הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה > תורת ההכרה


א-פריורי
מחבר: פרופ' ג'. או. יורמסון


פרידמן, ש.
חזרה3

זהו צירוף לטיני שמובנו הוא "מתוך זה שקודם", המנוגד לביטוי א-פוסטריורי (A posteriori) שפירושו "מתוך זה שבא לאחר מכן". מונחים אלה נכנסו לשימוש בתקופה הסכולסטית המאוחרת ובאו לתרגם שני ביטויים טכניים מתוך תורת-ההכרה של אריסטו. אריסטו מבחין בין מה שקודם בתוך סדר הטבע לבין מה שקודם בתוך סדר הגילוי או הידוע לנו מקודם. ישנן אמיתות רבות, כגון זו שהאש בוערת או שהמים אינם זורמים במעלה ההר, שעליהן אנו יודעים מתוך הניסיון עוד לפני שאנו מסוגלים להסביר מדוע כך הוא הדבר ולא אחרת. כל עוד אין אנו חושפים את סיבותיהן של אמיתות אלו, נשארות הן בגדר של אמיתות ניסיוניות שטרם זכו למעמד של אמיתות מדעיות. טיעון א-פוסטריורי הוא טיעון שמהלכו מן התוצאות הנראות לעין אל הסיבות הבלתי ידועות, וזאת, משום שלמרות העובדה שהתוצאות ידועות לנו קודם, יש לסיבות קדימה הגיונית. טיעון א-פריורי הוא טיעון שמהלכו מן הסיבות אל התולדות, או מיסוד הגיוני אל מסקנתו, שכן אריסטו לא הבחין הבחנה חדה בין היחס של סיבה ותולדה לבין היחס של יסוד הגיוני למסקנתו, הטיעונים א-פריורים נחשבו כאמצעים להשגת ידיעה מדעית וודאית, בניגוד להשערות שיש בהן מן המסתבר בלבד.

החל מן המאה ה-17, אצל דקרט (Descartes) ולייבניץ (Leibniz) למשל, הא-פריורי פירושו "הכולל, ההכרחי, הבלתי מותנה מכול וכול בניסיון". השימוש במונח א-פוסטריורי החל מצטמצם יותר ויותר והא-פריורי מנוגד עתה בדרך כלל ל"ניסיוני", היינו למותנה בניסיון. במונח "א-פריורי" משתמשים כיום כתואר לגבי:1) טיעונים, 2) משפטים ו 3) אידיאות או מושגים.


  1. טיעון אפריורי הוא טיעון שבו המסקנה נובעת באורח דדוקטיבי מן ההנחות: למשל בהוכחה מתימטית. אם ההנחות הן אמיתיות והטיעון בר תוקף, כי אז אין נזקקים לניסיון כדי לאשר את המסקנה, כפי שאין נזקקים לניסיון כדי להפריך את המסקנה. לעומת זאת, טיעון שמקורו בניסיון (טיעון ניסיוני, אינדוקטיבי או מסתבר) הוא טיעון שבו המסקנה איננה נובעת באורח הכרחי מתוך ההנחות, אף אם היא מקבלת ביסוס ניכר ביותר מן ההנחות הללו. כך למשל, אם נטען כי בינואר הבא ירד גשם אי שם באנגליה ומכיוון שלא ידועה שנה שבה לא ירד גשם בחודש ינואר באנגליה, הרי שאף על פי שטענתנו מסתמכת על ניסיון בעל משקל, בכל זאת אין היא טענה מכרעת ולפיכך אמיתותה איננה הכרחית. אפשרות קיומו של חודש ינואר בלתי גשום באנגליה, איננה מחוץ לגדרה של המציאות. מאז ימי הפילוסוף האנגלי יום (Hume) נתקבלה הדעה שכל מדעי הטבע מכילים מימצאים ניסיוניים ולפיכך אינם יכולים להיות א-פריורי.


  2. משפט א-פריורי הוא משפט שאיננו מותנה בניסיון, להוציא את ההיזקקות לניסיון עד כמה שהיא דרושה למען הבנת הביטויים שבמשפט הנתון. בדרך זו אנו יודעים א-פריורי שהשלם שווה לסכום חלקיו, שכן משהבינונו את הביטויים המצויים בתוך פסוק זה, אנו יודעים שהמשפט הוא אמיתי בהכרח ובאורח כולל ושום ניסיון אינו יכול להפריכו.


