הכפר במחוז נורפוק שבבריטניה מחבר: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית. צוות גיאוגרפיה

חזרה3

בריטניה משתרעת על אי הנמצא במערבה של אירופה, בין האוקיינוס האטלנטי לים הצפוני, והיא כוללת את אנגליה, וילס, סקוטלנד ואירלנד הצפונית. בעבר חיו מרבית תושבי בריטניה בכפרים ופיתחו מסורת כפרית ארוכת שנים. כיום בריטניה היא אחת מהמפותחות שבמדינות העולם ומן המעוירות שבהן, ורק 11% מתושביה חיים כיום בכפרים.

באזורים הכפריים בבריטניה מתחוללים שינויים מרחיקי לכת. אולם הבריטים, המעריכים מאוד את נופי הכפר ואת החיים השלווים בכפר, עושים מאמצים לשמר אותם ככל האפשר. לבריטים יש הערכה רבה גם לאתרים היסטוריים, ועל כן הם חוקקו חוקים לשימור המבנים הכפריים העתיקים ולהגנה על הנוף הכפרי הטיפוסי.

בחקר מקרה זה נעסוק במאפייניו של כפר בריטי טיפוסי ובמחוז הכפרי שבו הוא נמצא, מחוז נורפוק.

נורפוק – מחוז כפרי בריטי טיפוסי

בריטניה ומזרח אנגליה

מחוז נורפוק נמצא במזרח אנגליה. זהו אזור השומר על אופיו הכפרי, על אף שרבים מתושביו אינם עוסקים בחקלאות. בשטחו של המחוז משתרעים שדות נרחבים, וגדרות הצמחים המפרידות בין החלקות מהוות עדות לחלוקה של השדות בעבר. כפרי המחוז ציוריים מאוד: יש בהם קוטג'ים בצבעים בהירים מעוטרים בקורות עץ כהות, בתי אחוזה גדולים, והרבה כנסיות בנות מאות שנים.

האזור שומר על שלוותו ועל ניקיון האוויר שלו, כאילו פסח עליו מרוץ העיור.

מחוז נורפוק מיושב בדלילות יחסית. רוב תושביו גרים בכפרים קטנים, ויש בו גם משקים בודדים וכפרירים. בכל המחוז יש ערים ספורות בלבד. בעיר הבירה של המחוז, נוריץ, ובסביבתה חיים כ-250 אלף תושבים.

במהלך ההיסטוריה היה מחוז נורפוק מיושב ברובו. עדות למספר הגדול של היישובים שהיו שם בעבר אפשר לראות בריבוי הכנסיות – כל כנסייה מעידה על כך שהיה בסביבתה כפר. הנוף באזור מישורי ברובו, ופה ושם צצות גבעות נמוכות. הקרקע כבדה והניקוז בה גרוע, אך האקלים נוח מאוד וממוזג הודות לקרבתו של המקום אל הים. תנאי טבע אלה איפשרו מסורת חקלאית רבת שנים: מאז תקופת הרומאים דרך ימי הביניים ועד ימינו, היו באזור משקים רבים של בקר וכבשים ושדות פלחה. גם עצים לא חסרו, ואלה שימשו לבניית בתים ולהסקה.

בימינו מחוז נורפוק הולך ומשתנה, בדומה לאזורים רבים כדוגמתו במדינות מפותחות. התושבים העובדים בחקלאות, הולכים ופוחתים, ורבים עוברים לענפי תעסוקה אחרים, כמו למשל ענף התיירות. כדי לפתח ענף זה ולמשוך למקום תיירים רבים ככל האפשר, התושבים הופכים מקומות רבים לאתרי תיירות. כך, למשל, השרידים ההיסטוריים של האזור והמבנים החקלאיים הופכים לבתי מלון ולבתי הארחה כפריים. יתרה מזאת: בהתאם לחוקים שנחקקו בבריטניה כדי לשמור על אופיים של האזורים הכפריים, תושבי המחוז משמרים את החזות החיצונית של המבנים ההיסטוריים המצויים בו, וחלקים מסוימים מהמחוז הוכרזו כשמורות טבע.

מחוז נורפוק הכפרי כמוקד משיכה לתיירים

כפר במחוז נורפוק, שהוא אתר מבוקש לתיירים.
(קרדיט: East of Eangland, Tourist Board)

תושבים רבים בנורפוק הפכו את בתיהם הכפריים ואת המבנים החקלאיים לבתי מלון לאירוח כפרי.
(קרדיט: Rosemary Beattie , Barn Owl Holidays)

אופיו הכפרי של האזור ומחירי הבתים הנוחים יחסית למחירים בעיר, מושכים אליו אוכלוסייה עירונית השואפת לשפר את רמת חייה ואת איכות החיים. תושבים חדשים אלה מעדיפים את השקט והשלווה של חיי הכפר, אולם רובם ממשיכים לעבוד בעיר וכך הם הופכים ליוממים. חלק נכבד מהאוכלוסייה החדשה הם אנשים מבוגרים שכבר פרשו מעבודתם – הללו עוברים לכפר כי בגילם הם מעדיפים לבלות בסגנון חיים כפרי.

