הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > סוציולוגיהעמוד הבית > אמנויות > אמנויות חזותיות > קולנועעמוד הבית > מדעי החברה > פמיניזם > דמויות בולטות בעשייה הפמיניסטית


דבורקין על פורנוגרפיה
מחברת: אריאלה דאור


נגה : כתב עת פמיניסטי
חזרה3

בדצמבר האחרון ביקרה בישראל הסופרת והפעילה הפמיניסטית האמריקנית אנדריאה דבורקין, לרגל הכינוס היהודי-פמיניסטי שנערך בירושלים ביוזמת שדולת הנשים. ספרה הראשון של דבורקין, "שנאת נשים", היווה אבן-דרך בעיצוב החשיבה הפמיניסטית. כך גם ספריה המאוחרים יותר, "פורנוגרפיה" ו"מגע מיני". לאחרונה מעורבת דבורקין בפעילות אינטנסיבית נגד הקרנת סרטי פורנוגרפיה בארה"ב. בנושא זה דנה אנדריאה דבורקין כשהתארחה בתנועה הפמיניסטית בת"א. אראלה דאור היתה שם, והיא מביאה את עיקרי הדברים.

רמת החיים בארה"ב נחשבת בין הגבוהות בעולם. אולם, אין הדבר כך כשמדובר בנשים, אם בעת שמודדים את רווחת הפרט, מתחשבים גם בגורמים כגון אונס, גילוי עריות, זנות כפויה ואלימות מינית. תעשיית הפורנוגרפיה זכתה לגידול מרשים בעשור האחרון: מהיקף של 4 מיליארד דולר ב-1978 ל-10 מיליארד כיום. המדובר בפורנוגרפיה חוקית, זו העוסקת בנשים ולא בילדים. זו האחרונה אסורה על-פי החוק. פורנוגרפיה העוסקת בנשים היא תעשייה חוקית המשלמת מסים, ובהיותה חוקית קיים מידע על היקף הפעילות בה.

מדי שנה בשנה מופצות בארה"ב מאות אלפי תמונות של נשים פסוקות רגליים, אשר איבר המין שלהן מוצג לראווה - תמצית הנשיות. בתצלומים מודגשות שפתי הפות, בעזרת דבק או קיסמים המחזיקים אותן בצורה זקופה, וליתר אפקט הן גם צבועות בוורוד או בארגמן. כאשר מסתכלים בתמונה, הפות מזדקר בצורה תלת - ממדית - יפיה הטבעי של האישה. התנוחה של הנשים בתמונות הפורנוגרפיות היא תנוחת כניעה. הן מוצגות כמזמינות חדירה לנרתיק, לפי הטבעת, ומאז הסרט "גרון עמוק" - גם לגרון, שהוא כעת איבר המיועד לחדירה. החדירות היא חלק מהגדרת האישה. האישה חסרה ישות עצמאית. כל כולה נקב.

הפורנוגרפיה עוסקת כביכול במין, אך למעשה עיסוקה במין כפוי. תכניה כוללים אונס, כאב והשפלה. התסריט הנפוץ מציג אישה ממעמד חברתי גבוה, הנמצאת במקום שגרתי כבית-קפה, מסעדה וכו', ושם היא נחטפת. החוטף מתחיל להכאיב לאישה וממשיך בהתעללות, עד שהיא מבינה שהיא בעצם נהנית: היא מגיעה לאורגזמה, ומבקשת שימשיך להכאיב לה עוד ועוד. כך היא הופכת למשתפת פעולה, ומעשה שהיה עד כה אונס איננו עוד כזה. לפעמים מבינה האישה מיד שהיא "אוהבת את זה", והיא אפילו מתחילה עם חיוך על השפתיים.

הדמות הפורנוגרפית, כאמור, היא אובייקט לחדירה. לא חשוב של מה ושל מי. חדירה של חיות, כלבים, סוסים, נחשים ועוד, חדירה של כלי בית רגילים כשפופרת טלפון, מייבש שיער ועוד, וכמובן חדירה של כלים חדים כתער, סכין, מספריים. כדי לא להשאיר ספק לגבי טיב השפעת החפצים, מוצג אזור הפות מלא בחתכים. האישה מותרת לכל התעללות, מותר להשתין עליה, מותר לחרבן עליה ומותר כמובן לכסותה בזרע.

אין טיפוס של אישה שאינו מופיע בפורנוגרפיה. נשים בלונדיניות מוצגות כילדות, שיער ערוותן מגולח. ממקמים אותן במיטת תינוק כשהן מוקפות בצעצועים גדולי ממדים, ותנוחתן מראה שהן מוכנות ומזומנות לחדירה אנאלית. הטקסט הנלווה הוא: "סוף סוף לוליטה מאושרת. אבא בא לדפוק אותה." הפורנוגרפיה אינה חסה גם על נשים בהריון. הן מוצגות בשלבי הריון מתקדמים, עירומות, כבדות תנועה. והטקסט קובע: "כל הזמן היא הזדיינה ומיליוני זרעים מתו, הנה סוף סוף אחד הצליח והוא ילמד אותה לקח, היא עוד תשלם!"

