היכן הסטטוס קוו? מחבר: יואל רפל

חזרה3

'סטאטוס קוו' הוא על-פי ההגדרה דבר שעומד, היינו, מצב קיים אשר יישאר ללא שינוי. קיומו של סטאטוס קוו כקו מנחה יש בו מהבעייתיות, שהרי לפנינו מצב שהוא תרתי-דסתרי. אין כל אפשרות שבחיי חברה, בעיקר זו המודרנית והדינמית, יישמר מצב כלשהו בדיוק כפי שהיה. שהרי החיים זורמים והם מלאים מאבקים והתנגשויות, שמתוכם מתגבשת בכל עת מציאות חדשה.

אבי המונח 'סטאטוס קוו' לביטוי מסכת היחסים בין דתיים לחילוניים בישראל והשתקפותם במסגרות ממלכתיות, הוא ככל הנראה ד"ר זרח ורהפטיג, מומחה למשפט עברי, שכיהן כחבר-כנסת וכשר הדתות. בתזכיר מראשית אוקטובר 1947, ציין כי "הבעיות הדתיות הכי חשובות הזקוקות לסידור קונסטיטוציוני הן ההבטחה לשמירת יום המנוחה - שבת, תחיקת המשפחה והמעמד האישי, לרבות סידור ענייני ההקדשות, וארגון הקהילות והרבנות. מתקבל על הדעת שבכל העניינים האלה, תהיה הבטחת ה'סטאטוס קוו' הפתרון הרצוי".

מהו ה'סטאטוס קוו', שאותו ביקש ד"ר ורהפטיג להבטיח? האם התכוון למציאות שהותוותה באותם ימים ושקיבלה ביטוי בתחיקה המנדטורית ובהחלטות המוסדות הלאומיים?

כדי לבחון את התשובה נשוב אל הקונגרס הציוני הי"ט בלוצרן, שוויץ, ב-1935. הקונגרס עמד בסימן חזרתו של ד"ר חיים ויצמן לתפקיד נשיא ההסתדרות הציונית העולמית ובחירת דוד בן-גוריון ליושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית. שני המינויים, שנעשו בצלה של שואה מתקרבת, סימלו תפנית במחשבה ובמעשה הציוניים. לא ייפלא, כי באותו קונגרס נטשה המפלגה הרוויזיוניסטית את ההסתדרות הציונית והקימה את הצ"ח (ההסתדרות הציונית החדשה). בצד עמדה סיעת המזרחי, שניהלה בקונגרס הי"ח בפראג (1933) מאבק קשה, ובעקבותיו החליטו נציגיה לנטוש את ההנהלה הציונית. לשינוי במבנה הכוחות בתנועה הציונית, בעקבות פרישת הרוויזיוניסטים, היה חלק בהאצת המשא-ומתן עם המזרחי. בן-גוריון ראה צורך בשילוב המזרחי בהנהגת התנועה הציונית. ההסכם שהושג בין הסיעות, קיבל ביטוי בהחלטות הקונגרס (החלטה 42):

"הקונגרס הי"ט מאשר את החלטת הוועד הפועל הציוני במושבו בירושלים בשנת תרצ"ד, בדבר החובה לשבות בשבת ובמועדי ישראל מכל עבודה בבניין ומכל מלאכה בשדה ובכרם ובמפעלי מסחר ותעשייה."

החלטה אחרת של הקונגרס עסקה בנושא החינוך ונועדה להבטיח את שיטת הזרמים, לפיה הוכר זרם החינוך הדתי (שנוהל בעיקרו על-ידי המזרחי) כמערכת אוטונומית, הנהנית מזכויות שוות לזרם הכללי. היה זה הסכם מפורש בעניינים דתיים, שהושג במשא ומתן בין-מפלגתי כבר בשנת 1935, ואשר עניינו שמירת שבת וקיומו של זרם חינוך דתי.

במארס 1938 מינתה ממשלת בריטניה את "ועדת החלוקה לארץ-ישראל" ("ועדת וודהד"), לבדיקת העניינים הטכניים הכרוכים בחלוקת הארץ. בפניה הונח תזכיר של מנהיגי המזרחי בארץ-ישראל, בו פורט ה"אני מאמין" שלהם לגבי "צורת החיים במדינה העברית". לא מעט מתוכנו שזור בחוקי מדינת ישראל. להלן שתי פסקאות ממנו:

"חוקת המדינה היהודית תהא מבוססת על יסוד משפט תורתנו, ולשם ביאור החוקה תתקיים על-ידי השלטון המדיני מועצה של אנשים בקיאים ומומחים במשפט העברי, אנשים המכירים בקדושת המשפט הזה ובערכו המוסרי.

על-יד השלטון תתקיים רבנות ראשית, ובתור סניפים אליה בתי-דין של רבנים מקומיים, המתקיימים גם הם על חשבון הממשלה, והם ידונו ויכריעו בעניינים הדתיים ובמצבם האישי של האזרחים היהודיים."


 

הסכם הסטטוס קוו

הקמת חזית דתית מאוחדת

מקורות