מן הכפרים הרבים של מחוז נורפוק בחרנו להכיר את הכפר סיזינג, המשמש דוגמה לתהליכים המתרחשים באזורים הכפריים של המדינות המפותחות.

מה קורה בכפר סיזינג

את הכפר סיזינג הכרנו באמצעות האינטרנט. הפנינו בקשה באינטרנט, ובה הבענו רצון להכיר כפר בריטי באזור נורפוק. ג'ון וסו גולדסמית מהכפר סיזינג נענו ברצון לבקשתנו והיו לנו לעזר רב. וזו הייתה תגובתם הראשונה על פנייתנו:

מדבריו של ג'ון אנחנו למדים, כי סיזינג הוא כפר קטן ולו אופי כפרי. בבתי הכפר, הפזורים במרווחים ניכרים אלה מאלה, מתגוררים כ-300 תושבים. הכפר נמצא כ-15 ק"מ מדרום-מזרח לעיר הבירה המחוזית, נוריץ', בין הכפרים הגדולים ברוק ולודון. עוד הוסיף ג'ון וסיפר כי הוא וסו מתגוררים בסיזינג זה 20 שנה – הם מעורים בחיי הקהילה ואף מוציאים לאור את עלון הכפר.

זאת הייתה, כאמור, תגובה ראשונה על פנייתנו, והיא פתחה פתח להתכתבות ארוכה עם בני הזוג גולדסמית. מהתכתבות זאת למדנו רבות אודות הכפר סיזינג ובפרט אודות תושביו.

אל תוך הכפר סיזינג

הכפר סיזינג שוכן בסביבה הכפרית הציורית של מחוז נורפוק זה מאות שנים. שמו מופיע ברשימה עתיקה מאוד מלפני כ-900 שנה, שהוכנה בהוראתו של ויליאם הכובש, אחד ממלכי אנגליה. רשימה זו נמצאת בספר האחוזות, המפרט את שמות בעלי הקרקעות, ערכן, היקפן, שכר השימוש בהן וכו'.

כבר בכניסה לכפר הקטן אפשר לחוש באווירה הכפרית השלווה. זהו כפר מכונס, הבנוי בדגם של כפר אורך – הבתים והשדות משתרעים משני צידיו של הרחוב הראשי, החוצה את הכפר. בסיזינג יש 138 מבנים, מהם 3 מבני ציבור ו-10 מבנים מסחריים .

הכפר סיזינג, מראה כללי
(קרדיט: Pat Everson)

כנסיית סנט מרגרט, מהמאה ה-11. הכנסייה בנויה מחומרים שהיו מקובלים בעבר: הגג עשוי מקש מהודק הנקרא "תאץ'". לפני כמה שנים, כשהיה צורך לחדש את גג הכנסייה, השתמשו בני הכפר בתאץ', וזאת כדי לשמור על האופי הארכיטקטוני של המבנה הישן, כפי שדורש החוק הבריטי.
(קרדיט:מאירה שגב)

בית הספר היסודי, אף הוא מבנה ישן הבנוי מחומרים מסורתיים: הוא בנוי על בסיס מאבן קשה, קירותיו עשויים מלבני טין מטויחים, והגג השחור עשוי אף הוא מתאץ'.
(קרדיט:מאירה שגב)

חנות המכולת ובה, מלבד מגוון המצרכים, תלוי לוח מודעות המשרת את תושבי הכפר.
(קרדיט:מאירה שגב)

בכפר המטופח הזה מרובות הברכות הטבעיות, ובהן שפע של צמחי מים ועופות מים.
(קרדיט:מאירה שגב)

המבנה הבולט והעתיק ביותר בסיזינג הוא כנסיית הכפר, המוקפת בשטח אדמה נרחב. הכנסייה, אשר הוקמה לפני כמה מאות שנים, פעילה עד עצם היום הזה. בעבר הייתה הכנסייה האתר החשוב ביותר בכפר. לפעמים, בעת מלחמות בין בעלי האחוזות, היא שימשה גם מקום מקלט לאיכרים.

כיום הפעילות בכנסייה כוללת, מלבד ענייני דת, גם אירועים חברתיים, מסיבות ומפגשים.