הפורנוגרפיה רוויה גם בגזענות. אצל נשים שחורות העור הופך מושא לאלימות. ליהודיות שמורה פורנוגרפיה של השואה: יהודייה צעירה הולכת מתדפקת על שערי אושוויץ, ומתחננת שיקבלו אותה למחנה. וכאשר היא בפנים, כל התעללות גוררת אורגזמה. הגרוע מכול שמור לנשים האסיאתיות (יתכן שזו תוצאה של מלחמת וייטנאם). הן מתחילות במקום שהאחרות סיימו, תלויות כחתיכות בשר על ווים, על עצים, על משקופים, על מנורות. הן תלויות קשורות, כפותות וחבושות, כשפניהן אינן נראות. אישה עם פיגור שכלי היא כמעט אובייקט מיני מושלם, אולם עולה עליה האישה המתה. ומה שהפורנוגרפיה מראה הוא, שאף אחד שדפק אישה חיה אינו יכול לדמיין לעצמו איזו הנאה היא לדפוק אותה כשהיא מתה, לאחר שהרגת אותה.

באמצעות השפלת האישה וההתעללות בה מביאה הפורנוגרפיה לגברים זקפה ואורגזמה. הדבר הופך לתגובה מותנית, וכך אירע שגבר שאנס אישה ואחר-כך כרת את שתי ידיה, השאיר לה 10 דולר כפיצוי הולם, כך חשב. אין ספק שסרטי הפורנוגרפיה משפיעים גם על התנהגות הציבור, ועל אובדן הרגישות כלפי נשים כיצורים אנושיים. חוקרים מצאו שבאזורים נגועים בפורנוגרפיה עלה אחוז מקרי האונס. כאשר החלטנו, קבוצה של פמיניסטיות, שעלינו לעשות משהו, נתבקשנו להראות שמישהו באמת נפגע. הצבענו על האישה התלויה כחתיכת בשר על עץ, אך התשובה היתה, שהיא אוהבת את זה, ולכן אין פה פגיעה. ואז בחנו כיצד הפורנוגרפיה פועלת נגד נשים שגופותיהן אינן תלויות על עצים. גילינו, כי הנשים המופיעות בסרטי הפורנוגרפיה היו ברובן קורבנות לניצול מיני בילדותן. בדרך כלל מרקע של עוני, חוסר השכלה, וחוסר אפשרויות בחירה למעשה. רוב הנשים המופיעות כיום בסרטי הפורנוגרפיה בארה"ב החלו בכך עוד בהיותן ילדות, לאחר שנאנסו, על-ידי האבות, או על-ידי הסרסור לאחר שברחו מהבית. החברה מעלימה עין, כי הן הרי זונות, וזונות "אי-אפשר לאנוס".

הטענה המקובלת היא, שפורנוגרפיה היא אמצעי ביטוי לגיטימי, נדבך חשוב בחופש הביטוי המעוגן בחוקה האמריקנית (ראו דיון בנגה 11 - א.ד.). אנחנו, נשים שאיכפת לנו מנשים, חושבות שכל מי שטוען שפורנוגרפיה היא אמצעי ביטוי לגיטימי, לא שמע אף פעם את קול הזעקה של האישה. הזעקה של הנשים בפורנוגרפיה היא זעקה ללא קול, כי הגברים המסתכלים וצופים בפורנוגרפיה לא שומעים דבר. וזהו המובן של להיוולד נקבה. חציה האחד של האנושות מצונזר, ונשאר ללא כל צורת ביטוי עצמאית, בעיקר בנושאי הטאבו. הנשים שיש להן סיפור לספר שותקות. המציאות שבה חיות הנשים, מציאות של התעללות מינית, גוזרת שתיקה. המדינה בחרה להגן על חופש הביטוי של הסרסור, לא שלהן. באיזשהו מקום החברה חושבת שהפורנוגרפיה צודקת בהתייחסותה לנשים. נשים אכן חושקות באלימות ומזמינות אותה על עצמן.

אנו יוצאות נגד הפורנוגרפיה מפני שהיא מכאיבה לנשים ולילדים ופוגעת בהם. איננו מוכנות לקבל, כי אחת מזכויות האזרח היא הזכות להכאיב לנשים ולילדים. אנו רוצות שוויון, אנו דורשות את הזכות לגופנו ואת הזכות לכבוד אנושי.

ביבליוגרפיה:
כותר: דבורקין על פורנוגרפיה
מחברת: דאור, אריאלה
תאריך: חורף 1989 , גליון 17
שם כתב העת: נגה : כתב עת פמיניסטי
הוצאה לאור: נגה
הערות: 1. שמו הקודם של כתב העת: נגה : מגזין של נשים.
הערות לפריט זה: שמו הקודם: נגה : מגזין של נשים