הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > ספרות ושירה > ספרות > סיפורי מיתולוגיה


מיתולוגיה
מחברת: אילה יפתח


מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
חזרה3

מהי מיתולוגיה? האם מיתולוגיה מתייחסת לתקופת הקדמונים או גם לימינו, בתקופה המודרנית? האם מיתולוגיה קשורה לחייהם של בני-האדם, לאילו בני-אדם?

המלה "מיתולוגיה" מורכבת משתי מלים: "מיתוס" ו"לוגיה".
ראשית נבדוק דווקא את המלה השנייה "לוגיה", שאנו מוצאים בעוד מלים, כמו "פסיכולוגיה" או "גיאולוגיה".
פירוש המלה "לוגיה" הוא - תורה.
והמיתוס מהו? זהו סיפור מעשה, שעובר בעל-פה, מפה לאוזן, שמספרים אותו אנשים זה לזה לאורך השנים, לעתים, מאות בשנים.
לכל חברה יש סיפורי מיתוס כאלה, שהם המיתולוגיה שלה. ידועים סיפורי המיתולוגיה של היוונים הקדמונים. סיפורים אלה נאספו על-ידי הומרוס, מספר קדמון עיוור, שכינס אותם בשני ספרים גדולים הקרויים: "איליאדה" ו"אודיסיאה". לאינדיאנים יש סיפורי מיתולוגיה משלהם - "הקאצאלקוטל", ולאשורים הקדמונים המיתולוגיה של "גילגמש", ועוד.

האם סיפורים אלה קרו באמת?

מהמאה השמונה עשרה, עם התפתחות המהפכה המדעית, התרגלו בני-אדם לבדוק כל דבר בכלים מדעיים, ולקבל עובדות שונות רק אם אפשר להוכיח שהן מציאותיות. כך, למשל, סיפור על אישה, שעפה על מטאטא, אינו מתקבל על הדעת בימינו, משום שכל ילד יודע, כי למטאטא אין יכולת לעוף, אלא אם מתקינים אותו כמכונה - כמטוס או כמסוק - היכול לעוף.
בעבר היה נפוץ סיפור על מכשפות שעפות על מטאטא, מפחידות אנשים ומזיקות לבני-אדם, שהן רוצות לנקום בהם.

בני-אדם מודרניים החיים בחברה המודרנית-טכנולוגית, מתייחסים אל סיפורי מיתולוגיה בחשדנות וחושבים אותם לא מציאותיים. חוקרים, שבדקו את השפעת סיפורי המיתולוגיה בחברות עתיקות, הקיימות גם בימינו בשבטים אינדיאנים או אסקימואים, למשל, מציינים, כי סיפורי המיתולוגיה נחשבים אמיתיים ומציאותיים. כל סיפור שסופר נחשב אף למקודש על בני החברה.

מירקאה-אליאד, חוקר התפתחות הדתות בחברות שונות, אומר, כי אצל בני-אדם בחברות כאלה, וכך גם, כנראה, אצל הקדמונים, המיתוס או הסיפור המיתולוגי מציאותיים וקדושים, משום שהם נחשבים אצלם להיסטוריה האמיתית של מה שעברו בני-אדם בחברה זו מראשית דרכם.

סיפורים אלה משמשים דוגמה להתנהגות. סיפורים המציגים גיבורים וגבורותיהם, כמו סיפורי הרפתקאות שונים או סיפורים על האלים המקודשים עליהם, המשמשים חיקוי ודוגמה.

כיצד התפשטו והופצו סיפורי המיתולוגיה ? בימים שבהם לא היו רדיו, טלוויזיה או עיתון, היו אנשים מעבירים ידיעות זה לזה בשיחות שניהלו ברחוב, וכך היו השמועות עוברות מפה לאוזן. היה גם בית-הכנסת, בית-המרחץ, "האגורה", השוק או בית המשפט, שבהם היו בני-אדם נפגשים ומספרים זה לזה אירועים שקרו, וכך העבירו שמועות שונות.
מנהג נפוץ היה, כשבערבים המשפחה מתכנסת יחד, ואב המשפחה מספר סיפורים. המשפחה, בדרך-כלל, ה"משפחה המורחבת", כללה, חוץ מהורים ומילדים, גם סבים וסבתות, דודים ודודות ובני דודים, ולעתים, אף שכנים. וכך הייתה המשפחה מצטופפת ומתאספת כגוף אחד המאזין בקשב רב לסיפורים. והסיפורים היו נשמעים, לעתים, כסיפורי דמיון פנטסטיים, ולעתים היו מפחידים ומסמרי שער.

בימינו, כאשר קריאת ספרים היא מנהג המקובל על רוב בני-האדם, ואמצעי התקשורת - הטלוויזיה, הרדיו והעיתון - מגיעים לכל בית, תפסו אלה את מקום אב המשפחה המספר סיפורים. אמצעי התקשורת הפכו למספרי סיפורים. במשך השנים סיפורים אלה משמשים גם הם כסיפורי המיתולוגיה המסופרים על חיינו אנו, החיים היום בימינו. ואנו יכולים לראות ולבדוק, אם הדברים המוצגים שם בפנינו אמיתיים הם אם לאו.

ביבליוגרפיה:
כותר: מיתולוגיה
מחברת: יפתח, אילה
שם  הספר: כעץ שתול : תכנית לימודים בנושא ''גדילה, צמיחה ואריכות ימים''
עורכת הספר: יפתח, אילה
תאריך: 1990
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. ריכוז פיתוח ועריכה: אילה יפתח.
2. תוכנית ''כעץ שתול'' פותחה בעידודה ובסיועה של אשל : האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל, נוסדה ע''י ג'וינט ישראל.