סמוך לכנסייה נמצא מבנה בית הספר היסודי. הוא בן כ-200 שנה, ובני הכפר התחייבו להפעילו כבית ספר מודרני תוך שמירה על צורתו העתיקה. עם השנים הלך ופחת מספר התלמידים בבית הספר וכיום לומדים בו רק כמה עשרות תלמידים. לא כל התלמידים הם בני הכפר עצמו – חלק מהם מגיעים מהכפר הסמוך. לעומת זאת חלק מילדי סיזינג נוסעים ללמוד בעיר. בבית הספר שבכפר לומדים הילדים מגיל 4 ועד גיל 11 בשלוש כיתות. בית הספר ותלמידיו מהווים כיום מרכיב חשוב בשמירה על דופק החיים של הכפר, אך בגלל מספרם המועט של התלמידים ספק אם יוכל להמשיך ולהתקיים. תושבי הכפר משתדלים להגדיל את מספר התלמידים ולהשאיר את בית הספר פעיל.

במרחק לא רב מבית הספר יש גן ציבורי ובו נמצא בית התרבות של הכפר – מרכז למפגשים ולפעילויות קהילתיות. הגן ובית התרבות משותפים לסיזינג ולכפר הסמוך.

בסיזינג יש רק שתי חנויות – איטליז וחנות מכולת.

האיטליז, הנמצא בביתו של הקצב, עבר בירושה במשפחתו במשך דורות רבים. חנות המכולת, המשמשת גם כמשרד הדואר של הכפר, מנוהלת בידי אותה משפחה מאז 1912.

רבים מן התושבים עורכים את קניותיהם בעיר. מספרת תושבת הכפר: "לפני כ-30 שנה, כמעט שלא יצאנו מהכפר. כל מה שהיינו צריכים, היה במקום – חנות שמכרו בה הכל, איטליז, שני אופים וחלבן שחילקו את המוצרים לבתים. אפילו פחם לחימום הבית היו מביאים הביתה." על אף השינויים בהרגלי הקנייה עדיין יש לשתי החנויות תפקיד חשוב בחיי הכפר, והקנייה בהן, בייחוד בסוף השבוע, הופכת למפגש חברתי.

ומה בדבר שירותים שונים? – כדי לקבל את השירותים הנחוצים להם, תושבי סיזינג נוסעים למקומות אחרים. לדוגמה, שירותי בריאות: בסיזינג אין מרפאה, ומי שנזקק לרופא נוסע לכפר הסמוך או מזמין רופא לביקור בית. לפיכך, ללא רכב פרטי קשה מאוד לחיות בכפר. "קשה בייחוד לקשישים," אומר ג'ון, "האוטובוס מגיע לכפר פעמיים בבוקר ופעם אחת בערב, וכדי לצאת לעיר הקרובה הקשישים נעזרים בשכניהם."

מדוע עברה משפחת גולדסמית לסיזינג, ומי עובר לשם כיום?

עד לפני כ-20 שנה גרו ג'ון וסו בדירה קטנה בנוריץ', עיר הבירה של מחוז נורפוק. אך הדירה לא סיפקה את צורכיהם של בני הזוג והם החליטו לרכוש בית משלהם. היה להם ברור שיצטרכו לצאת מהעיר, שכן מחירי הבתים בה גבוהים וככל שמתרחקים ממנה כן מחירי הבתים נמוכים יותר. אזור דרום נורפוק, ששמר על צביונו הכפרי. משך במיוחד את בני הזוג גולדסמית. כך החליטו השניים להתגורר בסיזינג.

הם קנו קוטג' דו משפחתי לא גדול בן כמאה שנה, שיפצו אותו וטיפחו את הגן סביבו. ג'ון ממשיך לעבוד בנוריץ' – במוזאון הטבע של העיר. בכל יום הוא נוסע לעבודתו וחוזר לכפר לעת ערב. סו עובדת בבית – היא מספקת שירותי מחשב לאנשים ולמוסדות שונים.

כמו ג'ון וסו יש בסיזינג עוד תושבים המעדיפים את החיים השקטים בכפר – ובכללם גם אלה המתגוררים בו ויוממים לערי הסביבה או אף למקומות מרוחקים יותר. בכפר מתגורר, לדוגמה, זוג העובד בלונדון, במרחק 120 ק"מ, בעבור רשת השידור BBC: בני הזוג שוהים 4 ימים בשבוע בלונדון, ובה הם גרים בדירה קטנה, ואת 3 ימי סוף השבוע הם מבלים בביתם שבכפר סיזינג.

שלוות הכפר משכה לסיזינג גם אנשים שפרשו לגימלאות וכבר אינם עובדים – חלק מהם התקרבו בכך לבני משפחותיהם המתגוררים בכפר עצמו או באחד הכפרים הסמוכים .

החלוקה של תושבי סיזינג לקבוצות גיל

מה הם השינויים שהתחוללו בסיזינג?

