כפות רגלים ענקיות מראשית ישראל בבקעת הירדן מחבר: אדם זרטל

חזרה3

בשנים 2008-1996 נתגלו ונחקרו חמישה מתחמים גדולים בבקעת הירדן, בנחל תרצה ובהר עיבל.

שטחם בין 15 ל-6 דונם, הם מוקפים קיר מתחם נמוך ולכולם צורה של כף רגל (או סנדל) ענקית. כולם נמצאים על מישור, ולכן צורה מיוחדת זו אינה קשורה לטופוגרפיה, יש לה סימבוליקה ומאחוריה עומד רעיון או אידיאולוגיה.

המתחמים נתגלו במסגרת סקר הר מנשה: פרויקט ארכיאולוגי-היסטורי הסוקר ב-30 השנים האחרונות, בסקר ארכיאולוגי רגלי, את השומרון ובקעת הירדן. הסקר הוא מטעם אוניברסיטת חיפה, בראשו עומד פרופ' אדם זרטל ומשתתפים בו כ-15 סטודנטים ומתנדבים. עד עתה הופיעו שישה כרכים של פרסום הסקר (ראה ביבליוגרפיה).

במסגרת זו נתגלו ונחפרו גם עיר הקנאים נרבתא, עיר גויי הים ליד נחל עירון ("חרושת הגוים"), מזבח יהושע בהר עיבל ועוד. שלושה ממתחמי "כף הרגל" נחפרו, אחד מהם שוחזר ("גילגל ארגמן"), ומשותף לכולם תאריך הייסוד: מאות 12-13 לפנה"ס, או ראשית כניסת השבטים הישראליים מעבר הירדן לכנען.

צילום אויר של המתחם בביד'ת א-שעב ליד ארגמן, מבט לצפון

תפוצת האתרים

שלושה מחמשת המתחמים נמצאים בבקעת הירדן (בין מושב ארגמן לסרטבה), אחד במעלה נחל תרצה והאחרון – המתחם הכפול שבתוכו מזבח יהושע בהר עיבל. פרט לאלה, לא נמצא עד עתה שום אתר בעל צורה דומה, לא בארץ ולא במזרח הקדום.

מה פירוש הצורה המיוחדת?

בתהליך מחקרי ארוך מתברר שמקור המושג במצריים הפרעונית. החל מ"כתבי הפירמידות" באלף השלישי מופיע המושג "לדרוך", מאות פעמים, במשמעות "הכנעת האויבים" אבל גם "שליטה". לדוגמה:

"The land of Punt, a land that had not been trodden by the god (Pharaoh)"Queen Hatshepsut (1453-1419 BCE

נראה, לדעתי, שבני ישראל הביאו עימם את המושג לכנען ופיתחו אותו באורח מרחיק לכת. יש כאן קשר חשוב גם ליציאת מצריים וההשפעה המצרית על ראשית ישראל.

כפות רגליים בטקסט המקראי

ל"כף הרגל" משמעות רבה ועמוקה בטקסט המקראי, ואפשר לחלק אותה לארבע קבוצות עיקריות:

1. בעלות על טריטוריה;
2. קשר בין העם לארץ-ישראל באמצעות כף הרגל;
3. הכנעת האויבים ע"י כף הרגל;
4. דימוי המקדש לכף רגליו של האל.

בעלות על טריטוריה

א. "כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם" (דברים י"א, כד)

ב. כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו כאשר דברתי אל משה" (יהושע א', ג; וכן ביהושע י"ד, ט)

ג. "אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר" (דברים ב', ה)

כף הרגל, מושג שנתפרש עד כה כמטפורי, נתפסת כאן כסימן בעלות אלוהי. הדבר מתקשר יפה עם התפיסה המפותחת, לפיה מקום המקדש הוא מדרך רגלי האל (קבוצה 4). מובאה ג' מדברת על אדום ואיסור ההתישבות שם, ומכאן שהמושג הוא בעל משמעות מיוחדת לישראל.

קשר בין העם לארץ-ישראל באמצעות כף הרגל

א."ולא אסיף להניד רגל ישראל מעל האדמה אשר נתתי לאבתם רק אם ישמרו לעשות ככל אשר צויתם ולכל התודה אשר צוה אתם עבדי משה" (מלכים ב כ"א, ח)

ב. "ולא אוסיף להסיר את רגל ישראל מעל האדמה אשר העמדתי לאבתיכם רק אם ישמרו לעשות את כל אשר צויתם כל התורה החוקים והמשפטים ביד משה" (דברי הימים ב ל"ג, ח)

ג. "ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן יהוה לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש" (דברים כ"ח, סה)

בדיון בספר דברים נתפסת הגלות, בניגוד לארץ-ישראל, כמקום שבו לא יהיה מנוח לעם.

השקפה זו, שלא כקבוצות הקודמות, אינה מקורית והיא מקובלת בכל ארצות המזרח הקדום.