  3. הוגי-הדעות האמפיריציסטים - הנקראים כך בשל נטייתם להבליט ולהרחיב את תפקידיו של הניסיון בהכרה על חשבון היסודות הא-פריורי - טענו לעתים שכל האידיאות נגזרות מן הניסיון. אנו יכולים (טוענים הם) שלא לזכות לגיבושה של שום אידיאה כל עוד לא נתקלנו באחד מגישומיה, כמו במקרה של "אדום" או "סוס", או כל עוד לא המצאנו אותה בעצמנו מתוך יסודות שנתקלנו בהם, כמו במקרהו של "דרקון". מכל מקום, אין ספק כי מצויות בפילוסופיה אידיאות בעלות חשיבות מרובה שיקשה להסביר את מקורן בדרך זו. ביניהן כלולות אידיאות כמו עצם (דבר), סיבה, קיום, שוויון, דמיון, שוני וכדומה. לגבי אידיאות אלה טוענים, כי לא זו בלבד שאין הן נגזרות מתוך הניסיון, אלא שבלעדיהן הכרת הניסיון איננה אפשרית. אין זאת אומרת שאידיאות אלה טבועות בנו מלידה אלא שעצם יכולתנו להכרה מתוך הניסיון מחייבת את הנחתן המוקדמת. הדיאלוג "מינון" לאפלטון ו"מסות חדשות על השכל האנושי" ללייבניץ, הם ביטויים ספרותיים קלסיים לתורה זו הקרויה לעתים גם "תורת האידיאות הטבועות מלידה".



(פרטים נוספים על אודות התורות האמפיריציסטיות, עיין לוק ו יום).

משפטים מרכיבים א-ריורי: ברור שכל המשפטים המנתחים הם א-ריורי. אם "רווק" פירושו "אדם בלתי נשוי", אין צורך לחקור שום מקרה מיוחד כדי להוכיח את אמיתותו של המשפט "כל רווק הוא לא-נשוי". ברם, השאלה אם משפט מרכיב יכול להיות א-פריורי, היא אחת השאלות החשובות והקשות ביותר בפילוסופיה. הרציונליסטים סברו שאת העקרונות הבסיסים של המדע, כדוגמת העקרונות הבסיסים של תורת ההגיון והמתימטיקה הטהורה, ניתן להכיר א-פריורי. יום טען (למעשה) שעקרונות תורת-ההגיון והמתימטיקה הטהורה הם באמת א-פריורי, אבל רק משום שהם מנתחים. ברם, המשיך הוא וטען, כל הכרה של עובדות, הן משל השכל הישר והן משל המדע, תלויה בעקרונות סיבתיים. כך למשל לכל מאורע מן ההכרח כי תהיה לו סיבה ולכל הסיבות הדומות יש תוצאות דומות. הוא טען שהוא הראה כי עקרונות אלה הם מרכיבים, אי אפשר להכירם א-פריורי ולפיכך מן ההכרח לגוזרם מן הניסיון.

קנט (Kant) ראה את תוקף המגמה הספקנית שבטיעונו של יום והקדיש את ספרו החשוב ביותר "ביקורת התבונה הטהורה" לביסוס אפשרותה והיקפה של ההכרה א-פריורי. הוא סבר שהכרה מעין זו היא אפשרית במתימטיקה (שאיננה מנתחת, לדעתו) ובפיסיקה. ביחס למטפיסיקה, הסכים עקרונית עם השקפתו של יום, אך יחד עם זאת ביקש לראות מדוע וכיצד ממשיך האדם לשאול שאלות מטפיסיות אף כי התשובות עליהן הן מחוץ לגדר יכולתו.

בתקופתנו הולכים הפוסיטיביסטים הלוגיים והוגי דעות רבים שהושפעו על-ידיהם, בעקבות יום, בשוללם את אפשרות ההכרה המרכיבה א-פריורי. הבעיה הקשה ביותר לגביהם היא ביחס למעמדה של המתימטיקה הטהורה. משפטים מתימטיים נחשבים, בדרך כלל למשפטים מנתחים; מעטים מאד הם הפילוסופים ההולכים בעקבות ג'. ס. מיל (John Stuart Mill) ומתייחסים אל משפטים אלה כאל הכללות מרכיבות מן הניסיון, המקבלות את מלוא ביסוסן מן העולם אך אינן אמיתיות באורח כולל והכרחי. עם זאת נדונה לאחרונה בהרחבה האפשרות של הכרה מרכיבה א-פריורי וזאת במידת-מה, בשל ספקות בדבר תוקפה של ההבחנה בין מנתח למרכיב, ועדיין אין לראות זאת כבעייה שבאה על פתרונה. למרות שהפילוסופיה הפנומנולוגית איננה משתמשת במונחים אלה, בכל זאת ממלאת ההכרה המרכיבה א-פריורי תפקיד חשוב בה.

* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.

ביבליוגרפיה:
כותר: א-פריורי
שם  הספר: פילוסופיה
מחבר: יורמסון, ג'. או. (פרופ')
עורכי הספר: שרפשטיין, בן עמי  (פרופ') ; יורמסון, ג'. או.  (פרופ')
תאריך: 1967
הוצאה לאור: פרידמן, ש.
הערות: 1. עורך המהדורה העברית: פרופ' בן עמי שרפשטיין.
2. עורך המהדורה הלועזית : פרופ' יורמסון, הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.
3. סדרה אנציקלופדית ''אופקים חדשים''.