כמו בכפרים רבים מסוגו במדינות המפותחות של העולם, כך גם בסיזינג חלו שינויים רבים. אחד השינויים הוא בתחום התעסוקה של התושבים. בעבר מרבית תשובי הכפר התפרנסו מחקלאות. את התוצרת היו מוכרים בשוק של העיר הסמוכה נוריץ'. כיום יש בין התושבים רק חקלאים אחדים, הממשיכים לעבד את השדות. אלה מגדלים את אותם גידולים שגודלו שם מאות שנים לפני כן – חיטה ושעורת חורף – גידולים המתאימים לפני השטח המישוריים של האזור ולסוג הקרקע שלו. גידול שכיח אחר בשדות הכפר הוא סלק הסוכר, וסמוך לכפר יש מפעל להפקת הסוכר.

החקלאות בסיזינג בעבר וכיום

בעבר היו תושבי סיזינג כולם חקלאים. החקלאות היתה אז עבודה פיזית קשה ודרשה הרבה ידיים עובדות. בתמונה נראים אבותיהם של תושבי הכפר כשהם עובדים בשדות סלק הסוכר.
(קרדיט: Pat Everson)

החקלאות בסיזינג מודרנית. בשדות החיטה של הכפר קוצרים את החיטה בקומביין, הקוצר ודש את החיטה ובו בזמן גם כובש את הקש בחבילות עגולות.
(קרדיט:מאירה שגב)

מרבית תושבי הכפר אינם עובדים עוד בחקלאות. חלק מהם פתחו בכפר בתי עסק וחברות מסחריות, כמו חברה למכירת חומרי דישון ומוסך לתיקון מטוסים קלים. אחרים רק מתגוררים בכפר אך עובדים בערי הסביבה. כך אפשר למצוא בכפר עורך דין, רופא שיניים, מעצב מקלחות, דיפלומט ורבים אחרים שמקום עבודתם בעיר נוריץ' הסמוכה.

את השינוי בתחום התעסוקה ואת השפעתו על חיי היום יום בכפר היטיבה לתאר אחת מתושביו: "לפני כ-40 שנה יכולנו לצאת לרחוב הכפר באמצע השבוע ולפגוש את כולם. הנשים נהגו לעמוד ולדבר עם השכנות והילדים שיחקו ברחוב. כיום, במהלך השבוע הכפר ריק מתושביו באמצע היום."

רוב האוכלוסייה של הכפר איננה חיה שם מדורי דורות – במהלך המאה העשרים הייתה תחלופה גדולה של תושבים. כאשר קנו ג'ון וסו את ביתם, היו בכפר עוד 8 בתים ריקים מיושביהם, שהיו שרויים במצב של הזנחה ועזובה, היום יש בכפר רק 2 בתים ריקים, אך הם אינם מוזנחים – הבתים הישנים שופצו כולם והורחבו. גם מבנים ששימשו בעבר לצורכי חקלאות הפכו לבתי מגורים, ובגלל הביקוש עלו מחירי הבתים פי כמה.

מבנים ישנים שהפכו לבתי מגורים
(קרדיט:מאירה שגב)

ביתם של ג'ון וסו היה בעבר אסם ומחסן. הם שיפצו את המבנה, הרחיבו אותו והכניסו בו שכלולים שונים שהפכו אותו לבית יפה ומודרני.

לא רק הכפר סיזינג עצמו השתנה – הסביבה כולה איננה קופאת על שמריה. העיר נוריץ' גדלה מאוד והתרחבה וסיזניג, כמו גם הכפרים הסמוכים לו, נכללים כיום בטבעת היוממים של נוריץ'. הצפיפות בכבישים גברה, ובדרכם לעבודה מוצאים עצמם תושבי הכפרים עומדים בפקקים. מחיר הדלק גבוה מאוד כיום, והוצאות הנסיעה לעבודה התייקרו. אילו הדבר היה תלוים בהם – הם היו מעדיפים לעבוד בכפר, שכן לטעמם הפכה העיר רועשת, צפופה ולא ידידותית.

על אף השינויים, הכפר ממשיך להתקיים. אחת התושבות אומרת: "טועים האנשים הסבורים כי הכפר עומד למות. הוא לא מת, הוא רק עובר שינויים. אם תבוא לסיזינג ותראה ילדים משחקים באחו, רוכבים על אופניים, הולכים לראות דגים במקווי המים, ונפגשים בכל שבוע במועדון לצעירים – תבין שהכפר לא מת, אלא רק משתנה. לפעמים תושבי הכפר חושבים שמעניין יותר לגור בעיר, אבל זאת רק אשליה. אנשי העיר צופים בטלוויזיה מדי ערב וחולמים על חיים בכפר.

החיים ממשיכים לזרום בכפר כמו פלג מים – לעיתים עולה על גדותיו, לעיתים בזרם דק. הכפר היה חלק מהסביבה במשך מאות שנים, והוא יהיה שם כנראה גם לאחר מותנו."