א. "אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכול לבנות בית לשם יהוה אלהיו מפני המלחמה אשר סבבהו עד תת יהוה אתם תחת כפות רגליו" (מלכים א' ה, יז)

ב. והיו מלכים אמניך ושרותיהם מניקותיך אפים ארצה ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני יהוה כי לא יבשו קוני" (ישעיהו מט, כג)

ג. "ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו" (תהלים מ"ז, ד)

וכן ביהושע י', כד; שמואל ב כ"ב, לט; ישעיהו ס, יד; תהלים ח' ז; מלאכי ג', כא, ועוד.

דימוי המקדש לרגל/ הדום רגליים

השקפת עורכי המקרא כאן היא מקורית לחלוטין ונובעת, כנראה, מקיומן של "כפות הרגל" הקדומות.

א."כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד" (ישעיהו ס, יג).

ב. "כה אמר יהוה השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי-זה מקום מנוחתי" (ישעיהו סו, א)

ג. "ויאמר אלי בן אדם את מקום כסאי ומקום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית ישראל" (יחזקאל מג, ז)

(וכן בשמות כ"ד, י; תהלים צ"ט, ה; ק"י, א; קל"ב, ז; איכה ב, א; דברי הימים א כ"ח, ב).

המקדש נתפס ככף הרגל של האל – תפיסה חדשה לגמרי.

מושגים נוספים

גילוי מתחמי "כף הרגל" מאיר באור חדש את תחילת ישראל וראשית הדת היהודית.

"שלוש רגלים תחוג לי בשנה; את חג המצות תשמור שבעת ימים כאשר צויתיך למועד חדש האביב כי בו יצאו ממצרים ולא יראו פני ריקם; וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה; שלש פעמים ייראה כל זכורך אל פני האדון יהוה" (שמות כג, יד-יז)

והמקבילה, עם תוספות, בשמות לד, כד.

המצוה של העליה לראות את פני ה' נתפרשה ע"י כולם כעליה לירושלים. אנו מציעים להבין את המילה "רגל"/"חג" פשוטה כמשמעה – החגים הקדומים נערכו במתחמי "כפות הרגליים" ומכאן הפך המושג "רגל" ל"חג ומועד".

עליה לרגל

המונח החשוב של "עליה לרגל" מתפרש עתה פשוטו כמשמעו: הגעה טקסית של האוכלוסייה הישראלית הקדומה, במשך 200 השנים הראשונות לקיומה (מחציית הירדן עד הקמת המקדש בירושלים), אל "כפות הרגליים". זו עליה הן אל מתחם "כף הרגל" והן אל ה"חג/רגל".

"חוג – חג"

סביב חלק מהמתחמים נמצאו מסלולים מרוצפים ("דרכי תהלוכות"), שנועדו להליכה טקסית והקפת האתרים. מכאן הקשר בין הפועל "חוג" לשם העצם "חג", והקפה טקסית מופיעה במקורות שונים במקרא – למשל יהושע ו' , ג-ה; תהלים כ"ו, ו; מ"ח, יג; נ"ה,יא; ועוד הרבה.

מסקנות

עם כניסתם, בונים שבטי ישראל מתחמי כף רגל, שמשמעותם הצהרת בעלות על הארץ החדשה. חשיבות כף הרגל במובנה המפותח אינה מופיעה אלא במקרא, ולא בספרויות אחרות בנות התקופה, ומכאן שהקשר הארכיאולוגי-אתני בין המתחמים לשבטי ישראל כמעט ודאי.

התגלית מאירה באור חדש את ההסתעפות המעניינת של מושגי כף הרגל וחשיבותה במקרא, ומסתבר שהמתחמים החדשים היו אתרי הקודש של השבטים ואף נתפסו, וכך נכנסו לספרות המקראית, כמדרך כף הרגל של האל. מכאן גם המושגים "רגל" ו"עליה לרגל".

התגליות גם מצביעות על קהילה מאורגנת בעלת מנהיגות כבר בראשית ישראל.

למרות המוצא השונה של הקטעים במקרא, החוט האידיאולוגי של "כף הרגל" נמשך לאורך התנ"ך כולו.

ביבליוגרפיה חלקית

• א' זרטל, 1992. סקר הר מנשה כרך א – קער שכם; 1996. כרך ב – העמקים המזרחיים וספר המדבר; 2000. כרך ג - מנחל עירון לנחל שכם; 2005. כרך ד – מנחל בזק עד הסרטבה. הכל בהוצ' משהב"ט ואוניב' חיפה. באנגלית כרכים א-ב, בהוצאת Brill.
• א' זרטל, 2008. עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, ידיעות אחרונות (מהדורה שניה.
• א' זרטל, 2008."אתה עובר את הירדן – תגליות חדשות על תקופת הברזל בבקעת הירדן", הספר והמדבר בארץ ישראל, דברי הכנס השלישי תשס"ח-2008. סוסיא, 31-11.
• ד' בן-יוסף, 2008. בקעת הירדן בתק' הברזל 1 – היבטים ארכיאולוגיים, גיאוגרפיים והיסטוריים, (עבודה לתואר ד"ר), אוניברסיטת חיפה.