שרידי החורבן הזה ברא ה' את עולמנו הנוכחי לפני כששת אלפים שנה.

אם כך נבין את המקרא, כבר אין סתירה בין התורה לדברי המדענים. סימוכין לפירושו זה אף מצאנו בגמרא. המשנה אומרת: "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, מה לאחור."(5) ושואלת הגמרא: "בשלומא [נניח], מה למעלה, מה למטה, מה לאחור...; אלא לפנים-מה שהיה היה [ומה איכפת לי]." ומשיבה הגמרא: "משל למלך שאמר לעבדיו בנו לי פלטרין גדול על האשפה, הלכו ובנו לו, אין רצונו של מלך להזכיר [על הפלטרין] שם אשפה". לכאורה הדברים תמוהים: כיצד ניתן לדמות את העולם לפלטרין הבנוי על אשפה, ואת חקירת מוצאו למי שמזכיר את האשפה? אבל לפי פירוש בעל תפארת ישראל העניין ברור. האשפה מרמזת על עולמות הקודמים, אשר "לא היו טובים" בעיני ה', ואשר על שרידיהם נבנה עולמנו, בית מגוריו של הן-"עיקר שכינה בתחתונים"(6) ואין זה מכבודו של הבורא להזכיר את "כשלונותיו", כביכול, שבעבר(7). מובן שאין כוונת דברי המדרש כפשוטם, כאילו הקב"ה עשה נסיונות ונכשלו, ואין זה אלא משל הבא לסבר את האוזן. אשר לשאלה למה ברא הקב"ה עולמות שלא מצאו חן בעיניו, זו שאלה שאינני רואה את עצמי מסוגל לחקרה. ואף ייתכן שחקירה כזו היא בכלל מה שאסרו חז"ל לחקור "מה לפנים."

אולם אין הכרח לקבל את פירושו של בעל תפארת ישראל, והוצעו גם פירושים אחרים. היו שסברו כי המאמר "יהי אור" מרמז על המפץ הגדול שהוא תחילת היווצרות העולם לפי התיאוריה המקובלת היום בין המדענים(8). לפי זה יש לומר שכל אחד משבעת ימי בראשית ארך מיליוני שנים; אך נשאר עדיין להבין מדוע הם נקראים "ימים". אבל לדעתי אין טעם רב להיכנס לחקירות כאלה, ואין לצפות מהן לתועלת מרובה. אולם כן חשוב לנו מאוד לדעת שאין כאן סתירות של ממש; ודי במה שהבאנו כדי להבין זאת.

ראינו אם כן שייתכנו טעויות בהבנת המדע וכן בהבנת התורה, ודי בכל טעות כזו כדי ליישב את הסתירה. אך עיון מעמיק מגלה שכל הסתירה איננה אלא מדומה, ויש כאן טעות בהגיון בדרך הסקת הסתירה.

כדי להבהיר זאת נדמיין לעצמנו שהוטל עלינו להכריע בין שתי היפותיזות, היפותיזה א והיפותיזה ב, והנה הצליח מישהו להוכיח את היפותיזה ב במה שהניח שהיפותיזה א איננה נכונה. הוכחה כזו בוודאי לא תהיה מקובלת עלינו. הרי בכך ששללנו באופן שרירותי את היפותיזה א, כבר ממילא כמעט הכרענו לטובת היפותיזה ב, ואין כאן הוכחה כלל. אבל כך בדיוק היא טענת המדענים. היא מבוססת על ההנחה שחוקי הטבע, כפי שאנו רואים אותם, פעלו לכל אורך חמישה-עשר מיליארד השנים; שאם לא כן, אין כל בסיס לחשבונם. אבל בזה שוללים מראש את ההיפותיזה על-פי-תורה-כפשוטה, הטוענת שהעולם, על החוקים השולטים בו, נברא לפני כששת אלפים שנה בלבד. והנה כל טענת המדענים בנויה על הנחה בלתי מבוססת, ששיטת התורה שגויה, ואין כאן כל הוכחה לטובת ההיפותיזה של המדענים.

דנו כאן בסתירה המקובלת כאחת מן הסתירות הבולטות ביותר בין התורה למדע, וראינו איך ייתכן שמקורה בטעות-אולי טעות במסקנות המדעיות, ואולי טעות בהבנת התורה. אבל בוודאי שאין מקום לדבר על סתירות של ממש בין התורה למדע.


הערות:
1. גם מסת הגוף המקרין משפיעה על אורך הגל. בכך מסבירים היום את הזזת הקוים הספקטרליים בקרינה שאנו קולטים מגופים שמימיים הנקראים קוואסארים .(quasars)
2. הרמב"ם (פתיחה למו"נ--עמ' ח בהוצ' ריי קאפח) כותב שפרטי מעשה בראשית הם דרך משל, ומזכיר לנו שכבר חז"ל רמזו לכך: "להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב: בראשית ברא אלקים וכו'. "ברוח זו רמב"ם כותב גם שאי אפשר להוכיח מהמקרא אם היתה בריאה מחודשת, או שהעולם קדמון (שם, ח"ב ריש פכ"ה), שהיה אפשר לומר שהמקרא "בראשית ברא" הוא משל. הרי שיש בסיס לומר שהבנתנו בעניינים אלה לקויה היא.
3. בר"ר ג,ז. ביטויי: "לא היו טובים בעיני ה"' הוא תרגום דברי המדרש, שם: "אמר דין הניין לי, יתהון לא הניין לי," ופי' במתנות כהונה: "דין הניין. אלו... טובים הם בעיני. ויתהון. ואותם הראשונים לא היו נאותים לי."
4. "דרוש אור החיים" (נספח לפי' תפארת ישראל על מס' סנהדרין) פ"ג.
5. חגיגה ב,א; שם דף טז.
6. בר"ר יט,ז
7. גם מהרש"ם (תכלת מרדכי, בראשית סי' ב) שיבח את פירושו של בעל תפארת ישראל ובס' תוספות אהרון (ר"ה כז.) מצא לו סימוכין מהמדרש (ב"ר א,ט): "מצא סממנים טובים שסייעו אותו: תוהו ובוהו, דהיינו שרידי העולמות הקודמים." עכ"פ הפירוש יפה במיוחד לחזק ידים רפות.
8. נתן אביעזר, בראשית ברא (תשנ"ד).

ביבליוגרפיה:
כותר: סתירות מדומות בין תורה למדע, וגיל העולם
שם  הספר: מול אתגרי התקופה : שיחות על היהדות
מחבר: לוי, יהודה
תאריך: 1993
הוצאה לאור: עולם הספר התורני